מבצע יעל

מבצע יעל היה ניסיון של צה"ל במלחמת העצמאות לכבוש את משלט שייח' עבד (כיום הר שנאן) החולש על מנרה ולפתוח את הדרך לקיבוץ זה, לאחר שנכבש זמן קצר קודם לכן על ידי צבא ההצלה. ניסיון זה נכשל, וכיבוש המשלט על ידי צבא ההצלה שימש עילה לישראל לפתוח במבצע חירם.

מבצע יעל

מלחמה: מלחמת העצמאות
תאריכים	23 באוקטובר 1948
קרב לפני	מבצע יקב
קרב אחרי	מבצע חירם
מקום	מנרה, רכס נפתלי והר שנאן שבדרום לבנון
תוצאה	ניצחון צבא ההצלה הערבי
הצדדים הלוחמים צה"ל: חטיבת כרמלי, חטיבה 7 צבא ההצלה הערבי, לוחמים בלתי סדירים, גדוד לבנוני מפקדים מקסים כהן פאוזי אל קאוקג'י אבדות 10 הרוגים (ואחד נוסף במבצע הטעיה) 15 פצועים לא ידוע

קיבוץ מנרה (צולם ב-2010)

משוריין של צבא ההצלה ועליו סמל צבא ההצלה: פגיון נעוץ במגן דויד

רקע

נפילת המשלט

משך כל תקופת ההפוגה השנייה אירעו תקריות אש בין צבא ההצלה וצה"ל. תקריות אלה היו לרוב מקומיות, כמעט ללא שינויים בקווי החזית. זמן קצר לאחר סיום מבצע יואב בדרום, תקפו כוחות צבא ההצלה, אשר יצאו מלבנון, את משלט שייח' עבד בשחר 22 באוקטובר 1948. במשלט הייתה מחלקה של אנשי חי"ם מגדוד 102, אשר נסוגו מהמקום, והשאירו אחריהם שני מקלעים ומטול נגד טנקים מסוג פיא"ט.

התקפת הנגד

מקסים כהן, מפקד חטיבת כרמלי, החליט לכבוש חזרה את המשלט, עוד בטרם יספיק צבא ההצלה להתארגן כהלכה במקום, על ידי פלוגת משוריינים שתנוע בדרך נבי יושע-מנרה. ההנחה הייתה שהופעת המשוריינים תהמם את חיילי צבא ההצלה כפי שקרה, כשלושה חודשים קודם לכן, במבצע דקל. הדבר יחפה על החסרונות שבתנועה באור יום, בכביש צר, מפותל ומועד למארבים, בלא לשלוט על הרכסים שלצידו. הנחה זו התבררה כטעות קשה.

ב-22 באוקטובר 1948 בשעה 08:00, יצאה מכיוון נבי יושע שיירה ובה ארבעה משוריינים ושני ג'יפים של גדוד 24, ונעה על הכביש (כביש 886 של ימינו) צפונה אל המשלט. פלוגת חי"ר מגדוד 23, אשר אמורה הייתה להצטרף אליהם, התמהמהה, והכוח הממונע התקדם לבדו. ב-09:30, כאשר הגיעה השיירה לנקודה הנמצאת כ-2.5 ק"מ צפונית לקיבוץ יפתח, עלה המשוריין הראשון על מוקש ואש חזקה נפתחה לעבר השיירה. חלק מהכוח נסוג, חלק מכלי הרכב נתקעו ולאחר מכן הותקפו על ידי כוח רגלי ערבי, אם כי ההתקפה הרגלית נהדפה. שני משוריינים נוספים נשלחו לחלץ את הכוח התוקף, וסבלו אף הם אבדות. כך, ההתקפה נכשלה למעשה בטרם התחילה. התוקפים סבלו תשעה הרוגים וכ-15 פצועים. בנוסף אבדו ארבעה משוריינים, שני ג'יפים, ציוד ונשק.

ניתוק מנרה

ב-22 באוקטובר, לאחר רדת החשיכה, וכן ביום המחרת, 23 באוקטובר, כבש כוח מגדוד 23 של 'כרמלי', שני משלטים דרומית לשייח' עבד. צבא ההצלה ערך התקפות נגד ובהמשך 23 באוקטובר כבש מחדש את המשלטים.

כיבוש שייח' עבד וכיבושם מחדש של המשלטים שמדרום לו ניתקו למעשה את מנרה. יתרה מזו, כיבושים אלה אפשרו לצבא ההצלה לאיים בהמשך על כביש ראש פינה-מטולה (חלקו הצפוני של כביש 90 של ימינו). כן התברר כי הכוח שבמקום חזק ודרוך, וכי נדרש מבצע של ממש כדי לעקרו.

השטח

שייח' עבד הוא חלק מרכס רמים הממוקם בהרי נפתלי שבגליל העליון. הרכס, שכיוונו צפון-דרום, מצוי בשטחיהן של לבנון וארץ ישראל וקו הגבול ביניהן עובר בתוכו, כאשר משלט שייח' עבד נמצא ממש על הגבול הבינלאומי בין ארץ ישראל ללבנון. המדרון המזרחי של הרכס יורד בתלילות לעבר עמק החולה בהפרש גובה של 750 מטר על פני כשני קילומטרים בלבד, ואילו המדרון המערבי משתפל במתינות לעבר נחל דובה שבשטח לבנון. הר שנאן, עליו נמצא המשלט, המתנשא לגובה של 902 מטרים מעל פני הים, מהווה את פסגת הרכס.

