תוכנית טלוויזיה
תוכנית טלוויזיה היא תוכן שידורי-טלוויזיוני, אשר נועד להיות משודר בערוץ טלוויזיה או בשירות סטרימינג בעל אופי דומה. תוכנית טלוויזיה בעלת קו עלילתי רציף נקראת סדרת טלוויזיה. כמו כן ישנם סרטי-טלוויזיה, תכנים אינפורמטיביים, ספיישלים טלוויזיוניים ומיני-סדרות.
סביב מפנה המאה ה-21 החלה נקודת מפנה ביחסי הכוחות בין הטלוויזיה לקולנוע, כאשר ההצלחה והרווחים של סדרות הטלוויזיה החלו לעבור משמעותית את אלו של סרטי הקולנוע[1].
פירוט כללי
עריכהלכל תוכנית או לחלופין סדרה יש חלוקה מסודרת לפרקים, וברוב התוכניות הפרקים מאורגנים במסגרת עונה טלוויזיונית. עונה אחת כוללת מספר לא קבוע של פרקים – מפרקים בודדים ועד מאות פרקים. מספר הפרקים בעונה תלוי בעיקר בסוגה (ז'אנר) ובמדינת המקור. לסדרות מצליחות מופקות עונות נוספות, אך סדרה כושלת עלולה לרדת משידור לפני תום העונה הראשונה.
תוכנית או סדרת טלוויזיה יכולים להכיל תוכן מציאותי, כמו במסגרת חדשות, התרחשות דוקומנטרית ותוכנית מציאות או תוכן עלילתי, כמו בסדרות דרמה וקומדיה. לתוכניות ולסדרות טלוויזיה יכולות להיות מספר מטרות, כמו מטרה בידורית, מטרה חינוכית ואף מטרה פוליטית או הבעתית-רגשית. כמו כן, בכל סדרה או תוכנית ישנו צוות הממלא אותן, הן בשחקנים, הן במנחי-טלוויזיה והן, במסגרות מסוימות, במתמודדים, משתתפים, קהל ואורחים. בכל מקרה, כל התוכניות והסדרות לסוגיהן מהוות חלק מרשת, רצועה או ערוץ טלוויזיוניים, גם ערוצים מסחריים (המפסיקים שידורים למטרת פרסומות) וגם בערוצים ייעודיים, בכבלים, בלוויין ובחבילות הערוצים הבסיסיות.
התפתחות סדרות הטלוויזיה
עריכהתעשיית הטלוויזיה כולה, ובתוכה תעשיית הדרמה הטלוויזיונית – צמחה תחת השפעה עצומה של התרבות האמריקאית, כאשר ארצות הברית הייתה בית לסדרות רבות שזכו להצלחה בינלאומית[2].
בשנות ה-30 של המאה ה-20 החלו התנסויות ראשונות בשידור תוכני טלוויזיה לטווח קצר. לאחר מלחמת העולם השנייה, בה השתפרו לצורכי מלחמה גם טכנולוגיות שידור וקליטת האותות, החלו ניסיונות מסודרים יותר לייצר תוכן טלוויזיוני קבוע.
בשנות ה-50 גברו משמעותית התפוצה והפופולריות של הטלוויזיה, שהחליפה בהדרגה את הרדיו כאמצעי התקשורת הדומיננטי במדינות מתועשות. בעשור זה קיבל את שמו ז'אנר קומדיית המצבים (והחל השימוש בצחוק מוקלט). גם ז'אנר תוכניות האירוח עלה לראשונה לאוויר בארצות הברית עם תוכנית בכיכובו של ג'ו פרנקלין, והפופולריות של הז'אנר זכתה לדחיפה עם עלייתה של The Tonight Show בשנת 1954 – תוכנית שמשודרת מאז ברצף כבר למעלה מ-6 עשורים.
