ז'אן ז'ורס
 | |||||||
| צילום מאת נדאר משנת 1904 | |||||||
| לידה |
3 בספטמבר 1859 קאסטר, הקיסרות השנייה  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
31 ביולי 1914 (בגיל 54) פריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית | ||||||
| שם לידה |
Auguste Marie Joseph Jean Léon Jaurès | ||||||
| מדינה |
 צרפת | ||||||
| מקום קבורה | הפנתאון של פריז, פריז, צרפת | ||||||
| השכלה | |||||||
| מפלגה |
הפלג הצרפתי של אינטרנציונל העובדים | ||||||
| בן או בת זוג |
Louise Bois | ||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
  | |||||||
ז'אן לאון ז'ורס (בצרפתית: Jean Léon Jaurès;.3 בספטמבר 1859 – 31 ביולי 1914) היה פוליטיקאי צרפתי, מנהיג סוציאליסטי, מראשוני הסוציאל-דמוקרטים בצרפת. בתקופת פרשת דרייפוס היה מראשי המחנה שדרש משפט חוזר לדרייפוס. ניסה למנוע את פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ונרצח בשל כך על ידי לאומן צרפתי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ז'אן ז'ורס נולד בעיר קאסטר במחוז טארן בצרפת. הוא למד באקול נורמל סופרייר, והוסמך לפילוסופיה ב-1881. לאחר שלימד פילוסופיה במשך שנתיים בבית הספר התיכון בעיר אלבי במחוז טרן, הרצה באוניברסיטת טולוז. ז'ורס נבחר לראשונה לבית הנבחרים הצרפתי מטעם המפלגה הרפובליקנית בשנת 1885, והיה החבר הצעיר ביותר בבית המחוקקים. לאחר שנכשל בבחירות בשנת 1889 שב ללמד פילוסופיה בטולוז, וגילה עניין באירועים המוניציפליים, ובין היתר היה ממקימי הפקולטה לרפואה באוניברסיטה. בתקופה זו עבד על שתי תזות לקבלת הדוקטורט, אחת מהן "מקורות הסוציאליזם הגרמני מלותר, קאנט, פיכטה והגל". בשנת 1890 הכריז לראשונה על היותו סוציאליסט.
ב-1892 אירעה שביתת כורים בעיירה קרמו במחוזו, טרן. העילה לשביתה הייתה בחירתו של פועל סוציאליסטי בשם קלביניאק לראשות העיר, וסירובו של בעל המכרה לשחרר אותו מעבודתו על מנת שיוכל למלא את חובותיו. המשמעות הייתה ברורה – על מנת להעניק לעובדים את זכויותיהם באופן מלא, יש לתת זכות בחירה מעבר לזכות הבחירה הפורמלית. ז'ורס ניהל מאבק זה, וכתוצאה מכך נכנס לפרלמנט בבחירות ב-1893. אף על פי שלא הצליח להיבחר שוב בבחירות בשנת 1898 הפכו אותו נאומיו בפרלמנט לכוח מכריע בפוליטיקה הצרפתית, ולדמות מרכזית בחוגי הסוציאליסטים. הוא ערך את העיתון "הרפובליקה הקטנה". בשלב הראשון של פרשת דרייפוס - הקצין היהודי שהועמד לדין באישום כוזב בדבר בריגול לטובת גרמניה - תקף אותו ז'ורס בחריפות, הזכיר באיבה את מוצאו היהודי של אלפרד דרייפוס, תקף את ראשי המדינה על כך שהסתפקו בעונש מאסר ולא הביאו להוצאתו להורג, ואף העלה את החשד שהקלה זו נובעת מקשר יהודי להגנתו. נאומיו ומאמריו מאותה העת מבטאים גישה אנטישמית ברורה. ואולם, ככל שהתגלו העובדות החדשות בדבר הפגמים שנפלו בהרשעתו של דרייפוס נעשה ז'ורס לאחד ממגיניו הבולטים - מהלך שהעמיק את השבר העמוק שבין הימין לשמאל בצרפת. ז'ורס הצטרף לאמיל זולא ועמד בראש מחנה מגיני דרייפוס (ה'דרייפוסארים'), כנגד אנשי הימין והאנטישמים.
