המערב הישן של אמריקה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
המערב הישן של אמריקה (באנגלית: American frontier, מילולית: "הסְפר האמריקאי") הוא מונח תרבותי־היסטורי המתייחס לאזור הממוקם במערב אמריקה הצפונית, על פי רוב במערב ארצות הברית. האזור יושב בתקופת הזמן מאמצע המאה ה־19, בייחוד מהתקופה שקדמה למלחמת האזרחים ועד לסופה. הביטויים המערב הישן והמערב הפרוע מתייחסים לחיים מעבר לרצועת הספר, שלא הייתה מיושבת על ידי מתיישבים אירופאים. טרמינולוגיה זו עשויה למקם את הרקע הרבה לאחור, עד לתקופה הקולוניאלית האמריקאית, אך בדרך כלל כוונתה לציין את השנים המאוחרות של המאה ה־19 ואת האזורים שמערבית לרצועה שבין דקוטה הצפונית לטקסס, ועד לאוקיינוס השקט.
סקירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
היבטים רבים של חיי המערב הישן תוארו ברומנטיות יתרה. במערבון אופייני, המערב הישן הוא נוף צחיח מיושב בידי ארכיטיפים רבים, ובהם:
- בוקרים ואינדיאנים.
- אנשי חוק (השריף וסגניו) ומגוון טיפוסים של פורעי חוק.
- כורי זהב (לרוב במכרות הזהב שלהם).
- ציידים ולוכדי פרוות.
- מגוון סיירים אחרים.
עימותים נוצרו בדרך כלל ועדיין מתרחשים, על מקורות מים, כיוון שאדמה ללא מים ערכה מועט במדינות המערב הצחיחות. תקופת הבהלה לזהב במערב הישן הובילה לנדידה קדחתנית של עובדים לאזורי הספר בעקבות גילויים של זהב בכמויות מסחריות. בהיסטוריה של ארצות הברית וקנדה, התרחשו מספר גלים של בהלה לזהב בשלהי המאה ה־19, כמו בסיירה נבדה ובפרייזר קניון.
היסטוריה – המערב הישן במציאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמויות, אירועים ואתרים מסוימים שהתקיימו, הם חלק ממארג ההיסטוריה האמריקאית והפולקלור שלה.
אירועים ואנשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור הספר לפני תחילת המאה ה־19 ורכישת לואיזיאנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני תחילת המאה ה־19, היו האזורים שממערב למיסיסיפי מיושבים בעיקר על ידי אינדיאנים. מגוון השבטים הילידים בצפון אמריקה התפרשו החל מהמערב התיכון ועד לחוף המערבי. התקיימו רשתות סחר שהתמשכו מערבה עד להרי הרוקי, צפונה עד לימות הגדולות ודרומה עד למפרץ מקסיקו. הקיאווה (Kiowa) ושאר שבטי המישורים, יורשי התרבות האמריקאית העתיקה, אכלסו את המישורים הגדולים. הם חיו, נדדו וצדו בין נהר המיסיסיפי להרי הרוקי ומגבולה הצפוני של מקסיקו עד לתוך מחציתה של אלברטה שבקנדה. שבטי המישורים העיקריים היו הדקוטה (Dakota), הבלקפוט, השאיין, הלקוטה והקומאנצ'י. חיות בר היו מצויות בשפע וכללו עדרי באפלו עצומים. בדרום־מערב ארצות הברית אכלסו האפאצ'י והנאוואחו את האדמות הפוריות היבשות.
בשנת 1541 חצה פרנסיסקו וסקס דה קורונדו את הנהר ארקנסו וסייר במרכז שטחה של ארצות הברית לעתיד.
בשנים 1769–1770 יצאה משלחת פורטולה מבאחה קליפורניה, חקרה את שטח צפון קליפורניה עד מפרץ סן פרנסיסקו וייסדה את היישובים הספרדיים הראשונים באזור (סן דייגו ומונטריי), אשר הובילו להקמת פרובינציית אלטה קליפורניה ("קליפורניה עילית)" כחלק ממלכות המשנה של ספרד החדשה.
