אברהם רז
אברהם רז (רוזנברג) (ראש השנה תרצ"ח, 6/7 בספטמבר 1937 – 29 ביוני 1971) היה מורה לדרמה, סופר ומחזאי ישראלי.
אברהם רז, 1970 | |
לידה |
6 בספטמבר 1937 גבעת השלושה, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה | 29 ביוני 1971 (בגיל 33) |
מדינה | ישראל |
בן או בת זוג | אביביה רז |
ביוגרפיה
עריכהאברהם רז (רוזנברג) נולד בשנת 1937 בקיבוץ גבעת השלושה. סיים את לימודיו התיכוניים בפתח תקווה. בשירותו הצבאי השתתף במבצע קדש בצניחה בא-טור ונפצע בקרב בעינו. למד באוניברסיטה העברית בירושלים, בה סיים תוארי בוגר ומוסמך בספרות עברית בהנחיית גרשון שקד. לאחר מכן התמנה למרצה לספרות בסמינר ע"ש אליעזר שיין בפתח תקווה ומרצה לדרמה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 זכה במלגה מטעם המועצה הבריטית (British Council) ויצא להשתלמות בת שנתיים בתיאטרון בבריטניה. ראשית ההשתלמות התקיימה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת הול, שם ביים את המחזה "פרשת המשפט של רודולף קיפו" בתיאטרון במרכז גולבנקיאן (Gulbenkian Centre; הצגת בכורה: מרץ 1970). בהמשך עבר לתיאטרון רויאל קורט שבלונדון. עם שובו מבריטניה התגלתה בגופו מחלת הלוקמיה, ובתוך זמן קצר הוא הלך לעולמו, בגיל 33. נקבר בפתח תקווה. הותיר אישה, ד"ר אביביה רז-דובשני (פסיכולוגית קלינית, בתו של המחנך מנשה דובשני), ובת פעוטה, ענבל.[1]
יצירתו
עריכההחל מ-1963 התפרסמו סיפורים פרי עטו ב"משא", "הארץ" ו"קשת". ב-1968 ראה אור ספרו "חוף הלטאות". מחזהו "פרשת המשפט של רודולף קיפו" הועלה על הבמה ב-1968, ובהמשך הועלו מחזותיו "לא ביום ולא בלילה" (צוותא, 1968), "ליל העצמאות של מר ישראל שפי" (הבימה, 1972) ו"אינה גורפינקל חוזרת" (צוותא, 1972). המחזות שיקפו את השבר של דמות ה"צבר" במציאות שלאחר מלחמת ששת הימים.[2] כן כתב את המחזה "אצל מיקולינסקי".
המחזה "ליל העצמאות של מר ישראל שפי" הוא אלגוריה למדינת ישראל. משפחת שפי חוגגת את יום העצמאות, אבי המשפחה, ישראל, מייצג את דור החלוצים והבונים של "ארץ ישראל היפה", בנו, אלישע, הוא אנטי-גיבור שאינו רוצה ואינו יכול לממש את האידיאלים של אביו ונופל בקרב, האם, חנה, שואפת לחיים נורמליים, לעושר ולזוהר. חוויית יום העצמאות איננה חגיגה אלא חוויה טראגית וגרוטסקית.
בשנת 1972, לאחר מותו, הופק סרט הקולנוע "לא ביום ולא בלילה" על פי המחזה הנושא אותו שם, קו-פרודוקציה ישראלית-אמריקאית, בבימויו של סטיבן שטרן, שייצג את ישראל בפסטיבל ברלין וזכה שם לציון לשבח. המחזה הועלה לראשונה בצוותא והוצג יותר מ-400 פעם עם מרים ברנשטיין-כהן בתפקיד הראשי כשליא קניג מחליפה אותה מדי פעם. ב 2011 הוא הועלה שוב בהבימה עם ליא קניג בתפקיד הראשי.
פרסים
עריכה- פרס למחזה המקורי מטעם המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות ופרס גיורא גודיק על "פרשת המשפט של רודולף קיפו"
- מלגה מטעם קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב על "ליל העצמאות של מר ישראל שפי"
- פרס המחזה המקורי על שם דוד פינסקי מטעם עיריית חיפה עבור "לא ביום ולא בלילה"[3]
ספריו
עריכה- חוף הלטאות, א. לוין אפשטיין, 1968.[4] (סיפורים)
- לא ביום ולא בלילה: מחזה בחמש תמונות, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב – מפעל השכפול, תשכ"ט, 1968.
- פרשת המשפט של רודולף קיפו: מחזה, ירושלים: המועצה הציבורית לתרבות ואמנות (ספרית מחזות עבריים מקוריים), [1969?].
