טקס פתיחת הפה
טקס פתיחת הפה היה הליך מצרי קדום שתואר בכתבי הלוויה (אנ') כמו כתבי הפירמידות. מתקופת הממלכה הקדומה ועד התקופה הרומית, ישנן עדויות רבות לטקס זה, אשר האמינו כי נותן לנפטרים את חושיהם הבסיסיים לבצע משימות בחיים שלאחר המוות. שיטות שונות נערכו על הגופה, כולל שימוש בכלים ספציפיים כדי לגעת בחלקי גוף כמו הפה והעיניים. מנהגים אלה היו קשורים לעיתים קרובות עם לידה, אשר ציינה לידה מחדש והתחלות חדשות. לדוגמה, חיתוך בשר עקוב מדם מבעלי חיים כמנחה עבור הנפטר סימן את תהליך הלידה, הכרוך בדרך כלל בדם, וייצג את תחילתם של חיים חדשים. בנוסף, כלים כמו ה"פסשקף" (peseshkef), שדמה לזנב של דג ושימש במקור לחיתוך חבל הטבור של תינוקות, הדגישו עוד יותר את רעיון ה"לידה מחדש".[1]
משמעות דתית
עריכה
המצרים הקדמונים החזיקו באמונה שכדי להגיע אל החיים שלאחר המוות, יש לעבור סדרה של תלאות מפרכים בדואת (אנ'), הכוללים התחמקות מיצורים ומלכודות מסוכנות. כדי להתכונן לתלאות אלה, היו כתובים לחשים מיוחדים והנחיות על הסרקופג שלהם כיצד להימנע מסיכונים אלו, הידועים ככתבי ארונות קבורה.
עם זאת, היה צורך להחזיק בחושיהם הבסיסיים כדי לנווט בהצלחה. המצרים האמינו שטקס פתיחת הפה מעניק לרוחם גישה לחושים ולדרישות הללו לאחר המוות. תפקודים חיוניים כמו נשימה, דיבור, ראייה, אכילה ושתייה היו בין הצרכים הללו. יתרה מכך, דקלום לחשים והצהרת חפותם בפני האלים לאחר השלמת הדואת הצריך שימוש בחושים כמו שמיעה, ראייה ודיבור. כסמל ללידה מחדש, חשבו שהם קיבלו חלב, מים מלוחים ומים כשהם נכנסים לעולם התחתון, בדומה לאופן שבו תינוקות מקבלים חלב מאמם כמקור ההזנה הראשוני שלהם. יכולת השתייה הייתה מכרעת למטרה זו.[1]
כלים מיוחדים
עריכה
פסלים: הטקס נעשה בעבר רק על פסלים, אושבתים ומקדשים, אך עבר שינויים בתקופת הממלכה התיכונה והממלכה החדשה ונעשה בעיקר על גופות. עם זאת, אם איכשהו הגופה הושמדה או בלתי ניתנת להשבה, האמינו שהפסלים והאושבתים יכולים לשמש כתחליף.[2] חלק מהכתבים של הטקס כמו בקבר רחמיר (Rekhmire) מתארים זאת ומשתמשים בכלים כדי לגעת בפסל במקומות המתאימים של גופו.[3]
קרדום טקסי: מחתת פולחן בצורת זרוע המשמשת למגע בעיניים ובפה כדי להחזיר את החושים לאדם.
פסשקף: סבור שפירושו 'מפצל קה-נשמתו'. היו אלה להבים מפוצלים עשויים מאובסידיאן, זכוכית או אבן שנוצרו כמנחת קבורה. בתקופת הממלכה הקדומה, ניכר שהחפצים הללו שימשו בתחילה כדי לנתק את חבל הטבור במהלך הלידה, תרגול שמתיישר עם הקשר הרוחני שלו עם לידה מחדש. עם זאת, הטקס המדויק שלו הם נועדו במקור בתקופה זו נותר לא ברור.[1]
רגל עגל: האמינו שרגל של עגל מחלצת את ה"בה" מגופו של הנפטר כדי שהוא יוכל לנוע בחופשיות לאחר המוות. ה"בה" (אישיותו של הפרט) יתמזג עם ה"קה" או כוח החיים שלו כדי ליצור את ה"אקה" שלהם.[4] השימוש בו היה דומה לזה של הקרדום - נגיעה בפה ובאזורים אחרים בגוף. הוא גם הוחזק על השפתיים שצוירו על הארון. זה היה נפוץ יותר בכל תקופת הממלכה הקדומה.
קטורת: קטורת נשרפו כדי לטהר את האוויר וכן ליצור ריח מרגיע לאלים במהלך הטקס.
הליך טקסי
עריכהפעולות הטקס עשויות להשתנות מעט בהתאם לתקופת הזמן ולמי הוא נעשה. ישנן עדויות ל-75 מעשים שחייבים להיעשות במהלך הטקס. הבולט ביותר הוא מקבר רחמיר (אנ').