ב־1776 שימש שביל חואן באוטיסטה דה אנסה (Juan Bautista de Anza Trail) את אנסה המפקד וקבוצה של כמעט 300 מתיישבים, חיילים ובני משפחותיהם כדי לחצות את מדבריות סונורה וקולורדו בחיפוש אחר חיים טובים יותר לאורך גבולה של האימפריה הספרדית.
רכישת לואיזיאנה ב־1803 הרחיבה את הגבול המערבי של ארצות הברית.
חקר המערב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית המאה ה־19
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיירים והציידים המוקדמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין חלוצי המגיעים למערב היו לואיס וקלארק. משלחת לואיס וקלארק (1804–1806) הייתה המסע המסודר הראשון של מתיישבים אירופאים מעבר לגבול המערבי, אל חוף האוקיינוס השקט ובחזרה. אחרים היו ציידים הרפתקנים. פיתוח האזור נעשה במקביל להתפתחות צירים אשר הובילו את המהגרים אליו. במקביל, ארצות הברית הגבילה את שטחי ההתיישבות של שבטי האינדיאנים.
צירים, דרכים ונתיבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפתיחת ציר סנטה פה ב־1821, הייתה חשיבות מכרעת בפיתוח הסחר וההגירה לאזור. הציר שימש למסחר בין קנזס סיטי, מיזורי וסנטה־פה שבניו מקסיקו עד 1880. מסנטה פה ועד לפואבלו דה לוס אנחלס (כיום: לוס אנג'לס) עבר "הציר הספרדי העתיק", שבו השתמשו אלה שהמשיכו מערבה. ציר נוסף הוביל את החלוצים המורמונים מאילינוי לאזור ביוטה שבו הקימו ב־1846 את סולט לייק סיטי. בצפון עברו המתיישבים דרך "ציר אורגון", שיישבו את אזור צפון־מערב ארצות הברית של ימינו בין 1841 ו־1869.
ב־1840 נעשה שימוש בציר אורגון גם כדי לפתח מסלול דרומי יותר, לכיוון קליפורניה. באותן שנים החלה הגירה המונית לקליפורניה: כ־250,000 איש ניסו את מזלם במציאת זהב באזור, או הקימו בו חוות. הבהלה לזהב בקליפורניה (1848–1858) החלה לאחר גילוי של זהב ליד סקרמנטו, קליפורניה. זמן לא מועט לאחר מכן, מהגרים החלו לזרום בהמוניהם לצפון קליפורניה, כששיאה של התופעה ב־1849. הבהלה לזהב בקליפורניה ופיתוח האזור שלחוף האוקיינוס השקט פיתחה ציר נוסף, "הפוני אקספרס" שנסע מסיינט־ג'וזף שבמיזורי לסקרמנטו, דרך יוטה, נברסקה, וקנזס. הציר היה פעיל בין אפריל 1860 ואוקטובר 1861.
טריטוריה אינדיאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]טריטוריה אינדיאנית הייתה השטח שנקבע לצדה של ארצות הברית לשימושם של האינדיאנים. הגבולות הכלליים נקבעו בשנת 1834 באמצעות חוקי המגע עם האינדיאנים, שהועברו בקונגרס האמריקאי והסדירו את היחסים בין האינדיאנים לשאינם אינדיאנים. אלו היו טריטוריות בלתי מאורגנות שהוקמו עבור הילידים האמריקאים, בניגוד לטריטוריות המאורגנות שיושבו בידי הלבנים, אנשי מזרח אמריקה ואשר הקונגרס האמריקאי החיל עליהן את חוקי היסוד.
חלוצים ומתיישבים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דייבי קרוקט היה חבר קונגרס מטנסי שתמך בזכויותיהם של הפולשים לקרקעות המערב. ב־1835, לאחר שהובס בבחירות אמר, "אתם יכולים כולכם ללכת לעזאזל ואני אלך לטקסס". הוא הצטרף למהפכה הטקסנית. בנובמבר 1835 עזב את טנסי ועבר לטקסס. ב־14 בינואר 1836 קרוקט ו־65 גברים אחרים הושבעו לממשלה הזמנית של טקסס. כתמורה הובטחו לכל אחד מהם בערך 19 קמ"ר (4,605 אקרים) אדמה. ב־6 בפברואר 1836 קרוקט ובערך 12 גברים שנותרו, הגיעו לסן אנטוניו דה בקסר.
