טוגולנד
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| שפה נפוצה | גרמנית | ||
| עיר בירה | לומה | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת |
אפריקה  | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הקמת המושבה | ||
| תאריך | 1884 | ||
| פירוק | כיבוש טוגולנד | ||
| תאריך | 1916 | ||
| ישות יורשת |
 טוגולנד הצרפתית טוגולנד הבריטית | ||
  | |||
טוגולנד הייתה פרוטקטורט של האימפריה הגרמנית במערב אפריקה בין השנים 1884–1914, והקיף את מה שהיא כיום מדינת טוגו ורוב מה שכיום הוא אזור וולטה בגאנה, כ-77,355 קמ"ר.[1] [2] בתקופה המכונה "המרוץ לאפריקה", המושבה הוקמה בשנת 1884 והורחבה בהדרגה לפנים הארץ.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 נכבשה המושבה במהירות על ידי כוחות בריטים וצרפתים במהלך כיבוש טוגולנד והועברה לשלטון צבאי. בשנת 1916 השטח חולק לאזורי מינהל נפרדים של בריטניה וצרפת, והחלוקה הפכה לרשמית בשנת 1922 עם הקמת טוגולנד הבריטית וטוגולנד הצרפתית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המושבה הוקמה לקראת סוף תקופת הקולוניזציה האירופית באפריקה המכונה בדרך כלל "המרוץ לאפריקה". שני אזורי חסות נפרדים הוקמו בשנת 1884. בפברואר 1884 נחטפו ראשי העיירה Aného על ידי חיילים גרמנים ונאלצו לחתום על אמנת הגנה. [3] באזור לומה היה החוקר הגרמני, הרופא הרפואי, הקונסול הקיסרי והממונה על מערב אפריקה, גוסטב נכטיגל, הכוח המניע להקמת המושבות המערביות באפריקה של טוגולנד וכן קאמרון. מבסיסו על החזקה של האי הספרדי פרננדו פו במפרץ ביאפרה הוא נסע רבות ביבשת אפריקה. ב-5 ביולי 1884 חתם נכטיגאל על אמנה עם המפקד המקומי, Mlapa III, בו הכריז על פרוטקטורט גרמני על רצועת שטח לאורך חוף העבדים על מפרץ בנין. על ספינת התותחים הקטנה SMS Möwe הונף לראשונה דגל האימפריה ביבשת אפריקה. הקונסול היינריך לודוויג ראנדד הצעיר, סוכן תושב של חברת C. Goedelts באווירה, מונה כנציב הראשון עבור השטח. [4]
בשנת 1899 גרמניה ובריטניה סחרו בשטחים באיי סמואה עבור איי שלמה הצפוניים והשליטה בטונגה, תוך שימוש באזור הנייטרלי של טוגולנד (ינדי) ובמשולש וולטה כקלפי מיקוח. [5]
כלכלה וצמיחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרמניה הרחיבה בהדרגה את שליטתה בפנים הארץ. מנהלים ומתיישבים קולוניאליים הביאו גידול מדעי לגידולי הייצוא העיקריים במדינה (קקאו, קפה, כותנה. המספר הכולל של פקידים גרמנים במושבה היה 12 בלבד בשנת 1890.[6] תשתית המושבה פותחה לאחת הרמות הגבוהות ביותר באפריקה. [7] פקידי המושבות בנו כבישים וגשרים לכיוון רכסי ההרים בפנים הארץ וסללו שלושה קווי רכבת מהבירה, לומה: לאורך החוף עד Aného ב-1905, לעבר Palime (קפלימה המודרנית) ב-1907, ואת הקו הארוך ביותר, ה-Hinterlandbahn, לעבר אטקפאמה ב-1911 [8] עד 1914, למעלה מ -1,000 ק"מ [9] של כבישים הוקמו על ידי המשרד הקולוניאלי.
