צלם אלוהים
צלם אלוהים הוא ביטוי ומושג תאולוגי, שמשמעותו המקובלת כיום היא שהאדם נבדל משאר היצורים החיים משום שטבועה בו מהות אלוהית, אשר מקנה לו זכויות מיוחדות וקובעת עבורו סטנדרטים של התנהגות.
מקור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקור למושג צלם אלוהים הוא בספר בראשית, שם מתואר שהאדם הראשון נברא בצלמו וכדמותו של האלוהים.[1] במקרא, משמעותן של המילים "צלם" ו"דמות" הן "מראה חיצוני",[2] ולכן המשמעות הפשוטה של הביטוי היא שצורתו הפיזית של האדם דומה לצורתו של האלוהים. במדרש מופיעים מספר סיפורים המלמדים על כך שבעבר זו היתה ההבנה הנפוצה של הביטוי, אך בימי הביניים החלה להתקבל ביהדות התפישה שלאל אין צורה פיזית, ובעקבות זאת קיבל הביטוי פרשנויות שונות.[3]
צלם אלוהים במשמעות של הידמות לאל
[עריכת קוד מקור | עריכה]רש"י מפרש שהצלם הוא חותם כמו תבנית של מטבע, ואותה תבנית היא תבנית אלוהית ודמות דיוקנו של האל, כלומר שצלם אלוהים עניינו הידמות האדם לאל, דבר הבא לידי ביטוי בכמה מישורים.[4] הרמב"ם ורבנו בחיי בן אשר סברו שצלם אלוהים הוא התבונה המופשטת של האדם, שבה הוא משיג ומתבונן במהותו של העולם ויוצר הפשטה של העולם. הרמב"ם מבחין בין צלם, תואר ודמות. בעוד שתואר הוא צורתו החיצונית של הדבר, צלם הוא מהותו הטבעית וצורתו הפנימית, ואילו דמות הוא מלשון דמיון, שלשכלו של האדם יש דמיון מה לשכל האלוהי, ולכן נאמר על האדם שהוא בצלמו ובדמותו של אלוהים, וזוהי הסיבה שהוא שולט על הארץ.[5] הידמות נוספת של האדם לאל היא בהליכה בדרכיו בעשיית טוב לזולת, כפי שכתב הרמב"ם בספר המצוות (עשין ח), שהאדם מצווה להדמות אל ה' בהתנהגות של חמלה ורחמנות כלפי הזולת, וכפי שכתב "החפץ חיים" בספרו "אהבת חסד", שצלם האלוהים עניינו כוח בנפשו של האדם להידמות אל השם בדפוסי התנהגותו שהם רק להיטיב ולעשות חסד עם זולתו.
ברם לחזקוני קשה לקבל את הפרשנות שיש דמיון בין האדם לאלוהים ולכן הוא מפרש שלושה פירושים אחרים.
- בצלם אלוהים הכוונה בדמות המלאכים, כפי שמפרשים בפסוק "והייתם כאלהים".
- מלשון שופט - "בצלם דיין ושופט ברא אותו".
- שהמקרא צריך להיות כתוב באופן הבא: "אלהים ברא אותו בצלם".
