סחר בבני אדם
סחר בבני אדם הוא ביצוע של גיוס, העברה, מתן מחסה או קבלה של אנשים לצורך ניצולם. סחר בבני אדם כולל תהליך של שימוש באמצעים בלתי חוקיים כמו שימוש בכוח או איום בשימוש בו, או באמצעים אחרים כמו כפייה, חטיפה, הונאה או רמייה.
בניצול הכוונה לניצול מיני כמו זנות, העסקה בכפייה, עבדות או נהלים דומים לעבדות, וכן לסחר באיברים להשתלה.[1]
סחר בבני אדם כולל בהרבה מקרים הברחת בני אדם ממדינות עניות אל מדינות עשירות. התהליך מנצל את הפערים העצומים ברמת החיים בין מדינות עניות למדינות עשירות. הסוחרים מרמים את הקרבנות וגורמים להם להאמין שבמדינה אליה יקחו אותם יוכלו לעבוד בעבודה מכובדת כמו אומנת, או להרוויח סכומים גדולים של כסף ולהעלות את רמת החיים שלהם. על פי עדויות, לעיתים קרובות נעשה שימוש גם באלימות פיזית כנגד הקרבנות.
קרבנות הסחר מוברחים לארץ היעד ושם הם מוחזקים בתנאים קשים, שכוללים כליאה או איומים והחרמת דרכונים על ידי המעסיקים שלהם. המבריחים משכנעים את הקרבנות כי הם חייבים למבריחים תשלום על הברחתם לארץ היעד ותשלום זה נגבה באמצעות עבודה. גובה החוב וכמות העבודה הנדרשת כדי לשלם אותו נקבעים על ידי המעסיקים, בצורה שרירותית ולעיתים מעורפלת בכוונה. מצבם של הקורבנות רע במיוחד, יחסית לסוגי ניצול אחרים, בגלל הפער התרבותי בין תרבותו של הקורבן לתרבות המקום אליו הגיע. לקורבנות בדרך כלל יש נגישות נמוכה מאוד למידע ולסיוע, דבר המקל על המנצלים אותם ומהווה תמריץ לניצול בני אדם בדרך זו.
בשנת 2006 הוגדרה ישראל בדו"ח של מחלקת הסמים והפשיעה של האו"ם כאחד היעדים המרכזיים אליהם מובלים קורבנות הסחר בבני-אדם.[2] לאחר טיפול נמרץ של רשויות החוק בתופעה, ממדיה קטנו באופן ניכר.[3]
סחר בבני אדם מול עבדות והעסקה תמורת תשלום מוסכם
לסחר בבני אדם מאפיינים דומים למאפייניה של העבדות, אך בשונה ממנה, סחר בבני אדם נעשה במקומות שבהם אין לגיטימציה לצורה זו של העסקה ואין מנהג רווח של עבדות.
לעיתים נערכת השוואה בין העסקת בני אדם באופן רגיל, תמורת תשלום מוסכם, לבין סחר בבני אדם. תופעת הסחר בבני אדם מקיפה אך ורק מקרים של העסקה בכפייה ולא נכללים בה מקרים בהם המועסק הסכים, מסיבות שונות, לכל תנאי ההעסקה. יש המשתמשים במושג סחר בבני אדם כדי להמחיש, בצורה מטאפורית, את כוחו של השוק החופשי בו אנשים מגיעים עד כדי "מכירת עצמם" (בהסכמה), אך במונח המשפטי המקובל "סחר בבני אדם" לא נכלל פירוש מטאפורי זה.
גם אם החוק שולל באופן קוגנטי העסקה מסוג מסוים (כגון זנות או עבודה תמורת תשלום נמוך משכר המינימום) מטעמים של הגנה על הפרט מפני הסחר בו, לא תחשב עבירה על חוקים אלה כעבירת סחר בבני אדם.
היקף התופעה
מנתוני 2004 של מחלקת המדינה של ארצות הברית, העוקבת אחר הסחר בבני אדם ברחבי העולם, עולה כי היקף הסחר בבני אדם ברחבי העולם הוא בין 600,000 ל-800,000 איש בשנה.[4] נתונים אלו הופיעו גם בדו"ח של שנת 2006. על פי נתונים אלה, 80% מהקורבנות הן נשים, והמטרה העיקרית של סחר בבני אדם היא ניצול מיני.
על פי נתונים ממחקרים מקיפים של ארגון העבודה הבינלאומי והאו"ם בנושא סחר בבני אדם (2009), עולה כי בעולם ישנם לפחות 2.5 מיליון קרבנות של סחר בבני אדם.[5] היקף הסחר בבני אדם הוא כ-32 מיליארד דולרים בשנה.
עמדת האו"ם בנושא סחר בבני אדם
בשנת 2000 נחתם באו"ם פרוטוקול האו"ם למניעה ומיגור של הסחר בבני אדם, ובייחוד נשים וילדים. פרוטוקול זה משלים את אמנת האו"ם נגד הפשע המאורגן הבינלאומי.[6] המדינות החתומות על פרוטוקול זה התחייבו לפעול למען מטרות אלו מתוך הכרה בכך שמדובר בפשעים שהיקפם גדול יותר מהפעילות במדינה זו או אחרת ולשם כך נדרשים מאמצים משולבים.
