שמעון בן צמח דוראן
רבי שמעון בן צמח דוּרָאן (הרשב"ץ; אדר ה'קכ"א, 1361– ה'ר"ד 1444), היה פרשן מקראי, פוסק הלכה בולט, פילוסוף והוגה דעות, מגדולי רבני אלג'יריה. מחבר שו"ת התשב"ץ וספרים נוספים.
לידה |
1361 פלמה דה מיורקה, כתר אראגון |
---|---|
פטירה |
1444 (בגיל 83 בערך) אלג'יר, ממלכת תלמסאן (אנ') |
מדינה | כתר אראגון |
תקופת הפעילות | ?–1444 |
רבותיו | ריב"ש, יונה דיסמאשתרי, אפרים וידל גרונדי, שם טוב פלכו |
תלמידיו | אברהם הכהן שלל, שלמה בן שמעון דוראן |
חיבוריו | ספר תשבץ |
צאצאים | שלמה בן שמעון דוראן |
קורותיו
עריכהמקור משפחת דוראן מפרובאנס מצאצאי הרמב"ן. נולד לאביו רבי צמח. ולאימו שהייתה ממשפחת דילישפילש. לא ברור אם נולד בברצלונה[1] או בפלמה דה מיורקה.[2] רבי שם טוב פלקון השני.[3] וכן למד תורה מפי אביו.[4] מוסכם שרוב שנות צעירותו עברו במיורקה, שם נתוודע לרבי וידאל אפרים תלמידו של הר"ן, ולמד תורה מפיו. וכן אצל ממנו גם רכש ידיעות במדע ובחכמת התשבורת, פילוסופיה ותכונה עיקר השכלתו הייתה ברפואה שבה התמקצע. לדבריו "החכמה ההיא תחיה בעליה" - בספרד, אולם לימים באלג'יר לא יכול היה להתפרנס מהעיסוק בה.
נשא לאשה את בונגודא בת רבי יונה דיסמסטרי, שהיה מחשובי חכמי ספרד. כנראה, שתקופה מסוימת התגורר הרשב"ץ אצל חותנו.[5] נכון לשנת ה'ק"ן נמצא בארגוניה, שם דרש ולימד תורה לרבים.[6]
בגזירות קנ"א איבד את כספו וברח לאלג'יר, שם התמנה לדיין שלישי, לצד הריב"ש (דיין ראשון) ורבי יצחק בונאשטרוק (דיין שני).[7] בית דין זה תיקן תקנות חדשות ליהודי אלג'יר. מתקנתם המפורסמת, שהסכימו לפסוק כהרמב"ם בכל ההלכות, מלבד הלכות בודדות.[8] בשנת ה'קפ"א, לאחר פטירתם של חברי בית הדין, התבקש הרשב"ץ, לבאר וללבן את התקנות שנתקנו.[9]
יחסיו עם הריב"ש היו מורכבים, שכן מצד אחד כיבדו ופעמים שאף התבטל לפניו, ומצד שני פעמים שחלק עליו. הריב"ש היה הדיין היחיד הרשמי מצד השלטונות, והרשב"ץ ביקר מינוי זה של דיין יחיד, שהייתה שלא בהסכמת הקהל.[10] אולם בפועל כנראה שהריב"ש לא דן יחידי, ולכן הרשב"ץ סיים שבפועל "נשתנו העניינים לטוב אחר זה".[11] הריב"ש לעת זקנתו, הסמיך את הרשב"ץ להיות מורה ההוראה של העיר.[12]
נפטר באלג'יר בשנת ה'ר"ד (1444). ואת מקומו מילא בנו רבי שלמה (הרשב"ש) עד לפטירתו בשנת ה'רכ"ז (1467).
