אלן מאלרי
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
23 בנובמבר 1941 (בן 83) נוטינג היל, לונדון, אנגליה | |||
| שם מלא | אלן פטריק מאלרי | |||
| גובה | 1.75 מטר | |||
| עמדה | קשר אחורי | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
אלן פטריק מאלרי (באנגלית: Alan Patrick Mullery; נולד ב-23 בנובמבר 1941 בלונדון) הוא כדורגלן ומאמן עבר אנגלי, ששיחק בעמדת הקשר האחורי.
מאלרי רשם קריירה ענפה במדיהן של פולהאם ושל טוטנהאם הוטספר בשנות ה-60 וה-70. עם טוטנהאם זכה מאלרי, בין היתר, בגביע אופ"א (כבש בגומלין בשלב הגמר) ובגביע ה-FA. מאלרי ייצג את נבחרת אנגליה, בין היתר, בטורנירי יורו 1968 ומונדיאל 1970, ובסך הכול רשם 35 הופעות ושער בודד במדי הנבחרת. ב-1968 היה מאלרי לשחקן הראשון בתולדות נבחרת אנגליה המורחק בכרטיס אדום.
לאחר פרישתו פנה לקריירת אימון, רובה ככולה באנגליה. בהמשך שימש כפרשן ברשת סקיי ספורטס.
קריירת משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאלרי החל את דרכו בקבוצה הבוגרת של פולהאם בעונת 1958/1959 בליגת המשנה, תחת המאמן בדפורד ג'זארד, שחקן העבר של המועדון שהחל את קריירת האימון שלו בקבוצה באותה העונה. כבר באותה העונה ערך מאלרי 14 הופעות ליגה, וסייע לקבוצתו לסיים במקום השני בטבלה, המוביל אל הליגה הבכירה. בחמש העונות הבאות, כולן תחת ג'זארד, הפך מאלרי לשחקן מפתח בפולהאם, עם למעלה משלושים הופעות בכל עונה. בעונת 1961/1962 כבש שישה שערי ליגה בארבעים הופעות, שסייעו לקבוצתו לשרוד בליגה הבכירה בפער נקודה בלבד מהקו האדום.
בסך הכול, נמשכה הקדנציה הראשונה של מאלרי בפולהאם קרוב לשש עונות, ובמהלכן כבש 13 שערי ליגה ב-199 הופעות.
במרץ 1964, חודשים ספורים לתום עונת 1963/1964, הצטרף מאלרי לטוטנהאם הוטספר של המאמן ביל ניקולסון תמורת כ-72,500 ליש"ט. הוא השתלב במהירות בהרכב הקבוצה ועד לתום העונה כבש שער ליגה אחד בתשע הופעות, וסייע לקבוצה לסיים במקום הרביעי בטבלה. עונה לאחר מכן כבר שותף בכל 42 משחקי הליגה של קבוצתו וכבש שני שערים. הוא היה לשחקן מפתח לאורך כל תקופתו בקבוצה, כאשר בכל שבע העונות המלאות בהן שיחק בה, ערך לפחות 39 הופעות ליגה בכל עונה (בשש מהן רשם ארבעים הופעות ומעלה). את התואר הראשון שלו בקריירה השיג מאלרי בעונת 1966/1967, כאשר טוטנהאם הניפה את גביע ה-FA. מאלרי פתח בהרכב קבוצתו בניצחון 1–2 על צ'לסי במשחק הגמר. באותה העונה אף סיים עם קבוצתו במקום השלישי בליגה.
בעונת 1970/1971 הוביל מאלרי את טוטנהאם כקפטן לזכייה בגביע הפוטבול ליג, עם ניצחון 0–2 בגמר על אסטון וילה. באותה העונה סיימה הקבוצה במקום השלישי בטבלה פעם נוספת, ובזכות כך העפילה לעונת הבכורה של המעפל החדש והשני בחשיבותו באירופה, גביע אופ"א. מאלרי היה שותף לזכייה של הקבוצה בגביע אופ"א הראשון בהיסטוריה בעונת 1971/1972, כאשר כבר במשחקה הראשון של טוטנהאם במפעל כבש מאלרי צמד בניצחון החוץ 1–6 על קפלוויק (15-1 בסיכום). טוטנהאם התקדמה במפעל תוך שהיא מדיחה בין היתר את נאנט, ראפיד בוקרשט ומילאן שנכנעה לה בחצי הגמר. אל גמר המפעל העפילו שתי נציגות אנגליה, וולברהמפטון וונדררס וטוטנהאם. במשחק הראשון בחוץ ניצחה טוטנהאם 1–2, ובגומלין כבש מאלרי בנגיחה בדקה ה-29 את השער שקבע 0–1 לטוטנהאם. וולבס איזנה אך לא הצליחה להשלים מהפך, ובסיום שוויון 1-1 וניצחון 2–3 לטוטנהאם בסיכום שני המפגשים. בכך, היה מאלרי היה לקפטן הראשון של זוכת גביע אופ"א.
