מנחת חביתין

מנחת חביתין היא אחת ממיני קורבן מנחה, והיא מוקרבת על ידי הכהן הגדול מדי יום, מחציתה בסמוך לתמיד של שחר ומחציתה השנייה בסמוך לתמיד של בין הערביים. מנחת זו בשיעור עשירית האיפה מורכבת משתים עשרה "חלות" והיא נשרפת כולה על המזבח.

מלבד הכהן הגדול המקריב מנחה זו מדי יום, הקריב אותה גם כהן הדיוט בפעם הראשונה בה הוא עובד בבית המקדש. מנחה זו נקראת גם מנחת כהן משיח, על פי הפסוק: "זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ. וכן נקראת: מנחת חינוך. מוני המצוות אינם מונים מנחה זו כמצוה בפני עצמה, כנראה נחשבת היא כפרט ממצות מנחת כהן גדול^{[דרוש מקור]}.

המקור בתורה

הציווי על הבאת מנחה זו מפורש במקרא:

זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָה בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב. עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חָק עוֹלָם לַיהוָה כָּלִיל תָּקְטָר.

— ספר ויקרא, פרק ו', פסוקים י"ב–ט"ו.

הפסוק מציג את מנחת החביתין כ"מנחה תמיד" מחד, וכקרבן המוקרב "ביום המשח אותו" מאידך. כמו כן, הפסוק מגדיר שמקריבי המנחה הם "אהרן ובניו", דהיינו אף כהן הדיוט, ומאידך מגדיר מנחה זו כמנחת "הכהן המשיח" - דהיינו הכהן הגדול. בעקבות זאת פירשו חז"ל כי מדובר בשתי מצוות שונות: "זה קרבן אהרן ובניו - אף בהדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכין לעבודה, אבל כהן גדול בכל יום."

בטעם הקרבת המנחה

בפסוקי התורה מפורשת מנחה זו על כהן המתחיל בעבודתו בפעם הראשונה "ביום המשח אותו", אך הואיל ונאמר גם באותה פרשיה שזו מנחתו של הכהן הגדול מדי יום "והכהן המשיח תחתיו", מבארים בעלי התוספות ב"דעת זקנים" שביום התחלת עבודתו של הכהן ההדיוט - הוא עומד ברמת החשיבות של כהן גדול, ולכן הוא מקריב מנחת חינוך שהיא כעין מנחת החביתין שמקריב הכהן הגדול מדי יום.

לעומת זאת הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" כותב, כי הכהן הגדול מקריב את מנחתו כעין מנחת חינוך, וזאת כי חשיבותו של הכהן הגדול נמדדת ביחס לשאר הכהנים העובדים במקדש, והיות שבכל יום מתחלף בית האב העובד במקדש, נמצא שחשיבות הכהן הגדול כאילו מתחדשת בכל יום.

לשכת עושי חביתין

ערך מורחב – לשכת עושי חביתין

המשנה במסכת תמיד מתארת את תחילת ההכנה של חביתי כהן גדול: ”נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס מבית המוקד לעזרה ונכנסו אחריו ושתי אבוקות של אור בידם ונחלקו לשתי כתות אלו הולכים באכסדרא דרך המזרח ואלו הולכים באכסדרא דרך המערב היו בודקין והולכין עד שמגיעין למקום בית עושי חביתים הגיעו אלו ואלו אמרו שלום הכל שלום העמידו עושי חביתים לעשות חביתים” (משנה, מסכת תמיד, פרק א', משנה ג'). לדעת הראב"ד מקומה של לשכת עושי החביתין הייתה במזרח העזרה ”ואותה הלשכה הייתה במזרח העזרה כדאיתה במדות ואחר כך כשפגעו בעושי בחביתין הקיצום כדי שיעשו חביתין”.

סדר ההקרבה

מנחה זו, ככל המנחות המובאות על ידי כהנים, אינה נאכלת, אלא מוקטרת בשלמותה על גבי המזבח, ככתוב: "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל".

סדר ההקרבה: מביאים סולת בכמות "עשירית האיפה" (עשירית של המידה הנקראת איפה), מקדשים אותה בכלי שרת ולאחר מכאן חוצים את הסולת לשני חצאים. דין זה למדו בתלמוד במסכת מנחות מהפסוק ”זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהֹוָה בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב”, ומשמע שקודם יש להביא את המנחה, ורק אחר כך להפוך אותה למחציתה.

