מאיר גורביץ

מאיר גורביץ (1890 – 3 בפברואר 1950) היה מהנדס, מחנך ואיש ציבור ביישוב היהודי בארץ ישראל, יזם בתחומי התעופה והימאות, הוגה ומחדש הימאות העברית בארץ ישראל.

מאיר גורביץ

מאיר גורביץ. מציג את "בית הספר הימי זבולון" "תערוכת הימאות העברית" ב'יריד המזרח' עם פתיחתו באפריל 1932
לידה	1890 טאלין, האימפריה הרוסית
פטירה	3 בפברואר 1950 (בגיל 60 בערך)
מדינה	ישראל
בן או בת זוג	Tirza Gourewitz

הגימנסיה העברית הרצליה ורחוב הרצל, הראשון בתל אביב

חייו

גורביץ נולד בעיר טאלין שבאסטוניה (אז חלק מן האימפריה הרוסית). סבו היה רבהּ של אסטוניה. הוא התחנך ברוסיה ורכש השכלה גם בארצות נוספות. בין היתר למד בז'נבה והוסמך כמהנדס תעופה באקדמיה בפריז. בשלהי שנות ה-20 של המאה ה-20 עשה דוקטורט בתחום הימי באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, וושינגטון ארצות הברית, ובסוף העשור השתלם שנתיים באגף הדיג של מחלקת החקלאות הפדרלית של ארצות הברית. תרומתו לימאות העברית מובהקת ונגדעה עקב גישה בלתי מתפשרת בה האמין. הוא עסק בסיוע לגופים וארגונים בתחום הימי והיה סוכן אוניות עד סוף ימיו.

חזון התעופה העברית והימאות העברית

אווירון עות'מאני באוקטובר 1913

גורביץ הגיע לארץ ישראל בשנת 1909, אך ממנה עוד יצא לתקופות לימודים ושליחויות ארוכות בחו"ל. משנכח כי ביישוב העברי אין ולו ימאי או טייס אחד, וחסרה המודעות לחשיבותה של ימאות ותעופה עברית, ובשנת 1913 בהיותו מורה בגימנסיה, בנה כלי טיס נסיוני ונכשל. הידע שהיה אז בעולם כולו בתחום התעופתי היה מוגבל למדי, ובוודאי הידע והחומרים שהיו לרשותו בתקופתו בארץ ישראל.

בסוף אותה שנה הרצה בפני שומעיו בתל אביב בנושא "האווירון", כאשר הדגם האמיתי שבנה עמד מאחוריו. הוא שכנע את שומעיו לערוך מגבית לרכישת שני אווירונים - האחד ללימוד בני נוער עברי ש'יקבל כנפיים', והשני יימסר לאוויריית השלטון העות'מאני, לשמירה על יחסים טובים ולמניעת תחושה, כאילו היישוב העברי צובר עוצמה שתסכן את השלטון. הוא שכנע בדבריו וגייס את כל הכסף, אך כוונתו לא התגשמה. שבועות לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כדי להציג טיסה, הזמין אווירון ללימוד. אירוע התרסקות האווירון העות'מאני בחולות ים תל אביב, גרם ליישוב לוותר על חזונו.

בראשית 1914 קידם את חזונו לכיוון הימי. תכנן הקמת 'מסגרת כלכלית' לתמיכה ב'בית ספר ימי' שיוקם ליד התכניון, ובו ילמד נוער עברי את מקצועות הים והתעופה. משנתגבשה תודעתו הציונית, היה פעיל בפועלי ציון.

לפרנסתו עבד כמורה למתמטיקה בגימנסיה הרצליה בתל אביב הקטנה, אך עיקר זמנו הוקדש לניסיונות להגשים את חלומו - הקמת צי עברי לכיבוש השמים והים.

בראשית 1914 תכנן להקים בית ספר ימי ותעופתי. המימון הראשון תוכנן להיעשות על ידי הקמת חברת ספנות ברוסיה, שרווחיה ישמשו להפעלת בית הספר ולהקמת צי עברי למסחר ולמגן, ומאוחר יותר, תורחב פעילות בית הספר לתחום האווירי, לתעופה. בסיוע איש עסקים חיפאי, יהודי ממוצא רוסי בשם יצחק ברגר, הוקמה חברת ספנות ברוסיה (אוקראינה) בעיר חרקוב ונקראה בשם "זבולון".

