חליפה (לבוש)

חליפה היא מערכת-ביגוד, העשויה מבד זהה ומורכבת לכל הפחות ממקטורן (ז'קט) או מעיל זנבות ומכנסיים. חליפת העסקים היא הסגנון הנפוץ ביותר של חליפות בתרבות המערב, אשר במאה ה-20 נפוצה בכל העולם. מקורה בבריטניה כלבוש גברי לעת יציאה לאזורי הכפר. סוג נוסף של חליפות הנהוג עדיין בתחילת המאה ה-21, באירועים רשמיים או חגיגיים, הוא הטוקסידו, הנלבש כחלק מקוד הלבוש "עניבה שחורה". לבישת חליפה היא לעיתים חלק מקוד לבוש, רשמי, חצי רשמי או שאינו רשמי, בנסיבות ובאירועים שונים.

שני גברים בחליפות שלושה חלקים וכובע, בתחילת המאה ה-20, עת החליפה הייתה נהוגה בעיקר כבגד ליציאה לאזורי הכפר

היסטוריה

מקורה בבריטניה כלבוש גברי לעת יציאה לאזורי הכפר החל במאה ה-18.^[1] חליפת העסקים היא הסגנון הנפוץ ביותר של חליפות בתרבות המערב, אשר במאה ה-20 נפוצה בכל העולם. סוג נוסף של חליפות הנהוג עדיין בתחילת המאה ה-21, באירועים רשמיים או חגיגיים, הוא הטוקסידו. לבישת חליפה היא לעיתים חלק מקוד לבוש, רשמי, חצי רשמי או שאינו רשמי, בנסיבות ובאירועים שונים.

בסוף המאה ה-19 לבוש הגבר היה פשוט, חליפה של מעיל, מכנסיים ווסט (אפודה) מאותו הבד, לעיתים המעיל והווסט היו מבד בצבע אחד בעוד המכנס היה משובץ, או מפוספס.^[2] מקטורן ווסט מאותו הבד נלבשו תמיד יחד, גזרת הוסט הייתה ישרה והמקטורון היה קצת יותר ארוך ומחויט. מתקופה זו נשאר מנהג לבישת החולצה הלבנה כסמל לכך שהלובש כבר אינו עובד בעבודת כפיים.^[3]

עיצובה של החליפה, גזרתה, סוג הבד ממנו נתפרה ופרטים עיצוביים נוספים בה, כגון שורת כפתורים בודדה או בחזית כפולה הותאמה לנסיבות חברתיות שונות. לעיתים קרובות חליפות נלבשו יחד עם חולצה מכופתרת ועניבה. עד לשנות ה-60, בדומה לסגנונות לבוש גבריים אחרים, נהוג היה ללבוש חליפה עם כובע ביציאה מהבית.^[2]

חליפה של שני חלקים מורכבת ממקטורן ומכנסיים, בחליפת שלושה חלקים נוסף ללבוש גם וסט ויש שאף כובע קסקט, עשוי בד תואם, הוא חלק מחליפה. בכיס המקטורן נהוג היה להכניס ממחטה מקופלת כך שתיראה כלפי חוץ.^[2] כיום חליפות נלבשות לרוב בלי ממחטה והן באות במגוון צבעים.

תפירת חליפות וייצורן

באופן מסורתי חייט תפר חליפה עבור הלקוח שלו מבד שאותו בחר הלקוח ולאחר שמדד את מידותיו הגופניות של הלקוח והתאים לו את הבגד על פי סגנונו ואורח חייו. מאז המהפכה התעשייתית רוב החליפות מיוצרות בייצור המוני, ונמכרות במידות קבועות מראש ומוכנות לשימוש, למרות שחלק מהאנשים מתאימים חליפה מייצור המוני אצל חייט. בתחילת המאה ה-21 חליפות נמכרות בדרך כלל בשלושה אופנים:

