בתלמוד מופיעים [[הגיוגרפיה|סיפורי-הלל]] על אודות חכמים לאורך ההיסטוריה שהפליאו לפלפל. כך לדוגמה נכתב על [[עתניאל בן קנז]]: {{הדגשה|אלף וארבע מאות קלין וחמורין, וגזרות שוות, ודקדוקי סופרים, נשתכחו בימי אבלו של משה, והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו|תמורה טז א|מסכת תמורה, ט"ז, א'}}. [[תנאים|תנא]] שבלט בחריפותו היה [[רבי מאיר]], שעליו נאמר: {{הדגשה|שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו, שהוא אומר על טהור טמא ועל טמא טהור ומראה לו פנים|ערובין יג ב|מסכת עירובין, י"ג, ב'}}. מגמה זו של הצגת פנים הפוכות מן ההלכה הפסוקה, נמצאת בתלמוד באותו מקום גם לגבי [[סומכוס]], תלמידו של רבי מאיר: {{הדגשה|אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן <small>([[רבי אבהו]] בשמו של [[רבי יוחנן]])</small>: תלמיד היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו, שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה. תנא: תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים.|עירובין יג ב|תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ג, ב'}}.

 

 

==תורת ארץ ישראל==