הון עצמי
הון עצמי הוא מונח חשבונאי המייצג את עודף נכסי החברה על התחייבויותיה, בהתאם למאזן שלה. ההון העצמי מוגדר כהפרש בין סך הנכסים של החברה לבין סך ההתחייבויות שלה. אם הנכסים עולים על ההתחייבויות, ההון העצמי חיובי. אם המצב הפוך, ההון העצמי הוא שלילי ומתקיים גירעון בהון. במצב זה לחברה יש בדרך כלל הפסדים צבורים. לעיתים קרובות, חברות עם גירעון בהון נקלעות למצב של חדלות פרעון.
ככלל, שני הרכיבים החשובים ביותר בהון העצמי הם הון המניות (או ההשקעה הראשונית בתאגיד על ידי בעליו) והעודפים, שהם סך כל הרווחים שהחברה צברה אי פעם ושטרם חולקו חזרה לבעלי מניותיה. בחלק מהמקרים, קיים רכיב חשוב שלישי בהון העצמי: קרנות ההון. הדין בישראל קובע שאת העודפים ניתן לחלק לבעלי המניות, בין אם כדיווידנד או ברכישה עצמית. לעומת זאת, על פי רוב, אסור לחלק את הון המניות או את קרנות ההון. למעשה, קרנות הון נוצרות מתוך נכסים שנמצאו לפני כן, או היו עשויים להגיע, לעודפים, אלא שמסיבות שונות אין לאפשר חלוקה על בסיס אותם נכסים. נוסף על שלוש הקבוצות העיקריות הללו, קיימים מגוון רכיבים שעשויים להיכלל בהון העצמי, כגון התמורה שקיבלה החברה בעבור אופציות שהנפיקה (אופציות אינן מניות ולא נכללות בהון המניות, אך גם אינן התחייבויות, כך שהן מהוות רכיב נפרד בהון העצמי).
ההון העצמי הוא נתון מעין "וירטואלי" מכיוון שהוא מהווה את ההפרש בין שני נתונים "ריאליים" – סך נכסי החברה וסך התחייבויותיה. את שני הנתונים הללו מודדים על פי נכסים המצויים בעולם האמיתי (רכוש החברה וזכויותיה מחד; ההלוואות שנטלה והזכויות נגדה מאידך). גובה ההון העצמי הוא תוצאה של שתי המדידות האחרות. יש להון העצמי חשיבות רבה. הוא מייצג את הזכות שביושר (equitable right) של בעלי החברה (בניגוד לנושיה) כלפי מאגר הנכסים שלה. בסופו של דבר, מי שאמורים ליהנות מההון העצמי הם בעלי המניות; הוא אמור להגיע לידיהם בדרך זו או אחרת, בין אם בדיווידנד, ברכישה עצמית או בחלוקת נכסי החברה בעת פירוקה. ככל שחברה ממשיכה להתקיים, כך גם מניותיה ממשיכות להתקיים ועמן הזכות שהן מייצגות כלפי ההון העצמי. בעלי מניות נהנים משוויו של ההון העצמי, גם שלא בעקבות חלוקה או פירוק, פשוט על ידי מכירת המניה (בהנחה שהיא נמכרת לפי מחיר המייצג כראוי את חלקה בהון).
התנועות בהון העצמי של החברה מוצגות בדוח על השינויים בהון העצמי.
לעניין הערכת שווי, ההון העצמי בדרך כלל אינו מייצג את שווי החברה, מכיוון שאינו טומן בחובו את המוניטין ונכסים בלתי מוחשיים אחרים. כמו כן, ערך ההון העצמי אינו מתחשב בתזרימי המזומנים הצפויים של החברה, אילו תמשיך לפעול כחברה (הנחת העסק החי), לעומת שיטת DCF, שכן מתחשבת בהם. עם זאת, ניתן להתייחס אל ההון העצמי כסכום מינימלי אותו ניתן לדרוש תמורת החברה, שכן אם יוצע סכום נמוך יותר, ייתכן שמימוש כל הנכסים וכל ההתחייבויות יניב תמורה גבוהה יותר, עד לסך ההון העצמי. לעיתים, ייתכן ששווי החברה דווקא נמוך מההון העצמי; זאת, כאשר יש יסוד להניח שהחברה עומדת להפסיד כסף, לרבות במקרה בו נכסים רשומים במאזן לפי שווי הגבוה מערכם האמיתי.
רכיבי ההון העצמי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדו"חות הכספיים של חברות, עשוי להימצא מגוון רחב של פריטים מהם מורכב ההון העצמי, ביניהם:
- עודפים (או הפסדים) – רווח נקי או הפסד נקי מצטבר של החברה (שמקורם בשורה התחתונה של דוח רווח והפסד).
- הון מניות:
- "הון מניות מונפק" – סך התמורה שהחברה קיבלה בגין הערך הנקוב של המניות שהקצתה.
- פרמיה על מניות – ההפרש בין התמורה הכוללת שהחברה קיבלה עבור המניות שהקצתה לבין ערכן הנקוב. להון המניות של חברות רבות אין כלל ערך נקוב. במקרה כזה, כל מה שהחברה קיבלה תמורת מניותיה יופיע תחת ה"פרמיה". כיום, יש חשיבות מעשית פחותה למושג הערך הנקוב, כך שיש להביט על הון המניות באופן כללי, בתור מה שהחברה קיבלה מבעליה עבור המניות שהקצתה להם.
- קרנות הון:
- קרן הון בגין עסקאות עם בעלי שליטה.
- קרן הון בגין הפרשי תרגום של שערי חליפין.
- קרן הון בגין תשלום מבוסס מניות.
- קרן שערוך מכשירים פיננסיים זמינים למכירה – רווחים והפסדים בגין מכשיר פיננסי זמין למכירה אינם נרשמים בדוח רווח והפסד, אלא בהון העצמי של החברה. הרווחים או ההפסדים המצטברים ייזקפו בדוח רווח והפסד רק כאשר המכשיר ימכר לחיצוניים.
- קרן הערכה מחדש של נכסים שהוערכו מחדש על פי שוויים ההוגן. לרוב, רק בעת מכירת הנכס ניתן יהיה לזקוף קרן זה ישירות לעודפים ולאפשר חלוקה.
- תקבולים על חשבון כתבי אופציה – התמורה שהתקבלה בגין כתבי אופציה שהחברה הקצתה.
- מכשירים פיננסיים שסווגו כרכיב הוני, כגון איגרות חוב להמרה. במקרה של אג"ח להמרה, מרבית התמורה שקיבלה החברה בגין הנפקת האיגרת תופיע בדרך כלל תחת חלק ההתחייבויות במאזן, אך חלק ממנה יכול להופיע בתנאים מסוימים תחת ההון העצמי.
- מניות באוצר – סך התמורה שהחברה שילמה עבור מניות שנרכשו חזרה ונמצאות בידיה. נתון זה הוא מספר שלילי, המקטין את ההון העצמי. זאת, מכיוון שכאשר חברה רוכשת חזרה ממניותיה, היא מבצעת חלוקה לבעלי המניות (בדומה לדיווידנד, המפחית גם הוא את ההון העצמי) ומקטינה את נכסיה.
- זכויות שאינן מקנות שליטה (זכויות מיעוט) – חלקם של בעלי מניות המיעוט בהון העצמי של חברות-בנות שדוחותיהן הכספיים מאוחדים עם אלו של החברה המדווחת.