בשנת 1959 צולמה בוננזה, סדרת הטלוויזיה הראשונה שניתנת לשידור בצבע. סדרה זו סימלה את תחילתה של מגמה אשר תגבר משמעותית ברחבי העולם בעשורים הקרובים. באמצע שנות ה־50 החלה תקופת מעבר בתעשיית הטלוויזיה, שמכונה גם "תור הזהב של הטלוויזיה". התעשייה שקודם לכן הייתה מרוכזת ברובה בניו יורק והפיקה יצירות המתבססות על יצירות תיאטרון מקומיות, התפשטה למקומות נוספים, ובראשם לוס אנג'לס, וירידה במחירי הטלוויזיה הגבירה את התפוצה של טלוויזיות בציבור הרחב. תוכניות הטלוויזיה הפופולריות של אותה תקופה היו דרמות עמוסות אקשן וקומדיות אוטופיות שהתייחסו באופן זניח ביותר לסוגיות אקטואליות, לצד שעשועונים, ותכני הטלוויזיה שימשו במידת מה לאסקפיזם, ותוכננו באופן מכוון כך שיעסקו בתכנים שלא יעוררו התנגדות בציבור. התגברות מגמה זו, של שמרנות לגבי התוכן הייתה בין הגורמים המיוחסים לסיום תקופת "תור הזהב". תת-סוגה של הדרמה הקומית שצברה תאוצה באותה עת הייתה קומדיית המצבים, במיוחד כאלו שהציגו משפחות שמרניות מאושרות בחיי פרוורים[3]. הסדרות שנחשבו ליותר מוערכות מאותה תקופה, היו דרמות אנתולוגיות, בהן כל פרק עוסק בעלילה שונה, ואלו התבססו לעיתים על מסורות תאטרליות[4].
בספטמבר 1960 שודר עימות הבחירות הטלוויזיוני הראשון בהיסטוריה – בין ג'ון קנדי לריצ'רד ניקסון. עימות זה האיר את הזרקור על השפעתה הרבה של הטלוויזיה[4], מכיוון שצופי הטלוויזיה הרבים שראו את העימות הסיקו שקנדי ניצח, ואילו המספר המועט יותר של מאזיני הרדיו ששמעו את העימות הסיק שניקסון ניצח. העימות גרם לקנדי לעקוף את ניקסון בסקרים, ושינה את ההסתכלות שהייתה עד אז על חשיבות הייצוגיות בהופעה בטלוויזיה.
בשנות ה-60 פרצו שני סגנונות טלוויזיוניים נוספים – הם האנימה והמדע הבדיוני. האנימה החלה למעשה את דרכה כסוגה נפרדת עם יציאת הסדרה אסטרו-בוי, שהייתה הראשונה שאמצה את המראה והסגנון, אשר בהמשך הפכו למזוהים עם סדרות האנימה. בעשורים אלו גם הלכה והתחזקה ההצלחה הבינלאומית של הסדרות המצוירות בהפקה יפנית, אל מול ההגמוניה האמריקאית שהייתה קודם לכן[5]. בסגנון המדע הבדיוני ניתן אמנם היה לצפות כבר בעשורים הקודמים, אך הצלחתה של הסדרה מסע בן כוכבים נחשבת לנקודת תפנית בפופולריות של סגנון המדע הבדיוני בכלל, וסגנון המדע הבדיוני האוטופי בפרט.
בשנות ה־60 דרמות רבות הציגו משפחות בחיים כפריים, בהם חיים "אנשים פשוטים", בניגוד לתחכום שאפיין דמויות עירוניות רבות. מסדרות אלו הדרמה־הקומית "המופע של אנדי גריפית'" זכתה להצלחה הגדולה ביותר בתקופתה. עם זאת, תקופה זו המשיכה את המגמה של עשורי הדרמה הראשונים, ובה מקובל להציג גרסה פשוטה ומרוככת יותר של החיים, באופן המתעלם מתסיסתן של מחלוקות חברתיות שהיו על הפרק בשיח הציבורי. תקופה זו שהתאפיינה במינון גבוה של תוכניות בידור ואסקפיזם, החלה את זיהויה של הטלוויזיה האמריקאית בקרב אנשי רוח שונים ככזו המכוונת ל"מכנה המשותף הנמוך ביותר". ביקורת זו נתנה רוח גבית לניסיונות של מספר יוצרים לפתח לצד המגמה השלטת גם דרמות שכן ניסו לעסוק במידת מה בנושאים חברתיים אקטואליים, אולם העיסוק בנושאים שנויים במחלוקת עורר לעיתים ביקורת על סדרות אלו[4].
בסוף שנות ה-60 החלו השידורים הציבוריים בישראל, עם תחילת שידורי הטלוויזיה הלימודית בשנת 1966 והערוץ הראשון בשנת 1968.