תפירה בהזמנת הלקוח - חליפה הנתפרת רק לאחר שהלקוח בחר את הבד ואת סגנון החליפה והיא נתפרת למידות גופו. (bespoke)
חליפה מותאמת - חליפה התפורה בגזרה קבועה מראש ואשר מותאמת למידותיו של הלקוח, תוך צמצום האפשרויות לבחירה בסגנון ובסוג הבד. (custom)
חליפה מוכנה - חליפה תפורה בייצור המוני בגזרה ובמידות קבועות מראש. זוהי בדרך כלל החליפה הזולה ביותר.^[2] (ready to wear)

אישה הלובשת חליפה מכופתרת

חליפת נשים

הז'קט היה בעיקר בגד לגברים, עם זאת כבר במאה ה-18 התחילו נשים שרכבו על סוסים ללבוש בגדים יותר צמודים לגוף, כמו ז'קט. בסוף שנות התשעים של המאה ה-19 יותר ויותר נשים התחילו לרכוב על אופניים ולכן עוצבה חצאית שמחולקת לשני מכנסים רחבים.^[4]^[1] בשנת 1925 עיצבה קוקו שאנל אתחליפת שני החלקים הנשית, המעוצבת בפחות נוקשות מהחליפה הגברית.^[5] הזמרת מרלן דיטריך נהגה ללבוש בתחילת שנות השלושים של המאה ה-20 חליפות גברים.^[6] בשנות השישים של המאה העשרים לבשו לרוב ז'קט עם חצאית או מכנסיים, וכיום חליפות נלבשות על ידי נשים כסממן של שוויון לגברים, או כהצהרה אופנתית.

ההבדלים העיקריים בין חליפת גברים לחליפת נשים:^[1]

כפתורים - ז'קטי נשים נפתחים בשמאל לעומת ימין בז'קטי גברים.
בד - חליפות נשים מדי פעם נתפרות מבדים עדינים כמו משי. בעוד שחליפות גברים נתפרות בדרך כלל מבדים גסים יותר.
אביזרים - חליפות נשים כוללות לעיתים קרובות אביזרים נשיים כמו קישוטי נוצות וכדומה.

מנהגים בעת לבישת חליפה

כיפתור

כיפתור^[7] המקטורן מוכתב בעיקר על ידי מיקום הכפתורים בחזיתו, מהו גובה הכפתורים ביחס למותניים. בסגנונות מקטורן מן העבר, בהם הכפתורים היו ממוקמים גבוה ביחס למותן, כוונת החייט כי המקטורן יירכס באופן שונה מן המקטורנים הנפוצים בתחילת המאה ה-21 בהם הכפתורים ממוקמים נמוך יחסית למותן. עם זאת קיימים נהגים כלליים בעולם המערבי ביחס לרכיסת כפתורי המקטורן.

נהוג כמעט תמיד לרכוס כפתורי מקטורנים בעלי רכיסה כפולה. כאשר קיים יותר מכפתור אחד לרכיסה, דוגמת מקטורנים מסורתיים בעלי סידור של שישה כפתורים בשני טורים, נהוג לרכוס את הכפתור העליון בלבד. יש מקטורנים בהם הלובש יעדיף לרכוס אך ורק את הכפתור התחתון בטור, כדי להראות בחזית המקטורן קו ארוך יותר של החזה.

מקטורנים בהם טור כפתורים בודד ניתן ללבוש עם, או בלי, רכיסת כפתור. באופן מסורתי לא נהוג לרכוס מקטורנים בהם שני כפתורים בלבד בחזיתם, אלא אם הם תפורים בגזרה יוצאת דופן. במקטורן בעל שלושה כפתורים בחזית נהוג לרכוס את הכפתור האמצעי, ולעיתים אף את הכפתור העליון, אולם נהוג שלא לרכוס את הכפתור התחתון ורכיסתו בגזרות מודרניות עשוי להביא לעיוות הגזרה. לא קיים נוהג באשר לרכיסת כפתורים במקטורנים ובהם טור של ארבעה כפתורים בחזיתם, כיוון שמקטורנים אלה נדירים יחסית. במקטורנים בעלי כפתור בודד בחזיתם, נהוג לרכוס את הכפתור כל אימת שהלובש עומד.

