שימלאו סילבאניי
שימלאו סילבאניי (ברומנית: Șimleu Silvaniei, בהונגרית: סילאג'שומיו, Szilágysomlyó, ביידיש: שאמלויא, שאמלוי, סילאַדזשאָמליאָ, בגרמנית: Schomlenmarkt) היא עיר ברומניה, במחוז סלאז' שבצפון-מערב טרנסילבניה. בשנת 2002 חיו בה 16,066 תושבים.
| |||
מראה פנורמי של העיירה | |||
מדינה | רומניה | ||
---|---|---|---|
מחוז | סלאז' | ||
חבל ארץ | פארטיום - טרנסילבניה | ||
ראש העיר | קטלין ספטימיו צורקש (PDL) מ-2004 | ||
בירת העיר | שימלאו סילבאניי | ||
תאריך ייסוד | 1251 | ||
שטח | (יחד עם הכפרים) 6,226 קמ"ר | ||
גובה | 234 מטרים | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 13,948 (1 בדצמבר 2021) | ||
‑ צפיפות | 261 נפש לקמ"ר (2007) | ||
קואורדינטות | 47°14′N 22°48′E / 47.23°N 22.8°E | ||
אזור זמן | UTC +2 | ||
http://www.simleusilvaniei.ro | |||
נתונים כלליים
עריכהמצויה בחלקו המערבי של מחוז סלאז', במרחק 29 ק"מ צפונית-מערבית מבירת המחוז, זלאו 74 ק"מ דרומית מסאטו מארה העיר על שלושת הכפרים הנספחים שלו - ביק (Bükk ,Bic), צ'היי (Somlyócsehi, Cehei) ופוסטה (Pusztacsehi, Pusta), משתרעת על שטח של 62,26 קמ"ר בעמק השימלאו, למרגלות הגבעה "מאגורה שימלאולוי" (Măgura Șimleului). העיר נחצית על ידי הנחל קראסנה.
שם העיר
עריכההשם הראשון שבו נודע היישוב הוא "ואטאשומיובה", שמשמעותו "ההר של ואטא". ואטא הוא שם פרטי, ככל הנראה הונגרי, ממקור טורקי עתיק, בעוד המילה שומיובה היא מילה הונגרית ארכאית שמובנה "הר". השערה אחרת היא שמשמעות שם העיר הוא "מצודת הבז של ואטא" (Vatha Solyomvár), שבו מופיעה המילה ההונגרית Solyom (שויום) שמובנה "בז".[1]
אקלים
עריכההאקלים באזור הוא ממוזג עם השפעות אוקיאניות קלות. ממוצע הטמפרטורות השנתי הוא +°9 C עם אמפליטודה בין 19.3-23.6 מעלות. בגלל צורת הנוף הבקעתי המאפשרת חדירת מאסות של אוויר מדרום ומדרום-מזרח השוקעות וגורמות לתופעות של אינוורסיה טרמית. הכמות הממוצעת השנתית של גשמים מגיעה ל 700 מ"מ, עם שיא בחדשים יוני-יולי ומינימום בחודש מרץ. הרוחות הנפוצות ביותר נושבות מכיוון מערב וצפון-מערב ומביאות לחות במזרח העיר נמצאו מעיינות חמים שבהם טמפרטורת המים היא +40 ° C.[2]
דמוגרפיה
עריכהבשנת 1850, כלל האוכלוסייה הייתה 4,027. הרכב לפי דת:
דת | מספר תושבים | אחוזים |
---|---|---|
נוצרים אורתודוקסים | 0 | |
נוצרים רפורמים | 1,277 | |
נוצרים רומים-קתולים | 1,217 | |
נוצרים יוונים-קתולים רומנים | 1,335 | |
נוצרים אוונגלים | 6 | |
יהדות | 189 | |
נוצרים בפטיסטים | - | |
נוצרים אדוונטיסטים | - | |
נוצרים פנטקוסטלים | - | |
נוצרים אוניטריאנים | 3 |
הרכב האוכלוסייה לפי דתות בשנת 1930. כלל האוכלוסייה הייתה 8,682 תושבים.
דת | מספר תושבים | אחוזים |
---|---|---|
נוצרים אורתודוקסים | 130 | |
נוצרים רפורמים | 1,854 | |
נוצרים רומים-קתולים | 1,745 | |
נוצרים יוונים-קתולים רומנים | 3,285 | |
נוצרים אוונגלים | 15 | |
יהדות | 1,587 | |
נוצרים בפטיסטים | 50 | |
נוצרים אדוונטיסטים | 2 | |
נוצרים פנטקוסטלים | - | |
נוצרים אוניטריאנים | 6 |
בשנת 2002 מנתה אוכלוסיית העיר 16,066 תושבים. מתוכם 8,275 נשים, ו-7,791 גברים.