קרוקט השתתף בקרב אלמו (23 בפברואר – 6 במרץ 1836) והיה אחראי על הגנת הגדר המערבית בחזית הקפלה. הכוחות הטקסנים שמנו 180 עד 250 לוחמים, הוכרעו בידי 1,300 עד 1,600 חיילים מקסיקנים. ישנה מסורת שקרוקט נהרג במהלך הקרב עצמו. אך מיומנו השנוי במחלוקת של José Enrique de la Peña שנחשף ב־1955, נראה שייתכן שהיו כששה טקסנים ששרדו את הקרב וביניהם כנראה קרוקט. הם נלקחו כשבויים בידי הגנרל המקסיקני מנואל פרננדז קסטרילון והוצאו להורג בפקודתו של נשיא מקסיקו הגנרל אנטוניו לופס דה סנטה אנה. שתי הדעות נהנות מתמיכה בין היסטוריונים.
קייל מקג'י התפרסם בתור "הפתי הזקן והמטורף" של המערב הפרוע. הוא היה מראשוני המתיישבים בקליפורניה ונאהב כדמות אב על ידי כל מי שפגש בו. מקג'י בילה חלק גדול מחייו בחיפוש הזהב של קורטז האגדי, בלי להיות מודע לכך שקורטז שהה בעיקר באזורי אריזונה ומקסיקו. מקג'י מצא באקראי מרבץ זהב שהצית פרץ של מתיישבים למה שנעשה האזור הגדול של סן פרנסיסקו.
הבהלה לזהב ותקופת מלחמת האזרחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
1849–1865
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבהלה לזהב של קליפורניה הייתה הבהלה לזהב של 1848–1858, סוג של היסטריה המונית, שהוצתה בעקבות גילוי זהב סמוך לסקרמנטו שבקליפורניה. התקופה מאופיינת בהגירה המונית דרך המערב הישן לעבר צפון קליפורניה. זו הייתה בין תקופות ההגירה החשובות ביותר בהיסטוריה האמריקאית והיא הובילה להפיכתה של קליפורניה למדינה. שיא הבהלה היה בשנת 1849 והמהגרים של אותה תקופה נודעו כאנשי 49 (49ers).
בין אנשי 49 היה ג'ושוע אברהם נורטון (Joshua Abraham Norton), שב־1849 היגר מדרום אפריקה לסן פרנסיסקו, לאחר שקיבל במתנה מאביו 40,000 דולר, כנראה בירושה. במהלך השנים הבאות הוא הספיק לצבור כסף רב ולהפסיד את כספו וב־1859 לאחר שאיבד את יכולתו הכלכלית, הכריז על עצמו כעל "קיסר ארצות הברית ומגינה של מקסיקו" ונודע כהוד מלכותו הקיסר נורטון הראשון. לא היה לו כוח פוליטי והשפעתו התקיימה רק ככל שהסובבים אותו החליטו לרצותו. הוא טופל בסן פרנסיסקו בצורה מכובדת ומטבע שהונפק בשמו כובד על ידי המוסדות שבהם היה רגיל לבקר.
בתקופה זו חיו כמה מגיבורי המערב הפרוע אשר הפכו מאוחר יותר לדמויות היסטוריות, כמו ביל היקוק הפראי. ב־1855 הוא היה נהג כרכרות בצירי סנטה פה ואורגון. כישוריו בקרבות ירי הובילו לכינויו. הוא חי תקופה בחבל ג'ונסון שבקנזס ומאוחר יותר היה שוטר עירוני בנברסקה. הוא התפרסם כאשר לכד לבדו את אנשי כנופיית מק'קנלס תוך שימוש בתחבולה. בכמה אירועים אחרים, היקוק התעמת עם כמה גברים והרג אותם אף על פי שנלחם לבדו.
באותה תקופה השתמשו גם בנתיב הפוני אקספרס מסנט ג'וזף במיזורי לסקרמנטו שבקליפורניה. אורכו של הנתיב היה 1,840 מילים והוא חצה את המדינות מיזורי וקליפורניה ואת אדמות טריטוריית יוטה, טריטוריית נברסקה וטריטוריית קנזס (כיום שוכנות שם המדינות: מיזורי, קנזס, נברסקה, ויומינג, קולורדו, יוטה, נבדה וקליפורניה). ציר זה היה פעיל אך ורק 18 חודשים, בין אפריל 1860 ואוקטובר 1861.