באמצע המאה ה-20 החלו תמורות חברתיות ליברליות משמעויות במערב, אך לאלו לקח זמן להיכנס אל שידורי הטלוויזיה השמרניים של אמצע המאה. בשנות ה-70 החלה נקודת מפנה כאשר הטלוויזיה החלה לעסוק באופן מנורמל יותר גם בסוגיות חברתיות שהיו פחות מקובלות בעבר. תוכניות הטלוויזיה "בועות" ו"שלושה בדירה אחת" מעשור זה עסקו בנטיות מיניות בשלב בו הנושא לא היה חלק מהשיח המקובל; "המופע של מרי טיילר מור", ששודרה החל משנת 1970, הייתה תוכנית פורצת דרך כאשר הציגה לראשונה בטלוויזיה האמריקנית אישה רווקה ועצמאית בעלת קריירה כדמות ראשית, בניגוד למקובל עד אז להציג לרוב נשים כעקרות בית העומדות בצל בעליהן; למיני־סדרה "שורשים" משנת 1977 השפעה ניכרת על המודעות של החברה האמריקאית להיסטוריה של המגזר האפרו-אמריקאי ולתרבותו. הצלחתה של "שורשים" אף תרמה לשגשוגו של פורמט המיני־סדרות[6].
המגמה התחדשה לקראת סוף שנות ה-80, וסדרות הטלוויזיה המשיכו לסמן על הטמעתם של תהליכים חברתיים, כשסדרות כמו "רוזאן" ו"מי הבוס?" נחשבו לחלוצות בהצגת משפחות אשר ערערו על המוסכמות הפטריארכיות שהיו נפוצות עד אז בטלוויזיה בפרט, ובחברה בכלל, כאשר הציגו נשות קריירה חזקות, שניהלו את הקריירה בהצלחה לצד חיי המשפחה; "רוזאן" ו"נשואים פלוס" היו סדרות חלוציות בכך שעלילתן התמקדה באנשי צווארון כחול קשי יום; "קשרי משפחה" הייתה סדרה יוצאת דופן בכך שהציבה תומך קפיטליזם ושוק חופשי כגיבור הסדרה ולא כנבל[דרוש מקור]. תקופה זו גם התאפיינה במתיחת שעות השיא אל תוך שעות הלילה עם תכנים המיועדים לקהל בוגר[7].
בתקופה זו עלתה לשידור "בלוז לכחולי המדים", הנחשבת לעיתים כסדרה שהחלה את הדיון האקדמי לגבי חשיבותן האמנותית של סדרות הדרמה, שעד אז נחשבו, לצד שאר התוכן הטלוויזיוני כאמנות "ירודה" עם משקל גבוה של שיקולים מסחריים וניסיון לכוון ל"מכנה המשותף רחב". על אף שהסדרה הופקה לערוץ המסחרי NBC, היא הייתה יוצאת דופן לתקופתה בתכניה הפלורליסטים, בביקורת שהפנתה כלפי הממסד ואף בגיוון אתני של השחקנים[8][7]. הצלחתה של "בלוז לכחולי המדים" עוררה גל של דרמות השואפות להיות איכותיות יותר[7]. בשנים שלאחר הסדרה החלו חוקרי תרבות לדון בהתגבשותה של תת-סוגה מובחנת הנחשבת ל"דרמה איכותית", המתקבלת לרוב כ"אמנות גבוהה" – כזו השואפת להתעלם משיקולים מסחריים ונוצרת, כאידיאל, תוך מחשבה על שיקולי היצירה בלבד. סדרות אלו בדרך כלל גם היו סדרות המשכיות[8]. מי שמזוהה לעיתים עם ראשית תקופה זו היא רשת HBO שניסתה לבדל את עצמה כחברה שיוצרת סדרות טלוויזיה באיכות קולנועית[8][9].
בשנות ה־80 התפתחה הטלוויזיה הרב־ערוצית, מה שהוביל ליצירת תוכניות וסדרות נישה, בתחומי מוזיקה, ספורט, "לייף סטייל" וכדומה, ואף ערוצים המספקים תוכניות חדשות 24 שעות ביממה, דוגמת CNN[7]. שני העשורים האחרונים של המאה ה־20 עמדו בסימן סוף תקופת "מדורת השבט", בה מרבית הצופים צרכו פחות או יותר את אותם התכנים, באופן שהגביר את השייכות החברתית והתרבותית שלהם. מתקופה זו החל פיצול הולך וגדל באפשרויות העומדות בפני כל צופה, ובכך היטשטש מעין קונצנזוס חברתי שהיה קודם לכן[9].