צלם אלוהים במשמעות של כוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב חיים מוולוז'ין, בכיר תלמידי הגאון מווילנה, מדבר על האלוהים – כבעל הכוחות כולם, ולאדם שנברא בצלמו יש כוח כזה לשלוט ולהניע את כל הכוחות שביקום, מרומה ועד תחתיתה ולהוסיף קדושה ואור במעשיו ומחשבותיו הטובים אפילו בפמליה של מעלה.[6]
- הרב יוסף דב סולובייצ'יק מבאר שצלם אלוהים שבאדם מתבטא הן ביצירתיות הכריזמתית שבו, שבין היתר מאפשרת לו ליצור מודל תפיסתי של העולם ולהפוך מאובייקט לסובייקט, להשתלט על הטבע ולפתח אותו, והן בחיפוש אחר המשמעות שבבריאה ובכמיהה לנשגב.[7]
צלם אלוהים הכוח לבחור בטוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקורות רבים משמעות בריאת האדם בצלם אלוהים היא, שלאדם יש הידמות אל ה' בכוח הבחירה החופשית שיש לו. וכדברי רבי המגיד מדובנא שקבע כי המושג "צלם אלוהים" "נאמר על הבחירה הרצוניית... כי מצד שהאדם בצלם הקדוש ברוך הוא נתן לאדם רשות לעשות מה שירצה ואין האדם מוכרח במעשיו... ודבר זה מפני כי האדם נברא בצלם אלקים...".[8] וכן הראי"ה קוק גם הוא, בדומה למשך חכמה, מבאר כי "עיקר הצלם הוא החופש הגמור שאנו מוצאים באדם, שעל כן הוא בעל בחירה".[9] כוח הבחירה הוא כוח אלוהי, ש"כמו ה' יתברך שהוא עושה מה שירצה, וכן האדם יש רשות בידו לעשות מה שירצה והוא בעל בחירה".[10] וכך גם המשך חכמה טען שדווקא יכולת הבחירה החופשית שיש לאדם, בניגוד לכל נוצר אחר, ואפילו לפעול כנגד נטיותיו היא הצלם, כשם שהאלוהים חופשי באופן מוחלט לעשות כרצונו, כך האדם אינו נשלט בידי הטבע, אלא יכול לבחור בין טוב לרע.
הציפייה מהאדם, שינצל את כוח הבחירה החופשית לבחור בטוב, כמפורש בכתובים: "...החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך.[11] כוח הבחירה החופשית נועדה אפוא רק כדי לאתגר אותו, ולאפשר לו להתגבר על דחפיו ויציריו. לאור זאת המושג 'צלם אלוהים' משתף את המשמעות של כוח האדם להתגבר על עצמו, למשמעות גם של השתקפות רצון האל מתוך מעשה האדם, כאילו האדם נושא עליו את דיוקנו ה"צלם" של האל. ברוח זו כותב הרב הירש: "ברם אתה, בן אדם, רק אתה בלבד לצדק נוצרת. בין כל היצורים רק אתה בידך לפעול באי-צדק, כלומר, רק אתה בידך לשלול, כביכול, מאת ה' ומן העולם את שמגיע להם, וליטול יותר ושונה מן המגיע לך..." הבחירה החופשית היא זו שעל ידה הקדוש ברוך הוא "הפקיע אותך מן השיעבוד לחוקתו", וזאת כדי "שבחירות רצונך תנהג בצדק כלפי מצוות ה' וכלפי כל יצור. עליך להגביל מרצון את שליטתך, לרסן מרצון את מעשיך ומוצא פיך, להתגבר מרצון על צרות עינך – והכל רק על פי דרישת הצדק, כי לכך נוצרת. אם תקיים את מצות הצדק הזה, הרי שתזכה באמת להיות "צלם אלוקים", זעיר אנפין אלוקי של כבוד ה' הצדיק בכל דרכיו..."[12]
עמידת האדם באתגרי החיים בכוח 'צלם האלוהים' שבו, בהליכה בדרכי האל, מזכה אותו להגיע בעתיד לעולם הבא, שלדעת המהר"ל מפראג זוהי פונקציה של מעלת האדם בתור 'צלם אלוהים', כדבריו: "...האדם... יש לו מדרגות אלו; האחד, הגוף הנגלה. השני, הנשמה הנעלמת. השלישי, המדרגה שיש באדם שהוא מוכן לעולם הבא... והוא צלם אלקים שנברא בו האדם, ועל ידי זה יש בו המעלה האחרונה היא עולם הבא..."[13]