לאחר הזכייה בגביע אופ"א חזר מאלרי לפולהאם, וסיים את דרכו בטוטנהאם עם 25 שערי ליגה ב-312 הופעות. הוא שיחק במדי פולהאם ארבע עונות בליגת המשנה, וכבש במדיה 24 שערי ליגה ב-165 הופעות, שהעלו את מניינו המצטבר ל-364 הופעות ליגה במדי המועדון, בהן כבש 37 שערים. אחד מרגעיו הזכורים בקדנציה השנייה בפולהאם היה ב-26 בינואר 1974, במהלך משחק מול לסטר סיטי במסגרת הגביע האנגלי לעונת 1973/1974. מאלרי כבש בבעיטת יעף מחוץ לרחבה אל החיבורים, שער מרהיב שזיכה אותו בתואר שער העונה של ה-BBC. על אף ששיחק בליגה השנייה ולא הגיע להישגים או למאבקי הצמרת עם פולהאם, זכה מאלרי בתואר כדורגלן השנה בליגה האנגלית מטעם התאחדות עיתונאי הכדורגל לשנת 1975.
לאחר קדנציה קצרה בדרבן סיטי ב-1976, פרש ממשחק פעיל בגיל 35.
נבחרת אנגליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעברו של מאלרי לטוטנהאם העניק לו חשיפה ברמות הגבוהות באנגליה והקנה לו מקום בנבחרת אנגליה של המאמן אלף רמזי. את הופעת הבכורה שלו ערך מאלרי במשחק ידידות מול הולנד ב-9 בדצמבר 1964, שהסתיים בשוויון 1-1. עם זאת, הופעתו הבאה בנבחרת הייתה רק כשנתיים וחצי מאוחר יותר, והוא נותר מחוץ לתוכניות של רמזי לקראת מונדיאל 1966 הביתי בו זכתה אנגליה בתואר.
מאלרי חזר לנבחרת במאי 1967 והיה שותף להעפלתה של אנגליה ממוקדמות יורו 1968, לטורניר היורו הראשון בתולדותיה. הוא רשם שלוש הופעות בשלב הבתים, וכן פתח בצמד משחקי הפלייאוף מול ספרד. מאלרי זומן על ידי רמזי לסגל אנגליה לקראת טורניר הגמר. אנגליה פתחה את הטורניר בחצי הגמר מול יוגוסלביה, ונכנעה לשער של דראגן דז'איץ' בדקה ה-86. שלוש דקות לאחר מכן היה מאלרי למורחק הראשון בתולדות נבחרת אנגליה, במשחקה הבינלאומי ה-424. המשחק התנהל באווירה אגרסיבית, והיה רווי עבירות גסות מצד שתי הקבוצות. בדקה ה-89, לאחר עבירה גסה מאחור של דובריווי טריביץ', הסתובב אליו מאלרי והשיב לו בבעיטה. השופט הספרדי היה קרוב ושלף למאלרי כרטיס אדום ישיר. ללא מאלרי, גברה אנגליה 0–2 על ברית המועצות וסיימה במקום השלישי בטורניר.
מאלרי שמר על מקומו בסגל של רמזי, ובשנתיים שבין טורניר היורו למונדיאל 1970, הוסיף 16 הופעות בינלאומיות במשחקי וטורנירי ידידות, ולאחריהם זומן על ידי רמזי לסגל אנגליה למונדיאל במקסיקו. מאלרי פתח ושיחק לכל אורך משחקי שלב הבתים, בהם גברה אנגליה 0–1 על רומניה, נכנעה באותה התוצאה לברזיל, ושוב גברה באותה התוצאה על צ'כוסלובקיה. בסיום שלב הבתים, סיימה אנגליה שנייה והעפילה לרבע הגמר, שם פגשה את גרמניה המערבית. בדקה ה-31 החל מאלרי במהלך עם מסירה לקית' ניוטון, וחדר לתוך הרחבה כדי לקבל בחזרה מניוטון ולקבוע 0–1 לאנגליה, עם שערו היחיד בקריירה מדי הנבחרת. מרטין פיטרס עוד הכפיל את התוצאה, אך הגרמנים הצליחו לאזן בדקות הסיום, להשלים מהפך בהארכה ולהדיח את אנגליה, האלופה המכהנת, מהטורניר.