הכוחות המשתתפים

הכוח המיועד להתקפה היה פלוגה מגדוד 22 של כרמלי. בעתודה היו גם חברי קיבוץ מנרה וכוח חי"ם, אשר נותר בעת ההתקפה בראש פינה. מפקד המבצע היה דב ירמיה, סמג"ד 22. הכוח התוקף נהנה מסיוע של שני תותחי 65 מ"מ. עם זאת, כוח זה לא הכיר היטב את השטח אותו היה מיועד לכבוש וחזר מספר שעות קודם לכן ממסע רגלי, כך שהחיילים היו עייפים עוד קודם צאתם. הכוח הערבי, שגודלו לא ידוע בוודאות, כלל חיילים של צבא ההצלה מגדוד הירמוכ הראשון של חטיבת הירמוכ השנייה.

תוכנית המבצע

מפקד חטיבת כרמלי החליט על תוכנית חלופית שנקראה מבצע יעל. זו הפעם, הכוונה הייתה לתקוף ולכבוש את משלט שייח עבד מכוון מנרה. על פי תוכנית המבצע, נמנע הכוח התוקף מלנוע על הכביש, וחלף זאת, הוחלט להעפיל במעלה התלול מחלסה (כיום קריית שמונה) למנרה. ובכל מקרה, הכביש למנרה היה חסום, או שלפחות נשלט באש, על ידי הערבים, בעקבות כיבוש המשלטים. ממנרה, אמור היה הכוח לתקוף את המשלט. מחלקה אחת כרתק ממזרח, מחלקה אחת נועדה להסתער מצפון מזרח, ומחלקה שלישית נועדה להישאר כעתודה. כסיוע למבצע עצמו, תוכנן כי כוחות אחרים של חזית הצפון (פיקוד צפון במושגי ימינו) יערכו התקפות בגזרות אחרות לשם הסחה.

מהלך המבצע

הכוח התוקף יצא לדרך באיחור של כשעתיים, עקב בעיות במכשיר הקשר. ולבסוף עזב את אל-ח'אלצה (כיום קריית שמונה) בשעה 01:00. החיילים טפסו בעלייה הארוכה והתלולה, ורק בשעה 4:40 ב-23 באוקטובר 1948 הגיעו הלוחמים למנרה. מפקד הכוח ביקש מהמח"ט אישור לדחות את ההתקפה, אשר, עקב האיחור, תהפוך להתקפת יום, אך נענה בשלילה. הלוחמים יצאו ממנרה בשעה 05:50, ואף על פי שקרוב לוודאי כי הערבים ראו את הכוח התקדמותו אל היעד, לא נפתחה עליהם אש. סמוך ליעד התפצלו הכוחות כמתוכנן. כוח הרתק יצא לתפוס את מקומו המיועד, מחלקה המיועדת להסתער עשתה דרכה אל היעד ומחלקת נוספת נותרה כעתודה, ועמה המ"פ. בזמן שהכוח התפצל פתחו הערבים באש, ממנה נפצע הסמ"פ, שהיה עם הכוח המיועד להסתער. הכוח המשיך בהתקדמות ונתקל במצוק בגובה של כארבעה מטרים, עליו לא היו לו ידיעות קודמות, ואשר לא נמצאה דרך לעקפו או לטפס עליו, וכך לא ביצע הסתערות. גם כוח הרתק ספג אש ואבדות, עד שנאלץ לעזוב את מקומו. המ"פ, שנותר עם כוח העתודה, פקד על הסתערות מדרום, אולם כוח העתודה ספג אש עוד בטרם הסתער, הן מן המשלט, הן מדרום מערב, ממשלט שהוחזק על ידי הערבים, מבלי שלמ"פ היו ידיעות על כך. אחד הנפגעים היה המ"פ. מפקד מחלקת העתודה קיבל את הפיקוד, נסוג מעט, וביקש עזרה. כוח חי"ם שניסה לחבור אליו ממנרה, נתקל באש, ספג אבדות כולל שני הרוגים, ונסוג. לבסוף נסוגו בחיפוי תותחים כל הכוחות התוקפים, ועשו דרכם חזרה למנרה. ניסיון של הערבים לזנב בנסוגים נהדף.

אבדות 'כרמלי' במבצע היו שמונה הרוגים ונעדרים ו-14 פצועים. כן נהרגו שניים מאנשי החי"ם.

באחת מהתקפות ההטעיה שנערכו במקביל למבצע יעל, חדר כוח רגלי של חטיבה 7 לשטח המוחזק על ידי צבא ההצלה בגליל העליון, וביצע ירי הטרדה על איקרית. במבצע נהרג חייל ישראלי אחד מכדור תועה.

אחרית דבר

מבצע יעל לא השיג את מטרתו, משלט שייח' עבד לא נכבש, ומנרה נשארה מנותקת. גם ניסיונות לפנות לאו"ם, בבקשה להורות לצבא ההצלה לפנות את המשלט, בטענה שכיבושו היווה הפרה של ההפוגה, היו ללא הועיל. מפקד חזית הצפון משה כרמל החליט שאין טעם להתכתש עם קאוקג'י במנרה. הוא תכנן מבצע גדול, רב-חטיבתי, שמטרתו לכבוש את כל הגליל העליון ולגרש ממנו את צבא ההצלה. מבצע זה היה מבצע חירם, אשר תוכנן זה מכבר, ונערך מספר ימים לאחר כישלון מבצע יעל. בסיומו של מבצע חירם נסוג צבא ההצלה מכל שטח הגליל. משלט שייח' עבד נכבש ללא קרב, והדרך למנרה נפתחה.

לקריאה נוספת

• חטיבת כרמלי במלחמת הקוממיות, הוצאת "מערכות".