הרכב האוכלוסייה לפי קבוצות אתניות (2002)
קבוצה אתנית | מספר תושבים | אחוזים |
---|---|---|
רומנים | 10,553 | 65,7% |
הונגרים | 4,010 | 25,0% |
צוענים (רומה) | 1,425 | 8,9% |
סלובקים | 39 | 0,2% |
גרמנים | 14 | 0,1% |
עם בני המיעוטים נמנים גם שני יהודים וטורקי אחד.
הרכב האוכלוסייה לפי שפת אם:
שפה | מספר תושבים | אחוזים |
---|---|---|
רומנית | 10,713 | 66,7% |
הונגרית | 4,159 | 25,9% |
רומאני | 1,130 | 7,0% |
סלובקית | 35 | 0,2% |
גרמנית | 7 | < 0,1% |
הרכב האוכלוסייה לפי דתות:
דת | מספר תושבים | אחוזים |
---|---|---|
נוצרים אורתודוקסים | 9,998 | 62,2% |
נוצרים רפורמים | 2,580 | 16,1% |
נוצרים רומים-קתולים | 1,577 | 9,8% |
נוצרים יוונים-קתולים רומנים | 985 | 6,1% |
נוצרים בפטיסטים | 764 | 4,8% |
נוצרים אדוונטיסטים | 57 | 0,4% |
נוצרים פנטקוסטלים | 40 | 0,2% |
הכנסייה הנוצרית לפי האמונה הישנה | 8 | < 0,1% |
נוצרים אוניטריאנים | 6 | < 0,1% |
בין השאר - תושב אחד הצהיר על עצמו כמוסלמי, אחד כאתאיסטי, ו 6 כ"לא דתיים" ו-11 לא בחרו שום אמונה. התפתחות האוכלוסייה במהלך המאות -20–21:
מבחינת מגורים, מתגוררים תושבי העיר ב-2,699 בתים פרטיים עם דירה משפחתית יחידה, ב-138 בתים עם שתיים או יותר דירות, ב-123 שיכוני מגורים ("בלוק"). בנוסף קיימים 16 בניינים שאינם מיועדים למגורים. 5,483 דירות הן בבעלות פרטית, 177 בבעלות המדינה, ו-23 בבעלות קהילות דתיות.[3]
היסטוריה
עריכהבקרבת העיר נמצא אתר ארכאולוגי של ישוב עתיק שזוהה על ידי אחדים עם המבצר הדאקי "דאקידאווה" (Dacidava, ברומנית- דאצ'ידאווה), המוזכר במדריך הגאוגרפי של קלאודיוס תלמי.
הממצאים הארכאולוגיים העתיקים שנמצאו באזור, מקורם במאה השנייה לפנה"ס מתקופת הדאקים.
בשנת 1986 נמצא בצ'היי אוצר שכלל תכשיטים מתקופת הדאקים ומטבעות מן השטחים שבשליטה הרומית, המכונה "האוצר משימלאו סילבאניי צ'היי".
בשנים 1797 ו-1889 נמצאו על הגבעה "מגורה" שרידי אוצר מהמאה ה4–5 לספירה, שהשתייכו לשבט מזרח גרמאני. יש המשערים שמקור האוצר הוא גפידי.
היישוב מצוין לראשונה בתעודה שהוצאה באלבה יוליה בשנת 1251, בשם "ואטאשומיובה", שמשמעותו "ההר של ואטא".
הכפר צ'היי מוזכר בתעודות עוד בשנת 1259 בשם בלטינית "טרה צ'כי" (Terra Chechy), ונקרא החל משנת 1854 "שומיו צ'הי". הכפר פוסטה ידוע משנת 1913 כצ'היפוסטה. הכפר ביק הופרד מהכפר פוסטה ליחידה נפרדת בשנת 1956.
בשנת 1251 מכרו ואטא ושני בניו, פושה ודנש, את אחוזתם, לפלטין רולנד ולמשפטן מוריץ ממשפחת פוק.
בימי הביניים השתייך המקום למשפחת האצילים באטורי. המבצר או המצודה הידועה בימינו ברומנית כמצודת "מגורה" נבנה על ידי מיקלוש מגיישי, הווייווד השליט של טרנסילבניה במאה ה-13, והיא נזכרת בכתובים לראשונה בשנת 1319. היא הוקמה על שטח שנמצא בחזקת משפחת מגיישי עוד משנת 1258, ועברה לידי משפחת באטורי בשנת 1351 כחלק מהנדוניה של אנה מגיישאליאי לרגל נישואיה עם לאסלו באטורי.