צלם האלוהים כמבטא יחסי גוף-נשמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרמב"ן ואבן עזרא טוענים שהנשמה שבאדם - החלק הרוחני המטפיזי שבו שאיננו מתכלה ונשאר לעד - הוא הצלם, שבו הוא מתדמה לאלוהים. ובעוד שמדברי הרמב"ן בפירושו על התורה נראה כי צלם האלוהים שבאדם מתייחס אל החלק הרוחני – חלק אלוה ממעל – שבו מתדמה האדם אל הבורא, ולא אל החלק הגשמי – שבו מתדמה האדם אל הארץ,[14] בדברי מהר"ל לעומת זאת מבואר להפך, ש"בריאת האדם בעולם הגשמי ומצד עולם הגשמי נאמר על האדם שהוא בצלם אלקים..,[15] כלומר שצלם האלוהים מתייחס דווקא לחלק הגשמי שבאדם. זאת אומרת שהאדם מתדמה לבורא אפילו מצד החלק הגשמי - "כי האדם אינו גשמי גמור, הן בנשמתו האלקית, שיש לו נשמה קדושה, והן מצד שנאמר בו "כי בצלם אלקים עשה את האדם" . כי יש בצורתו עניין אלקי, למי שיודע ברזי חכמה".[16]בהתאם לקו הזה המהר"ל מפראג, לדוגמה, טען שצורת עמידתו של גוף האדם הזקופה, בשונה משאר החיות שכפופות וכאילו משתחוות לפניו, מרמזת שהוא כאלוהים יש בו את תכונת המלכות והשליטה. אלוהים שולט בעולמות המטפיזיים ואילו האדם שולט בעולם הפיזי.
לאמיתו של דבר, צלם האלוהים שבאדם מתייחס – לא לנשמת האדם בנפרד ולא לגופו – אלא הוא מורה על הצירוף של שניהם יחד, וכדברי הרב פינקוס: "...הפלא האמיתי שבבריאת האדם, להרכיב נשמה קדושה עם גוף מעפר, וזה פלא אמיתי של מין האדם והמובן הנכון של צלם אלקים...".[17] מתוך כל איברי האדם הגשמיים, חיבור הנשמה עם הגוף מתבטא במיוחד בפנים, שכן פני האדם הוא "המקום שבו ניכר אור הנשמה בכלי הגוף".[18] ולכן, צלם האלוהים המורה על חיבור הגוף עם הנשמה, מתייחס במיוחד אל פני האדם, כי "עיקר הצלם בא על הפנים דווקא, כי מציאות האדם בפנים שלו, שבו ניכר האדם, ונמצא מה שהוא, וזהו מציאותו",[19] ולכן "מלת 'צלם' בא על הפנים בפרט. וזה מפני כי הפנים בו ניכר ונמצא הדבר שיש לו פנים".[20] התבוננות בפני האדם מלמדת על חכמתו הפנימית, כי "עקר הצלם המאיר בפני האדם, היא חכמות הבורא, שנתן לאדם יתרון על הבהמה, היא המאירה בפני אדם, בבחינת: "חכמת אדם תאיר פניו"[21]" – כלומר, "פני האדם הם המקום היחידי שבגוף, שדרכו זהרוריי השכל בוקעים אל החוץ, חכמת אדם תאיר פניו".[18]
צלם אלהים כמודל התנהגותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הרמב"ם כל האנשים נולדים בצלם אנוש, ורק אחרי עבודה תבונית ומוסרית מאומצת, בדבקות ברעיונות מופשטים ובהגעה אל איזונים נפשיים של דרך האמצע הנודעת, יש מתי מעט שזוכים להגיע לצלם אלוהים. אמנם היו אחרים שטענו שהאדם נברא בצלם אלוהים מתחילת הווייתו, והוא רק צריך להוציא אל הפועל את עצמו, ולהיזכר במה שהיה לו בילדותו. ובהמשך קו זה ישעיהו ליבוביץ טען כי צלם אלוהים אינו מתנת אל, אלא פוטנציאל שעל האדם לרכוש, והוא נבחן על פיו מעשיו ("וכי לאייכמן או היטלר היה צלם אלוהים?!"). רבי ישראל מאיר הכהן, החפץ חיים בספרו 'אהבת חסד', רואה בצלם האלוהים מודל התנהגותי, ומבאר שבבריאת האדם בצלם אלוהים נתן האל באדם "בכוח נפשו שיתדמה במדותיו להשם יתברך, שהוא רק להיטיב ולהתחסד עם זולתו". לאור זאת הוא קובע כי רק "ההולך בדרך הזה נושא עליו צלם אלהים" ואילו "המונע עצמו ממדת החסד, ואומר בלבו: מה לי להיטיב לזולתי, מרחיק עצמו מן השם יתברך מכל וכל".