בעת שהלובש ישוב נהוג להתיר את הכפתור במקטורן בעל טור בודד של כפתורים, זאת כדי להימנע ממתיחה של הבד. מקטורנים משובחים בעלי רכיסה כפולה מעוצבים כך שניתן להותיר את הכפתורים רכוסים גם בשעת ישיבה, כדי לייתר את הקושי הכרוך ברכיסה ובהתרה של הכפתור הפנימי בטור.

לבישת עניבה עם חליפה

דיוקן של גבר הלבוש בחליפה

לבישת עניבה^[2] תלויה במידה רבה בטעמו האישי של הלובש. עם זאת קיימים מנהגים כללים בתרבות המערב באשר ללבישת עניבה.

צבע: העניבה צריכה להיות תמיד כהה יותר מצבע החולצה. צבע הרקע של העניבה צריך שלא להיות זהה לצבעה של החולצה, בעוד שצבע הדוגמה שעליה חייבת להכיל את צבע החולצה וליצור רצף של צבע. באופן אידיאלי צריך להיווצר אותו רצף של צבע בין צבע הבד של החליפה, לעניבה ולחולצה. ללבוש שמרני עדיפות עניבות שעליהן דוגמאות לא צעקניות, אף ששאלת "צעקנותה" של עניבה ניתנת לפרשנות רחבה ומגוונת. בשלהי שנות ה-90 ובתחילת המאה ה-21, רווח המנהג להתאים את צבע העניבה לצבע החולצה ואפילו ללבוש חולצה בהירה יותר מצבע העניבה, בדרך כלל באירועים רשמיים. כך למשל, חולצה בצבע תכלת עם עניבה בצבע כחול.

קשר עניבה: כמה מקשרי העניבה הנפוצים יותר הם קשר ארבעה ביד, קשר חצי וינדזור, קשר וינדזור (המכונה אף וינדזור כפול, או קשר אנגלי) וקשר שלבי.^[2]שלושת סוגי הקשרים הראשונים הם המתאימים ביותר בדרך כלל ללבישת חליפה על פי הנוהג הקיים. הקצה התחתון של חלקה הרחב של העניבה אמור להגיע למרכז החגורה, או אם העניבה ארוכה מידי אז לתחוב אותה לתוך המכנסיים,^[8] ואילו הקצה הצר של העניבה אסור שיבלוט מעבר לקצה הרחב.

אלטרנטיבות: בשנות ה-60 רווחה האופנה, לגברים ונשים גם יחד, ללבוש צעיף עם חליפה כשהוא קשור בקשר עניבה, בין מתחת לצווארון החולצה, או בתוך החולצה.

עניבת פרפר: עניבת פרפר הייתה תמיד אלטרנטיבה ללבישת עניבה מסורתית ואף קדמה לה היסטורית. יש הרואים בלבישת עניבת פרפר לבוש רשמי יותר מאשר עניבה מסורתית, במיוחד עם חליפה.

גרביים עם חליפה

בארצות הברית נהוג ללבוש גרביים התואמים בצבעם את צבע הבד של החליפה. באופן זה נוצרת אשליה של רגל ארוכה יותר ומופחתת תשומת הלב למכנסיים במקרים שבהם המכנסיים קצרים מדי. בגרביים שעליהם דוגמאות נהוג שצבע הרקע תואם לצבע החליפה. אם לא ניתן להתאים את צבע הגרביים לצבע החליפה נהוג להתאים את צבעם לצבע הנעליים. לא נהוג ללבוש גרביים בהירים עם חליפה כהה. אורך הגרביים הנהוג הוא עד למחצית גובה השוק ואף עד לברך. גרביים לחליפה עשויים בדרך כלל מכותנה או צמר, אף שגרביים יוקרתיים עשויים מבדים יקרים כגון משי או צמר קשמיר. לפני מלחמת העולם השנייה גרביים ועליהם דוגמאות גאומטריות היו נפוצות, אולם מאז מלחמת העולם השנייה נהוג ללבוש גרביים בצבע אחיד עם החליפה.^[9]

התאמה של חליפת גברים

קיימים "חוקים" באשר להתאמה של חליפה,^[2] אך הם יותר בגדר עצות.

