המשבר המזרחי הגדול
 | ||||||||||||||||||
| חיילים סרבים תוקפים את הצבא העות'מאני בנראמור, 1877 | ||||||||||||||||||
| מערכה: המשחק הגדול | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 19 ביוני 1875 – 13 ביולי 1878 (3 שנים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | הבלקן, הקווקז | |||||||||||||||||
| תוצאה |
תבוסה עות'מאנית | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות |
| |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
המשבר המזרחי הגדול של 1875–1878 החל בשטחי האימפריה העות'מאנית בחצי האי הבלקני בשנת 1875, עם פרוץ מספר מרידות ומלחמות שהביאו להתערבות של מעצמות בינלאומיות, והסתיים עם הסכם ברלין ביולי 1878.
המשבר נקרא גם בסרבו-קרואטית: Velika istočna kriza; בטורקית: Şark Buhranı ("משבר מזרחי", למשבר בכלל), בטורקית: Ramazan Kararnamesi ("צו הרמדאן", בגין המחדל הריבוני שהוכרז ב-30 באוקטובר 1875) בטורקית: 93 Harbi ("מלחמת 93", למלחמות בחצי האי הבלקני בין 1877 ל-1878, הכוונה במיוחד למלחמה העות'מאנית-רוסית, שנת 1293 בלוח הרומי האיסלאמי המקבילה לשנת 1877 בלוח הגרגוריאני).
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצב הממשל העות'מאני בבלקן המשיך להידרדר לאורך המאה ה-19, כאשר השער הנשגב איבד מדי פעם שליטה על מחוזות שלמים. רפורמות שנכפו על ידי מעצמות אירופה לא הביאו מעט לשיפור תנאי האוכלוסייה הנוצרית, ובו בזמן הצליחו לא לרצות חלק נכבד מהאוכלוסייה המוסלמית. בוסניה סבלה לפחות משני גלי מרד מצד האוכלוסייה המוסלמית המקומית, האחרון ב-1850.[7] אוסטריה התגבשה לאחר המהומה של המחצית הראשונה של המאה ושאפה להחיות מחדש את מדיניות ההתרחבות ארוכת השנים שלה על חשבון האימפריה העות'מאנית. בינתיים, הנסיכויות האוטונומיות הנומינליות, העצמאיות בפועל של סרביה ומונטנגרו, ביקשו להתרחב גם לאזורים המאוכלסים על ידי בני ארצם. הרגשות הלאומניים ורגשות האיחוד היו חזקים וקיבלו עידוד על ידי רוסיה וסוכניה.
משבר כלכלי עות'מאני וברירת מחדל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-24 באוגוסט 1854,[8][9][10][11] במהלך מלחמת קרים, לקחה האימפריה העות'מאנית את ההלוואות הזרות הראשונות שלה.[12][13] האימפריה קיבלה הלוואות לאחר מכן, בחלקן למימון בניית מסילות ברזל וקווי טלגרף, ובחלקן כדי לממן גירעונות בין ההכנסות לבין ההוצאות המפוארות של החצר הקיסרית, כגון בניית ארמונות חדשים על מצר הבוספורוס בקונסטנטינופול.[14] כמה פרשנים פיננסיים ציינו כי תנאי ההלוואות הללו היו נוחים במיוחד לבנקים הבריטיים והצרפתים (בבעלות משפחת רוטשילד), מה שהקל עליהם, בעוד שאחרים ציינו שהתנאים משקפים את נכונותו של הממשל הקיסרי למחזר כל הזמן את חובותיו.[14] סכום כסף גדול הוצא גם לבניית אוניות חדשות עבור הצי העות'מאני בתקופת שלטונו של הסולטאן אבדילאזיז (בשנים 1861–1876). ב-1875 היו לצי העות'מאני 21 אוניות מערכה ו-173 ספינות מלחמה מסוגים אחרים, שהיוו את הצי הימי השלישי בגודלו בעולם אחרי הצי הבריטי והצרפתי. אולם כל ההוצאות הללו הטילו עומס עצום על האוצר העות'מאני. בינתיים, בצורת קשה באנטוליה ב-1873 ושיטפונות ב-1874 גרמו לרעב ולחוסר שביעות רצון נרחבת בלב האימפריה. המחסור החקלאי מנעו את גביית המיסים הדרושים, מה שאילץ את הממשלה העות'מאנית להכריז על מחדל ריבוני בהחזרי הלוואות הזרות שלה ב-30 באוקטובר 1875 ולהגדיל את המיסים בכל מחוזותיה, כולל הבלקן.[13][14]