בשנת 1429 היישוב הפך לעיירה והוא ידוע כ"אופידום ("עיר" בלטינית) שומליו".
לאחר שבשנת 1592 בנתה משפחת באטורי בית בתוך העיר, על גדת הנחל קראסנה, המצודה שעל הגבעה ("מגורה") נותרה שוממה וחורבותיה נשקפות אל העיר גם היום. ממושבם שבשימלאו סילבאניי ניהלו בני באטורי-שומיאי אחוזה שכללה 50 יישובים, מתוכם שתי עיירות, שימלאו סילבאניי וקראסנה, ו-48 כפרים, 37 מתוכם רומניים ו-11 בשליטה הונגרית.[3] בשנת 1594 סבלה העיירה מפשיטה של טטרים. בית משפחת באטורי נתפס בשנת 1600 על ידי הגנרל ג'ורג'ו בסטה שהפקיע אותו מידי הוויווד ז'יגמונד באטורי. בשנת 1660 המקום הוצת על ידי הצבא העות'מאני ובשנת 1703 הוא נכבש על ידי הקורוצים.
בימי המהפכה ההונגרית משנת 1848 הייתה העיירה בסיס יציאה לצבאו של הגנרל יוזף בם, מפקד הצבא המהפכני ההונגרי, למסע כיבוש של הערים שעל נהר סומש: ז'יבואו, דז' וקלוז'.
בשנת 1854 שונה שמה ההונגרי של העיר לסילאג'שומיו.
לאחר שנת 1817 החלה לצמוח בשימלאו סילבאניי גם האינטליגנציה הרומנית. בשנת 1810 הוקם הוויקריאט היווני קתולי הרומני הראשון ובשנת 1829 הוקמה בעיר גימנסיה רומית-קתולית מיועדת למיעוטים, אך ללא הוראה בשפה הרומנית. בגימנסיה זאת למד ההוגה הלאומן הרומני סמיון ברנוציו (1864–1808), מהלוחמים להגדרה עצמית של הרומנים בטרנסילבניה. רק בשנת 1888 קם בית ספר עממי ראשון ברומנית - בית ספר לבנות. בעיר הוקם גם סניף של החברה הרומנית לתרבות, "אסטרה", ובית דפוס ברומנית בשם "ויקטוריה". הוויקארים אלכסנדרו שטרקה-שולוטיו (1794–1867) (מקים הספרייה הרומנית הראשונה בעיר) ואלימפיו ברבולוביץ' (1843–1914) קידמו את ההשכלה בקרב הרומנים ב-8 בנובמבר 1911 התקיימה בעיר אספה גדולה של האוכלוסייה הרומנית שדרשה השוואת שכבות לשאר הקבוצות האתניות. בשנת 1916, בשלהי השלטון ההונגרי, הוקמה בה גימנסיה רומית-קתולית מורחבת. אחרי איחוד טרנסילבניה עם ממלכת רומניה בסוף שנת 1918, הוקם לאחר שנה בבניין זה בית הספר התיכון הרומני הראשון במחוז סלאז'. בימינו קיימים בעיר שלושה בתי ספר תיכון.
בשנת 1940 סופחה מחדש שימלאו סילבאניי, כמו שאר צפון טרנסילבניה, להונגריה בהתאם לתכתיב וינה השני, שנכפה על רומניה על ידי גרמניה הנאצית ואיטליה של מוסוליני. בשנת 1944 כפו הנאצים על הונגריה ממשלה חדשה, ובמשך השנה נלקחה כל האוכלוסייה היהודית אל מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
כלכלה
עריכהבשימלאו סילבאניי קיימים מפעלים של תעשיית העץ והרהיטים, טקסטיל והנעלה ותעשיית המזון. לאחר המהפכה הרומנית חלה התפתחות של מגזר השירותים. העיר ידועה, בין השאר, ביין מסוג "שמפנייה" המיוצר בה.
הקהילה היהודית בעיר
עריכהבשימלאו סילבאניי, או שאמלויא בפי היהודים, שגשגה במשך דורות קהילה יהודית ענפה, עוד מהמאה התשע עשרה, ומהעיר אף יצאו רבנים נודעים בהונגריה כולה, כמו ר' שלמה זלמן עהרענרייך, אב"ד העיר בין השנים תרנ"ט (1899) – תש"ד (1944), מחבר הספר "לחם שלמה" ועוד כארבעים חיבורים, הרב יעקב יהודה אריה פרנקל, מחבר ה"ליקוטי מהרי"ל" ועוד, הרב אשר אנשיל כץ, שכיהן כאב"ד וראש ישיבה בדונא-סעדראהעלי, ועוד. כמו כן ידוע הסופר והעיתונאי יוצא העיר אלברט פרקש (גספר פרנץ), עורך דין ידוע בתקופתו.
