nrg
 | |
| סוג |
עיתון דיגיטלי  |
|---|---|
| תקופת הפעילות | מאי 1999 – 10 בינואר 2018 (כ־18 שנים) |
| מייסדים | "מעריב החזקות" (בעליה של העיתון "מעריב") |
| בעלות | ישראל היום |
| שירותים עיקריים | אתר חדשות |
|
makorrishon.co.il/nrg (ארכיון nrg) www.360.co.il במובייל (לא פעיל) | |
  | |
nrg360 (וקודם לכן: "nrg") היה אתר חדשות ישראלי שבסיום דרכו היה בבעלות קבוצת "ישראל היום" ופעל בשיתוף עם העיתון "מקור ראשון"[1]. האתר נוסד על ידי "מעריב החזקות", חברת האם של "מעריב", ועד לשנת 2014 נקרא "nrg מעריב".
האתר פעל בשיתוף עם העיתון "מעריב" עד שנת 2014, אז נמכר האתר לקבוצת "ישראל היום"' שינה את שמו ל-nrg. ב-2017 שם האתר שונה ל-nrg360 עקב השקת האפליקציה "360 התמונה המלאה" וגרסת המובייל אשר מפנה לכתובת אתר 360.
ב-10 בינואר 2018 האתר נסגר ותכניו שנצברו במשך שנות פעולתו הועברו לאתר של "מקור ראשון".
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת אתר האינטרנט של "מעריב" החלה במאי 1999, על ידי חברה חדשה שהוקמה לצורך כך בשם "מעריב אינטרנט" והייתה בבעלות חברת "מעריב החזקות" (75%) ואייל רינות (25%). רינות ניהל את החברה ביחד עם אשתו, סמדר נמרודי-רינות, אחותו של עופר נמרודי (אז בעל השליטה בחברת מעריב החזקות)[2]. ב-2002 רכשה "מעריב החזקות" את מלוא הבעלות[3].
האתר הושק באוקטובר 1999 בשם "מעריב Online" תחת הכתובת maariv.co.il[4]. האתר קיבל את כל השירותים העיתונאיים מהעיתון "מעריב" עצמו וכלל גם שירותי צ'ט, פורומים, מנוע חיפוש וארכיון, ולוחות נדל"ן, כלי רכב ודרושים[5].
באוקטובר 2000, מונה שמעון שפירא למנכ"ל חברת "מעריב אינטרנט", לאחר שפרש מתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו[6].
בנובמבר 2001 עלה האתר בקונספט חדש. האתר עבר מתכני המהדורה המודפסת לתכנים המקוונים והעדכניים יותר[7]. ב-6 ביוני 2004, לאחר השקעה של 25 מיליון שקל, עלה אתר מעריב במיתוג ועיצוב חדש ושינה את שמו מ"מעריב online" ל-"nrg מעריב", ופעל תחת הכתובת nrg.co.il, במטרה לבנות מותג אינטרנט שיתחרה בפופולריות של אתר ynet. אחד ממקורות ההכנסה הנוספים שלו, באותה עת, היה גרסה אלקטרונית של העיתון המודפס בעלות של 19.90 דולר לחודש שיועדה בעיקר עבור גולשים מחו"ל[8]. בנוסף הייתה גרסה של האתר באנגלית, בשם "מעריב אינטרנשיונל", שפעלה זמן קצר ונסגרה[9].
ב-2005 השיק אתר למסחר אלקטרוני "nrg שופס" בשותפות עסקית עם אתר המסחר האלקטרוני P1000 שהפעיל וניהול אותו[10]. באותה שנה השיק גם רשת חברתית, בשם "שוקס" - "SHOX", המכוונת בעיקר לצעירים בגילאים 14-18[11]. בשיאה היו לה כ-400 אלף משתמשים רשומים, מהם למעלה מ-250 אלף משתמשים יומיים. "שוקס" נסגרה בשנת 2010 לאחר שלא יכלה לעמוד בתחרות מול פייסבוק[12].
ב-2009 פתח האתר מדור בלוגים, בו כתבי העיתון והאתר כותבים טורים אישיים בנושאים המעניינים אותם. חלקם מפרסמים בבלוג גם מאמרי דעות שפרסמו במהדורה המודפסת של מעריב.