צווארון המקטורן צריך להיות צמוד לצווארון החולצה, וכמו כן בין הצוואר לצווארון החולצה.
כתף המקטורן צריכה לבלוט מעל העצם כדי לאפשר טווח תנועה, וכתף החולצה צריכה להסתיים עם העצם.
החור לשרוול המקטורן צריך להסתיים מתחת לבית השחי כדי לאפשר טווח תנועה ולשמור על מראה חלק.
המכנסיים לא צריכים להציץ מתוך פתחי האוורור.
המקטורן צריך להיות מספיק ארוך כדי לכסות את האחוריים, וארוך עד שאורכו של המקטורן שווה לאורך המכנסיים (לא כולל החלק מהם שהוא מכסה).^[7]
השרוול אמור להיות רחב יותר בחלקו העליון כדי לאפשר טווח תנועה, והוא אמור להסתיים באורך שרואים בין חצי סנטימטר ממנו עד לשניים שלושה סנטימטרים.^[10]
נהוג שלא לנעול נעליים מרובעות^[11]

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חליפה בוויקישיתוף

היסטוריה של החליפה הנשית, בבלוג תלתלים

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ Hollander Anne, Sex and suits, New York: Kodansa International, 1995, עמ' 63, 67-69, 109-15
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Peter Feierabend p, Gentkemen, England: konemann, 1999, עמ' 88-89
^ Marian Conrads, Gerda Klinkhamer, XXVI 1870-1878 Impressionnisme, Elseviers Kostuum Gids, 3, Amsterdam, MCMLXXXV, עמ' 111, ISBN 9789010035066. (בהולנדית)
^ Isabel Horner, Lois Gabriel (ע), XX A TAILORED SUIT, DRESSMAKING, 1959, London: The English Universities, 1939, Teach Yourself, עמ' 160. (באנגלית)
^ Why the Chanel Suit is So Iconic - The History Behind the Chanel Suit, web.archive.org, ‏2019-08-05
^ The History of Women’s Suits, ‏2023
^ ¹ ² How A Suit Should Fit - Jacket & Dress Pants, ‏2017-09-22 (באנגלית אמריקאית)
^ Proper & Correct Tie Length Explained, ‏2017-03-13 (באנגלית אמריקאית)
^ How To Combine Socks, Shoes & Pants, ‏2016-12-02 (באנגלית אמריקאית)
^ Sleeve Length Guide For Suits, Jackets And Shirts, ‏2019-12-17 (באנגלית אמריקאית)
^ 19 Things Men Should Never Wear – Gentleman's Gazette (באנגלית אמריקאית)

[:1-1] ¹ ² ³ Hollander Anne, Sex and suits, New York: Kodansa International, 1995, עמ' 63, 67-69, 109-15

[:0-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Peter Feierabend p, Gentkemen, England: konemann, 1999, עמ' 88-89

[3] Marian Conrads, Gerda Klinkhamer, XXVI 1870-1878 Impressionnisme, Elseviers Kostuum Gids, 3, Amsterdam, MCMLXXXV, עמ' 111, ISBN 9789010035066. (בהולנדית)

[4] Isabel Horner, Lois Gabriel (ע), XX A TAILORED SUIT, DRESSMAKING, 1959, London: The English Universities, 1939, Teach Yourself, עמ' 160. (באנגלית)

[5] Why the Chanel Suit is So Iconic - The History Behind the Chanel Suit, web.archive.org, ‏2019-08-05

[6] The History of Women’s Suits, ‏2023

[:2-7] ¹ ² How A Suit Should Fit - Jacket & Dress Pants, ‏2017-09-22 (באנגלית אמריקאית)

[8] Proper & Correct Tie Length Explained, ‏2017-03-13 (באנגלית אמריקאית)

[9] How To Combine Socks, Shoes & Pants, ‏2016-12-02 (באנגלית אמריקאית)

[10] Sleeve Length Guide For Suits, Jackets And Shirts, ‏2019-12-17 (באנגלית אמריקאית)

[11] 19 Things Men Should Never Wear – Gentleman's Gazette (באנגלית אמריקאית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]