בתקופת השואה
עריכה- ערך מורחב – גטו שימלאו
כאשר נכנסו הנאצים להונגריה, והוקמה ממשלה חדשה בחסות השלטון והאידאולוגיה של הנאציזם, החלה לפעול בהונגריה תוכנית ההשמדה של היהודים, וגם בשימלאו סילבאניי הוקם גטו באזור היישוב צ'היי, על יד העיר, ובי' באייר תש"ד (3 במאי 1944) הועברה עם שחר כל האוכלוסייה היהודית שבעיר אל גטו שאמלויא - גטו צ'היי, ואליהם הצטרפו במהלך הזמן עוד ועוד מיהודי המחוז (מביניהם ידועים המהר"ם בריסק, רבה של טשנד, וכן רבני הערים קראסאנה, זילה, נאג'פאלו ועוד) עד שבשיאו מנה הגטו כ-8,500 יהודים, החיים בתנאים קשים וסדיסטיים. בערב חג השבועות של אותה השנה, נלקחו ברכבת הטרנספורט הראשונים מבין יהודי הגטו אל מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, על ידי יחידת ז'נדרמים הונגרית מיוחדת שנשלחה מבודפשט למטרה זו בפיקודו של ראש העיר הנאצי של שאמלויא, לאסלו קראסנאי (Laszlo Krasznai), אחד מהאכזריים ביותר שבמפקדי הגטאות בהונגריה. בהמשך החודש בוצעו עוד שני משלוחי מוות, שרוקנו את יהודי הגטו כולו אל מותם.
אישים
עריכהמבין ילידי העיר בולטים:
- סטפאן באטורי (1533–1586) - מלך פולין, הדוכס הגדול של ליטא, ושליט טרנסילבניה. בן לענף שומיואי (Somlyói) של משפחת האצילים ההונגרים באטורי, שמקורו בעיר שימלאו סילבאניי. נחשב לאחד מגדולי המלכים של פולין.
- קרישטוף באטורי (1530–1581) - שליט (וויבוד) טרנסילבניה, אחיו של סטפאן באטורי.
- אנדראש באטורי (1562 או 1563–1599) - קרדינל ונסיך טרנסילבניה (מרץ-אוקטובר 1599).
- ז'ופיה באטורי שומיאי - נסיכה, אשתו של ג'רג' ראקוצי השני.
- פרנץ גאשפאר, (1861-1923) רופא ונוסע יהודי-הונגרי
- יוליו מאניו (1873–1953) - עורך דין ופוליטיקאי רומני, ממובילי מאבקם של הרומנים באזור לאיחוד עם רומניה, מנהיג המפלגה הלאומית הרומנית בטרנסילבניה ובאנאט לפני ואחרי מלחמת העולם הראשונה, שירת כראש ממשלת רומניה במשך שלוש כהונות בין 1928–1933 והיה ממייסדיה של מפלגת האיכרים הלאומית. סייע בהפלת משטרו של יון אנטונסקו, ונפל קרבן לדיכוי הקומוניסטי. הוא בילה את ילדותו בעיר ולימים הוקם בה מוזיאון לזכרו.
- גיזלה גרוס (1875–1942) - פסנתרנית יהודייה. למדה באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט, והייתה חניכתם של אישטוון תומאן וטרסה קארניו; הופיעה כסולנית עם התזמורת הפילהרמונית של ברלין, והייתה מן הפסנתרניות הראשונות שהקליטו קטעי פסנתר עבור חברת "ולטה מיניון", יצרנית הפיאנולה. נישאה לאדולף וייסמן, מבקר מוזיקה ברלינאי ידוע. בינואר 1942 גורשה על ידי הנאצים לריגה שבלטביה, ובאותה השנה מתה בגטו ריגה.
- מיקלוש ניסלי (1901–1956) - רופא וסופר יהודי, שבתקופת השואה הועסק כרופא פתולוג במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, ולאחר המלחמה העיד במשפטי נירנברג נגד פושעי המלחמה הנאצים, ומאוחר יותר פרסם את זכרונותיו מהמחנה.
