בית הדואר המרכזי (יפו)

בית הדואר המרכזי
מידע כללי
סוג	בית דואר
מיקום	תל אביב-יפו
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1931
תאריך פתיחה רשמי	1931
אדריכל	אוסטן סיינט בארב הריסון
קואורדינטות	32°03′20″N 34°45′34″E / 32.05556111°N 34.75946389°E
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת גוש דן רגילה) בית הדואר המרכזי בית הדואר המרכזי בית הדואר המרכזי מפת דרום __ תל אביב ויפו; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] ממזרח: __ רמת גן, __ גבעתיים; מדרום: __ פארק אריאל שרון, __ חולון, __ בת ים; ממערב: הים התיכון

בית הדואר המרכזי של יפו הוא מבנה בעל חשיבות אדריכלית בשדרות ירושלים 12 פינת רחוב הדואר. הבניין משמש כיום כסניף דואר בו גם שכנה בעבר הנהלת "השירות הבולאי" עד לקיץ 2016. השירות הבולאי עבר לבית המיון המרכזי ברחוב ההגנה 138 בתל אביב ועם המעבר אל "הפארק הטכנולוגי" במודיעין עבר אליו גם השירות הבולאי.

היסטוריה

בתחילת שנות ה-20 בנה היזם שלמה פיינגולד את בית הדואר והטלגרף הראשון בתל אביב, בפינת הרחובות ליליינבלום ואלנבי. אדריכל הבניין היה יצחק שוורץ (שן-צור). באוקטובר 1923 ביקר הנציב העליון בבניין זה. בית הדואר באלנבי החל להבנות בשנת 1929^[1] ובנייתו הושלמה בשנת 1931, בימי המנדט הבריטי. אדריכל המבנה היה אוסטן סיינט בארב הריסון במסגרת עבודתו במחלקת העבודות הציבוריות של המנדט בארץ ישראל. בניין דואר נוסף שתוכנן על ידי האדריכל הריסון ושנבנה באותן השנים הוא בית הדואר המרכזי ברחוב יפו 23 בירושלים.

בנוסף שימש האדריכל יצחק רפופורט בתור אדריכל אחראי על הקמת בית הדואר של יפו.

עד לתקופת מלחמת העולם הראשונה הדואר לארץ ישראל נשלח דרך איסטנבול, לא היו טלפונים ציבוריים והשירות לא היה אמין. לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים נדרש המנהל הצבאי הבריטי לספק שירותי דואר הולמים לאוכלוסייה האזרחית. המשימה הוטלה על משרדי הדואר הצבאי, ובשנת 1917, כשבוע לאחר כיבושה של ירושלים, החל לפעול בה הדואר הצבאי^[2]. בשנת 1920 החליטה ממשלת בריטניה להעביר את ארץ ישראל לשלטון מנדטורי אזרחי וכל שירותי הדואר הועברו לידי הממשל האזרחי. בעיני הבריטים תקשורת הולמת היא תנאי מקדים לפיתוח מסחר וייצור ולכן הרחבת שירותי הדואר, הטלגרף והטלפון היו בידי המונופול הממשלתי. מבחינת הבריטים היה לארץ ישראל יתרון גאוגרפי בגלל מיקומה במפגש שלוש יבשות וככזו השוכנת על הנתיב האווירי בין בריטניה להודו והימצאותה במזרח התיכון בין מצרים, סוריה ועיראק.

בבניין זה הייתה מרכזת הטלפונים האוטומטית הראשונה של העיר יפו שפעלה בטכנולוגיה שפיתח אלמון סטראוג'ר, וגם מרכזת טלגרף. בשנות ה-60 של המאה ה-20, לאחר העברת מרכזת הטלפונים למבנה המרכזת הספרתית החדשה בשכונת גבעת הרצל, נשארה בבניין זה רק מרכזת הטלקס שפעלה עד סוף שנות ה-80 כשהופעלה מרכזת הטלקס הספרתית החדשה של חברת בזק במרכז העיר.

המבנה שופץ בשנת 2000 במקביל לתוכניותיה של עיריית תל אביב-יפו לשיקום שדרות ירושלים.