כינוס כתביו לאחר מותו:
- ליל העצמאות של מר ישראל שפי: מחזות (כתבי אברהם רז, א: מחזות); ערך חיים שוהם; אחרית דבר: גרשון שקד, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ו 1976. (המחזות: "פרשת המשפט של רודולף קיפו", "לא ביום ולא בלילה", "ליל העצמאות של מר ישראל שפי", "אינה גורפינקל חוזרת", "אצל מיקולינסקי")
- פרשת המלחמה של עודד ירקוני: סיפורים (כתבי אברהם רז, ב: מחזות); ערך והוסיף אחרית דבר חיים שוהם, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1977. (הסיפורים: "חוף הלטאות", "סוקולובה", "כאבן המתגלגלת בהר", "פרשת המלחמה של עודד ירקוני", "רק לא בולדוג", "שעת הקבלה של פרופ' ק.נ. זליגמן", "מוטלה בנגלוביץ", "המקל המגולף", "סיניורה בוטנרו", "הדרך לשיקגו", "פוטו זינגר")
לקריאה נוספת
עריכה- ש. שויקה, 'דיוקן עצמי, מציאות ושאיפה במחזותיו של אברהם רז', בקורת ופרשנות 6 (תשל"ד), 90–98.
- יעקב בר-און, 'מטוס שעלה בתנופה, והתרסק', מקור ראשון, מוסף שבת, ו' בניסן תשס"ח, 11 באפריל 2008, עמ' 6.
על "ליל העצמאות של מר ישראל שפי":
- מעיין ויין-שמש, "'איך הם היום ירוקים, הסברס. כמו פלפלים'", או: ליל העצמאות של מר ישראל שפי מאת אברהם רז", בתוך: זהבה כספי וגד קינר (עורכים), צפייה חוזרת: עיון מחודש במחזאות מקור, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"ג 2013, עמ' 357–377.
- מיכאל וילף, "הזיה שהיא מציאות", מאזנים, מה, 2 (תמוז תשל"ז, יולי 1977), עמ' 150–152.
על "פרשת המלחמה של עודד ירקוני":
- בני ציפר, "כתיבה כתפקיד חברתי", מאזנים, מה, 6 (חשוון תשל"ח, נובמבר 1977), עמ' 441–442.
קישורים חיצוניים
עריכה- רשימת הפרסומים של אברהם רז, בקטלוג הספרייה הלאומית
- אברהם רז, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- חוה נובק, לא ביום ולא בלילה, דבר, 26 בדצמבר 1968
- משה בן-שאול, על גבול הדמדומים, מעריב, 10 בינואר 1969
- מחזאי בקהל הצופים, דבר, 11 באפריל 1969
- ג. שטרסמן, הצלחתו של רז, מעריב, 22 במרץ 1970
- אברהם רז ז"ל הובא למנוחות, מעריב, 30 ביוני 1971
- אברהם רז איננו, מעריב, 30 ביוני 1971
- גדעון עפרת, זכר לאברהם רז, דבר, 9 ביולי 1971, המשך
- אורי קיסרי, מחזה מקורי: אברהם רז הלך אל הלילה, מעריב, 9 ביולי 1971
- מרים ברנשטיין-כהן, להתדפק על דלת נעולה (שלושים למותו של אברהם רז), מעריב, 16 באוגוסט 1971
- שרגא הר-גיל, יום העצמאות של מר שפי: קומדיה ישראלית מקורית שכתב המחזאי אברהם רז, מועלית עתה בתיאטרון הבימה, מעריב, 12 בינואר 1972, המשך
- משה בן-שאול, דגש חזק, מעריב, 21 בינואר 1972 (על "ליל העצמאות של מר ישראל שפי")
- עדית זרטל, אחרי בכורה: כמה אפשרויות של מציאות, דבר, 24 בינואר 1972 (על "ליל העצמאות של מר ישראל שפי")
- גדעון עפרת, עקידת אלישע, דבר, 28 בינואר 1972, המשך
- גדעון עפרת, בין "אותלו" ל"אינה גורפינקל חוזרת", דבר, 24 במרץ 1972
- עדית זרטל, שני מערכונים של אברהם רז, דבר, 9 במאי 1972
- עלי מוהר, לא ביום ולא בלילה, דבר, 24 בנובמבר 1972
- זאב רב-נוף, מונולוג של בר־מינן, דבר, 12 בדצמבר 1972
- א. חנני, "ליל העצמאות" של הארטפורד, קונטיקאט, מעריב, 3 במאי 1973
- עליס בליטנטל, ביקורת: "לא ביום ולא בלילה", באתר News1 מחלקה ראשונה, 3 ביוני 2012
- אברהם רז, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- אברהם רז, בארכיון הבימה
הערות שוליים
עריכה- ^ אביביה רז, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה". ראו גם יעל חן, העצב אין לו סוף, nrg, 6 ביוני 2001.
- ^ בן עמי פיינגולד, התיאטרון הישראלי והמחזה המקורי, בתוך: חנה יבלונקה וצבי צמרת (עורכים), העשור השלישי: תשכ"ח-תשל"ח, יד יצחק בן-צבי 2008, עמ' 194-193
- ^ פרס פינסקי למחזה מקורי – ליצחק סלע ואברהם רז, מעריב, 3 בנובמבר 1969.
- ^ ביקורת: יוסף פרידלנדר, 'סיפורי אברהם רז', מאזנים 30, 4 (1970), 340–342.