אורטונה

אורטונה
**Ortona**
	סמל אורטונה סמל אורטונה
	אורטונה, מראה מהים. צילום מ-2000
מדינה	איטליה
מחוז	אברוצו
קייטי	נפה
אורטונה	קומונה
חבל ארץ	אברוצו
ראש העיר	לאו קסטיליונה (עצמאי) - כהונה שנייה -
בירת העיירה	אורטונה
שטח	70.88 קמ"ר
גובה	72 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	22,209 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	310 נפש לקמ"ר
קואורדינטות	42° 21′ 00″ N 14° 24′ 00″ E
אזור זמן	UTC+1
	https://www.comuneortona.ch.it/index.php

אורטונָה (באיטלקית:Ortona בניב של אברוזי Urtónë) היא עיירה ורשות עירונית בחוף האדריאטי בנפת קייטי שבמחוז אברוצו באיטליה. מספר תושביו - 22,166. ב-1943 בימי מלחמת העולם השנייה התנהל באורטונה קרב עקוב בדם שכונה "סטלינגרד המערבית". הקדוש המגן של העיר הוא השליח תומא, באיטלקית תומאזו, שלפי המסורת הקתולית, שרידיו הובאו על ידי מלח במאה ה-13 ומוחזקים בקתדרלת תומאזו הקדוש ביישוב.

היסטוריה

כונתה פעם גם "ארטונה א מארה". תחילת היישוב היא בימי האיטלים הקדומים, ביתר דיוק של הפרנטנים, דוברי השפה האוסקית, שאכלסו את דרום המחוז קייטי של ימינו. אורטונה הייתה נמל המסחר העיקרית של אותו עם עתיק. סטראבון מזכיר ביוונית את "אורטון" כ"נמל הפרנטנים" - Ὄρτων επίνειων φρεντάνος. במאה השנייה לפנה"ס נכבשה אורטונה על ידי הרומאים וצמחה בהתמדה בזכות המסחר בים וביבשה. ב-2005 בעת עבודות על יד הטירה, נתגלה יישוב קדום מתקופת הברונזה שזוהה עם העיר הרומאית. נמצאו קטעי דרכים סלולות וחומות עיר, ועוד כמה ממצאים ארכאולוגיים. בימי הביניים נכבשה על ידי הביזנטים ששלטו בה למשך כמה מאות שנה והשתמשו בה כנמל מסחר. שרידי התקופה הביזנטית שמורים במוזיאון ימי הביניים הביזנטים של חבל אברוצו הנמצא בקרקיו. בתקופת הביזנטים הוקם בעיירה מושב ראשון של דיוקסיה נוצרית אליה התייחס גם האפיפיור גרגוריוס הגדול. אולם הקתדרלה הנוכחית הוא מבנה שהוקם מחדש במאה ה-11, אחרי הביזנטים ידעה העיר כיבוש לומברדי וב-803 הפרנקים סיפחו אותה לרוזנות קייטי. מכאן ואילך נשארה אורטונה קשורה לקייטי וסביבתה. ב-1075 כבשו אותה הנורמנים ששמו קץ לשליטת הרוזנים מקייטי במקום. העיר סופחה לממלכת סיציליה. העיר חזרה למלא תפקיד מרכזי בכלכלה הימית הודות לקיסר פרידריך השני מבית הוהנשטאופן ולשארל הראשון מאנז'ו שהעניקו לה הקלות במיסים. אורטונה הפכה במהרה לנמל הראשונה של אברוצי. ב-1258 החובל לאונה אצ'איואולי הביא מיוון לאורטונה את שרידי תומאס הקדוש השליח, מעמד שהעלה את קרנה של העיר.^[1] ב-1302 האציל הקרואטי ג'ורג'ה שוביץ' תקף ושדד את אורטונה וכפה מיסים על תושביה.

באותן השנים התחילה תחרות פוליטית וכלכלית בין אורטונה לעיר השכנה לנצ'אנו שהסלימה עם פריצת עימות צבאי ביניהן ב-1427. הוקמו חומות מגן. ג'ובאני דה קפסטראנו גישר בהצלחה בין שתי הערים היריבות והכריז על שלום בקתדרלת העיר.

באמצע המאה ה-15 עוצמת העיר בתחום המסחר עוררה את קנאתם של מלכי אראגון ושל ונציה. אחרי מתקפה של האחרונה, שהחריבה את הנמל ב-30 ביוני 1447 נפלה העיר בידי המשנה למלך של נאפולי מטעם ממלכת ספרד. "מלך סיציליה" הורה על בניית מצודה שתשגיח על הנמל החדשה

ב-1566 סבלה אורטונה ממתקפה עות'מאנית חמורה, כחלק מהפשיטות החוזרות הטורקיות בחופי אברוצו. ב-1584 נוכסה העיר על ידי מרגרטה מאוסטריה או "מהבסבורג", בתו מחוץ לנישואים של הקיסר קרל החמישי, דוכסית פארמה ופיאצ'נצה ואשתו של אוטביו פרנזה, מרקיז סולמונה. היא הזמינה מהאדריכל ג'אקומו דלה פורטה בניית ארמון שנודע

כארמון פרנזה. מכרם הארמון הופק היין "פרנזה". הארמון לא הושלם בגלל מות הדוכסית במאה ה-17 סבלו התושבים מתקופת מיתון כלכלי. העיר חזרה תחת הזרקורים כשב-1799 בהקשר המהפכה הצרפתית נגד המונרכיה הבורבונית, הוכרז בה ממשל ליברלי. ב-18 בפברואר 1799 גנרלים צרפתים שבמטה שלהם בפסקרה צרו על העיר כדי לדכא את המורדים ששלטו בה. אחרי 1860 הפכה אורטונה חלק מממלכת איטליה החדשה ואחת מערי הנופש הפופולריות שבחופי איטליה. במאה ה-19 חזרה העיר להיות נמל ועיר מסחר חשובה. היא הוסיפה לכך הילה תרבותית בזכות אישים כמו המוזיקאי פאולו טוסטי, המשורר גבריאלה ד'אנונציו הציירים פרנצ'סקו פאולו מיקטי ובזיליו קאשלה. ב-1943 בני משפחת המלוכה נמלטו מאיטליה דרך הנמל אורטונה. העיר נכבשה על ידי גרמניה הנאצית וב-20–28 בדצמבר 1943 כקוטב מזרחי לקו גוסטב שחצה את איטליה עד לקאסינו הפכה אורטונה לזירה לקרב דמים בין הגרמנים לחטיבת הרגלים 1 הקנדית. העיר כמעט גולחה לחלוטין ולכן וינסטון צ'רצ'יל כינה אותה "סטלינגרד של איטליה". מעל אלף לוחמים קנדים מתו בקרבות לשחרורה. רק בשנות ה-1960 חזרה להתפתח מבחינה כלכלית עם פריחה של ענף היקב, התעשייה ותיירות הקיץ.

גאוגרפיה

עמדה גאוגרפית

אורטונה שוכנת מעל מצוק בחוף הים האדריאטי. שטח העיירה גובל בצפון עם פרנקווילה אל מארה, במזרח עם הים האדריאטי, בדרום עם פריזה וסן ויטו, ובמערב עם טולו, קרקיו ומיליאניקו. בסיווג רעידות האדמה, העיר מזוהה אזור ג, בעל פעילות רעשית נמוכה.