להרוג את ביל
 | |
| בימוי |
קוונטין טרנטינו  |
|---|---|
| הופק בידי |
לורנס בנדר |
| תסריט | אומה תורמן וקוונטין טרנטינו |
| עריכה |
סאלי מנק |
| שחקנים ראשיים |
אומה תורמן לוסי לו דריל האנה ויויקה איי פוקס ג'ולי דרייפוס מייקל מדסן צ'יאקי קוריאמה דייוויד קאראדין סוני צ'יבה |
| מוזיקה | RZA |
| צילום |
רוברט ריצ'רדסון |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
מירמקס, A Band Apart Films LLC |
| חברה מפיצה | Miramax Films |
| שיטת הפצה |
הורדה דיגיטלית, וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 10 באוקטובר 2003 |
| משך הקרנה | 111 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית, יפנית |
| סוגה |
מותחן אקשן, wuxia film, סרט ויגילנטה, splatter film, גירלס ויד' גאנס, סרט אמנויות לחימה, samurai cinema |
| מקום התרחשות |
מקסיקו, טוקיו, טקסס |
| תקציב | 55,000,000$ |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 killbill |
| פרסים |
|
| סרט הבא | להרוג את ביל חלק 2 |
| אתר רשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
להרוג את ביל (באנגלית: Kill Bill) הוא סרטו הרביעי של הבמאי קוונטין טרנטינו, שיצא לאקרנים בשנת 2003. בדומה לסרטיו הקודמים, "ספרות זולה", "כלבי אשמורת" ו"ג'קי בראון", הסרט מתאפיין באלימות קיצונית וגרפית ובהומור שחור, אך הוא פונה במידה רבה גם לצופים שאינם חובבי סוגה זו. הסרט, שאורכו ארבע שעות, פוצל לשניים, כאשר החלק השני יצא בשנת 2004. חשיבותו של הסרט היא כיצירה פוסטמודרנית הבנויה מציטוטים ממגוון מקורות תרבות ומטשטשת בין תרבות גבוהה ונמוכה[דרושה הבהרה][דרוש מקור].
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"להרוג את ביל" הוא סיפור אחד, שנפרס על שני סרטים בני חמישה פרקים כל אחד, שמוצגים בסדר לא ליניארי, צורה אופיינית לסרטיו של טרנטינו. הסרט נבחר לאחד מעשרת הסרטים בעלי העלילה הלא ליניארית הטובים ביותר של אתר הקולנוע "The Script Lab".[1]
הכלה (תורמן) מוצגת בתחילת הסרט בשמלת החתונה שלה אשר מלאה בדם מיד לאחר טבח אלים בכנסייה קטנה בטקסס. היא מנסה בשארית כוחותיה לומר לביל (קאראדין) שהיא בהיריון עם התינוק שלו, אבל הוא יורה בה בראש.
ארבע שנים לאחר מכן, הכלה מופיעה בביתה של ורניטה גרין (פוקס). ורניטה והכלה נלחמות בקרב אכזרי, שבסופו הכלה הורגת את גרין מול בתה בת הארבע. היא אומרת לבתה שהיא מצטערת שנאלצה להרוג את אמה בפניה, ואם היא תרצה לנקום את מות אמה כאשר היא תגדל, הכלה תחכה לה. הכלה עוזבת בטנדר צהוב.
הבזק לעבר מה שקרה אחרי החתונה מגלה שהכלה שרדה את הטבח בכנסייה והיא שוכבת ללא הכרה בבית חולים. אל דרייבר (האנה), המתנקשת בעלת העין האחת, אשר החליפה את מקומה של הכלה כמאהבתו של ביל, מצליחה לחמוק לחדר בה שוכבת הכלה בבית החולים, ומזריקה לכלה רעל לתוך צינור העירוי שלה. ביל מצליח לעצור את דרייבר מלהרוג את הכלה ברגע האחרון, בעיקר משום שהוא מאמין כי מגיע לכלה למות מוות יותר מכובד.