משבר וסגירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הפסדים מצטברים של קרוב ל-300 מיליון שקל מאז כניסתו של החינמון "ישראל היום" לשוק ב-2007, השקיע במאי 2010, יזם ההיי טק זקי רכיב, 15 מיליון דולר תמורת השליטה במעריב החזקות כולל באתר nrg[13]. לאחר שלחברה נדרשה הזרמת הון נוספת, ביוני 2011, רכשה חברת "דיסקונט השקעות" מקבוצת IDB שבשליטת איש העסקים נוחי דנקנר את השליטה ב"מעריב החזקות", אך החברה סיימה את שנת 2011 עם הפסד של 96 מיליון ש"ח, והדו"ח הכספי של החברה ליוני 2012 כלל הערת עסק חי. ב-20 בספטמבר 2012 נחתם הסכם למכירת "מעריב" למו"ל העיתון "מקור ראשון" שלמה בן-צבי תמורת 70 מיליון ש"ח[14].
ב-30 במרץ 2014 הגיש שלמה בן-צבי בקשה להקפאת הליכים כנגד עסקיו. בית המשפט המחוזי בירושלים נענה לבקשה ואישר את מכירת העיתון "מעריב" לאלי עזור תמורת 4 מיליון שקל ואת עיתון "מקור ראשון" ואתר האינטרנט nrg ל"ישראל היום" תמורת 3 מיליון שקלים[15]. ב-1 במאי 2014 שונה שמו של האתר ל-"nrg" בלבד (ללא השם "מעריב")[16]. ביוני 2014 הורה השופט דויד מינץ בבית המשפט המחוזי בירושלים להעביר את שם המתחם maariv.co.il לבעלותו של העיתון "מעריב השבוע", לאחר שהעיתון "ישראל היום" דרש להעביר את שם המתחם לקישור ל-nrg[17].
בשנת 2017 השיק אתר חדשות ואפליקציה בשם "360 התמונה המלאה". אך בסוף אותה שנה "ישראל היום" איחד את הפעילות הדיגיטלית שלו תחת מותג אחד והוא נסגר[1].
ב-10 בינואר 2018 נסגר האתר והדומיין שלו הפך להפניה לדף האינטרנט של העיתון "מקור ראשון"[18].
עורכים וכתבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם השקתו של האתר "nrg מעריב" בשנת 2004, מונה רון לשם, סגן עורך "מעריב", לעורך הראשי של האתר. באותה עת, האתר כלל צוות של למעלה מ-100 עובדים, בהם 50 עיתונאים ועורכים[19].
בדצמבר 2005 מונה אבי לן לעורך הראשי, לאחר שעזב את "ידיעות אחרונות" בו עבד במשך 20 שנה[20]. לן עזב לאחר שבעה חודשים. ובמשך תשעה חודשים לא היה עורך ראשי לאתר, באפריל 2007 מונה סגן עורך "מעריב", חיליק שריר, לתפקיד, אך באוגוסט הוא עזב[21]. במקומו מונה איתי בן-ניסים[22].
בדצמבר 2007 מונתה בירנית גורן לעורכת הראשית[23]. במקומה שימש כעורך ראשי, בין יוני 2009 ליוני 2010, ארנון גל.[24]
מספטמבר 2011 עד פברואר 2012 ערך את האתר העיתונאי דורון כהן[25].
עורכו הראשי האחרון של האתר היה יואב פרידמן.
באתר כתבו עיתונאים ופובליציסטים שעוסקים במגוון תחומים. בין כותביו: העיתונאי והמגיש אראל סג"ל, הכתב לענייני ביטחון עפר שלח, הכתב המדיני אריאל כהנא, העיתונאי והשדרן נתן זהבי, הפרשן הפוליטי שלום ירושלמי ועיתונאי התרבות נמרוד דביר[26]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]האתר כלל מבזקי חדשות המתעדכנים באופן שוטף (וכן לוח תוצאות חי המתעדכן באירועי ספורט). האתר התבסס ברובו על התכנים הכתובים של העיתון "מעריב", וחלק ניכר מהכותבים באתר היו כתבי המהדורה המודפסת, כולל הבכירים שבהם (בן-דרור ימיני, אמיר בוחבוט ועוד).
בנוסף כולל האתר "ערוצים" העוסקים כל אחד בנושא שונה. כל ערוץ כולל ידיעות חדשותיות, כתבות, מאמרים ומאמרי דעות בנושא שבו הוא עוסק. מבין אתרי החדשות התייחד האתר בערוץ "יהדות" שבו, אך לאחר זמן מה פתח גם האתר המתחרה ynet ערוץ דומה.
