ארמין לאשט
 | |||||||
| לאשט, 2023 | |||||||
| לידה |
18 בפברואר 1961 (בן 63) אאכן, גרמניה המערבית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
גרמניה  | ||||||
| השכלה |
אוניברסיטת מינכן אוניברסיטת בון | ||||||
| מפלגה | המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית | ||||||
| בת זוג | סוזן לאשט | ||||||
|
armin-laschet | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
ארמין לאשט (בגרמנית: Armin Laschet; נולד ב-18 בפברואר 1961) הוא פוליטיקאי גרמני. כיהן כראש הממשלה של מדינת נורדריין-וסטפאליה מ-2017 עד 2021, וב-16 בינואר 2021 נבחר למנהיג המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית והיה מועמד לתפקיד הקנצלר בבחירות הכלליות בגרמניה שנערכו בספטמבר 2021[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאשט נולד בבורטשייד, פרבר סמוך לאאכן, ליד הגבול עם בלגיה והולנד, להורים היינריך לאשט ומרסלה לבית פרינגס. הוא גדל במשפחה קתולית אדוקה. אביו היה מהנדס מכרות ועבד במכרה פחם, ולאחר מכן הפך למורה.
לאשט למד משפטים באוניברסיטאות בון ומינכן, והוסמך לעריכת דין ב-1987. ב-1986 החל גם ללמוד עיתונאות.
לאשט עבד כעיתונאי משנת 1986 ועד 1991. בין השנים 1995–1999, בעודו מכהן גם כחבר בפרלמנט, היה מנכ"ל חברת ההוצאה לאור הקתולית איינהרד-פרלאג, שהייתה בעבר בהנהלת חותנו היינריך מלנגרה.
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הבחירות הכלליות בגרמניה בשנת 1994 הפך לאשט לחבר הבונדסטאג הגרמני, והיה חבר בוועדה לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי ובוועדה לענייני האיחוד האירופי.
בנוסף, היה אחראי על הוועדה לענייני התקציבים בין 1999 ל-2001 ועל הוועדה לענייני חוץ בין 2002 ל-2005. במסגרת תפקידו האחרון כאחראי על הוועדה לענייני חוץ, היה אחראי על היחסים בין האיחוד האירופי והאו"ם.
תחת ראש ממשלת נורדריין-וסטפאליה יורגן ריטגרס, כיהן לאשט כשר המדינה לדורות, משפחה, נשים ושילוב בין השנים 2005 ועד שנת 2010, וכשר המדינה לעניינים פדרליים, אירופה ומדיה משנת 2010. בשנת 2010 התמודד ללא הצלחה נגד נורברט רטגן לתפקיד יו"ר המפלגה הנוצרית-דמוקרטית במדינה[2]. כאשר רטגן התפטר מתפקיד זה בשנת 2012, נבחר לאשט ליורשו. ב-4 בדצמבר 2012 הוא נבחר לאחד מחמישה סגני יו"ר המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית הלאומית, בתפקיד זה כיהן לצידם של פולקר בופיה, תומאס שטרובל (אנ'), יוליה קלקנר (אנ') ואורסולה פון דר ליין.
בנובמבר 2015 ביקר לאשט במחנה הפליטים זעתרי בירדן על מנת ללמוד עוד על מצוקת הסורים שנמלטו ממלחמת האזרחים בסוריה. בין מרץ 2015 לינואר 2016, הוא עמד בראש נציבות שדנה על מדיניות הפליטים.
ב-27 ביוני 2017 החל לשמש כראש ממשלת מדינת נורדריין-וסטפאליה וכמו כן להשתתף כחבר בוועדה לענייני חוץ ובוועדת הביטחון.
לאשט הוא גם חבר באקדמיה האירופית למדעים ואומנויות.
לקראת הבחירות למנהיגות המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית הודיע לאשט בפברואר 2020 כי יתמודד על תפקיד יו"ר המפלגה ויריבו לשעבר ינס שפאן ישמש כסגנו[3].
ב-7 באוקטובר 2021 התפטר לאשט ממנהיגות המפלגה הנוצרית-דמוקרטית בעקבות המפלה שנחלה המפלגה[4]. ב-26 באוקטובר סיים את תפקידו כראש ממשלת נורדריין-וסטפאליה לאחר שמינה את הנדריק ויסט כיורשו.
עמדות פוליטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאשט נתפס בתוך המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית כליברלי, מתון ופתוח[5].