בתחילת דרכו להגשמת חזונו, התעת'מן גורביץ עקב חובת התעת'מנות שקבע ג'מאל פאשה כמושל סוריה (וארץ ישראל), ושם יהבו על קשרים טובים של היישוב היהודי בארץ ישראל עם השלטון העות'מאני; לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 יצא לשרת לצד הבריטים בגדודים העבריים, ונאלץ לעשות פסק זמן בתוכניות להגשמת חזונו. באותה תקופה התרחשה גם המהפכה הרוסית, וחברת הספנות בחרקוב שבה תלה תקוות חוסלה ב-1917. כשהסתיימה המלחמה החל השלטון הבריטי בארץ ישראל, וגורביץ יכול היה לחזור במלוא המרץ לתוכניותיו.

ועדת המים

ערך מורחב – ועדת המים

גורביץ ותלמידיו. ירקון 1928

דיאמונד

ב-1918 הקים גורביץ את ועדת המים, כמשרד מיישב לפיתוח כלכלי על בסיס חקלאות ימית וכמשרד ימיה עברי. הוועדה שימשה כ"סניף הימים" של תנועת העבודה המאוגדת ופעלה בפיקוח הקפא"י. ועדה זו ראתה כעניינה את כל תחום המים בשטחי ארץ ישראל והימים שסביבה – בים, בנהר ובנחל, בציד ימי ובדיג, במחקר ובפיתוח תעשייה הקשורה בים, ובמסחר עם ארצות חו"ל. במסגרת הוועדה עסק גורביץ בחקר, פיתוח והקמה של צי עברי, ובמקביל המשיך בפעילותו החינוכית במסגרת הגימנסיה ומחוץ לה.

ב-1919 קיבל מג'יימס דה רוטשילד עבור ועדת המים זיכיון ל-200 דונם כולל הבניינים בחוף טנטורה, שם הקים כפר דייגים עברי ראשון בארץ ישראל וייסד בו קבוצת דייגים ראשונה מבין הסובוטניקים, הגרים שעלו לארץ ישראל מאסטרחן. לצורך זה קיבל מהנדבן יצחק גולדברג 20 לא"י, ואף הזמין את ש. בן-ציון לכתוב את 'שיר הים' העברי הראשון.

בין השנים 1920–1925, כיו"ר ועדת המים, הקים לראשונה בעזרת הקפא"י חברת מניות לספנות עברית בשם החברה לאסדות וספנות חופית וכמנהלה, מונה הסופר אברהם ריבוצקי. מניות החברה נמכרו בעיקר לאנשי הגדודים העבריים שהיו מוצבים במחנה סרפנד. אלה שנחשפו לנאומיו המרגשים של גורביץ על "חשיבות הצלחת כיבוש הים" נדבקו בהתלהבותו. לצורך פעילות החברה, ועדת המים רכשה על ידי תשלום מקדמה בכסף שנאסף מהגדודים את אניית הצי העברי ראשונה שנקראה "החלוץ". ספינה זו עקפה לראשונה את המצור היבשתי על מרכז הארץ בזמן הקרבות בין האנגלים לצרפתים ולכנופיות הצבא הערבי המפוזר, ויצאה לביירות להביא סחורות ליישוב. אולם מאחר שהתמורה ממכירת מחצית המניות שהועברו למכירה בארצות הברית, לא הגיעה, חזרה האנייה לבעליה מר ליפשיץ ושות' בתל אביב.

מאז הקים את ועדת המים, עמד גורביץ בקשרי עבודה עם ידידו הקולונל הבריטי סויאר שיצא מארץ ישראל בה שרת, ללמד ימאות באוניברסיטת וושינגטון, סיאטל, ארצות הברית. למימוש חזונו יצא גם גורביץ ללמוד שם. בדרכו, עבר בניו יורק ומסר למזכיר "ועד פועלי ציון", אלפיים ממניות חברת הספנות החופית (מחצית מהכמות) למכירה בציבור היהודי וקיבל אישור בכתב: "מעכשיו, הטיפול באלפיים המניות בידי ועד 'פועלי ציון-פלסטינא', בארצות הברית". אך התמורה לא הגיעה מעולם.

גורביץ שיצא ללמוד את התחום הימי באוניברסיטת וושינגטון שבארצות הברית, המשיך שם בתפקידו במשך כשלוש שנים (1921–1923), ועמד בחליפת מכתבים עם הזואולוג והביולוג הימי, היהודי ד"ר ולטר שטייניץ, שלימד באותה עת באוניברסיטת ברסלאו.

שטייניץ וגורביץ יצרו קשר עם 'מרכז התחנות ההידרולוגיות סביב אגן הים התיכון' שבמונקו לקראת הקמת תחנה בארץ ישראל. בעזרת נחום סוקולוב, ייבאה 'ועדת המים' שתי 'סירות מחקר' ממרכז המחקר ההידרולוגי במונקו.

