טובת הנאה
טובת הנאה היא הטבה, בכסף, בשווה כסף ולעיתים אף הטבה שלא ניתן לכמת אותה בכסף, שאדם מקבל בתמורה לפעילותו. קבלת טובת הנאה עלולה להיחשב לשוחד, ולעיתים היא חייבת במס.
במשפט העברי ישנה התייחסות גם לטובת הנאה כערך כלכלי, ולהגדרת ערך זה השלכות שונות בהלכות משפטיות שונות.
איסורים בחוקי מדינת ישראל על קבלת טובת הנאה
עריכהברבים מחוקי מדינת ישראל משמש המושג "טובת הנאה" כחלק מתיאור של קבלה או נתינה שיש בהם עבירה פלילית. חוק העונשין קובע כי "אין נפקא מינה בשוחד – אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת". בחוק בחירות לגופים ציבוריים מוגדר שוחד, שנתינתו וקבלתו אסורות, "לרבות מתנה, זכות הלוואה, מתן עבודה וכל טובת הנאה אחרת".
חוק שירות הציבור (מתנות) קובע "ניתנה לעובד הציבור באשר הוא עובד הציבור מתנה ... ועובד הציבור לא סירב לקבלה ולא החזירה לנותנה לאלתר, תקום המתנה לקנין המדינה; ובמתנה שאין בה קנין חייב עובד הציבור לשלם לאוצר המדינה את שוויה." מתנה, לעניין זה, היא "הקניית נכס שלא בתמורה או מתן שירות או טובת הנאה אחרת שלא בתמורה". עם זאת, החוק מתיר קבלת מתנות מסוימות, ובהן מתנה קטנת ערך וסבירה ומתנה מחברים לעבודה. נציבות שירות המדינה פרסמה הנחיות בעניין זה.[1]
סעיף 63 לחוק העונשין קובע "בשל עבירה שנתכוון בה הנאשם לגרום נזק ממון לאחר או להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר, רשאי בית המשפט להטיל על הנאשם קנס פי ארבעה משוויים של הנזק שנגרם או של טובת ההנאה שהושגה על ידי העבירה, או את הקנס שנקבע בחיקוק, הכל לפי הגדול שבהם".
איסורים במשפט העברי על קבלת טובת הנאה
עריכההתורה אוסרת על השופט לקחת שוחד: ”וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח” (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ח'); ”לֹא־תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא־תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם” (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ט). רש"י, בפירושו לפסוק בספר שמות, מציין שהאיסור חל אף אם השוחד ניתן כדי לשפוט אמת, וכך פסק הרמב"ם.[2]
כדי להמחיש עד כמה יש להיזהר בעניין זה מביא התלמוד[3] דוגמאות אחדות לטובות הנאה פעוטות שנתן בעל דין לדיין, ועקב כך פסל הדיין עצמו מלדון בעניינו:
- שמואל פסל עצמו לאחר שהתברר לו שבעל דין הושיט לו יד כדי לסייע לו לעלות ממעבורת.
- אמימר פסל עצמו לאחר שהתברר לו שבעל דין הסיר נוצה שעפה לראשו.
- מר עוקבא פסל עצמו לאחר שהתברר לו שבעל דין כיסה רוק שהיה בדרכו.
איסור קבלת שוחד, החל על השופטים, הורחב גם לעובדי הציבור, למשל בדבריו של יום טוב ליפמן הלר: "כתבתי זה להורות לנתמנים על הציבור, אף על פי שאין דיניהם דין תורה ולא נתקבלו לכך, אפילו הכי יזהרו מלקבל מתנות על דיניהם".
מיסוי טובת הנאה
עריכהטובת הנאה בעלת ערך כספי שנתן מעסיק לעובד היא הכנסה חייבת במס, בהתאם לסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, הקובע את הכנסתו של שכיר החייבת במס: "השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל - בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו". כאשר ניתנת לעובד טובת הנאה לשם מילוי תפקידו אצל מעסיקו, אין היא נחשבת כהכנסה בידי העובד. ביגוד שניתן לעובד ממעסיקו ומשמש רק לצורך העבודה, אינו נחשב כהכנסה לעובד. גם התקנת מזגן אוויר במקום העבודה, אף שגם העובד נהנה ממנה, אינה נחשבת כהכנסה בידי העובד, משום שמטרתה העיקרית היא יצירת תנאי עבודה נאותים. לעומת זאת, רכב צמוד שעובד מקבל לשם מילוי תפקידו, ומשמש את העובד גם לנסיעות פרטיות, נחשב כהכנסה בידי העובד, החייבת בכל המיסים החלים על השכר.
במיקומו של קו הגבול בין הנאת העובד לטובת המעביד עוסק פסק דין של בית המשפט העליון[4] שעסק בשאלה האם המדים שנותן קואופרטיב "דן" לעובדיו הם בגדר טובת הנאה לעובדים. השופט אלפרד ויתקון הציג את הדילמה: "הבעיה כפולה. עלינו להיזהר משתי תקלות, אחת שלא נחייב במס דבר שלמעשה אינו הכנסה, ואחת שלא נפטור מהמס דבר שלמעשה אינו אלא הכנסה מוסווית." בהתאם לקווים המנחים שנוסחו בפסק הדין נקבע כי "בגדי החורף והנעליים שניתנו לחברים ולעובדים הקבועים להנאתם ולא כבגדי עבודה דווקא - הכנסה הם, וכי שווי ההכנסה הזאת הוא אותו סכום שהמצרך עלה למערערת" ואילו בגדי הקיץ שניתנו הם בגדר בגדי עבודה, שאין לראות בהם טובת הנאה לעובדים.
מתנה שמקבל עובד ממעסיקו לרגל מאורע אישי משמח (נישואים, הולדת ילד וכדומה) ומתנה שמקבל אדם במסגרת קשריו העסקיים (מתנה מספק, מתנה מלקוח) אינה בגדר טובת הנאה חייבת במס, בגבולות תקרה שנתית (210 ש"ח לשנה בשנת 2017).
קישורים חיצוניים
עריכה- איסורים בנושא קבלת מתנות וטובות הנאה על ידי עובדי ציבור – לרבות לשמחות ולאירועים משפחתיים, באתר של נציבות שירות המדינה
- יעקב שפירא, על מרמה והפרת אמונים, באתר "דעת", תשס"ח
- דוד שי, הטבות בשווה כסף - שאלות ותשובות, באתר חילן
- אלעד רוזנטל, "טובת הנאה" לעובדים ב"פורטל המיסים"
- הערך "טובת הנאה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
עריכה- ^ קבלת מתנות וטובות הנאה לפי חוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם-1979 - הודעת ריענון, באתר של נציבות שירות המדינה
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק כ"ג, הלכה א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ה, עמוד ב'
- ^ ע"א 545/59, "דן" אגודה שיתופית בע"מ נ' פקיד השומה תל אביב, ניתן ב-27 באוקטובר 1960