לאשט מחזק את האיחוד האירופי בנושאים כמו לחימה בטרור בינלאומי ופשע מאורגן, כמו גם מדיניות האנרגיה. במהלך המשבר הכלכלי באירופה האירופי טען לאשט כי יציאה של יוון מגוש האירו עלולה לעורר טלטלה לא רצויה בדרום אירופה.
לקראת ההצבעה בפרלמנט ביוני 2017, לאשט הביע את התנגדותו לנתינת זכות הנישואים לזוגות חד מיניים[6].
בעודו עדיין חבר פרלמנט, ובעקבות ביקור במזרח התיכון בשנת 2001, הביע לאשט את מורת רוחו בנוגע למימון האיחוד האירופי לספרי לימוד אנטישמיים המשמשים בבתי ספר פלסטינים, על ידי השוואתם לתעמולה הנאצית, מה שגרם לו לדחוף לפיקוח מחמיר יותר על אופן ייעוד הכספים המועברים לישראל ולרשות הפלסטינית[7]. בעבר התבטא בקשר לאנטישמיות אצל מהגרים וטען שהאנטישמיות אצלם הולכת וגוברת ושעל גרמניה להבהיר להם שתפיסתם לא מקובלת[8].
בשנת 2018 ביטל לאשט את הופעותיו בפסטיבל האמנות והמוזיקה של הרוהרטרינלה עקב הופעה של תנועת ב-BDS בפסטיבל[9].
עקב תפקידו כנציג מורשה ליחסי התרבות בין צרפת לגרמניה, רק בשנת 2020 נפגש לאשט שלוש פעמים עם נשיא צרפת עמנואל מקרון. לצד ינס שפאן הוזמן לאשט על ידי מקרון להשתתף בחגיגות יום הבסטיליה בפריז, כאות תודה על תפקודם בסיוע לאזרחי צרפת במהלך התפשטות מגפת הקורונה בצרפת.
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 2020 הוענק לו פרס ע"ש ישראל יעקובסון מטעם איחוד היהודים הפרוגרסיבים בגרמניה (UpJ) בעבור שירותיו למען היהדות הליברלית וחיזוק חיי היהודים נורדריין וסטפאליה.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאשט נשוי לסוזן, אותה הכיר בילדותו במקהלת ילדים קתולית בהנהגת אביה של סוזן. הם התחתנו בשנת 1985[10]. לבני הזוג שני בנים ובת[11]. המשפחה מתגוררת ברובע בורטשייד באאכן. בנו יוהנס לאשט הוא בלוגר ודוגמן, המייעץ לאביו באופנה[12].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ארמין לאשט (בגרמנית)
ארמין לאשט, ברשת החברתית פייסבוק
ארמין לאשט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ארמין לאשט, ברשת החברתית אינסטגרם- מערכת ice, סוף עידן בגרמניה: מיהו היורש של מרקל ומה דעתו על ה-BDS?, באתר אייס
- הכירו את היורש החדש של אנגלה מרקל, באתר בחדרי חרדים, 16 בינואר 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סוכנויות הידיעות, הקנצלר הבא? נבחר המחליף של מרקל, באתר ynet, 16 בינואר 2021
- ^ "Germany's Roettgen to Run for State CDU Leadership, Bild Says". Bloomberg.com (באנגלית). 2010-08-17. נבדק ב-2021-01-16.
- ^ Subscribe to read | Financial Times, www.ft.com
- ^ גרמניה: יו"ר מפלגתה של מרקל מתפטר, באתר סרוגים, 7 באוקטובר 2021
- ^ Der brave Angreifer, https://www.ovb-online.de, 15 בינואר 2020 (בגרמנית)
- ^ WELT (2017-06-29). "Laschet: "Ehe ist eine Beziehung zwischen Mann und Frau"". DIE WELT. נבדק ב-2021-01-16.
- ^ Palestinian books remind me of Nazis, says German MEP, POLITICO, 25 ביולי 2001 (באנגלית אמריקאית)
- ^
עופר אדרת, ראש המדינה הגדולה בגרמניה: האנטישמיות גוברת אצל המהגרים והימין הקיצוני במקביל, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2018
- ^ German governor boycotts anti-Israel music festival affiliated with BDS, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Aachener Nachrichten, Fotos: Armin Laschet: Immer unterwegs und meistens gut gelaunt, Aachener Nachrichten, 18 במאי 2017 (בגרמנית)
- ^ The wannabe Merkels, POLITICO, 25 בפברואר 2020 (באנגלית אמריקאית)
- ^ General-Anzeiger Bonn, Prime Minister’s son lives in Bonn: Johannes Laschet works as blogger and model, General-Anzeiger Bonn, 4 בפברואר 2020 (בגרמנית)