Content-Length: 160810 | pFad | http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A0%D7%90%D7%99_%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A1

פנאי פלוס – ויקיפדיה לדלג לתוכן

פנאי פלוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פנאי פלוס
Pplus
שער הגיליון לפני האחרון של המגזין, גיליון 1627 מה-21.10.2020
שער הגיליון לפני האחרון של המגזין, גיליון 1627 מה-21.10.2020
תדירות עיתון שבועי
פורמט שבועון
מו"ל ידיעות אחרונות
בעלים קבוצת ידיעות אחרונות
עורך ראשי ליאת לוי-קופלמן
תאריכי הופעה 198928 באוקטובר 2020 (כ־31 שנים)
שפה עברית
מערכת רחוב המסגר 9, תל אביב-יפו
תפוצה שבועון הבידור הנפוץ ביותר בישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
אתר השבועון (שייך ל-ynet)
סמליל פנאי פלוס בשנות התשעים

פנאי פלוס, או Pplus[1], הוא אתר אינטרנט ולשעבר גם שבועון ישראלי מבית "ידיעות אחרונות", שסקר את עולם הבידור והטלוויזיה בישראל ובעולם. למגזין היו מספר מדורים: כתבות, קולנוע, מוזיקה, תרבות, אוכל, תשבצים ועוד. המדור הנחשב כמאפיין ביותר את המגזין היה מדור צילומי הפפרצי "מחיר התהילה" - במדור זה, שפיתח זן חדש של מדורי רכילות בתקשורת הישראלית, מוצגות דמויות פופולריות בחיי השגרה שלהן, לעיתים ללא ידיעתן[2]. מדי שנה היה מוציא גיליונות נושא מיוחדים, כגון "היפים והנכונים" ו"שיק או שוק", שעדיין יוצאים באינטרנט.

החל מנובמבר 2020 הוא פועל כאתר אינטרנט בלבד דרך אתר ynet, ואינו מודפס כשבועון[3].

השבועון "פנאי פלוס" החל להופיע בשנת 1989 כמוסף של השבועון "לאשה". תחילה היה בעיקר מדריך לשידורי הטלוויזיה, ואחר כך שווק כמגזין עצמאי[4].

בשנים 19942005 ארגן השבועון את "פרס מסך הזהב", בו ניתנו פרסים על הישגים בתחום הטלוויזיה[5].

בשנת 1999 הקימה תמי מוזס-בורוביץ', יחד עם עופר נמרודי (אז בעל השליטה בעיתון מעריב), את שבועון הטלוויזיה "רייטינג", שהתחרה ב"פנאי פלוס". עד שנת 1998 הייתה מוזס-בורוביץ' בעלת מניות בקבוצת "ידיעות אחרונות", אז מכרה את מניותיה לאיש העסקים אליעזר פישמן ומיד פתחה את השבועון המתחרה. "רייטינג" התמקד בעיתונות צהובה וזכה תחילה להצלחה רבה[6]. הוא שווק ללקוחות רשת קלאבמרקט בה הייתה שותפה מוזס-בורוביץ' והחל לפגוע בתפוצה של "פנאי פלוס". בשנת 2005 מכרה מוזס-בורוביץ' את חלקה ב"רייטינג" לקבוצת מעריב החזקות[7]. בשנים הבאות דעכה תפוצתו והוא נסגר ב-2011[6].

ב-5 בדצמבר 2007 לא הופץ השבועון כמתוכנן עקב צו איסור פרסום על אחת הכתבות[8]. בשבוע האחרון של נובמבר בשנת 2008 חגג השבועון את הגיליון ה-1,000.

במרץ 2014 השיק המגזין "פנאי פלוס" את אתר האינטרנט שלו, שנקרא "Pplus", והחליף את מדור הרכילות באתר "ynet". את האתר ערך תחילה אייל גיבלי.

ב-11 במאי 2018 חגג השבועון את הגיליון ה-1,500.

בתחילת אוקטובר 2020 פורסם על סגירתו הצפויה של השבועון בסוף החודש, והגיליון האחרון אכן יצא ב-28 באוקטובר[9]. הסגירה הייתה על רקע המשבר הכלכלי החריף שאליו נקלעה קבוצת "ידיעות אחרונות" בעקבות התחרות עם החינמון "ישראל היום"[10][11].