הגותו
עריכההגותו הפילוספית הקדימה את זמנה במאות שנים, בספרו מגן אבות, כתב כך - ״חוש הראות משיג המוחשים, והם המראים כולם, אשר הם בנושא , ואינו משיג הדבר הנראה באמיתות אלא בהקש אל המראה אשר הוא נשוא בו.״[13] - הערת הרב הנזיר על אתר: ״הנה זה הוא כמו בבקורת התבונה הטהורה, על הדעת הסובייקטיבית, שאינה יודעת את הדבר בעצמו אלא כמו שמופיע לפנינו, - כמו שהוא בנושא, ולא הדבר באמתות״.[14]
יחסו לחכמות חיצוניות ולחכמת הקבלה
עריכההרשב"ץ כתב שבצעירותו, למדו את החוכמות החיצוניות, לרבות מדעי הטבע, אסטרונומיה,[15] הרפואה והפילוסופיה. הרשב"ץ ראה בזה מעלה, כדי להשיב לאפיקורסים.[16] אולם עם זאת, ראה בחכמת הקבלה יתרון ברור, והשווה את היחס בין חכמת הקבלה ליתר החכמות החיצוניות, כגבירה ושפחותיה.[16]
פסיקת ההלכה
עריכהלרשב"ץ, אף שככלל אין לפסוק במחלוקת הגמרא בניגוד למה שכבר נפסק על ידי הראשונים,[17] בפסק הלכה שתלוי בסברא, יש כח בידי האחרונים לחלוק על הראשונים.[18] כמו כן כל פסק הלכה, צריך להיות מעוגן בתלמוד, ואין לדיין להוסיף מדעתו דברים שלא נמצאו בתלמוד.[19]
ספריו
עריכה- שו"ת התשב"ץ - עיקר מפעלו הוא בתשובותיו ההלכתיות, למעלה מתשע מאות תשובות הלכתיות שקיבצן לשלושה חלקים, גם צירף אליהם דיונים הלכתיים ובירורים נוספים, הספר נדפס לראשונה באמסטרדם בשנת ה'תצ"ח. על עצמו העיד שמעולם לא חזר בו מפסיקה שנתן. הוא סבר שיש בכוחו לחלוק על קודמיו בסברותיהם, ופסיקתו הורתה דרך ליהודי צפון אפריקה דורות רבים.
- חידושי התשב"ץ - פירושיו על מסכת ראש השנה ועל מסכת קינים, בספר זה כלל אף את פסקיו להלכות נידה על פי סדר המסכת. ספר זה נדפס לראשונה בליוורנו בשנת ה'תק"ה. בספר שיטה מקובצת הובאו אף מחידושיו על מסכת בבא מציעא שלא הגיעו אלינו. פירושו למסכת ברכות שנזכר בספר "יבין שמועה" מספר פעמים, נדפס לראשונה בשנת ה'תשל"א, ועוד במהדורה מדויקת ומוערת על ידי דוד צבי הילמן, הוצאת אהבת שלום, מודיעין עילית תשע"ב.
- זוהר הרקיע - פירוש על אזהרות רבי שלמה אבן גבירול, למניין המצוות על פי דברי הרמב"ם והרמב"ן, בספרו הוא מגן על הרמב"ם מפני השגותיו של הרמב"ן. כפי שמציין בהקדמתו, את ספרו זה חיבר באלג'יר בשנת ה'קע"ז. יו"ל לראשונה בקושטא רע"ה.
- מגן אבות - ספרו הפילוסופי הגדול ובו ארבעה חלקים: החלק הראשון דן במציאות הבורא, באחדותו, בקדמותו ובתאריו. החלק השני על נבואה, תורה מן השמים, ונצחיות התורה. בחלק זה הקדיש פרק ובו הוא מתעמת גם עם תפיסות נוצריות ומוסלמיות. בין השאר הוא טוען, בדומה להשקפת הרבה חוקרים מודרניים, שישו הקפיד על שמירת המצוות. אף נגד האסלאם הוא יוצא וציין שהקוראן רחוק מלהיות ספר כליל שלמות, כפי שרואים אותו המוסלמים וגינה את אופיו הגשמי של גן עדן באסלאם. חלקים פולמוסיים אלו צונזרו בהרבה מהדורות, ונדפסו כספר נפרד בשם "קשת ומגן". אף במהדורות חדשות שנוספו בהם קטעים אלו הוסיפום בגופן שונה, כדי לציין את היעדרותן מהספר למשך מאות שנים. החלק השלישי דן בידיעת ה', השגחתו והאמונה בביאת המשיח ובתחיית המתים. החלק הרביעי הוא פירושו על מסכת אבות, חלק זה נדפס בנפרד בליוורנו תקכ"ג, שאר חלקי הספר הפילוסופיים נדפסו מאוחר יותר בליוורנו בשנת תקמ"ה. בספר זה ניכרים יפה ידיעותיו בתחומי המדע והרפואה.
