מחידושי אליעזר בן־יהודה.[1] מארמית: אֲבָצָא. במקור תרגום לבדיל המקראי כנראה פח. כנראה מרכיב משמו הפרטי של שופט-ישראל, שהיה וודאי גם יודע-רומח : אבצן מבית לחם.
בתלמוד בבלי תיבת 'בעץ' מופיעה בהוראת: (משקל-) מתכת,אבץ או בדיל ”אין עושין משקלות לא של בעץ ולא של אבר ולא של גיסטרון“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף פט, עמוד ב)
"מלון הלשון העברית בזמן הזה - המחברת השניה יצאה לאור ותשָלח להמנוים. בהעתון האנגלי דשואיש כרונכל גליון 1668 בפרק בקרת ספרים כתב החכם י' אברהמס הדברים האלה: ... In the present part among the new words are אבץ (A-bats) for "zinc" and various other terms." ("הצבי", 3 באפריל 1901 באתר עיתונות יהודית היסטורית).
יש להוסיף לדף זה את הערך: אִִבֵּץ (ציפה באבץ, עפ"י מילוני האקדמיה).
ערך בוויקיפדיה: אבץ
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אבץ