ב-3 בפברואר 1971, בניצחון החוץ 0–1 על מלטה במוקדמות יורו 1972, פתח מאלרי בפעם הראשונה והיחידה בקריירה כקפטן הנבחרת, בהיעדרו של הקפטן הקבוע בובי מור. הוא רשם שתי הופעות נוספות במסגרת המוקדמות, האחרונה שבהן ב-13 באוקטובר 1971 בניצחון החוץ 2–3 על שווייץ, שהיה לאחרון שלו במדי אנגליה. בסך הכול ערך מאלרי 35 הופעות במדי אנגליה, בהן כבש פעם אחת.
קריירת אימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת עונת 1976/1977, עם פרישתו ממשחק פעיל, פנה מאלרי לקריירת אימון, אותה החל כמאמן ברייטון אנד הוב אלביון מהליגה השלישית. מאלרי זכה לתקציב גבוה יחסית, כחלק משאיפותיו של הבעלים, מייק באמבר, לחזק את המועדון. כבר בעונת הבכורה שלו על הקווים הוביל מאלרי את ברייטון למקום השני בטבלה, והעלה אותה לליגת המשנה לאחר ארבע עונות בליגה השלישית. כבר בעונה הבאה היה קרוב מאלרי להעלות את ברייטון לליגה הבכירה, אך קבוצתו סיימה במקום הרביעי, החמיצה את העלייה מהמקום השלישי בגלל פער שערים בלבד, והייתה רחוקה רק שתי נקודות מהמקום הראשון. מאלרי וברייטון השלימו את המשימה עונה לאחר מכן, כאשר סיימו במקום השני בפער נקודה מהמקום הראשון והשיגו את הכרטיס לליגה הבכירה, לראשונה בתולדות המועדון. מאלרי אימן את הקבוצה בשתי עונותיה הראשונות בליגה הבכירה, והצליח להשאיר אותה בליגה בשתיהן. הוא סיים את תפקידו בסיום עונת 1980/1981, לאחר חמש עונות.
לקראת עונת 1981/1982 חזר מאלרי לליגת המשנה, כשהתמנה לתפקיד מאמן צ'רלטון את'לטיק, העולה החדשה מהליגה השלישית. הוא אימן את הקבוצה במשך עונה אחת בלבד, בה סיימה במרכז הטבלה, במקום ה-13. לקראת העונה הבאה התמנה לתפקיד מאמן קריסטל פאלאס, יריבתה הגדולה של ברייטון קבוצתו לשעבר. המינוי עורר מחאה בקרב הקהל של קריסטל פאלאס, אך מאלרי נותר על הקווים במשך שתי עונות. עם זאת, לא הצליח מאלרי להוביל את הקבוצה למאבקי הצמרת, ולאחר שתי עונות בחלקה התחתון של הטבלה, סיים את תפקידו במועדון.
מאלרי חזר לליגה הבכירה בעונת 1984/1985, כיורשו של טרי ונבלס בקווינס פארק ריינג'רס. ונבלס זכה להצלחה גדולה במועדון, כאשר הוביל אותו לגמר הגביע בעודו בליגת המשנה, לאחר מכן לאליפות ליגת המשנה, ועונה לאחר מכן למקום החמישי בליגה הראשונה ולגביע אופ"א. לאחר שפתחה את העונה עם שני ניצחונות וללא הפסדים בארבעת מחזורי הפתיחה, הובסה ק.פ.ר. של מאלרי 0–5 על ידי טוטנהאם. ימים ספורים לאחר מכן החלה את דרכה בגביע אופ"א עם ניצחון 0–7 בסיכום שני מפגשים מול קיי. אר. רייקיאוויק, כאשר בתווך ביניהם הייתה חתומה על תוצאת ליגה נדירה במפגש ביתי מול ניוקאסל יונייטד. במחצית פיגרה הקבוצה 0–4, ובמחצית השנייה הצליחה לחזור מפיגור ולסיים את המשחק בשוויון 5-5. ק.פ.ר. הייתה מעורבת בדרמה נוספת בסיבוב הבא של גביא אופ"א, מול פרטיזן בלגרד. המשחק הראשון נערך באצטדיון הייבורי, מאחר שאצטדיונה הביתי של הקבוצה, לופטוס רואד, לא אושר על ידי אופ"א בגלל הדשא הסינתטי שהותקן בו. במשחק נקלעה ק.פ.ר. לפיגור 1–2, אך הפכה לניצחון 2–6, שהעניק לה מקדמה משמעותית לגומלין, אלא שבמשחק הגומלין בבלגרד נכנעה קבוצתו של מאלרי 0–4 והודחה בעקבות חוק שערי חוץ. היה זה אחד מהמקרים הבודדים בתולדות המפעלים האירופים, והראשון בתולדות גביע אופ"א, בו מודחת קבוצה עם יתרון ארבעה שערים מהמשחק הראשון. ב-3 בדצמבר 1984, לאחר חצי שנה במועדון ושעות ספורות לאחר ניצחון ליגה 0–2 על סטוק סיטי, פוטר מאלרי מתפקידו. לאחר פיטוריו טען כי שחקניו טרם התגברו על עזיבתו של ונבלס, וכי גישתם לקבוצה וכלפיו הביאה לפתיחת העונה החלשה ולסיום דרכו במועדון.