- אור החיים - ספר פילוסופי ובו פולמוס רחב עם רבי חסדאי קרשקש בספרו "אור ה'"
- יבין שמועה - פסקים בהלכות שחיטה וטריפות.
- מאמר חמץ - פסקים בהלכות חג הפסח וליל הסדר, כולל פירוש להגדה של פסח, ועוד. הספר יו"ל בליוורנו בשנת תק"ד.
- לוית חן - פירוש על התורה ובו מתעמת עם בן משפחתו הרב לוי בן גרשון.
- אוהב משפט - פירוש על ספר איוב ודן בו בהשגחת ה' בעולמו. נדפס בוונציה ש"נ.
בניגוד לרמב"ם, החזיק בעמדה המתירה להתפרנס מלימוד והוראת תורה.
זיקתו לפילוסופיה ולמדעים לא מנעה ממנו לתת אמון באסטרולוגיה. כפילוסוף היה מתון לעומת השכלתנות המיימונית מרחיקת הלכת, כך למשל הוא היה מאלה שהתנגדו לדעת הרמב"ם, לפיה על כל יהודי להאמין בי"ג העיקרים ואפילו אם הוא מתכחש להם בשוגג הוא נחשב כופר. יחסו לקבלה היה חיובי - הוא ציטט את דברי המקובלים, ואת ספר הזוהר ייחס לרבי שמעון בר יוחאי.
כמו כן חיבר פיוטים רבים, ופירש רבות את פיוטי הקדמונים. אף את נוסח מצבתו כתב בעצמו. בלשון זו:
”הִנֵּה שָׁבָה רוּחַ חַיָּה
לָאֵל הָיָה לָנוּ מָעוֹן
אִם גּוּף נִקְבָּר זֵכֶר נִשְׁאָר
כִּי לֹא נֶעְדַּר שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן”
צאצאיו
עריכהבנו רבי שלמה (הרשב"ש), מילא את מקומו ברבנות אלג'יר.
בנו של רבי שלמה, רבי צמח דוראן, אף הוא היה מחכמי אלג'יר וממלא מקום אביו משנת רכ"ז (1467). כתב תשובות רבות בהלכה שהובאו אצל כמה פוסקים, בהם רבי יוסף קארו בספרו בית יוסף. 150 מתשובותיו נדפסו יחד עם תשובות אחיו רבי שמעון בספר "יכין ובועז" (ליוורנו תקמ"ב).[20]
רבי שלמה בן צמח דוראן, רשב"ץ האחרון (נינו של רבי צמח) ורבי שלמה דוראן (נכדו של רבי שמעון דוראן), פעלו באלג'יר כרבנים וראשי ישיבה, בסוף המאה ה-16.[21]
נינו רבי אברהם אבן טוואה, כיהן ברבנות באלג'יר.
לקריאה נוספת
עריכה- א' נחלון, ארגון הקהל לפי התשב"ץ, הקונגרס העולמי למדעי היהדות ו, ג (תשל"ו) 301-310.
- הרב יואל קטן, תולדות רבינו הרשב"ץ, מבוא לשו"ת התשב"ץ חלק א, מהדורת מכון ירושלים, תשנ"ח.
- י' ליבוביץ, ר’ שמעון בן צמח דוראן ותפיסת חילוף החומרים בספרו "מגן אבות", קורות ז, ט/י (תש"ם) 626-633.
- הרב י' קטן, מבוא לשו"ת התשב"ץ, הוצ' מכון שלמה אומן-ישיבת שעלבים, מכון ירושלים-אור המזרח, כרך א, תשנ"ח, עמ' 19–59.
- הרב א"ר זיני, מבוא לספר מגן אבות, ירושלים : ארז, תש"ס.
- גולדמינץ, תשובות חדשות מכ"י מאת הרשב"ץ דוראן, מוריה 28, ה-ז (תשס"ז) טז-יט.
- נחום אריאלי, משנתו הפלוסופית של ר’ שמעון בן צמח דוראן, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית, תשל"ו 1976.
- אתי בן סעדון (ההדרה, מבוא, ביאור והערות), שירתו של רבי שמעון בר צמח דוראן, מכלול שיריו של הרשב"ץ, הוצאת יד בן צבי, 2012
קישורים חיצוניים
עריכה- כתבי שמעון בן צמח דוראן בפרויקט בן-יהודה
- אבי (סת') קדיש, ספרו של אברהם אבינו: רבי שמעון בן צמח דוראן ובית מדרשו של הר"ן. עבודת ד"ר, אונ' חיפה 2006 (אנגלית).