צלם אלוהים כמעלה המייחדת את עם ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]האור החיים בעקבות הכפילות בפסוק, מפרש כי יש לאדם שני צלמים, אחד גלוי שמצוי בכל אדם (בצלמו), והשני נסתר שמצוי רק בעם ישראל (בצלם אלוהים). בספרי מחשבת ישראל מתואר תהליך היסטורי ארוך, שבתחילת הבריאה, בעת שאדם הראשון חטא, מעלת 'צלם אלהים' שהייתה לו נאבדה ממנו, ולאחר מכן אברהם אבינו בכוח מעשיו הטובים, החזיר מעלה זו לאנושות, ובמיוחד לעם ישראל שהם בניו.
צלם אלהים במשמעותו הרחבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתפיסה רחבה יותר, היו שטבעו את הביטוי "האדם - עולם קטן, העולם - אדם גדול"[22] ובו ציינו את הכוליות של כל אדם ואדם ואת המכלול הרב שיכול להשתקף באדם אחד. בהתאם לגישה זו אמרו חז"ל (במשנה, מסכת סנהדרין, ד, ה), "כל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא", ואכן אפשר לראות בכל אדם ואדם עולם ומלואו. המלבי"ם בפרשנותו על הפסוק בתהילים: ”אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ, אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן, יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם.” (ספר תהילים, פרק ל"ט, פסוק ז'), סובר, כי היחס שבין גוף האדם לנפשו הוא כמו היחס שבין עולם הטבע לאלוהות, וכמו שהאלוהות מתלבשת בעולם הטבע בעל החוקים הקבועים להנהיג אותו באופן בחירי ועל טבעי, כך לאדם יש יכולת להחלץ מהטבע של גופו וחוקיו ו"לברוא את עצמו בריאה חדשה להיות כבני אלהים", מתוך טבע תשוקת הנפש להתעלות לשורשה העליון. על פי הקבלה צורת גופו של האדם היא בצלם, באשר צורת תבניתו רומזת על רעיונות מופשטים ובמיוחד על האצילות העליונה ועשר הספירות שצורתו דוגמה להם.[23]
משמעויות הנגזרות ממושג הצלם
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתוך הידיעה שהאדם נברא בצלם אלהים נובעת התפיסה של קידוש החיים האנושיים והאיסור החמור על רציחת אדם באשר הוא, באשר היא מבטלת חיים שיש להם או יכולה להיות להם משמעות אלוהית. מכאן גם נובעים רעיונות השוויון, החירות והאחווה בין בני האדם, באשר כולם צאצאיו של אדם הראשון ונבראים בצלם. חז"ל ביטאו זאת באומרם, שאין דמו של אדם אדום יותר משל חברו,[24] ולכן לא ראוי שאדם גדול ככל שיהיה, יבטל את קיומו של הזולת למען קיומו הוא, או ישלוט בו, אלא צריך לנהוג אחד בשני במנהג אחווה ואהבה. בהתאם לתפיסה זו היו הוגים שטענו שכאשר אדם פוגע ברעהו פגיעה פיזית או נפשית הוא עובר על עבודת אלילים, באשר הוא פוגע בצלם אלוהים, ומי שמבזה אדם בעצם מבזה את האלוהים שמשתקף בו.