בהמשך הכלה מתעוררת מהתרדמת הארוכה ומצליחה לברוח מבית החולים לאחר שהיא הורגת אח בשם באק, אשר אנס אותה ולקח כסף מאנשים אחרים שאנסו אותה כאשר היא הייתה חסרת הכרה. הכלה גונבת את הטנדר של באק, ומתחבאת במושב האחורי של הטנדר, שם היא עובדת לאט לאט על החזרת החיוניות לאיברים שלה שהתנוונו בזמן התרדמת. בשעה שהיא עושה זאת היא מספרת את סיפורה של שותפה אחרת בקבוצה של ביל, או-רן אישאי (לו). הסיפור מוצג בסגנון אנימה. אישי עבדה כרוצחת שכירה והפכה למנהיגה של עולם הפשע היפני. הקטע גם מציג את שומרת הראש האישית שלה, גוגו יובארי, החברה שלה ועורכת הדין שלה סופי פאטאל (בת חסות אחרת של ביל), וג'וני-מו, מנהיג צבא הלוחמים הפרטי של אישי - "88 המשוגעים".
הכלה טסה לאוקינאווה על מנת להשיג חרב קטאנה מיוצר חרבות קטאנה המפורסם האטורי האנזו (צ'יבה), שלא מייצר חרבות במשך שנים משום שיצא לגמלאות. אף על פי שהאנזו נשבע כי לעולם לא ייצר יותר חרבות, הכלה מצליחה לשכנע אותו בחשיבות משימתה, והוא מכין במיוחד בשבילה את החרב הטובה ביותר שהוא ייצר מעולם.
הכלה עוקבת אחר אישי למקום מפגש בו היא נמצאת, שם מופיעה גם להקה מקומית. הכלה מגיעה לבושה בחליפה צהובה (הומאז' לסרטי ברוס לי) ולוקחת את פאטאל כבת ערובה כדי לגרום לאישי להופיע בפניה. אישי משלחת את גוגו יובארי ואת "88 המשוגעים" בכלה, אשר נלחמת בהם ומנצחת את כולם בקרב עקוב מדם. הכלה אז מפנה את תשומת לבה אל אישי, שנהרגת בקרב חרבות דרמטי בגן מושלג.
הסרט הראשון מסתיים כאשר ביל מגלה לצופים כי בתה של הכלה בחיים.
צוות השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אומה תורמן - הכלה
- לוסי לו - או-רן אישיאי
- ויויקה איי פוקס - ורניטה גרין
- דריל האנה - אל דרייבר
- דייוויד קאראדין - ביל
- מייקל מדסן - באד
- ג'ולי דרייפוס - סופי פטאל
- צ'יאקי קוריאמה (Chiaki Kuriyama) - גוגו יובארי
- סוני צ'יבה - האטורי האנזו
- גורדון לו - ג'וני מו / פאי מיי
- מייקל פארקס - ארל מקגרו / אסטבן ויהאיו
- מייקל בואן - באק
- ג'ון קונימורה - בוס טנאקה
- קריסטופר אלן נלסון - טומי
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של להרוג את ביל
"להרוג את ביל", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"להרוג את ביל", באתר נטפליקס
"להרוג את ביל", באתר AllMovie (באנגלית)
"להרוג את ביל", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "להרוג את ביל", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"להרוג את ביל", באתר Metacritic (באנגלית)- "להרוג את ביל", באתר אידיבי
- "להרוג את ביל", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
- "להרוג את ביל", באתר Hulu סרטים (באנגלית)
"להרוג את ביל", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "להרוג את ביל", במסד נתוני כלי נשק בקולנוע imfdb (באנגלית)
- "להרוג את ביל", ביקורת על הסרט באתר "עין הדג"
- אורי קליין, ביקורת על הסרט, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2003
- אהרון קשלס ורענן שקד, נלחמים על ביל, באתר ynet, 30 באוקטובר 2003
- פסטיבל כאן: תוכנית רדיו המוקדשת כולה לסרט "קיל ביל", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Ally Sinyard, Top 10 Best Nonlinear Films, The Script Lab,
| קוונטין טרנטינו | ||
|---|---|---|
| סרטים שכתב וביים | כלבי אשמורת (1992) • ספרות זולה (1994) • ג'קי בראון (1997) • להרוג את ביל (2003) • להרוג את ביל 2 (2004) • חסין מוות (2007) • ממזרים חסרי כבוד (2009) • ג'אנגו ללא מעצורים (2012) • שמונת השנואים (2015) • היו זמנים בהוליווד (2019) | |
| סרטים שכתב | רומן על אמת (1993) • רוצחים מלידה (1994) • מצאת החמה עד צאת הנשמה (1996) | |
| שונות | יום הולדתו של חברי הטוב ביותר (1987) • ארבעה חדרים (1995) • עיר החטאים (2005) • פלאנט טרור (2007) | |