- אלי ברקוביץ'-גרוס (נולדה ב-1929) - סופרת יהודייה שבתקופת השואה שרדה את מחנות אושוויץ ונוינגמה, כיום סופרת, משוררת ומרצה בארצות הברית.
- ג'ו פסטרנק (1901–1991) - מפיק קולנוע יהודי אמריקאי.
אתרים חשובים ויעדי תיירות
עריכה- שרידי מצודת באטורי - ששימשה למגורים לבני משפחת באטורי, מן הענף שומיאי. נחשבת למייצגת את האדריכלות בסגנון רנסאנס מטרנסילבניה. יש בה שני מתחמים מבוצרים שנבנו בשני שלבים.
מתוך המצודה נשמרו ביתן השער, בעל שתי קומות, הבנוי מעל פרוזדור מקומר. כן שרדו גם שני צריחים, הבסטיון וחלק מחומות המגן. בשנת 1774 נרכש המקום על ידי העירייה. בשנת 2007 בוצעו באתר חפירות ארכאולוגיות.
- הכנסייה הרומית-קתולית, עם דלת משנת 1532. הוקמה על ידי אביו של סטפאן באטורי, שליט טרנסילבניה ומלך פולין שפסל דמותו הועמד בגן הכנסייה.
- בית הכנסת - נבנה בשנת 1876 והפך למוזיאון שהוקדש בשנת 2005 לזכר השואה.
- מנזר ביק, הידוע גם כמנזר השילוש הקדוש, שוכן במרחק כשלושה ק"מ מן העיר, הוא מנזר רומני אורתודוקסי חדש שהוקם בשנת 1994 מהווה מקום לעליית רגל. חג המנזר הוא 29 באוגוסט ביום לזכר עריפת ראשו של יוחנן המטביל. למתחם המנזר הועברה מן הכפר סטנה (Stâna) שבמחוז סלאז', כנסייה עשויה מעץ משנת 1720.
- היקב ליינות תוססים, עם גלריות תת-קרקעיות לאורך של 3.5 ק"מ.
- הכנסייה האורתודוקסית "השליחים הקדושים" בכפר צ'היי - נבנתה בשנת 1765.
- שרידי המצודה שעל גבעת מגורה - במקום היה בימי קדם ישוב דאקי שנקרא "דאקידאווה", בתוך אזור המיושב על ידי "הדאקים החופשיים" מהכיבוש הרומי. באותו מקום נבנה בימי הביניים מבצר עשוי מעץ ואדמה. ככל הנראה החלה בנייתו במחצית השנייה של המאה ה-12 בידי הווייווד של טרנסילבניה, מיקלוש מגיישי, אולם בימינו נותרו שרידים משלב הבנייה השני, בשנים 1317–1315, שהתבצע על שטח שהשתייך למשפחת מגיישי ועבר לידי משפחת באטורי בשנת 1351.
הגבעה "מגורה" מהווה מקום תצפית מצוין לפנורמת הנופים מסביבתה, הכוללים גם את:
- הכנסייה הרפורמית משנת 1730.
- האגם צ'היי (Lacul Cehei) - אחת משמורות הטבע היפות של מחוז סלאז'.
- הבריכה התרמאלית "ברוסקריה" - מומלצת לרחצה ולדיג, נמצאת במרחק של כחמישה ק"מ מן העיר.
ערים תאומות
עריכהגלריה
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- STOICA, Dionisie, LAZĂR, Ioan, Schiţa monografică a Sălajului, Şimleu, Tipografia "Victoria", 1908
- שימלאו סילבאניי, בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 307-309. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של שימלאו סילבאניי
- ארפד א. וארגה -Árpád E.Varga תיעוד סטטיסטי של ההרכב האתני והדתי של טרנסילבניה בשנים 1850-2002 (בהונגרית)
- על שימלאו סילבאניי ב"מונוגרפיה של המחוז סילאג'" מאת מור פטרי,Dr.Petri Mór Szilágy vármegye monographiája בודפשט, 1902 (בהונגרית)
- עבודת דוקטור של אמנואיל פריפון Emanoil Pripon -Achievements and museograficals prospects to Şimleu Silvaniei, אוניברסיטת "1 בדצמבר" באלבה יוליה, פקולטה להיסטוריה ופילולוגיה, 2008, מדריך:פרופ' אווה מרזה (באנגלית)
- אתר של מיריאן דפינויו על אוצרות עתיקים בשטחי רומניה
- נתוני המיפקד משנת 2002
- טירת באטורי
- מצודת מגורה
- סילג'שומיו (Szilágysomlyó), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- שימלאו סילבאניי (רומניה), דף שער בספרייה הלאומית