האתר היה קיים גם בגרסה לאינטרנט סלולרי, ובשנה האחרונה עד לסגירתו גם הייתה לו אפליקציה לסמארטפונים בשם "360 התמונה המלאה".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של Nrg
Nrg, ברשת החברתית פייסבוק
Nrg, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
Nrg, סרטונים בערוץ היוטיוב- החליפו בנק, באתר העין השביעית, 1 בדצמבר 2015
- "nrg יציל את מעריב", באתר גלובס, 23 במאי 2008
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2
נתי טוקר, אחרי השקעה של מיליוני שקלים – האתרים 360 ו-NRG יימחקו, באתר TheMarker, 12 בנובמבר 2017
- ^ גם אתרי התוכן של העתונות הכתובה מפסידים: מעריב אינטרנט רשמה ב-2000 הפסד של 2.7 מיליון שקל והכנסות של 1.3 מיליון שקל, באתר גלובס, 6 ביולי 2001
- ^ מעריב מכנסת אסיפה כללית לאשר רכישת מניות אתר האינטרנט, באתר הארץ, 14 בינואר 2002
- ^ מעריב: העיתון דווקא בסדר, באתר גלובס, 6 ביוני 2000
- ^ נתן ליפסון, בעל הבית לא בבית, באתר TheMarker, 12 בדצמבר 2000
- ^ נתן ליפסון, מונה מנכ"ל למעריב אינטרנט - תא"ל (מיל') ד"ר שמעון שפירא, באתר TheMarker, 10 באוקטובר 2000
- ^ צורי דאר, MSN ישראל ו"מעריב" אינטרנט הציגו היום עיצוב מחודש של אתריהם, באתר TheMarker, 11 בנובמבר 2001
- ^ אתר NRG "מעריב" עלה לאוויר; עופר נמרודי: נגיע לאיזון בתוך שנה וחצי עד שנתיים, באתר הארץ, 7 ביוני 2004
- ^ רוני קורן-דינר, נמרודי ממשיך בקיצוצים: נסגר אתר "מעריב אינטרנשיונל" באנגלית, באתר TheMarker, 4 בינואר 2005
- ^ אתר P1000 ינהל את אתר הסחר האלקטרוני של מעריב , באתר גלובס, 24 במאי 2005
- ^ NRG מעריב הקים אתר הפונה לצעירים תחת השם SHOX, באתר גלובס, 30 באוגוסט 2005
- ^ עידו קינן, פייסבוק הרגה עוד רשת חברתית ישראלית – שוקס, באתר העין השביעית, 6 בדצמבר 2010
- ^ שוקי שדה, תעלומת זקי רכיב: מה עושה ב"מעריב" האיש שלא אוהב להפסיד?, באתר TheMarker, 12 במרץ 2010
- ^ אורן פרסיקו, כך שלט נוחי דנקנר ב"מעריב" והביא אותו לפשיטת רגל מוסרית וכלכלית, באתר העין השביעית, 4 בפברואר 2015
- ^ לי-אור אברבך, ביהמ"ש אישר מכירת "מקור ראשון" ו-NRG ל"ישראל היום", באתר גלובס, 30 במרץ 2014
- ^ אלכסנדר כץ, סיומה של תקופה: לאחר עשור - המילה 'מעריב' הוסרה הערב מהלוגו של NRG, באתר אייס, 1 במאי 2014
- ^ לי-אור אברבך, ביהמ"ש: הדומיין "מעריב" יעבור לרשות "מעריב השבוע", באתר גלובס, 5 ביוני 2014
- ^ חגי סגל, חדשות טובות: ברוכים הבאים לאתר 'מקור ראשון', באתר מקור ראשון, 10 בינואר 2018
- ^ רון לשם מונה לעורך אתר האינטרנט NRG, באתר גלובס, 16 ביוני 2004
- ^ עורך חדש ל-NRG - אבי לן, לשעבר עורך 24 שעות ב"ידיעות אחרונות", באתר הארץ, 20 בדצמבר 2005
- ^ יעל ולצר, מכה נוספת לעופר נמרודי: אחרי אמנון דנקנר גם סגן העורך חיליק שריר עוזב את "מעריב" לטובת חדשות 2, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2007
- ^ לי-אור אברבך, איתי בן-ניסים ימונה לעורך אתר nrg של "מעריב" במקום חיליק שריר, באתר גלובס, 30 במרץ 2007
- ^ בירנית גורן - שפירסמה תחקיר נגד עופר נמרודי - מונתה לעורכת הראשית של NRG, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2007
- ^ נועה פרג , בירנית גורן, עורכת nrg ומנכ"לית האתר, פורשת מתפקידה, באתר גלובס, 22 ביוני 2009
לי-אור אברבך, ארנון גל, העורך הראשי של nrg, פורש ומצטרף לחדשות ערוץ 10, באתר גלובס, 30 ביוני 2010 - ^ דוד אברהם, מעריב: דורון כהן עוזב, באתר וואלה, 2 בפברואר 2012
- ^ נמרוד דביר מצטרף ל-nrg-מעריב, באתר וואלה, 3 בינואר 2010