יחד עם המנחה מביאים שלושה לוג שמן, כנלמד מהפסוק ”בשמן תעשה” כלומר - הוסף לה מידת שמן כמידת השמן הניתנת לכבש. מערבבים את הסולת בשמן, ומשרים אותם יחד במים רותחים - בישול. לאחר מכן לשים מכל חצי עישרון שש חלות, כך שיחד הם שנים עשר חלות.

הקרבת מנחה זו, לישתה ועריכתה, נעשות גם בשבת, מפני שכל דבר בבית המקדש שלא יכול להעשות ביום חול, נעשה גם בשבת. אמנם מלאכת טחינת החיטים והרקדתן אינן דוחות את השבת, מכיוון שניתן לעשותם לפני כניסת השבת.

מנחה זו היא המנחה היחידה, שגם מטוגנת במחבת כמנחת חביתין, וגם נאפית בתנור כמנחת מאפה תנור, כאמור בפסוק ”תופיני”. נחלקו החכמים, אם כוונת המילה "תופיני" היא שתאפה כשהיא נאה - כלומר לפני הטיגון במחבת בו היא נהפכת להיות שחורה מפחם, או שתאפה כשהיא כבר "נא" (חצי מבושלת, כמו "אל תאכלו ממנו נא"), כלומר אחרי הטיגון.

הכהנים המקריבים

מנחת חביתין מקריב רק כהן גדול המשמש בתפקיד בפועל, בין אם נמשח לתפקידו בשמן המשחה ובין אם מונה ככהן מרובה בגדים. לעומת זאת, "כהן שעבר", כלומר מי ששימש ככהן גדול בעבר (למשל במינוי זמני) וכבר לא משמש בתפקיד, אף על פי שלדעת רבי מאיר מעמדו נותר מעמד של כהן גדול, איננו חייב להקריב מנחת חביתין. לפי שיטת רבי מאיר זהו אחד משני ההבדלים היחידים שמבדילים בינו לבין כהן גדול רגיל (השני הוא פר יום הכיפורים).

קורבן חינוך

כאמור, כל כהן המתחיל לעבוד בבית המקדש מחויב בהבאת המנחה, והכהן הגדול ביום מינויו מקריב שוב מנחת חינוך. לכן ייתכן מקרה שבו יקריב כהן שלוש פעמים באותו יום מנחת חביתין, וזאת אם מיד בהתחילו לעבוד בבית המקדש נתמנה לכהן גדול, ואז הוא מביא מנחה ראשונה ככל כהן הדיוט בתחילת עבודתו, מנחה שנייה על התחלתו לשמש בכהונה גדולה, ומנחה שלישית היא מנחת החביתין שמביא כהן גדול בכל יום.

בפסוקים האריכו בשאלת האם מנחת החינוך מעכבת בעבודת הכהן, והאם בדיעבד נפסלת עבודתו אם טרם הקריב את המנחה. בספרא וכן במדרש ויקרא רבה נאמר שכהן שטרם הקריב את המנחה עבודתו פסולה, ואילו בתוספתא ובתלמוד הירושלמי נכתב שעבודתו כשרה, וכך גם פוסק הרמב"ם. בעל משנה למלך מוכיח שגם התלמוד הבבלי סובר שאין המנחה מעכבת בדיעבד, ולדעתו צריך להגיה כך אף בדברי הספרא, ומאידך הגר"א מגיה בדברי הירושלמי שהמנחה מעכבת בדיעבד.

לפי המבואר בתוספתא הכהן המתחנך צריך להקריב בעצמו את מנחת החינוך. הפוסקים דנו האם כשרה כשהקריבה על ידי כהן אחר:

• הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק כותב כי משמעות דין זה היא שהקרבת המנחה צריכה להיות "חינוכו" של הכהן בהתחילו לעבוד ולכן במקרה שכבר עבד הכהן עבודות בבית המקדש קודם לכן [לדעות המכשירות עבודות אלו, ראו לעיל] אין טעם שיקריב בעצמו את מנחת החינוך^{[דרושה הבהרה]}.
• דעה יחידאית היא דעת רבי דוד פארדו בספרו על התוספתא, והוא סובר כי הקרבת הכהן את מנחת החינוך שלו עצמו היא בגדר רשות בלבד והוא אינו מחויב למוסרה לידי אנשי משמר הכהונה העובדים באותו שבוע בבית המקדש.

קישורים חיצוניים

• הערך "חבתין (חבתי כהן גדול)", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הרב יעקב דוד אילן, מנחת חביתין שיעור אודיו באתר קול הלשון