דודג' סיטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצודת דודג', קנזס, נוסדה בשנת 1864 ונפתחה בשנת 1865 כסנטה פה טרל קרוב לאתר הנוכחי של דודג' סיטי, קנזס (שנוסדה ביוני 1872). המצודה הציעה הגנה לקרונות רכבת ולשירות הדואר של ארצות הברית, ושירתה כבסיס אספקה לכוחות מזוינים שהועסקו במלחמות האינדיאנים.
מלחמת מחוז לינקולן
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמות האינדיאנים המערביים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרב האקדחים באו. קיי. קוראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קרב האקדחים באו. קיי. קוראל
מופע המערב הפרוע של באפלו ביל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – באפלו ביל
The Frisco Shootout
[עריכת קוד מקור | עריכה]1 בדצמבר 1884. איש החוק האגדי אלפגו בקה, עצר בפריסקו קבוצת בוקרים שיצרה מהומה וירתה בעיירה. לאחר איומים של החברים של הבוקרים שנעצרו, בקה נמלט ומצא מחסה בביתו של ג'רונימו ארמיג'ו. הבוקרים, שגילו את מיקומו, אספו קבוצה של כ־80 בוקרים, ותקפו את הבית. נורו כ־4,000 כדורים על ביתו, ובסוף ההתקפה, הבית נראה כמו גבינה שווייצרית. באופן מדהים, אף אחד מהכדורים לא פגע בבקה. במהלך ההתקפה, בקה הצליח להרוג 4 מהבוקרים, ולפצוע 8 נוספים. לאחר 36 שעות, ההתקפה הסתיימה, כשלבוקרים אזלה התחמושת. בקה יצא מהבית ללא נזק. במאי 1885 בקה נאשם ברצח של אחד מאותם בוקרים. בקה נעצר, ושוחרר מהכלא באוגוסט 1885, לאחר שהביאו את הדלת מביתו של ארמיג'ן לאחר ההתקפה כראיה. בדלת היו יותר מ־400 חורים של קליעים.
1890 והלאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]Closing of the frontier
[עריכת קוד מקור | עריכה]Cross-border raids
[עריכת קוד מקור | עריכה]War of Incorporation
[עריכת קוד מקור | עריכה]המערב הפרוע ביצירות אמנותיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקומות ודמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערבונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מערבון
החיים במערב הפרוע היוו השראה לסוגה (ז'אנר) שלמה של סרטים, מערבונים. סרטים אלה תרמו לא במעט למיתולוגיזציה של המערב הפרוע, בתוארם את מאבקם של אנשי החוק בפורעי החוק, או של המתיישבים הלבנים באינדיאנים, שתוארו במערבונים הקלאסיים כ"פראיים" וחסרי מוסר. במערבונים מאוחרים יותר נעשה שינוי בהצגת המתיישבים הלבנים ואנשי החוק כמסמלי המוסר והצדק. "מערבוני ספגטי", למשל, תיארו בדרך כלל את איש המערב הפרוע כ"מפסידן", כפושע קטן.
בטלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בוננזה (1959) – סדרת טלוויזיה – העלילה מתרחשת בחוות פונדרוסה, ליד אגם טאהו במדינת נבדה.
- איש וירג'יניה (1962) "The Virginian" – סדרת טלוויזיה – העלילה מתרחשת במדיסון בואו במדינת ויומינג.
- ד"ר קווין, רופאה במערב (1993) – סדרת טלוויזיה – העלילה מתרחשת בעיירה קולורדו ספרינגס, במדינת קולורדו.
- דדווד (2004) "Deadwood" – סדרת טלוויזיה – העלילה מתרחשת בעיירה דדווד, באזור הגבעות השחורות של דקוטה הדרומית.
- The Wild Wild West הוא שמם של סדרת טלוויזיה אמריקאית ששודרה בין השנים 1965–1969, סרט קולנוע שיצא ב1999 ושני סרטי טלוויזיה שיצאו ב־1979 ו־1980.
- וסטוורלד – סדרת מדע בדיוני המתארת פארק שעשועים בסגנון המערב הפרוע.