- דוד הלחמי, רבי שמעון ברבי צמח דוראן (רשב"ץ), חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' י"ח, באתר אוצר החכמה
- דוראן שמעון בן צמח (רשב"ץ), ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אפרים חזן, ר' שמעון בר צמח דוראן (הרשב"ץ), אתר הזמנה לפיוט
- אפרים חזן, הפולמוס היהודי נוצרי בפיוטי תחינה של הרשב"ץ, אתר הזמנה לפיוט
- אפרים חזן, מספרד לצפון אפריקה - השירה העברית במעבר, אתר הזמנה לפיוט
- "שלמה בן צמח דוראן", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- מאמר על חכמת הקבלה אצל הרשב"ץ של הרב זכריה זרמתי באתר תורת אמ"ת
- שמעון בן צמח דוראן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שמעון בן צמח דורן (1361-1444), דף שער בספרייה הלאומית
ספריו
עריכה- אפיקומן - הגדה של פסח באתר הספרייה הלאומית
- ספר התשב"ץ, לעמבערג (לבוב) תרנ"א, 1891, באתר היברובוקס
- חידושי הרשב"ץ, ליוורנו תק"ה, 1744, באתר היברובוקס
- תשב"ץ - חלק ב, אמשטרדם תצ"ח, 1738, באתר היברובוקס
- מגן אבות, ירושלים תשס"ג, 2003, באתר היברובוקס
- מגן אבות (מסכת אבות), ירושלים תש"ס, 2000, באתר היברובוקס
- , באתר ספאריה
- קשת ומגן, ברלין תרמ"א, 1891, באתר היברובוקס
- זוהר הרקיע, וילנא תרל"ט, 1889, באתר היברובוקס
- שמעון בן צמח דוראן, ספר זוהר הרקיע, קושטא: דפוס יוסף בן עייד קאבצי, רע"ה, מתוך אוצר הספרים הסרוקים של הספריה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ לשון הקדמת רבני אלג'יר לשו"ת התשב"ץ: "כי הרב ז"ל הלך הולך ונסוע מעיר מולדתו עיר ברצלונה".
- ^ ראו: מבוא לשו"ת התשב"ץ, מהד' מכון ירושלים עמ' 20.
- ^ ראו: שו"ת התשב"ץ ח"א סי' נא.
- ^ ראו: שו"ת התשב"ץ ח"ג סי' עח.
- ^ ראו: ר"ש דוראן בהקדמתו לספר 'חשק שלמה'. וכן ראו: תשב"ץ ח"ב סי' קכט.
- ^ מאמר חמץ כד, ב; וכן ראו בפתיחה לספר יבין שמועה.
- ^ ראו: שו"ת התשב"ץ ח"ב סי' קג.
- ^ שו"ת התשב"ץ ח"ב סי' רנו.
- ^ שו"ת התשב"ץ ח"ב סו"ס רצב.
- ^ שו"ת הרשב"ץ ח"א סי' קנה-קסב.
- ^ ראו שו"ת התשב"ץ ח"א סי' קסב.
- ^ הקדמת רבני אלג'יר לתשב"ץ.
- ^ ר׳ שמעון ב״ר צמח דוראן, מגן אבות, ליוורנו, תקמ״ה, עמ' ח״ג דף נ״א
- ^ הרב דוד כהן ״הנזיר״, קול הנבואה, ירושלים עיהקת״ו: נזר דוד, התשפ״ב, עמ' ס״ב
- ^ ראו: התשב"ץ ח"א סי' קג.
- ^ 1 2 שו"ת התשב"ץ ח"ב סי' נב.
- ^ ראו: התשב"ץ ח"ב סי' לח.
- ^ ראו: התשב"ץ ח"ג סי' ח.
- ^ ראו: התשב"ץ ח"א סי' קנא, קלז.
- ^ מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ר' צמח בר' שלמה דוראן", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמוד 1224, באתר היברובוקס
- ^ שלמה בן צמח דוראן; שלמה דוראן , ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ר' שלמה בר' צמח דורן", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמוד 1308, באתר היברובוקס
תקופת חייו של הרב שמעון בן צמח דוראן על ציר הזמן |
---|
|