מרידות ומלחמות בבלקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההחלטה להגדיל את המיסים בגין תשלום חובות האימפריה העות'מאנית לנושים זרים הביאה לזעם במחוזות הבלקן, שהגיע לשיא במשבר המזרחי הגדול ובסופו של דבר למלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) שהעניקה עצמאות או אוטונומיה לאומות הנוצריות. בשטחי הבלקן של האימפריה, עם הסכם ברלין שלאחר מכן ב-1878. המלחמה, לעומת זאת, הייתה הרת אסון עבור הכלכלה העות'מאנית שנאבקה ממילא ומנהל החוב הציבורי העות'מאני הוקם ב-1881, שהעניק את השליטה בהכנסות המדינה העות'מאנית לנושים זרים.[14] זה הפך את הנושים האירופים לבעלי איגרות חוב, והקצה זכויות מיוחדות ל-OPDA לגביית סוגים שונים של הכנסות ממסים ומכס.[14]
לאחר מכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הסכם ברלין ב-1878, הציבה האימפריה האוסטרו-הונגרית כוחות מצב צבאיים בוילאייט בוסניה העות'מאני ובסנג'אק העות'מאני של נובי פאזאר, שרשמית (דה יורה) המשיכו להיות שטחים עות'מאניים. תוך ניצול הכאוס שהתרחש במהלך מהפכת הטורקים הצעירים ב-1908, הכריזה בולגריה על עצמאותה הרשמית ב-5 באוקטובר 1908. למחרת, אוסטרו-הונגריה סיפחה באופן חד צדדי את בוסניה ב-6 באוקטובר 1908, אך משכה את כוחותיה הצבאיים מנובי פאזאר כדי להגיע לפשרה עם הממשלה העות'מאנית ולהימנע ממלחמה (האימפריה העות'מאנית הפסידה את הסנג'ק של נובי פאזאר במהלך מלחמות הבלקן של 1912–1913).
ב-1881 כבשה צרפת את הבייליק של תוניס, בתירוץ שכוחות תוניסיה חצו את הגבול אל המושבה שלהם אלג'יריה, שהשתייכה בעבר לאימפריה העות'מאנית עד 1830. שנה לאחר מכן, ב-1882, כבשה האימפריה הבריטית את ח'דיוות מצרים, באמתלה לתת סיוע צבאי לעות'מאנים להפלת מרד עוראבי (בריטניה הכריזה מאוחר יותר על מצרים כמדינת חסות בריטית ב-5 בנובמבר 1914, בתגובה להחלטת הממשלה העות'מאנית להצטרף למלחמת העולם הראשונה לצד מעצמות המרכז[15]) הממשלה העות'מאנית הכריזה תכופות על הכנסות ממסים ממצרים כערובה להלוואות מבנקים בריטיים וצרפתים.[9][13] הממשלה העות'מאנית החכירה מוקדם יותר את קפריסין לבריטניה ב-1878, בתמורה לתמיכה בריטית בקונגרס ברלין באותה שנה (קפריסין סופחה מאוחר יותר לבריטניה ב-5 בנובמבר 1914, מאותה סיבה שהוזכרה לעיל בנוגע להשתתפות העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה[16]) על ידי השגת קפריסין ומצרים, בריטניה השיגה דריסת רגל חשובה במזרח הים התיכון ושליטה על תעלת סואץ; ואילו צרפת הרחיבה את נחלותיה בחוף הים התיכון המערבי של צפון אפריקה על ידי הוספת תוניסיה לאימפריה שלה כמדינת חסות צרפתית.
ההיסטוריון Maroš Melicharek כותב כי המשבר המזרחי הגדול לא היה יכול להיפתר במלואו ללא סרביה.[17]
כרונולוגיה של המשבר הגדול במזרח ותוצאותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבשרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מלחמת צרפת–פרוסיה
- הרעב באנטוליה 1873–1875
- המשבר הפיננסי של 1873
משברים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרד הרצגובינה (1875–1877)
- מרד סטארה זגורה (1875)
- מרד אפריל (1876)
- מרד רזלובצי (1876)
- ב-30 ביוני 1876 הכריזו מונטנגרו וסרביה מלחמה על האימפריה העות'מאנית.