ב-1899 ביקש ראש הממשלה הצרפתי ולדק-רוסו להרחיב את בסיס ממשלתו, וזאת על מנת לאחד את השורות, ולרפא את פצעי פרשת דרייפוס. לשם כך פנה אל הסוציאליסט אלכסנדר מילרן, והציע לו תיק בממשלתו. על אף שז'ורס הוביל בשיתוף פעולה עם גורמים "בורגניים" בפרשת דרייפוס, עד מילרן לא קיבל אף סוציאליסט צרפתי תיק בממשלה. להסכמת מילרן לקבל את התיק הייתה משמעות אידאולוגית מרחיקת לכת - נטישת הרעיון של מהפכה, והבנה כי השינוי המיוחל יכול לבוא באמצעים של שיתוף דמוקרטי בשלטון. ז'ורס, אם כי בהסתייגות מסוימת, הסכים לצירופו של מילרן לממשלה. הדבר הביא לפילוג במפלגה הסוציאליסטית הצרפתית. הסוציאליסט ז'יל גד פרש והקים את "המפלגה הסוציאליסטית של צרפת", שהתנגדה לכל סוג של שיתוף פעולה עם השלטון הבורגני. ז'ורס הקים את "המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית" המתונה, אשר בנסיבות מסוימות הסכימה לשתף פעולה עם השלטון.
ב-1902 שב לפרלמנט, ובמהלך שלטונו של ראש הממשלה קומבס הפעיל את השפעתו ליצירת גוש סוציאליסטי-רדיקלי שכונה "הבלוק". ב-1904 ייסד את העיתון "ל'הומניטה". ב-1905, בקונגרס בעיר רן, אוחדו מפלגותיהם של ז'ורס וגד, והפסיקו לשתף פעולה עם הרדיקלים ועם הסוציאל-רדיקלים, ונודעו כסוציאליסטים המאוחדים. בבחירות הכלליות ב-1906 נבחר שוב, אך לא הצליח להוות מתחרה לרדיקל ז'ורז' קלמנסו, אשר הבטיח תוכנית רדיקלית, אך ללא כל אוטופיה מהפכנית באופק. תוכניתו של קלמנסו הצליחה להמעיט את השפעת הסוציאליסטים, ואת השפעת ז'ורס.
בשנים אלו החל ז'ורס לראות את מטרתו העיקרית במניעתה של המלחמה, אשר נראתה באופק. ז'ורס האמין כי המלחמה היא האסון הגדול של האנושות, וכי רק ברית הדוקה בין הפועלים בכל המדינות תוכל למנוע את המלחמה. עוד ב-1912 כינס ועידה בעיר בזל שבשווייץ, סמוך לגבול צרפת עם גרמניה. בוועידה נכחו סוציאליסטים מארצות רבות, בהם קייר הארדי ואוגוסט בבל. הוועידה הכריזה על נכונות לכל קורבן על מנת למנוע את המלחמה, והסתיימה בנאום מרשים של ז'ורס.
במרס 1913, בצעד המנוגד לחלוטין לתפיסת עולמו של ז'ורס, האריכה הממשלה הצרפתית את גיוס החובה משנתיים לשלוש שנים. ז'ורס נאבק נגד חוק זה במלוא כוחו, והציע לבסס את הצבא על בסיס עממי של צבא מילואים המגויס בשעת חירום. במאבק זה "סומן" על ידי הימין כבוגד, וכאנטי-פטריוט. עתה היה דגלו המאבק ב"חוק שלוש השנים", ובעוד אירופה כולה מכינה עצמה למלחמה, נאבק ז'ורס בכל כוחו נגד הגורמים הלאומנים בצרפת כמו גם בארצות אחרות.
ההתנקשות בארכידוכס פרנץ פרדיננד ביוני 1914 הניעה את גלגלי המלחמה, אשר נראה כי רק מאמץ אימתני יוכל לעצור אותם. ז'ורס לקח על עצמו משימה זו. ב-29 ביולי 1914 נועד בבריסל עם מנהיגים סוציאליסטים, ובהם קייר הארדי ורוזה לוקסמבורג. על הפרק הייתה שביתה כללית של הפועלים בכל ארצות אירופה, במאמץ למנוע את המלחמה. ז'ורס חיבק בפומבי את הסוציאליסט הגרמני הוגו האסה (אנ') במחווה של אחדות בין הצרפתים לגרמנים. לאחר מכן שב לפריז.