הוקמה חברת מניות שנמכרו בכוונה להקים 'מרכז מחקר ימי' בחוף תל אביב, שנשיאו יהיה אלברט איינשטיין. מרכז שיכלול מעבדות, מחסנים וספריה מקצועית, וישמש גם כמרכז מבקרים באקווריום (32 אקווריומים), גם כיחידה כלכלית סגורה, כמרכז הכנסה למימון המחקר. נמכרו לציבור מניות, המחלקה הטכנית בעיריית תל אביב ערכה תוכניות, אך המרכז לא הוקם. עם זאת, אחד המחקרים היותר מפורסמים, הוא מחקרו של שטייניץ על ה"פאונה הימית בארץ ישראל" שפורסם בעולם האקדמי בשנת 1927.

לימים, עוזרו של שטייניץ ד"ר ליבמאן, מונה למנהל מרכז המחקר הימי של משרד החקלאות, בעכו.

האגודה הימית

ערך מורחב – אגודת יורדי ים זבולון

משנת 1926 ביוזמתו הוסיף גורביץ על לימוד מתמטיקה בגימנסיה העברית הרצליה, גם לימוד ימאות. בזמן שפינה לכך, החל מעניין את תלמידיו בתחום הימאות, ויצא עמם אל חוף הים ללימוד מעשי. הוא ערך מגביות בקרבם, ובין אנשי חזון כמותו, ורכש סירה ראשונה לתלמידיו. באותן שנים נחשבו כתריסר העברים לגרעין האגודה הימית הראשונה, ולבית ספרה הימי, הראשון ביישוב שפעל במתכונת לימודים יומית.

לגרעין הראשון צורף חיים לייבוביץ, תעשיין יהודי מתל אביב, שהתגלה כבעל כישורים בהדרכה ומנהלה. בהמשך, משנדרש איש שטח נוסף מטעמו, שישלים אותו, גייס גורביץ למשימה פדגוג וביצועיסט ידוע, את המהנדס עמנואל טובים שלימד עד אז הנדסת מכונות בטכניון בחיפה. היה בוגר האקדמיה הימית בפטרוגרד רוסיה, ניהל תעשייה בתל אביב ושימש בה איש ציבור. משהקבוצה שהקים תיפקדה, יצא גורביץ בשליחות היישוב לארצות הברית, ללמוד ולייבא ידע לפיתוח תחום הימים. הוא שב לארץ ב-1930 ורשם את הקבוצה שהקים ארבע שנים קודם בשמה "'האגודה הימית' זבולון". פעילות האגודה גם החליפה את זו של "ועדת המים", שפעילותה בארץ גוועה במהלך היעדרותו.

הניהול השוטף של האגודה ופעילויותיה, שעבר שנתיים קודם לידי עמנואל טובים וחיים לייבוביץ, שינה את גישת גורביץ והרחיבה פעילותה בנוסף, גם 'בית ספר ערב' ו'מועדון שיט'. כשחזר גורביץ, נתגלעו חילוקי דעות בין "המקסימליסטים", אלה שביטאו את עמדת המייסד, גורביץ שראה את בית הספר הימי היומי כבסיס לימיה עברית מקצועית, וכמטרה ראשונה במעלה, לבין "המינימליסטים", אחרים שראו את האגודה בראש ובראשונה כמוקד לפעילות פנאי וללימודי ערב.

האחרונים 'ניצחו' ורשמו את פעילותם תחת שם חדש: אגודת יורדי ים זבולון א"י. ב־1932 נדחק בית הספר של גורביץ לחדר בעליית גג ליד 'המועדון העממי', בו לימד כדרכו. הוא רכש עם אחרים ורב חובל אריה באייבסקי ספינה מעוקלת בשם קינגפישר ממשטרת המנדט שתשמש אונית לימוד תוך כדי דיג והסעה למימון פעילותה ושינה שמה. משנטרפה 'ציפור הקרח' בשנת 1933, נסגר בית הספר הימי היומי של 'האגודה הימית' זבולון, עקב בעיות מימון. נותר 'בי"ס ערב' עם המורה הבכיר עמנואל טובים. וכך, חזר נפתח נסגר ונפתח שוב עד שנת 1938 עת חזר 'בית הספר היומי' לפעילות מלאה (עד 1958).

במהלך 1933 נבנה בית עץ דו קומתי כבית הסירות ע"ש "אם האגודה" ששימש עד שנת 1963, אז נבנה בניין דו קומתי ל"בית הספר הימי זבולון" מכספי צוואת אם האגודה הנרייטה דיאמונד, ולימודי היום חזרו למקום פעילות האגודה בשיתוף משרד החינוך עד ראשית שנות השבעים.

