יבנה-ים
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
העת העתיקה  |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 31°55′22″N 34°41′36″E / 31.922777777778°N 34.693333333333°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   יבנה-ים  מצפון: __ מועצה אזורית גן רווה ממזרח: __ מועצה אזורית חבל יבנה מדרום: __ מועצה אזורית ברנר, __ מועצה אזורית חבל יבנה ממערב: הים התיכון | |
  | |
יבנה־ים, מחוז יבנה (ביוונית: Ἰαμνιτῶς λιμήν, בארמית: מחוזא דימנין; בערבית: מאחוז יבנא; פירושם – נמל יבנה)[1] או מינת רובין הייתה עיר נמל עתיקה בארץ ישראל. העיר הייתה אחת מערי הנמל החשובות שמדרום ליפו, ונמלה שימש את יישובי פנים הארץ, כמעט ללא הפסקה, החל מתקופת הברונזה, אמצע האלף השני לפנה"ס ועד לימי הביניים. האתר ארכאולוגי שוכן על גבי תל בגן הלאומי חוף פלמחים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמו באשדוד ובעזה, גם ביבנה היו שני יישובים שנשאו אותו שם. יישוב אחד היה בפנים הארץ – הוא יבנה של תקופת בית שני. היישוב השני נמצא בחוף ושימש כנמל של העיר היבשתית. במפות מימי הביניים מכונה יבנה־ים לעיתים כ"יבנה, הנמל של היהודים". היישוב שימש כנמל ליישובים בפנים הארץ, כמעט ללא הפסקה, החל מתקופת הברונזה, אמצע האלף השני לפנה"ס ועד לימי הביניים. יבנה־ים נזכרת בשם "מחוז" או "מחוזי", שפירושו בשפות שמיות קדומות ובארמית הוא נמל (ואף ביוונית נקרא המקום "נמל יבנה").[1] רמז לכך אפשר למצוא בפסוקים מתהלים: ”יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם, וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם.” (ספר תהלים, פרק ק"ז, פסוק כ"ט-ל), כלומר, אל נמל חפצם.
העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצפון לאתר, התגלה בחפירה ארכאולוגית מ־1960, בית קברות מתקופת הברונזה המאוחרת.
מתקופת הברזל נמצא בסמוך לאתר מצד חשביהו, בו נמצא גם האוסטרקון מיבנה-ים.
בזמן מרד החשמונאים הותקף ונשרף המקום:
וייפול גם על יושבי יבנה לילה, וישרוף את החוף ואת האניות, ונוגה לבת האש נראה בחוצות ירושלים, כרחוק ארבעים ומאתים כברות ארץ
— ספר מקבים ב', פרק 12, פסוק י'
כמו כן, התגלה באקראי באתר כתובת יבנה ים, כתובת מ־163 לפנה"ס המציינת נוכחותה של קהילה של צידונים־פיניקים במקום שהעניקה שירותים ימיים לשלטון הסלאוקי, ואף תוגמלו על כך.[2] ממצאים חומריים מהאתר מאשרים את שהותם של הפיניקים בו, אף בסוף המאה ה־2 לפנה"ס.[3] עדויות לסחר עם פיניקיה התגלו גם בתל יבנה, מהתקופה הפרסית עד התקופה ההלניסטית.[4] בתל יבנה נמצא קליע עופרת עתיק מהתקופה ההלניסטית, המוקדש ל"ניצחון הרקלס והאורונאס";[5] זוג אלוהי זה מוכר גם מכתובת מדלוס שהוקדשה על־ידי תושבים מיבנה או יבנה־ים לאלוהי העיר.[6] לאור היישוב הפיניקי בעיר, הרקלס מזוהה עם מלקרת הצורי, ו"האורונאס" מזוהה עם האל הכנעני חורון.[6]
התקופה הרומית והביזנטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב נזכר בכתביהם של היסטוריונים רבים מאותה תקופה ביניהם פליניוס הזקן, יוסף בן מתתיהו, תלמי ובמקורות נוספים.