ב-31 ביולי, עת הגישה גרמניה את האולטימטום לרוסיה שמשמעו פתיחת מלחמה כוללת, ישב ז'ורס עם קבוצת חברים ב"קפה דו קרואסון" ברובע התשיעי בפריז. בעת שאכל ארוחת ערב כשגבו אל החלון, הגיח צעיר, וירה בו פעמיים. הכדור הראשון החטיא את המטרה, אולם הכדור השני פגע בראשו של ז'ורס והוא מת במקום.
המתנקש ניסה להימלט במכונית, אולם נתפס על ידי העוברים ושבים. במשטרה הוא זוהה כראול ויליין, בן 29, בנו של פקיד בבית המשפט האזרחי בעיר ריימס, שלא הכחיש כי הוא שרצח את ז'ורס.
לאחר הרצח הופצה גרסה כי השירות החשאי של הצאר הרוסי, ה"אוכראנה", הוא שעמד מאחורי הרצח, אך ככל הנראה הופצה גרסה זו לשם הסחת האחריות מהאחראים האמיתיים לרצח.
מותו של ז'ורס הסיר את המחסום האחרון שעשוי היה למנוע את מלחמת העולם הראשונה. ב-1 באוגוסט 1914 הכריזו צרפת וגרמניה על גיוס כללי. הסוציאליסטים בשתי הארצות הצביעו בפרלמנטים שלהם בעד המלחמה. בצרפת הצטרף אף ז'יל גד לממשלה.
הרוצח הועמד לדין רק לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1919. הוא לא הביע חרטה במשפטו. הימין הצרפתי התגייס למסע תעמולה למען זיכויו, וחבר המושבעים, שהיה מורכב כולו מקשישים אנשי הבורגנות הצרפתית, קבע כי ז'ורס לא נרצח אלא "הוצא להורג" בהתפרצות של רגש פטריוטי. בעקבות החלטה זאת זיכה בית המשפט את הרוצח מחמת אי שפיות. הזיכוי גרם לגל מחאות והפגנות ברחבי צרפת.
ז'אן ז'ורס נקבר ב-4 באוגוסט 1914, היום בו פרצה מלחמת העולם הראשונה באופן רשמי.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בשנת 1926 הועברה גופתו לפנתאון של פריז בו טומנת האומה הצרפתית את גדולי בניה.
- על שמו של ז'ורס תחנת מטרו בפריז, רחובות וכיכרות ברחבי צרפת ובמספר מדינות בעולם בהן ישראל (תל אביב וחיפה).
לפי מפקד בעיתון "לה פריזיין" משנת 2017 בצרפת נקראו 393 בתי ספר על שמו[1] (מקום שלישי בין האישים הצרפתים, אחרי ז'ול פרי וז'אק פרוור).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ז'אן ז'ורס, כתבים נבחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1943.
- ברברה טוכמן, המגדל הגאה - דיוקן העולם לפני מלחמת העולם הראשונה 1890 - 1914, הפרק האחרון- "מותו של ז'ורס", הוצאת דביר, 1998.
- דב בר ניר, ההומניזם והסוציאליזם של ז'אן ז'ורס, 1985.
- רוז'ה מרטן די גאר, בית טיבו, תרגם מנשה לווין, ספריית פועלים, 1952. רומן משפחה בורגנית צרפתית על רקע סיפור הרצחו של ז'אן ז'ורס.
- אוריאל לוי, 103 שנים להרצחו של ז'אן ז'ורס - ומה שהשמאל עדיין יכול ללמוד ממנו, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 31 ביולי 2017
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'אן ז'ורס, ברשת החברתית Goodreads- אורי קציר, "להחדיר למוחו ממרחק קטן את מנת העופרת הדרושה"
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על ז'אן ז'ורס, 31 ביולי 2012- ערן סבאג, "חיים של אחרים" על ז'אן ז'ורס, 30 באפריל 2014
- אוריאל לוי, 103 שנים להרצחו של ז'אן ז'ורס - ומה שהשמאל עדיין יכול ללמוד ממנו, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 31 ביולי 2017
- ז'אן ז'ורס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ז'אן ז'ורס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ז'אן ז'ורס (1859-1914), דף שער בספרייה הלאומית