גורביץ צפה מהצד בהגשמת מפעלו המתפתח לנגד עיניו כצי עברי למסחר ולהגנה בארץ ישראל.

אחרית ימיו

"...מגדות הים הפיני הקר מפליגה הספינה לפני 45 שנה עליה הרב הראשי של ארץ אסתוניה והמון יהודים מלווים אותו לארץ גזירה וביניהם אני, נכדו כמעט תינוק. והרב מספר על שבט זבולון. הים זועף. הרב מקריא והקהל אחריו עונה פסוקי תהילים: 'יורד-ים באוניות עושי מלאכה במים רבים; המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה'. הרב מספר על שבט זבולון ומעודדנו בתקווה של שיבת ציון. הוא לוקח אותי על זרועותיו ואני מבטיח הבטחה זבולונית בים עברי".

(היקיצה הימית, טיוטה ראשונה מ-1934, מכון לבון)

במאי 1937 מסר גורביץ לעיתון 'דבר' סקירה במאמר שקרא לו "היקיצה הימית", מסמך מעודכן שערך כטיוטה עוד בשנת 1934, המתאר ומסכם את פעילותו לתחיית הימאות וראשיתו של צי סוחר ומגן עברי. הוא עשה זאת לכבוד יום הים החמישי, בשנה השלישית להיעדרותם של תלמידו מהגימנסיה רב חובל אריה גרבנוב שאף לימד לצידו כמורה בבית הספר של האגודה הימית זבולון, וחברו להגשמה, הקצין בנימין לוין והמכונאי שהצטרף אליהם אליהו רוזין שנעלמו עם האונייה עמנואל מאז הפלגתה בבוקר 30 בינואר 1934 מנמל פול בדרום אנגליה.

כהוקרה ולהנצחת התחייה, מסר גורביץ בידי חיים וסוניה גרבנוב, הוריו השכולים של אריה דווקא בחודש מאי הוא חודש הולדתו, את מאמר "היקיצה הימית" כרוך. המאמר פורסם בעיתון 'דבר' ובו תיאור תולדות הצי העברי בארץ ישראל.

לימים, עזב את מפא"י בה היה חבר כשנתיים (1936–1938). עשה מעט לביתו (1938) והקים חברת מניות להובלה ימית בשם "דן" בשותפות של 25 עבריים. הוא ניסה להפיק ספרים על תולדות הימאות העברית ולא הספיק. במקביל ישב בדיוני "ליגה ימית ותעופה".

גורביץ נפטר ב-3 בפברואר 1950 (ט"ז בשבט תש"י). הוא נקבר בבית הקברות נחלת יצחק.

משפחתו

גורוביץ השאיר אחריו בן - נמרוד ובת - הגר. נמרוד היה ממיסדי קיבוץ גינוסר. על אף גילו המבוגר גויס לפלמ"ח על ידי יגאל אלון, חברו מהקיבוץ ושירת במטה הפלמ"ח עד סיום מלחמת השחרור. נמרוד היה נשוי לנעמי בקר ולהם נולד בן, עודד, ב-1936. לאחר מכן נישא לצוריה בורלא, בתו של יהודה בורלא ונולדו להם 3 ילדים: ליאורה, ערן ויובל.

תעוד ממכון לבון

יריד 1932

חזית התעודה

מקורות

• ד"ר מאיר גורביץ, "היקיצה הימית - משרשרת הניסיונות והלבטים". עיתון דבר, 19 במאי 1937, עמ' 8–9.
• "50 שנות זבולון" 1978
• מכון לבון (IV-104-360/ IV-104-360-7) כולל טיוטה של זיכרונות בשם 'היקיצה הימית' שנכתבה בשנת 1934 המכילה גם פרוט רב בתחום הדיג המסחרי בו גורביץ התרכז מאז.

ראו גם

• ראשית התעופה העברית בארץ ישראל
• דיג בארץ ישראל

קישורים חיצוניים

• אריה באייבסקי באתר "יזכור"
• אוניברסיטת וושינגטון, סיאטל
• מ. גורביץ, "היקיצה הימית". "דבר", 19 במאי 1937, עמ' 8-9; וגם: "ים" - גליונות החבל הימי לישראל, חוברת ד-ה, ינואר-פברואר 1950, עמ' 17-16. העתקה באתר "שפת הים" - ים וספנות בעיתוני ההשכלה, התחייה והיישוב, 1948-1856.