בשנת 1983 נשבר שיא הרייטינג עד אז על ידי פרק הסיום של הסדרה "מ.א.ש". בפרק צופים 106 מיליון איש (שבעים ושבעה אחוזי צפייה). אמנם השיא של מ.א.ש נשבר רק ב-2010 עם שידור משחק הסופרבול, אך בשנות ה-90 נשברו כמה שיאי פופולריות של סדרות הטלוויזיה. לאורך שנות ה-90 עלתה בארצות הברית ההצלחה וההשפעה של סדרות הטלוויזיה[דרוש מקור], בשלב זה בעיקר קומדיות מצבים, כאשר "סיינפלד" הייתה אחת הסדרות המשפיעות והמצליחות במהלך העשור[9]. הסדרה משמר המפרץ שצברה פופולריות בשנים אלו, הפכה לסדרה הנצפית ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה[דרוש מקור]. בשנות ה־90 צברו תאוצה גם סדרות הנעורים, בעקבות הצלחתה של "בוורלי הילס 90210"[9].
תופעה נוספת שהחלה במפנה המאה ה-21, הן חדירת סדרות האנימציה אל הפריים טיים, בעקבות הצלחתה הרבה של קומדיית המצבים המצוירת "משפחת סימפסון", לצד חידושים שונים שהוזילו את עלות ההפקה של סדרות מצוירים. תופעה זו הובילה לכך שרשתות טלוויזיה נוספות לקחו סיכונים עם סדרות אנימציה אחרות[דרוש מקור], והפיקו מגוון סדרות אנימציה אשר יועדו לפריים טיים, ובהן: "איש משפחה", "המלך היל" ו"פיוצ'רמה". חלק מסדרות אלו, דוגמת "סאות' פארק" או "ביוויס ובאטהד", מתחו את גבולות הלגיטימיות המקובלים בטלוויזיה, מבחינת תכנים בוטים בשעות הפריים־טיים[9].
העלייה במהירות הגלישה באינטרנט בתקופה זו הגבירה את כמות הסדרות הזמינות לצפייה דרך האינטרנט, ותופעה זו בתורה הגבירה את ההפקות העצמאיות של סדרות רשת. במקביל התפתחויות מהירות הגלישה הובילו לעלייתן של תוכנות פיראטיות להורדת סדרות, שהפרו זכויות יוצרים בתפוצה עולמית רחבה.
בתחילת המאה ה-21, תוכניות מציאות[10], תוכניות גילוי כישרונות ותוכניות בישול הופכות לפופולריות. תופעה נוספת שהחלה לצבור תאוצה במאה ה-21 היא צפיית הבינג', המתאר צפייה בפרקים רבים של סדרה ברצף, במקום להמתין יום או שבוע עד למועד השידור של הסדרה, כבעבר. את התופעה איפשרו התרחבותם של שירותי צפייה על פי דרישה, דוגמת VOD בחברות לוויין וכבלים, או חברות טלוויזיה באינטרנט דוגמת "נטפליקס" ו"הולו". חברות אלו משכו אליהם גם צופים שנהגו לצרוך תוכן באינטרנט באופן פיראטי, וגרמו לירידה בהיקף תופעה זו[11].
שינוי נוסף שהחל בהדרגה בתקופה זו היה בתוכניות החדשות, בהן החלו לצד דיווחי החדשות, להציג פאנל פרשנים כריזמתיים, במטרה למשוך את הצופים להישאר זמן רב גם בתקופות שגרתיות ללא אירועים דרמטיים בקנה מידה גדול[10].
לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21, הפך פורמט השידור HDTV לפופולרי[10]. לקראת סוף העשור השני שידור באיכות Ultra HDTV ברמת 4K החל לצבור פופולריות.
לקראת סוף העשור השני של המאה ה-21, תעשיית חברות הסטרימינג באינטרנט, שהובילה חברת נטפליקס, התפתחה במהירות, ומגוון חברות, ביניהן ענקיות מדיה וטכנולוגיה, פיתחו שירותים אלו והשקיעו סכומים גדולים בתוכניות מקור שזמינות רק עבור המנויים של אותה חברה ספציפית[12]. תופעה זו של תכנים "בלעדיים" רבים שדורשים מנוי מקביל למספר חברות גרמה לעלייה מחודשת בתופעת ההורדות הפיראטיות[11].