מסקנה נוספת מעניין הצלם, היא משמעות החיים העמוקה ביותר של האדם וייעודו הנעלה ביותר, הוא להלך בדרכי האלוהים, ולדבוק במידות האלוהיות של חכמה, תבונה, חסד ואהבה, יושר ואמת. כפי שכותב המקובל הרב משה קורדובירו בספרו תומר דבורה: "האדם ראוי שיתדמה לקונו, ואז יהיה בסוד הצורה העליונה צלם ודמות. שאילו ידומה בגופו ולא בפעולות, הרי הוא מכזיב הצורה, ויאמרו עליו, צורה נאה ומעשים כעורים"
הפסיכולוג ויקטור פראנקל, בספרו "האדם מחפש משמעות" הולך בדרך זו, והוא טוען שהאדם החי ללא משמעות קיומית בעולם חלול, ריקני ומתפורר, ימצא את המזור העמוק ביותר לנפשו בלוגוס, במאמרות רוחניות או ליתר דיוק באידיאות, אפילו במצבים הקשים ביותר שהחיים מזמנים לו. ולכן תורתו נקראת לוגותרפיה - ריפוי באמצעות הלוגוס.
גם הפסיכולוג ההומניסט אריך פרום, מחבר הספר "אומנות האהבה", טוען טענה דומה, שבעולם של "בדילות קיומית" שבה האדם מנותק ומפורד מהכול, האדם יוכל למצוא מזור לנפשו הכאובה מרוב בדידות, רק בהגשמת אידיאת האהבה ובחיבורו אל ישויות אחרות מתוך אהבה.
לאורה של תפיסה זו של קדושת חיי האדם, חוקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע, בין היתר, "אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם", "אין פוגעים בקנינו של אדם", ושכל אדם זכאי לחירות ולחופש תנועה ולצנעת הפרט, שאין להיכנס לרשות הפרט שלו ללא הסכמתו או לערוך חיפוש בו או בכליו בניגוד לרצונו, ואין לפגוע בסוד שיחו, בכתביו או רשומותיו.[25] ואכן, במדינות בעלות אופי שלטוני דמוקרטי מערבי כדי להפר את פרטיותו של האדם ולהאזין לשיחו נדרש אישור של שופט שאמור לבקר את הזרוע המבצעת ולהגן על זכויות היסוד של האדם תוך איזון אינטרסים מול צורכי ציבור וערכים חברתיים.
משמעותיות הלכתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשל מעלת הצלם, המקרא מחמיר בעונשו של מי שהורג אדם, עד לכדי עונש מוות. ”שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם - דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם” (ספר בראשית, פרק ט', פסוק ו'). ביטוי מיוחד לכך עולה בחוקי התורה העוסקים בנזקי בהמה. על פי משפט התורה, שור שנגח אדם והרגו מוצא להורג בסקילה, בין אם היה השור תם או מועד, ובין אם ההרוג הוא עבד או אזרח.
מקור הדין הייחודי הזה בהשקפת המקרא בדבר צלם האלוהים שבאדם:
וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם: שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: (ספר בראשית, פרק ט', פסוקים ה'–ו')
עוד על פי מקרא, אשר מייחס את צלם האלוהים לגופו ולרוחו של האדם גם יחד, אין להשאיר אדם תלוי כל הלילה עד שירקב בשל חשש לביזויו וכך גם לביזוי אלוהים, אשר בדמותו קיים התלוי על פי הפסוק ”"לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלה"” (ספר דברים, פרק כ"א, פסוק כ"ג). הרמב"ם פוסק זאת במשנה תורה, אך נאמן לשיטתו מתיר כחריגה מהמשפט הסדיר את השארת התלוי למען הרתעה, כי עצם הפגיעה בגופו בלבד, אין בה פגיעה בצלם אלוהים.