גיליון "היפים והנכונים"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדי שנה מאז 2005, ובהשראת רשימת "50 האנשים הכי יפים בעולם" של המגזין "פיפל", מפורסם ב"פנאי פלוס" דירוג 50 האנשים "היפים והנכונים" בתעשיית הבידור הישראלית. האישים שדורגו במקום הראשון בכל שנה הם:

המקום הראשון תאריך הוצאת הגיליון
נינט טייב 4 באוגוסט 2005
בר רפאלי 21 בספטמבר 2006
אסי כהן 11 בספטמבר 2007
עפר שכטר 25 בספטמבר 2008
מארינה מקסימיליאן בלומין 17 בספטמבר 2009
עוז זהבי 9 בספטמבר 2010
ירון ברובינסקי 29 בספטמבר 2011
איתי תורג'מן 13 בספטמבר 2012
עידן רייכל 5 בספטמבר 2013
מורן אטיאס 25 בספטמבר 2014
שלומית מלכה 14 בינואר 2016
גל גדות 22 בדצמבר 2016
רותם סלע ואסי עזר 8 בפברואר 2018
רותי ברודו 28 בפברואר 2019
איתי לוי 8 באפריל 2020
נועה קולר 4 במרץ 2021
מיה לנדסמן 12 ביוני 2022
נועה קירל 29 במרץ 2023

עיתונאים וכותבים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים כתבו בפנאי פלוס עיתונאים צלמים וכותבים שונים, בהם יצחק בירן, שמואל יערי, חנוך גריזיצקי, חגית גינזבורג, שי פרץ, הדס בשן, יעקב בר און, נחום מוכיח, אפרת שלום, יסמין אבן, אהרן מורג, רון לוונטל ויובל אברמוביץ'. העיתונאי נמרוד דביר שימש ככתב העיתון באמריקה ולאחר חזרתו לארץ מונה לעורך מדורי התרבות במגזין ולבסוף לסגן עורך העיתון[12][13].

העורך הראשון של השבועון היה דוד פז. לאחריו החליפו בתפקיד יגאל גלאי[14]. בין השנים 2004 ל-2010 ערכה את השבועון נירית וייס[15]. בין השנים 2010 ל-2013 אור קניספל[16], ומאז 2013 עורכת העיתון הייתה ליאת לוי-קופלמן.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אלכסנדר כץ, שינויים ב-Pplus של פנאי פלוס: יעל ביר-כץ תחליף את אייל גיבלי, באתר אייס, 18 בנובמבר 2019
  2. ^ לורי שטטמאור, כל האמת מאחורי תמונות הפפראצי שאתם רואים בפנאי פלוס, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet‏, 17 במאי 2018
  3. ^ הדור הבא: "פנאי פלוס" עובר לדיגיטל, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet‏, 30 באוקטובר 2020
  4. ^ ירחון עסקי חדש לטלוויזיה ופרסום - "פריימטיים", באתר הארץ, 18 בנובמבר 2002
  5. ^ ערוץ 1 דרש להסיר את תוכניותיו המועמדות בתחרות "מסך הזהב" של "פנאי פלוס", באתר הארץ, 19 באוקטובר 2003
  6. ^ 1 2 נטע הלפרין, עכבר העיר, כבר לא צהוב: פרידה מהמגזין רייטינג, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2011
  7. ^ בועז גריילסמר, תמי מוזס-בורוביץ' יוצאת מעסקי העיתונות: מוכרת את חלקה בעיתוני "רייטינג" ו"ביג טיים" לקבוצת מעריב, באתר TheMarker‏, 4 בספטמבר 2005
  8. ^ יעל גאוני, ‏השבועון "פנאי פלוס" לא הופץ היום כמתוכנן עקב צו איסור פרסום על אחת הכתבות, באתר גלובס, 5 בדצמבר 2007
  9. ^ ענת ביין-לובוביץ', ‏מסתמן: קבוצת ידיעות אחרונות סוגרת את פעילות "פנאי פלוס", באתר גלובס, 12 באוקטובר 2020
  10. ^ אורן פרסיקו, "ידיעות אחרונות": המצב הכלכלי הורע באופן דרמטי, באתר העין השביעית, 28 בינואר 2019
  11. ^ ענת ביין-לובוביץ', ‏ועד העיתונאים ב"ידיעות אחרונות" עתר נגד הפיטורים בקבוצה, באתר גלובס, 12 בדצמבר 2018
  12. ^ שינויים במערכת "פנאי פלוס": שני סגני עורכת חדשים, באתר אולמרקטינג, ‏2007-08-02
  13. ^ נמרוד דביר מצטרף ל-nrg-מעריב, באתר וואלה, 3 בינואר 2010
  14. ^ שרה זלצר, ‏ארגוני יוצרים מסתייגים ממינוי עורך "פנאי פלוס", יגאל גלאי, ליו"ר הרשות השנייה, באתר גלובס, 29 באוגוסט 2002
  15. ^ לי-אור אברבך, ‏עורכת "פנאי פלוס", נירית וייס, פורשת לאחר 5.5 שנים בתפקיד, באתר גלובס, 21 ביולי 2010
  16. ^ יניב פוהורילס, ‏אור קניספל מונה לעורך הראשי של "פנאי פלוס" במקום נירית וייס, באתר גלובס, 8 באוגוסט 2010










ApplySandwichStrip

pFad - (p)hone/(F)rame/(a)nonymizer/(d)eclutterfier!      Saves Data!


--- a PPN by Garber Painting Akron. With Image Size Reduction included!

Fetched URL: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A0%D7%90%D7%99_%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A1

Alternative Proxies:

Alternative Proxy

pFad Proxy

pFad v3 Proxy

pFad v4 Proxy