הגאוגרף היווני סטראבון התייחס בחיבורו "גאוגרפיקה" (תחילת המאה ה־1 לספירה) לאוכלוסייה הרבה של אזור יבנה (ימנאיה) ולפוטנציאל הצבאי שלו.[7]
בהקשר זה, בולט במיוחד החיבור אודות חייו של פטר האיברי, שבילה את סוף חייו, בסביבות שנות החמישים של המאה החמישית. החיבור נכתב על ידי יוחנן רופוס במאה החמישית ומתאר את חייו ומעשיו של פטר האיברי. ספר זה קיים בתרגומים גאורגיים וסוריים מהמקור היווני שלא שרד. הספר מתמקד במסעותיו של רופוס עם פטר, ומתאר הקמה של מנזרים, כנסיות ואכסניות לצליינים הרבים שהגיעו מגאורגיה למקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל.
במסגרת חפירות מטעם המכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, שהחלו ביולי 2007, נתגלתה רצפת פסיפס שתוארכה למאה השישית. בין יתר הממצאים הרבים שנתגלו, היו גם שרידי אחוזה של הקיסרית הביזאנטית תאודוקיה שהעמידה אותה לרשותו של הבישוף הגאורגי פטר האיברי בשלהי המאה החמישית.
ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מהמחקר בעקבות החפירות הארכאולוגיות עולה כי היישוב הפך מעיר נמל אזרחית בתקופת האימפריה הביזנטית למאחז צבאי בתקופה המוסלמית הקדומה, לאחר שהשליט מועאויה הראשון כבש את ארץ ישראל במאה השביעית. האחרון החל להפוך את ערי החוף לנקודות תצפית והתראה שנקראו "ריבאט", בתהליך שלווה עזיבת רוב האוכלוסייה הלא מוסלמית מהיישוב, וההיסטוריון והגאוגרף המוסלמי בן המאה ה־11, אל־מקדסי, מזכיר את "מאחוז יבנא" (בערבית – נמל יבנה) כאחד הריבאטים הללו.
בחפירות הארכאולוגיות מקיץ 2011 בשונית של יבנה־ים, חשפו החוקרים שרידים של ביצורים המורכבים מחומות ומגדלים ובית מרחץ מהתקופה האסלאמית הקדומה (המאות 8–12 לספירה). הביצור שנחשף הקיף ככל הנראה את המשטח העליון של הבליטה הימית, והיה בנוי מאבני גזית ואבני גוויל מלוכדות בטיח ובגבס, מעורב בכמויות גדולות של צדפים וחול – טכניקה מקובלת בבנייה אסלאמית. בחלק הצפון־מזרחי של השונית התגלו שרידיו של בית מרחץ, המתוארך אף הוא לתקופה האסלאמית הקדומה. המרחץ בנוי לפי המתכונת הרומית, אך כולל מספר התאמות לתקופה האיסלמית. כמו בבית מרחץ רומי, גם כאן נמצאו עדויות לקיומה של מערכת חימום מים ויצירת אדים באמצעות מערכת חימום המבוססת על תנורים ועל מעבר תת־קרקעי. מדובר בשלב זה על אחת הדוגמאות הבודדות של שימוש במרחץ מטיפוס רומי בארץ ישראל בתקופה הנ"ל, ועל הדוגמה היחידה עד כה לקיומו של מרחץ במצודה צבאית. לדברי פרופ' משה פישר, הן הביצור והן המרחץ שנחשפו השנה מתווספים לעדויות ארכאולוגיות הקושרות את יבנה־ים עם המצודה הימית "מאחוז יובנה" (הנמל של יבנה), ששימשה בין היתר להגנת אזור החוף ולפדיון שבויים בין מוסלמים ונוצרים בתקופה האסלאמית הקדומה.
עיטורי רצפת הפסיפס, הכוללים אמפורות ליין וגפנים, מוכיחים שבאזור הייתה תעשיית יין ענפה כבר בתקופות קדומות ויינות ארץ ישראל יוצאו דרך הנמל למדינות אירופה.