רבי עקיבא במסכת אבות למד מספר בראשית כי "חביב אדם שנברא בצלם",[26] ולכן חז"ל בהתאם לתפיסה זו אף הסיקו מסקנות התנהגותיות: שצריך להקדים בשאילת שלום לכל איש ברחוב אף לגוי,[27] ולקבל פני כל אדם בסבר פנים יפות[28] ואף בשמחה.[29] מכאן גם נובע רעיון כבוד האדם, באשר הוא בצלם, כל פעולה שהיא בגדר עלבון איננה רק פוגעת בו בממד האישי אלא בממד הנפשי העמוק, ולכן חז"ל התריעו להיזהר בכבוד החבר בפרט[30] והאדם בכלל, ודימו הלבנת פנים לרציחה,[31] באשר פגיעה בשמו הטוב של האדם ורציחת אופיו, חמורות לא פחות מאשר פגיעה פיזית בו.
למעשה הרבה מאוד מהמצוות שבין אדם לחברו, ובראשה מצוות ואהבת לרעך כמוך,[32] נובעות ונגזרות מתפיסה ראשונית זו ביחס לאדם. אין לפגוע או להזיק לאדם אחר בכל רובד ולעזור לו כמידת האפשר, ואף לפתח כלפיו רגשות חיוביים ולא שליליים, לא רק בגלל סיבות פרגמטיות או מוסר סובייקטיבי, אלא בעיקר בגלל מעלת הצלם שבו שאיננה ניתנת לערעור. אף שבדרך כלל, נושא זה לא מאוזכר בדת היהודית בריטואל הדתי הרגיל, בברכות החתונה אחת מהברכות (ברכת יוצר האדם) עוסקת במפורש בעניין ואומרת: "אשר יצר את האדם בצלמו. בצלם דמות תבניתו. והתקין לו ממנו בנין עדי עד." (ברכות אירוסין ונשואין).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נפש החיים לרבי חיים מוולוז'ין.
- יוסף דן, צלם אלהים. בתוך, ארתור א. כהן ופול מנדס-פלור (עורכים), אברהם שפירא (עורך המהדורה העברית), לקסיקון התרבות היהודית בזמננו: מושגים, תנועות, אמונות, עם עובד, תל אביב, תשנ"ג, 1986. עמ' 427-431.
- פרופ' נחום רקובר, גדול כבוד הבריות - כבוד האדם כערך על, "כבוד האדם שנברא בצלם", 18-29. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשנ"ט-1998.
- יאיר לורברבוים, צלם אלהים: הלכה ואגדה. ירושלים: הוצאת שוקן, 2004.
- הרב ד"ר יהודה ברנדס, יהדות וזכויות אדם - בין צלם אלוהים לגוי קדוש, הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, תשע"ג.
- אפרים שפירא, צלם אלוהים ועם סגולה, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר.
- תומר פרסיקו, אדם בצלם אלוהים - הרעיון ששינה את העולם ואת היהדות, תל אביב: הוצאת ידיעות ספרים, תשע"א 2021.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "צלם אלוהים בהלכה ובהגות היהודית", סיכומי הספר והקורס של יאיר לורברבוים בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן.
