טובין

ערך זה עוסק בסחורה ושירותים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו טובין (פירושונים).

בכלכלה, טובין הם כל סחורה או שירות שעשויים להניב עלייה בתועלת במישרין או בעקיפין. טובין שאינם נגישים לשימוש הצרכנים במישרין (תשתיות לדוגמה) נחשבים טובין מעצם היותם מקור הכנסה או מהתועלת הנובעת מערך מכירתם החוזרת.^[1]

אף על פי כן, במקרו-כלכלה ובחשבונאות טובין נבדלים משירותים. בתחומים אלה מצומצמת הגדרת הטובין למוצרים פיזיים ("ממשיים") שניתן להעבירם ללקוחות תוך העברת הבעלות עליהם ממוכרים לצרכנים. סחורה היא מונח כללי יותר מטובין, המשמר את ההבחנה בין טובין לסחורה. במיקרו-כלכלה נהוג להתייחס למושג הטובין במובנו הכוללני יותר.^[2]

הרצף "סחורה-שירותים"

למעשה אין משקל רב לדיכוטומיה בין טובין לשירותים. תאורטיקנים רבים מציגים רצף בין טובין לשירותים. בקצהו האחד ממוקמות הסחורה "המוחלטת", ובאחר - השירות "המוחלט". ברצף זה מרבית המוצרים נמצאים בין שני הקצוות הללו ולא בהם. לדוגמה, מסעדה מספקת טובין פיזיים (אוכל מוכן) ובה בעת גם שירותים שונים - אווירה, סדר, ניקיון השולחן וכיוצא באלה. זאת ועוד, אף על פי ששירותים ציבוריים רבים מספקים טובין פיזיים (למשל, מים), נהוג להתייחס אליהם כאל "שירותים".^[3]

מוצרים מסווגים לפי בלעדיות ותחרותיות

הדגם המרובע של סחורות

ניתן לסווג סחורות על סמך מידת ההדרה והיריבות שלהם (תחרותיות). בהתחשב בכך שניתן למדוד אי-הכללה על רצף, חלק מהסחורות לא יוכלו להיכלל באחת מארבע הקטגוריות הנפוצות בשימוש.^[4]

ישנם ארבעה סוגים של סחורות המבוססים על מאפייני התחרות בצריכה ובהחרגה: מוצרים ציבוריים, מוצרים פרטיים, משאבים נפוצים ומוצרי מועדון. ארבעת הסוגים הללו בתוספת דוגמאות מופיעים בטבלה המצורפת.

	ניתן להחריג	לא ניתן להחריג
תחרותי	טובין פרטיים למשל, אוכל, ביגוד, מקומות חניה	משאבי מאגר משותפים למשל, דגים, עצים, תחבורה ציבורית חינם
לא תחרותי	מוצרי מועדון למשל, בתי קולנוע, פארקים פרטיים	טובין ציבוריים למשל, טלוויזיה ציבורית, אוויר, הגנה לאומית

מוצרים ציבוריים

טובין שהם גם לא מתחרים וגם לא ניתנים להחרגה נקראים טובין ציבוריים. במקרים רבים, משאבים מתחדשים, כגון קרקע, הם מצרכים נפוצים אך חלקם מוכלים במוצרים ציבוריים. מוצרים ציבוריים אינם בלעדיים ואינם תחרותיים, כלומר לא ניתן לעצור אנשים מלהשתמש בהם וכל אחד יכול לצרוך את הטוב הזה מבלי להפריע ליכולתם של אחרים לצרוך אותם. דוגמאות בנוסף לאלו שבטבלה הן פארקים לאומיים, או מופעי זיקוקים. מקובל בדרך כלל על ידי כלכלנים מהמיינסטרים שמנגנון השוק יספק פחות טובין ציבוריים, ולכן יש לייצר את הסחורות הללו באמצעים אחרים, כולל אספקה ממשלתית. מוצרים ציבוריים יכולים גם לסבול מבעיית ה-Free-Rider.^[5]^[6]

החוקרים עסקו בהבדלים בין מוצרים ציבוריים למוצרי מועדון.