במפות מימי הביניים מכונה יבנה־ים לעיתים "יבנה, הנמל של היהודים" (Jamnia Iudeorum Portus).[8]
בעת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת החדשה כונה האתר "מינת רובין", כלומר הנמל של רובין בהסתמך על הקשר עם מקום קבורתו המשוער של ראובן, על פי המסורת האסלאמית.[9]
מעגן יבנה־ים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יבנה ים יושבה לראשונה בתקופת הברונזה התיכונה והייתה מאוכלסת עד לימי הביניים. בקרבת התל יש מעגן טבעי, המוגן על ידי שוניות כורכר במערב ושני כפים בדרום ובצפון. במהלך סקרים, שנערכו על ידי המרכז ללימודי־ים ורשות העתיקות מאז שנת 1980, נתגלו מכלולים שמקורם בספינות טרופות, לרבות עוגנים בגדלים ובמשקלים שונים, ציוד דיג, חפצים ששימשו על ספינות, כולל תנור בישול מעופרת, אבני שחיקה, קערות מאבן, חפצי דיג וכן קנקני אגירה, קערות וסירי בישול המתוארכים לתקופות הברונזה המאוחרת, הפרסית, ההלניסטית, הרומית והביזנטית. כל אלה מעידים על פעילות מסחר ענפה במקום. רוב הכלים הם מטיפוסים שיוצרו בארץ־ישראל או במזרח התיכון, אך חלק יובאו מארצות ים תיכון מרוחקות. נתגלה ריכוז של ממצאים מתקופת הברונזה, לרבות עשרות חפצים מזהב (עגילים, חרוזים, שברי תכשיטים, גושים ופסולת מתעשיית התכשיטים) וחותמת המטיט ממקור סורי. הריכוז נמצא פזור באזור שבו נתגלו בעבר 20 משקולות המטיט, ראשי חץ מברונזה, גרזנים ושני פסלונים של האל בעל. הממצא הארכאולוגי מעיד על כך שהמעגן היה בשימוש רציף החל מתקופת הברונזה המאוחרת ועד לימי הביניים. עד לימינו אנו, מעגן זה הוא היחיד שיכול לתת מחסה לספינות ברצועת החוף בין סיני ליפו.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה פישר, יבנה־ים 1992–1999 – סיכום ביניים, קדמוניות לה, 2002, עמ' 2–11
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארכאולוגיה תת־ימית: מעגן יבנה־ים, אתר רשות העתיקות
- איתמר טקסל (אוניברסיטת תל אביב), מ"לימן" ל"ריבאט" – יבנה־ים במעבר מן התקופה הביזאנטית לתקופה המוסלמית הקדומה, אתר רשות העתיקות
- פרויקט יבנה־ים, אוניברסיטת תל אביב
- אוניברסיטת תל אביב, נתגלתה רצפת פסיפס ביבנה-ים, מהמאה ה-6 לספירה, באתר "הידען", 6 באוגוסט 2007
- אריה כשר, כתובת יוונית מנמל יבנה משנת 163 לפנה"ס, קתדרה 63, אפריל 1992, עמ' 21-3
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 יחזקאל קוטשר, בעקבות UGARITICA V, לשוננו לד, 1969, עמ' 6–7
- ^ איאן שטרן, שמואל וולף, עדי ארליך, תליון דמוי תנית ממרשה והקשרו הצידוני־פיניקי, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה לג, 2018, עמ' 234
- ^ Andrea M. Berlin, Archaeological Sources for the History of Palestine: Between Large Forces: Palestine in the Hellenistic Period, The Biblical Archaeologist 60, 1997, עמ' 34 doi: 10.2307/3210581 (ראו גישה חופשית)
- ^ אלי הדד, ליאת נדב-זיו, יוסי אלישע, גלית טל, ליאור ראוכברגר, דבורה סנדהוס, A תל יבנה, שטח, חדשות ארכיאולוגיות 133, 2021
- ^ נחשף קליע עופרת נדיר הנושא כתובת מאגית לניצחון, באתר אוניברסיטת בן־גוריון, 8 בדצמבר 2022
- ^ 1 2 W. F. Albright, The Canaanite God Ḥaurôn (Ḥôrôn), The American Journal of Semitic Languages and Literatures 53, 1936, עמ' 5
- ^ סטראבון, גאוגרפיקה, 16.2.28 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ "...such as in Abraham Ortelius' map from 1584, called Jamnia Iudeorum Portus (Jamnia, the Jewish harbor)..."
- ^ http://www.tau.ac.il/~yavneyam/history.htm
| בקרת זהויות |
|
|---|