סוגי תכנים
עריכהתוכניות וסדרות טלוויזיה מתחלקות לסוגי תוכן ולז'אנרים בסיסיים שונים:
- תוכנית טלוויזיה: תוכניות טלוויזיה מתאפיינות בהיעדר התסריט והקו העלילתי. כלומר, הן אכן משלבות צוות, שחקנים, מנחים או אורחים, אך הן אינם נענים לתסריט ולרעיון עלילתי מוקדם. תוכניות טלוויזיה מתפזרות על פני ז'אנרים שונים, בהם תוכנית אירוח, תוכנית מגזין, שעשועון, תוכנית מציאות, תוכנית פאנל, תוכנית תחרותית, תוכנית נוער, תוכנית בוקר ותוכנית תחקירים. דוגמאות בישראל ניתן למצוא בתוכניות כמו "הכוכב הבא", "עובדה", "מאסטר שף", "האח הגדול", "ארץ נהדרת" ועוד.
- סדרת טלוויזיה: סדרות טלוויזיה מתאפיינות בכך שהן מתוסרטות מבסיסן, ולהן קו עלילתי מתוכנן עד סופן. במסגרתן ניתן למצוא בעיקר שחקנים ובדרנים, ולעיתים אנשים אשר משתתפים בתפקיד עצמם. הדמויות השונות עוברות תהליך מתחילה ועד סיום הסדרה, ונרקמות ביניהן עלילות ומעללות שונים, עליהם אחראים יוצרי הסדרה. סדרות הטלוויזיה מתפזרות על ז'אנרים, רובם מושגיים, כמו סדרות דרמה, קומדיה, מתח ורומנטיקה, סדרות מדע בדיוני, הנפשה וקומדיית מצבים, טלנובלה ואופרת סבון. דוגמאות בישראל ניתן למצוא בסדרות "סברי מרנן", "הנחלה", "בלקספייס", "בת השוטר" ועוד.
- תוכניות אינפורמטיביות: תוכניות שמטרתם ליידע את הצופים בעניינים מסוימים, כמו מהדורות חדשות, רצועות אקטואליות ומגזינים חדשותיים. חדשות N12 למשל נכללים בקטגוריה זו.
- סרט טלוויזיה: סרט שנועד לשידור טלוויזיוני במסגרת פרויקטים שונים הנערכים ברשתות ובערוצים השונים. דוגמה לכך ניתן למצוא בישראל בסרט "יוסי וג'אגר" של איתן פוקס.
- מיני-סדרה: סדרת טלוויזיה המכילה עונה יחידה בלבד במכוון, וכוללת מספר פרקים מועט, לרוב עד שלושה פרקים. בישראל נעשו מספר מיני-סדרות, כמו "בסימן ונוס" ששידרה שלושה פרקים בלבד בהוט 3.
- ספיישל טלוויזיוני: תוכנית חד-פעמית מיוחדת שבמסגרתה משודר אירוע, טקס או דיווח חגיגי מיוחד, בעיקר בערוצים המסחריים הגדולים. בישראל נערכים ספיישלים מדי שנה, כמו טקס פרסי מסך הזהב וטקס פרסי אופיר.
ראו גם
עריכה- סדרת קולנוע – הצורה בה שודרו סדרות לפני שמקלטי טלוויזיה הפכו נפוצים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- TV.com – אתר העוסק במגוון תוכניות טלוויזיה בעולם (באנגלית)
טלוויזיה, תוכניות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Why Television Is Trouncing Film at Major Media Companies
- ^ טלוויזיה בארצות הברית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ תוכניות טלוויזיה ורשתות רדיו – תור הזהב (1948–1959)
- ^ 1 2 3 תוכניות טלוויזיה ורשתות רדיו – שנות ה-60, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ Japanese animation dominates industry, walterborolive
- ^ טלוויזיה בארצות הברית – שנות ה-70 המאוחרות: האסקפיזם החדש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ 1 2 3 4 הטלוויזיה של ארצות הברית – שנות ה-80: הטלוויזיה מוגדרת מחדש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ 1 2 3 נועה לביא, מדרמה לריאליטי – From Drama to Reality – The Meaning of Television Quality in the Eyes of Television Creators: מה היא איכות בעיני יוצרי ויוצרות טלוויזיה? (עמ' 99–102, 116), Israeli Sociology / סוציולוגיה ישראלית, כרך יט, חוברת 2 (July 2018 / תשע"ח, יולי 2018)
- ^ 1 2 3 4 5 טלוויזיה בארצות הברית – אובדן החוויה המשותפת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ 1 2 3 הטלוויזיה בארצות הברית – המאה ה-21, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ 1 2 הגר בוחבוט, שובו של הטורנט: מגמת עלייה בצריכה פיראטית של תכנים ברשת, באתר ynet, 4 באוקטובר 2018
- ^ עומר כביר, מלחמת הסטרימינג: לא כל החברות ישרדו את הצפת התכנים, באתר כלכליסט, 11 באוקטובר 2020