המצב בישראל
ערך מורחב – סחר בנשים בישראל
החל משנות ה-90 של המאה העשרים החל סחר משמעותי בבני אדם בישראל. סחר התמקד בעיקר בייבוא נשים מחבר המדינות על מנת להעבידן בזנות בישראל. הקורבנות הוחזקו בתנאים קשים אשר כללו כליאה, מכירה פומבית, אונס, אלימות ושיעבוד כלכלי.
בשנת 2000 תוקן חוק העונשין בישראל על מנת שיכלול במפורש איסור על סחר בבני אדם וישית על הסוחרים עונשים כבדים: "המוכר או קונה אדם להעסקתו בזנות או המתווך למכירה או קנייה כאמור, דינו מאסר שש עשרה שנים... הגורם לאדם לעזוב את המדינה שבה הוא מתגורר כדי שיעסוק בזנות, דינו מאסר עשר שנים..."
בשנת 2006 נערכו תיקונים נוספים לחוק על מנת שיכלול סוגים שונים של סחר בבני אדם. כמו כן, הוחמרו העונשים, העונש על סחר בבני אדם הוגדל לעד 20 שנות מאסר, ונוספו הוראות מפורשות באשר לעיכוב דרכונים ופעולות ספציפיות אחרות הקשורות לסחר בבני אדם. כמו כן, שונתה המדיניות במשרד הפנים בנוגע לקורבנות הסחר. לאחר שנים בהן לא ניתן כל סעד הומניטרי או משפטי לקרבנות הסחר שונתה המדיניות על מנת שיתאפשר טיפול זריז במקרים אלו ותינתן אשרת שהייה ועבודה לקורבנות. בשיא התופעה, המשטרה העריכה כי היקף הסחר בבני אדם בישראל עומד על כ-3,000 אנשים בשנה.[3] גם מחקר של האו"ם משנת 2006[2] וגם נתוני מחלקת המדינה של ארצות הברית ציינו כי ישראל היא מהמדינות בהן היקף הסחר בבני אדם גדול ביותר.
בשנת 2008 אמר שלי טימן, שהיה ראש הרכב הפשיעה החמורה בבית המשפט המחוזי בתל אביב:
- "אין היום סחר בנשים בישראל. בהתחלה הביאו בחורות, שלא ידעו לאן מביאים אותן. חטפו, אנסו, העבירו אחד לשני. העניין הזה נפסק. היום המשטרה מתלבשת על איזה מכון שבו היא כל הזמן מבקרת ו'עושה מבצע'. מי שרוצה לדבר על הבוס שלה מקבלת מיד אשרת שהייה לשנה או יותר וגם מעין רישיון עבודה" .[7]
בשנים 2009 ו-2010 לא זוהו קורבנות סחר בבני אדם. בשנת 2011 התגלו מקרים מעטים.[3]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- על סחר בבני אדם, באתר משרד המשפטים
- trafficking in human beings, באתר האו"ם
- סחר בבני אדם למטרות זנות בישראל, באתר מכון תודעה
- אתר יחידת תיאום המאבק בסחר בבני אדם של משרד המשפטים
- סחר בבני אדם, באתר מוקד סיוע לעובדים זרים
- דו"ח מחלקת המדינה האמריקאית על סחר בבני אדם לשנת 2017
- ניבי קליין, סחר בנשים - מחקר השוואתי, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 25 באוגוסט 2001
- גלעד נתן, המאבק בסחר בבני-אדם בישראל בשנת 2010 על-פי דוח מחלקת המדינה האמריקנית (דוח 2011), באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 18 ביולי 2011
- רותי סיני, תוכנית הממשלה למאבק בסחר למטרות עבדות: דירות מסתור ותביעת מעסיקים, באתר הארץ, 21 בפברואר 2007
נדן פלדמן, כך מתפשטת תעשיית הסקס טראפיקינג בארצות הברית - ואיך זה קשור לטראמפ, באתר TheMarker, 19 בדצמבר 2017
הערות שוליים
- ^ ההגדרה לקוחה מדיון של העצרת הכללית של האו"ם בשנת 2000, ראו עמוד 54 במסמך זה
- ^ 1 2 UN highlights human trafficking, כתבה בBBC, 26 במרץ 2007
- ^ 1 2 3 עו"ד רחל גרשוני, מתאם המאבק בסחר בבני אדם: ככלי לבניית גשרים, בכתבה ל"דוח השנתי: אחריות חברתית - התמודדות עם פגיעה מינית בישראל 2012" מטעם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, עמוד 52
- ^ Trafficking in Persons Report 2006, באתר מחלקת המדינה בארצות הברית
- ^ FAQs: How Widespread Is Human Trafficking?, באתר UNODC
- ^ Protocol to Prevent, Suppress and Punish Trafficking in Persons, באתר האו"ם לזכויות אדם
- ^ תומר זרחין, יש שופטים שלא יודעים מה זה זיכוי, באתר הארץ