לאחר שעזב את קווינס פארק, נותר מאלרי ללא קבוצה במשך שנה וחצי, עד שחזר לתפקיד מאמן ברייטון, ששיחקה אז בליגת המשנה, לקראת עונת 1986/1987. כעבור שבעה חודשים בלבד, בינואר 1987, פוטר מאלרי מתפקידו. בסיום העונה נשרה הקבוצה לליגה השלישית.
המשרה בברייטון הייתה האחרונה של מאלרי כמאמן קבוצה מקצוענית באנגליה, כאשר בעונת 1987/1988 שימש לתקופה קצרה כמאמן סאות'וויק החצי-מקצוענית, שלא שיחקה במסגרת ליגה רשמית. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 אימן את קבוצת ATM FA, קבוצת הכדורגל של הכוחות המזוינים של מלזיה, ובעונת 1996/1997 שימש כמנהל מקצועי בקבוצת בארנט מהליגה השלישית.
בשנת 2015 נכנס מאלרי להיכל התהילה של הכדורגל האנגלי, כהוקרה על כישוריו והישגיו כשחקן וכמאמן.
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תארים כשחקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טוטנהאם
- תארים אישיים
סטטיסטיקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מועדונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | |
|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | |||
| 1958/1959 | פולהאם |  ליגת המשנה האנגלית |
14 | 0 |
| 1959/1960 | הליגה הראשונה של הפוטבול ליג |
36 | 2 | |
| 1960/1961 | 37 | 1 | ||
| 1961/1962 | 40 | 6 | ||
| 1962/1963 | 38 | 1 | ||
| 1963/1964 | 34 | 3 | ||
| 1963/1964 | טוטנהאם הוטספר | הליגה הראשונה של הפוטבול ליג |
9 | 1 |
| 1964/1965 | 42 | 2 | ||
| 1965/1966 | 40 | 1 | ||
| 1966/1967 | 39 | 5 | ||
| 1967/1968 | 41 | 2 | ||
| 1968/1969 | 41 | 1 | ||
| 1969/1970 | 41 | 4 | ||
| 1970/1971 | 41 | 6 | ||
| 1971/1972 | 18 | 3 | ||
| 1971/1972 | פולהאם | ליגת המשנה האנגלית |
6 | 1 |
| 1972/1973 | 40 | 8 | ||
| 1973/1974 | 40 | 2 | ||
| 1974/1975 | 42 | 9 | ||
| 1975/1976 | 37 | 4 | ||
| סך הכול קריירה | 676 | 62 | ||
נבחרת לאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]| נבחרת אנגליה | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1964 | 1 | 0 |
| 1967 | 5 | 0 |
| 1968 | 7 | 0 |
| 1969 | 8 | 0 |
| 1970 | 11 | 1 |
| 1971 | 3 | 0 |
| סה"כ | 35 | 1 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אלן מאלרי (באנגלית)
- אלן מאלרי, באתר Transfermarkt
- אלן מאלרי, באתר National Football Teams
- אלן מאלרי, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
| כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות העיתונאים) | |
|---|---|
|
| נבחרת אנגליה – יורו 1968 (מקום שלישי) | ||
|---|---|---|
|
1 בנקס • 2 ניוטון • 3 וילסון • 4 מאלרי • 5 לאבון • 6 מור • 7 בול • 8 האנט • 9 ב. צ'רלטון • 10 הרסט • 11 פיטרס • 12 סטפני • 13 ווסט • 14 נואלס • 15 ג'. צ'רלטון • 16 רייט • 17 סטיילס • 18 סאמרבי • 19 האנטר • 20 בל • 21 גריבס • 22 תומפסון • מאמן: רמזי |
| |
| נבחרת אנגליה – מונדיאל 1970 | ||
|---|---|---|
|
1 בנקס • 2 ניוטון • 3 קופר • 4 מאלרי • 5 לבונה • 6 מור • 7 לי • 8 א. בול • 9 ב. צ'רלטון • 10 הרסט • 11 פיטרס • 12 בונטי • 13 סטפני • 14 רייט • 15 סטיילס • 16 יוז • 17 ג'. צ'רלטון • 18 האנטר • 19 ק. בל • 20 אוזגוד • 21 קלארק • 22 אסטל • מאמן: רמזי |
| |