טובין פרטיים

מוצרים פרטיים הם מוצרים שניתנים להחרגה, המונעים מצרכנים אחרים לצרוך אותם. מוצרים פרטיים הם גם תחרותיים מכיוון שמוצר אחד בבעלות פרטית אינו יכול לשמש מישהו אחר. כלומר, צריכת סחורות מסוימות תמנע מצרכן אחר את היכולת לצרוך את הסחורה. מוצרים פרטיים הם סוג הסחורה הנפוץ ביותר. הם כוללים את מה שאתה צריך להשיג מהחנות. למשל אוכל, ביגוד, מכוניות, מקומות חניה וכו'. אדם שצורך תפוח מונע מאדם אחר לצרוך את אותו תפוח. ניתן להחריג אותו מכיוון שהצריכה מוצעת רק למי שמוכן לשלם את המחיר.^[7]

החוקרים Davis & Whinston עסקו בהבדלים בין מוצרים פרטיים למוצרים משותפים.^[8]

משאבי מאגר משותפים

משאבי מאגר משותפים מתחרים בצריכה ואינם ניתנים להכללה. דוגמה לכך היא של דיג, הדג דגים ממאגר משאבים משותף של דגים. דגים שנתפסו על ידי קבוצה אחת של דייגים אינם נגישים עוד לקבוצה אחרת, ובכך הם מתחרים. עם זאת, לעיתים קרובות, בשל היעדר זכויות קניין מוגדרות היטב, קשה להגביל את הגישה לדיגים שעלולים לדוג יתר על המידה.^[9]

החוקרים סל וסון (Sell and Son) השוו בין מוצרים פרטיים למוצרים משותפים.^[10]

מוצרי מועדון

מוצרי מועדון אינם ניתנים להכללה אך אינם מתחרים בצריכה. כלומר, לא כל אחד יכול להשתמש בטוב, אבל כאשר אדם אחד טוען להשתמש בו, הם לא מפחיתים את הכמות או את היכולת של אחרים לצרוך את הטוב. על ידי הצטרפות למועדון או ארגון ספציפי נוכל להשיג מוצרי מועדון; כתוצאה מכך, חלק מהאנשים אינם נכללים מכיוון שהם אינם חברים. דוגמאות בנוסף לאלו שבמטריקס הן טלוויזיה בכבלים, מגרשי גולף וכל סחורה המסופקת לחברי המועדון. לספק שירותי טלוויזיה גדול כבר תהיה תשתית שתאפשר הוספת לקוחות חדשים מבלי לפגוע ביכולות הצפייה של הלקוחות הקיימים. המשמעות היא גם שהעלות השולית תהיה קרובה לאפס, מה שעונה על הקריטריונים לכך שמוצר ייחשב כבלתי מתחרה. עם זאת, גישה לשירותי טלוויזיה בכבלים זמינה רק לצרכנים המוכנים לשלם את המחיר, מה שממחיש את ההיבט של אי-הכללה.^[11]

החוקרים אדמס ומקורמיק (Adams & McCormick) הציגו מוצרים ציבוריים ומוצרי מועדון כרצף.^[4]

כלכלנים קובעים את הקטגוריות הללו עבור מוצרים אלה והשפעתם על הצרכנים. הממשלה אחראית בדרך כלל למוצרים ציבוריים ולמוצרים משותפים, ומפעלים אחראים בדרך כלל לייצור של מוצרים פרטיים ומוצרי מועדון. אבל הדפוס הזה לא מתאים לכל הסחורה שכן הם יכולים להתערבב.