תהליך טקס כללי
עריכה- טיהור הגוף היה צעד חשוב לפני שהטקס יכול היה להתקיים. הטיהור נעשה באמצעות נתרון (אנ'), סוג של מלח המשמש לשימור הגוף בתהליך החניטה. לאחר מכן הונחו בשמים ושמנים בפיהם ועל אזורים אחרים בגופם. האמינו שזה מסמל את הרוק של הורוס, אל הקשור לתחייה או לידה מחדש.[5] במהלך משימה זו, כוהן אחד היה חובש מסכת תן לייצג את האל אנוביס. הם יהיו אחראים על שמירת הגופה זקופה במהלך התהליך.[6]
- לפני הטקס מתקיימת תהלוכה שבה כוהן סם - קשיש בדרגה דתית מוערכת האחראי על חניטה וחניטת הגופה - מתעלף בטקסי הכניסה לקבר ולאחר מכן מוקם לתחייה על ידי עמיתיו הכוהנים. בעקבות כך, בנו של הפרט ו/או כוהן סם מכריז "אני עד לאבי בכל צורותיו". בתרחיש זה, האדם הנפטר נחשב לאוסיריס בעוד כוהן סם מייצג את הורוס. בדומה לסיפור המיתולוגי שבו הורוס מגן על אביו, כומר סם שומר על הגופה.[7] זה מתואר היטב בכתבי הפירמידות של אונס (אנ') שאומר: "האוני של אוסיריס. קבל את עינו של הורוס, שאתה צריך לאמץ." זה היה סמל להתחדשות כאשר עינו של הורוס שוחזרה בסופו של דבר לאחר שהושבה מהאל סת במיתולוגיה.[8] לאחר מכן, כוהן סם היה מחליף בגדים לפני כניסתו לקבר כדי לבסס את המעבר לשלב חדש של הטקס.[3]
- לאחר מכן, מתחיל החלק המרכזי של הטקס, במהלכו משתמש הכוהן סם בכלים מיוחדים כמו קרדום ופסשקף כדי לגעת בעיניו ובפיו של הנפטר. פעולות אלו נחשבות כמחייאות באופן סמלי את החושים הנדרשים למסע שלהם אל החיים שלאחר המוות. יתר על כן, כוהן סם מדקלם תפילות וכישופים במהלך הליכים אלה כדי להבטיח את השחזור המלא של הפונקציות הללו.
- לבסוף, כוהן סם היה מציע מתנות כגון תבואה, ואז עוטף אותן בפשתן ומקריא להם לחשים. האנשים שהכירו את המנוח ערכו סעודת הלוויה לסיום הטקס.[7]
גרסת רחמיר
עריכהגרסת רחמיר של הטקס שונה במקצת מהאופן שבו הוא מתואר בכתבים אחרים, שכן במקום הגוף נעשה שימוש בפסל. הכתבים שמים דגש על יצירת הפסל בפרקים 2–18. לאחר השלמתו, בפרקים 23–25, הכוהנים היו מקריבים שור ומציעים חלקים מסוימים ממנו לפסל. לאחר מכן הם היו מתחילים לגעת באזורים של הפסל כמו העיניים והפה עם מכשירים כמו הקרדום הטקסי, ומציגים לו את הכלים כולל הפסשקף מפרקים 26–41. לבסוף היו מושחים ומלבישים את הפסל בפרק 50, ומביאים לו מנחות בפרקים 59 ו-65.[3]
- פרקים 1–9 טקסים מקדימים
- פרקים 10–22 הנפשה של הפסל
- פרקים 23–42 מנחות בשר בהתאמה למצרים העליונה
- פרקים 43–46 מנחות בשר בהתאמה למצרים התחתית
- פרקים 47–71 סעודת קבורה
- פרקים 72–75 טקסי סיום
הקשר עם מזמור תהילים נ"א
עריכהצוינו הקבלות בין פתיחת הפה לבין מזמור תהילים נ"א.[9] ההקבלות כוללות:
- אזכורים לרחיצה פולחנית בעשבי תיבול מיוחדים (תהילים ל"א, ב, ז).
- שיקום עצמות שבורות (פסוק ח').
- "ה' פתח את שפתי" (פסוק ט"ו).
- קרבנות (פסוקים ט"ז, י"ז, י"ט).
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 "Model of the "Opening of the Mouth" ritual equipment - Old Kingdom". The Metropolitan Museum of Art. Retrieved 2023-03-14.
- ^ "The Global Egyptian Museum - Opening of the Mouth ritual". www.globalegyptianmuseum.org. Retrieved 2023-03-14.
- ^ 1 2 3 "Opening of the Mouth". www.ucl.ac.uk. Retrieved 2023-03-14.
- ^ "The Opening of the Mouth Ceremony". Experience Ancient Egypt. Retrieved 2023-03-14.
- ^ "The funeral cortege, sacrifice and the opening of the mouth ceremony". www.faculty.umb.edu. Retrieved 2023-03-14.
- ^ "Rituals: The Funeral, Mummification, Online Exhibits, Exhibits, Spurlock Museum, U of I". www.spurlock.illinois.edu. Retrieved 2023-03-14.
- ^ 1 2 "The Opening of the Mouth - Ancient Egypt Online". Retrieved 2023-03-14.
- ^ Allen, James (()). (2nd ed.)., Allen (February 10, 2015). The Ancient Egyptian Pyramid Texts (2nd ed.). Rights and Permissions Office, Society of Biblical Literature: Houston Mill Road, Atlanta, GA 30329 USA: SBL Press. p. 6. ISBN 978-1-58983-182-7.
- ^ Benjamin Urrutia, "Psalm 51 and the 'Opening of the Mouth' Ceremony." Scripta Hierosolymitana: Publications of the Hebrew University of Jerusalem, volume 28, pages 222–223 (1982).