בשנת 1888 אורגנה יחידת שיטור עם 25 בני האוסה אשר שימשה לאכוף סמכות קולוניאלית בטוגו. היא הורחבה ל-144 שוטרים בשנת 1894, והיא ביצעה פעולות נגד קפנדו, ו"מספר עיירות במרכז טוגו שהתנגדו לממשלה הותקפו והושמדו עד היסוד, רכושם של התושבים הוחרם והם נקנסו בסכומים שנעו בין 200 מארק ל-1,110 מארק." במהלך שארית העשור אושרו 35 משלחות נוספות על ידי הממשלה הקולוניאלית.[6]
בשנת 1895 מנתה הבירה לומה 31 גרמנים ו-2,084 ילידים. בשנת 1913 צמחה אוכלוסיית הילידים ל -7,042 נפשות יחד עם 194 גרמנים, כולל 33 נשים, ואילו במושבה כולה התגוררה 316 גרמנים, בהם 61 נשים ו-14 ילדים. [10] בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, לומה הפכה ל"עיירה היפה ביותר במערב אפריקה". [11] מכיוון שהייתה אחת משתי המושבות התומכות בעצמה בגרמניה, [12] טוגולנד הוכרה כקניין קטן אך יקר. זה נמשך עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
כיבוש המושבה ופירוקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שקראו למושבה הגרמנית להיכנע ב-6 באוגוסט 1914, פלשו חיילים צרפתים ובריטים ללא התנגדות למחרת. אנשי צבא לא הוצבו בפרוטקטורט. המשטרה כללה מפקד וסגן מפקד, 10 סמלים גרמנים, סמל יליד אחד ו-660 שוטרים טוגולזיים שנפרסו ברחבי השטח. [13] כוחות מדינות ההסכמה כבשו את לומה, והתקדמו לעבר תחנת רדיו חדשה וחזקה ליד קאמינה, מזרחית לאטקפאמה. המושבה נכנעה ב-26 באוגוסט 1914, לאחר שהטכנאים הגרמנים שבנו את מתקן הרדיו השמידו את התחנה בלילה של ה-24/25 באוגוסט. בשבועות שלפני ההרס נשלחו לקמרון הגרמנית, דרום-מערב אפריקה הגרמנית, מזרח אפריקה הגרמנית ו-47 אוניות בים הפתוח דיווחים על פעולות בעלות הברית וכן אזהרות מפני צרות ממשמשות ובאות. [14] ב-27 בדצמבר 1916 הופרדה טוגולנד לאזורי מינהל צרפתיים ובריטיים. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה ניסתה צ'כוסלובקיה החדשה שהוקמה לרכוש את המושבה, אולם ללא הצלחה. לאחר אישור חוזה ורסאי, ב-20 ביולי 1922 הפכה טוגולנד רשמית למנדט מדרגה B של חבר הלאומים וחולקה לטוגולנד הצרפתית וטוגולנד הבריטית, שכיסו בהתאמה כשני שלישים ושליש מהשטח.[15]
האזור הבריטי של המושבה הגרמנית לשעבר שולב בגאנה בשנת 1957 לאחר משאל עם במאי 1956, בו 58% מתושבי האזור הבריטי הצביעו להצטרף לגאנה עם עצמאותה, במקום להישאר תחת נאמנות האו"ם שנוהלה על ידי בריטניה.
האזור הנשלט על ידי צרפת הפך לרפובליקה של טוגו בשנת 1960 וכיום הוא מכונה טוגו. בשנת 1960 הזמינה המדינה החדשה את מושל גרמניה האחרון של טוגולנד, הדוכס אדולף פרידריך ממקלנבורג, לחגיגות העצמאות הרשמיות במדינה. [16]
סמלים מתוכננים לטוגולנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1914 נעשתה סדרת טיוטות לסמלים ודגלים עבור המושבות הגרמניות. עם זאת, מלחמת העולם הראשונה פרצה לפני גמר התכנון והדגלים והסמלים מעולם לא היו בשימוש.
-
הצעה לדגל -
הצעה לסמל
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טוגולנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Rank Order – Area". CIA World Fact Book. נבדק ב-12 באפריל 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ David Owusu-Ansah. Historical Dictionary of Ghana (4 ed.). Rowman & Littlefield. p. xii.
- ^ Laumann, "A Historiography of German Togoland", p. 195
- ^ Washausen, Hamburg und die Kolonialpolitik, p. 79
- ^ Paul M. Kennedy, "The Samoan Tangle: A Study in Anglo-German-American Relations, 1878–1900", Harper & Row, p 1974.
- ^ "Togoland". Encyclopaedia Britannica.
- ^ Haupt,Deutschlands Schutzgebiete, p. 82
- ^ Amenumey, D. E. K. (1969). "German Administration in Southern Togo". The Journal of African History. 10 (4): 623–639. doi:10.1017/S0021853700009749. JSTOR 179902.
- ^ Haupt, p. 81
- ^ Haupt, p. 74
- ^ German Samoa was self-sufficient after 1908
- ^ Haupt, p. 79
- ^ Haupt, p. 87
- ^ Martin, Lawrence (2007). The treaties of peace, 1919–1923. Vol. 2. The Lawbook Exchange, Ltd. p. 15. ISBN 978-1-58477-708-3. נבדק ב-19 ביולי 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Adolf Friedrich Herzog zu Mecklenburg; Der Spiegel April 20, 1960