צלם אלקים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: (ספר בראשית, פרק א', פסוקים כ"ו–כ"ז)
- ^ ראו למשל "וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ" (בראשית ה' ג') וכן "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם, וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל-הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם, וּפְנֵי-שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן, וּפְנֵי-נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן" (יחזקאל א' י')
- ^ צלם אלוהים: יופיו של אדם הראשון, באתר מכון שכטר למדעי היהדות
- ^ להעמקה ולהרחבה בהבנת דברי רש"י, ולראיית פירושים רבים נוספים, ראו אוצר מפרשי התורה, מכון ירושלים תשע"ו, בראשית א כו
- ^ מורה נבוכים, חלק א' פרק א'
- ^ נפש החיים, שער א' פרק ג'
- ^ איש האמונה הבודד, מוסד הרב קוק, תשנ"ב
- ^ קרנץ, רבי יעקב (המגיד מדובנה), קול יעקב, עמ' 148
- ^ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, לנבוכי הדור פרק א
- ^ רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' שע"ה – שע"ז
- ^ דברים ל', ט"ו – י"ט
- ^ רבי שמשון בן רפאל הירש, ספר חורב, עמ' 211–213
- ^ רבי יהודה ליווא (מהר"ל מפראג), דרך חיים, ירושלים: מכון ירושלים, כרך ו, פרק ו, עמ' שיח
- ^ רמב"ן, בראשית א', כ"ו
- ^ רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' שכ"ג – שכ"ה
- ^ רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), תפארת ישראל (כרך א'), פרק ד', עמ' ע"ח – ע"ט
- ^ פינקוס, רבי שמשון דוד, תפארת תורה (חלק ב'), עמ' י"ח
- ^ 1 2 הוטנר, רבי יצחק, פחד יצחק – חנוכה, מאמר ז', אות ה', עמ' נ"ז
- ^ רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' ש"מ – שמ"א
- ^ רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' עמ' של"ב – של"ד
- ^ רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, תורה נ"ז, אות ו', עמ' ס"ח
- ^ ביטוי כעין זה נמצא במדרש תנחומא: "ללמדך שהמשכן שקול כנגד כל העולם וכנגד יצירת האדם שהוא עולם קטן" (מדרש תנחומא פקודי פרק ג) ונמצא בהרבה הוגים יהודיים, כמו ספר העקרים מאמר שני פרק לא, דרשה לחתונה מהרמב"ן, מהר"ל נתיבות עולם א', נתיב האמת פרק ג ועוד רבים.
- ^ רבינו בחיי, פירוש לבראשית, א', כ"ז
- ^ בהקשר שמאיימים על אלמוני להרוג אותו, אם לא יהרוג פלוני, האם מותר לו לעשות כן? "אמר ליה: ליקטלוך, ולא תיקטול, מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי" (=אמר לו: יהרוגך, ולא תהרוג, מה ראית שדמך אדום יותר? אולי דמו של האיש ההוא אדום יותר?) (בבלי, פסחים כה ב, יומא פב ב, סנהדרין עד ב)
- ^ חוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו
- ^ מסכת אבות ג' י"ד, מכיוון שישנה חלוקה בדבריו בין האדם שבצלם אלוהים לבין מדרגה נוספת שהם ישראל שנקראים בנים, ניתן ללמוד שלשיטתו צלם אלוהים חל על כל האנושות.
- ^ רבי מתיא בן חרש, מסכת אבות ד' ט"ו
- ^ מסכת אבות א' ט"ו - אמרתו של שמאי.
- ^ מסכת אבות ג' י"ב - אמרתו של רבי ישמעאל
- ^ המקור באמרה "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" - אמרה שמופיעה בשם רבי אליעזר בן הורקנוס (מסכת אבות ב' י'), רבי אלעזר בן שמוע לעומתו סבר להחמיר בעניין זה שאף "כבוד תלמידך יהי חביב עליך כשלך" (מסכת אבות ד' י"ב)
- ^ "תני תנא, קמיה דרב נחמן בר יצחק: "כל המלבין פני חבירו ברבים - כאילו שופך דמים." אמר ליה: שפיר קא אמרת (=אמר לו יפה אמרת), דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא (=שראינו לנו שהלך האדום ובא הלובן). אמר ליה אביי לרב דימי במערבא (=בארץ ישראל) במאי זהירי? (=במה נזהרים?) אמר ליה: באחוורי אפי (=בהלבנת פנים).(בבלי, בבא מציעא דף נח/ב)
- ^ כך יש כאלו שמסבירים את הקשר בין שני חלקי הפסוק "ואהבת לרעך כמוך - אני ה'".