- The High Chaparral (אנ') – סדרת טלוויזיה שהופקה בין השנים 1967 ו־1971. העלילה מתרחשת בדרום טריטוריית אריזונה.
- בית קטן בערבה – סדרת טלוויזיה שהופקה בין השנים 1974 ו־1983. העלילה מתרחשת בוולנט גרוב (אנ'), מינסוטה.
- מיליון דרכים להתפגר – סרט משנת 2014.
- עור לא מעובד (1959) "Rawhide" – סדרת טלוויזיה על מובילי בקר.
- האקדוחן (1958) "The Rifleman" – סדרת טלוויזיה על בעל חווה אלמן ובנו.
- איש החוק (1955) "Gunsmoke" – סדרת טלוויזיה.
- האב מרפי (1981) "Father Murphy" – סדרת טלוויזיה.
- הפרש הבודד (1949) "The Lone Ranger" – סדרת טלוויזיה.
- הרוכבים הצעירים (1989) "The Young Riders" – סדרת טלוויזיה.
- זורו (1990) – סדרת טלוויזיה.
- F Troop – סדרת טלוויזיה סטירית שהופקה בין השנים 1965 ו-1967.
- Death Valley Days – סדרת טלוויזיה שהופקה בין השנים 1952 ו-1970.
המערב הפרוע בתעשיית הבידור
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בדיסנילנד קיים אזור אשר בו מתקנים אשר משתמשים במיתוס התרבותי של המערב הפרוע: "ארץ המערב הפרוע".
המערב הפרוע בספרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סדרת יד הנפץ מאת קארל מאי
- סילבר סיטי מאת טל לאופר
- "ברנש מסוכן מאוד" מאת דמון ראניון
- "יונה בודדה" (ספר) מאת לארי מקמטרי
- סדרת ספרי כיס: "ביל קרטר", "בוק ג'ונס" ו"רינגו".
המערב הפרוע בתעשיית הגיימינג
[עריכת קוד מקור | עריכה]סדרת משחקי הקונסולות Red Dead Redemption, מבית היוצר של סדרת המשחקים רוקסטאר מתארת את חייהם של פורעי חוק במערב הפרוע של סוף המאה ה־19 תוך שימוש נרחב בכל המאפיינים של המערב הפרוע שהוצגו גם בקולנוע – פורעי חוק, שריף ונתיניו, עיירות קטנות באמצע המדבר וכדומה. המשחק Red Dead Redemption 2 נחשב להצלחה מסחררת שהחיה את אותה רומנטיקה שגרמה להצלחתם של מערבונים רבים והחזיר אותם לאופנה.
בנוסף במשחק "Brawl stars" ישנם מספר דמויות שמקורן במערב הפרוע כמו Shelly, Colt, Spike, Belle ועוד.
מלחית האשלגנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד מסימני ההיכר הידועים ביותר של המערב הפרוע, בעיקר בקולנוע, הוא שיח קוצני עגול, עף ומתגלגל ברוח, על רקע שממה (השיח המתגלגל ברוח נהפך לסימן ידוע לשממה וצחיחות). ישנן שתי טעויות בנוגע לזה[1]:
- השיח הוא מלחית האשלגנית והוא הגיע לארצות הברית מרוסיה רק בסוף המאה ה־19, אחרי תקופת האנרכיה שאפיינה את המערב הפרוע.
- המקום הראשון שאליו המלחית הגיעה הוא דרום דקוטה, ומאז, הוא התפשט בכל רחבי ארצות הברית עד שהיום הוא נפוץ בכל הארץ למעט שתי מדינות בלבד: פלורידה ואלסקה. על כן, השיח הזה כלל לא ייחודי למערב הפרוע.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לואיס דוידסון, היהודי הנודד במערב הפרוע - על מעורבותם של יהודים בתנועת הבהלה לזהב, מגזין להיסטוריה סגולה
- ד"ר איתמר ברנר, הנערה היהודייה שהציתה קרב אקדוחנים - על פרשה בלתי מוכרת במערב הפרוע, מגזין להיסטוריה סגולה
- אוסף תמונות מהמערב הפרוע בשנים 1892-1887 שצילם John C.H. Grabill
- המערב הישן של אמריקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקרת זהויות  |
|
|---|