- המלחמה הסרבית–עות'מאנית (1876–1878)
- המלחמה המונטנגרית–עות'מאנית (1876–1878)
- העידן החוקתי הראשון (1876–1878)
- ועידת קונסטנטינופול (1876–1877)
- המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878)
- מלחמת העצמאות של רומניה
- הממשל הרוסי הזמני בבולגריה
- חוזה סן סטפנו (1878)
- גירוש האלבנים, 1877–1878
- קונגרס ברלין (1878)
- מרד קומאנובו (1878)
- 1878 המרד היווני מקדוניה
- מרד אפירוס של 1878
- מרד כרתים (1878)
- המערכה האוסטרו-הונגרית בבוסניה והרצגובינה ב-1878
- מרד קרסנה-רזלוג (1878)
הסכמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הסכם רייכשטדט (1876)
- אמנת בודפשט משנת 1877
- חוזה סן סטפנו (1878)
- אמנת קפריסין (1878)
- הסכם ברלין (1878)
לאחר מכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- השאלה הארמנית
- הליגה של פריזרן (1878–1881)
- קרבות על פלאב וגוסיניה (1879–1880)
- הסכם חלפה (1878)
- הברית הכפולה (1879)
- מרד עוראבי (1879–1882)
- מרד ברשיאק (1880–1881)
- הכיבוש הצרפתי של תוניסיה (1881)
- הברית האוסטרו-סרבית של 1881
- אמנת קונסטנטינופול (1881)
- מרד הרצגובינה (1882)
- הכיבוש הבריטי של מצרים (1882)
- הברית האוסטרו-הונגרית-גרמנית-רומנית (1883)
- מרד טימוק (1883)
- משבר בולגריה (1885–1888)
- משפטי ילדיז (1881)
- הרעב באנטוליה 1879–1881
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Timothy C. Dowling. Russia at War: From the Mongol Conquest to Afghanistan, Chechnya, and Beyond. ABC-CLIO, 2014. p. 748
- ^ Mernikov, A. G.; Spektor, A. A. (2005). Всемирная история войн [World History of Wars] (ברוסית). Minsk, Belarus: Харвест.
- ^ Urlanis, Boris (1960). Войны в период домонополистического капитализма [Wars during the period of pre-monopoly capitalism]. Войны и народонаселение Европы. Людские потери вооруженных сил европейских стран в войнах XVII—XX вв. (Историко-статистическое исследование) [Wars and population of Europe: Human losses of the armed forces of European countries in the wars of the 17th—20th centuries (Historical and statistical research)] (ברוסית). Minsk: Sotsekgiz. pp. 104–105, 129 § 4.
- ^ Scafes, Cornel, et al., Armata Romania in Razvoiul de Independenta 1877–1878 [The Romanian Army in the War of Independence 1877–1878]. Bucuresti, Editura Sigma, 2002, p. 149 (Romence)
- ^ 1 2 Boris Urlanis, Войны и народонаселение Европы [Wars and population of Europe], Part II, Chapter II
- ^ 1 2 Mernikov, A. G.; Spektor, A. A. (2005). Всемирная история войн [World History of Wars] (ברוסית). Minsk, Belarus: Харвест. ISBN 985-13-2607-0.
- ^ Dixon, Jeffrey S.; Sarkees, Meredith Reid (2015). A Guide to Intra-state Wars: An Examination of Civil, Regional, and Intercommunal Wars, 1816-2014. CQ Press. p. 265. ISBN 978-1506300818. נבדק ב-25 בדצמבר 2019.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Dünya Bülteni: "Osmanlı Devleti ilk kez dış borç aldı"". אורכב מ-המקור ב-2018-04-11. נבדק ב-2016-09-17.
- ^ 1 2 Derin Strateji: "Osmanlı Borçları ve Düyun-u Umumiye İdaresi"
- ^ "Yazarport: "Kırım Savaşı ve İlk Dış Borçlanma (1854-1855)"". אורכב מ-המקור ב-2018-06-15. נבדק ב-2016-09-17.
- ^ "History of the Ottoman public debt". אורכב מ-המקור ב-2012-07-24. נבדק ב-2014-08-28.
- ^ Douglas Arthur Howard: "The History of Turkey", page 71.
- ^ 1 2 3 Mevzuat Dergisi, Yıl: 9, Sayı: 100, Nisan 2006: "Osmanlı İmparatorluğu'nda ve Türkiye Cumhuriyeti'nde Borçlanma Politikaları ve Sonuçları"
- ^ 1 2 3 4 5 Niall Ferguson (2 בינואר 2008). "An Ottoman warning for indebted America". Financial Times. נבדק ב-4 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Articles 17, 18 and 19 of the Treaty of Lausanne (1923)
- ^ Articles 20 and 21 of the Treaty of Lausanne (1923)
- ^ Melichárek, Maroš (בינואר 2019). "Srbské nádeje a sklamania: Jovan Ristić a Berlínsky kongres /Serbia's Hopes and Disillusions: Jovan Ristić and the Congress of Berlin/". Od moravských luk k balkánským horám: Václavu Štěpánkovi k šedesátinám (באנגלית).
{{cite journal}}: (עזרה)