הערות שוליים

^ T. P. Hill, ON GOODS AND SERVICES, Review of Income and Wealth 23, 1977-12, עמ' 315–338 doi: 10.1111/j.1475-4991.1977.tb00021.x
^ Eugene W. Anderson, Claes Fornell, Roland T. Rust, Customer Satisfaction, Productivity, and Profitability: Differences Between Goods and Services, Marketing Science 16, 1997-05, עמ' 129–145 doi: 10.1287/mksc.16.2.129
^ Jean Gadrey, THE CHARACTERIZATION OF GOODS AND SERVICES: AN ALTERNATIVE APPROACH, Review of Income and Wealth 46, 2000-09, עמ' 369–387 doi: 10.1111/j.1475-4991.2000.tb00848.x
^ ¹ ² Roy D. Adams, Ken McCormick, Private Goods, Club Goods, And Public Goods As A Continuum ∗, Review of Social Economy 45, 1987-10, עמ' 192–199 doi: 10.1080/00346768700000025
^ Richard Cornes, Todd Sandler, The Theory of Externalities, Public Goods, and Club Goods, Cambridge University Press, 1996-06-28, ISBN 978-0-521-47718-5. (באנגלית)
^ Jennifer Zelmer, Linear Public Goods Experiments: A Meta-Analysis, Experimental Economics 6, 2003-11-01, עמ' 299–310 doi: 10.1023/A:1026277420119
^ Timothy Besley, Stephen Coate, Public Provision of Private Goods and the Redistribution of Income, The American Economic Review 81, 1991, עמ' 979–984
^ Otto A. Davis, Andrew B. Whinston, On the Distinction between Public and Private Goods, The American Economic Review 57, 1967, עמ' 360–373
^ Digital Library Of The Commons, dlc.dlib.indiana.edu
^ Jane Sell, Yeongi Son, Comparing Public Goods with Common Pool Resources: Three Experiments, Social Psychology Quarterly 60, 1997, עמ' 118–137 doi: 10.2307/2787100
^ Mildred E. Warner, Club Goods and Local Government: Questions for Planners, Journal of the American Planning Association 77, 2011-04-15, עמ' 155–166 doi: 10.1080/01944363.2011.567898

[1] T. P. Hill, ON GOODS AND SERVICES, Review of Income and Wealth 23, 1977-12, עמ' 315–338 doi: 10.1111/j.1475-4991.1977.tb00021.x

[2] Eugene W. Anderson, Claes Fornell, Roland T. Rust, Customer Satisfaction, Productivity, and Profitability: Differences Between Goods and Services, Marketing Science 16, 1997-05, עמ' 129–145 doi: 10.1287/mksc.16.2.129

[3] Jean Gadrey, THE CHARACTERIZATION OF GOODS AND SERVICES: AN ALTERNATIVE APPROACH, Review of Income and Wealth 46, 2000-09, עמ' 369–387 doi: 10.1111/j.1475-4991.2000.tb00848.x

[club-4] ¹ ² Roy D. Adams, Ken McCormick, Private Goods, Club Goods, And Public Goods As A Continuum ∗, Review of Social Economy 45, 1987-10, עמ' 192–199 doi: 10.1080/00346768700000025

[5] Richard Cornes, Todd Sandler, The Theory of Externalities, Public Goods, and Club Goods, Cambridge University Press, 1996-06-28, ISBN 978-0-521-47718-5. (באנגלית)

[6] Jennifer Zelmer, Linear Public Goods Experiments: A Meta-Analysis, Experimental Economics 6, 2003-11-01, עמ' 299–310 doi: 10.1023/A:1026277420119

[7] Timothy Besley, Stephen Coate, Public Provision of Private Goods and the Redistribution of Income, The American Economic Review 81, 1991, עמ' 979–984

[8] Otto A. Davis, Andrew B. Whinston, On the Distinction between Public and Private Goods, The American Economic Review 57, 1967, עמ' 360–373

[9] Digital Library Of The Commons, dlc.dlib.indiana.edu

[10] Jane Sell, Yeongi Son, Comparing Public Goods with Common Pool Resources: Three Experiments, Social Psychology Quarterly 60, 1997, עמ' 118–137 doi: 10.2307/2787100

[11] Mildred E. Warner, Club Goods and Local Government: Questions for Planners, Journal of the American Planning Association 77, 2011-04-15, עמ' 155–166 doi: 10.1080/01944363.2011.567898

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]