פונטיקה

פֿונטיקה (מיוונית: φωνή; פוֹנֵה – קול) הִבָּרוֹן, תורת ההגייה, היא ענף בבלשנות העוסק בחקר הקולות שמופקים בעת הדיבור, הצלילים, דרכי היווצרותם, הגייתם וקליטתם והיא אוניברסלית, בניגוד לפונולוגיה.

אפיון התחום

הקולות המופקים על ידי האדם בעת הדיבור מכונים באופן כוללני הגאים והם מושאי המחקר של הפונטיקה. הפונטיקה אינה עוסקת בסוגי הכתב השונים ובכתבים המורכבים מהאותיות המייצגות צלילים שונים בשפות, אלא רק בצלילים המופקים. מדע הפונטיקה יצר מערכת של סימנים שבאמצעותה ניתן לסמן את צלילי כל השפות באופן אחיד. כך למשל, בכתיבה פונטית יכתבו באופן זהה המילים – שׂם-סם, קב-קו כפי שהן נהגות בעברית המודרנית המדוברת.

סיווג

חקר הפונטיקה מחולק לשלושה ענפים עיקריים:

• חיתוך הדיבור – חקר אופן יצירת הקולות האנושיים למיניהם הנבדלים אחד מהשני על ידי תנועות איברי ההגייה השונים.
• פונטיקה אקוסטית – חקר מאפייניהם של גלי הקול הנוצרים בדיבור.
• פונטיקה תפיסתית – חקר התחושה בעת הדיבור.

קולות הדיבור

תנאי הכרחי לדיבור היא היכולת להפיק קול. הקול מופק על ידי הזרמת אוויר מן הריאות דרך זוג האיברים השריריים המכונים שפתות הקול. שפתות הקול מצויות בחלק העליון של קנה הנשימה. הרעדה של שפתות הקול יוצרת את הקול, או במינוח בלשני "קוליות". בשפות שונות מוכרים שלושה מיני קוליות: רגילה (plain), הנפוצה בכל השפות, "חורקנית" (creaky), ו"קשויה" (stiff). בשפות מעטות שינוי בסוג הקוליות מאפשר גיוון המשמעות של צירופי הברות.

קולות הדיבור מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים: עיצורים, תנועות וטונים. העיצורים והתנועות קיימים בכל שפות העולם, אך טונים קיימים רק בחלקן. בשפות אלו, חשיבות הטונים שווה לחשיבותם של העיצורים והתנועות.

עיצורים

העיצורים הם קולות הדיבור שברגעי הפקתם נוצרת עצירה מסוימת של זרם האוויר הנדחף מן הריאות החוצה. בחלק מהעיצורים עצירת זרם האוויר מוחלטת, ובחלקם חלקית. מידת העצירה של האוויר מאופיינת על ידי אופן החיתוך, והמקום שבו תנועת האיברים גורמת לעצירת זרם האוויר מאופיין על ידי בסיס החיתוך. תנועת שפתות הקול, מכסה הגרון והשפה התחתונה גורמת לעצירת זרם האוויר, ותנועות חלקי הלשון השונים כלפי הלוע הענבל, הווילון (החך הרך), החך (החך הקשה), המכתש (החך הקדמי), השינים והשפתיים – גם היא גורמת לעצירת זרם האוויר. כמו כן ישנם עיצורים שיש להם שני בסיסי חיתוך, כגון העיצור ط בערבית, שבו קצה הלשון ומכסה הגרון נעים יחד וגורמים לעצירת זרם האוויר.

עיצורים שיש להם זיקה לתנועה נחשבים לחצאי תנועות על פי תכונות החיתוך שלהם ותכונותיהם האקוסטיות.

תנועות

במהלך הפקת התנועות לא נוצרת כמעט כל עצירה של האוויר, וזה בסיס ההבחנה ביניהן לעיצורים. התנועות ממוינות לפי מצב הלשון ואופן פתיחת השפתיים.

טונים

ערך מורחב – טון (בלשנות)

טונים אינם קיימים בשפות שמיות וברוב השפות הודו-אירופיות, ולכן קשה ביותר להבינם ולהדגימם. להמחשה בלבד נציג מילה בשינוי האינטונציה (תופעה דומה, אשר נבדלת מן הטון בכך שהשינוי שהיא יוצרת הוא תחבירי ולא מורפמי): שאלה: "הולכים?" – המילה נאמרת בטון עולה. תשובה: "הולכים." – המילה נאמרת בטון יורד. בשפות שונות אובחנו עד כשבעה טונים, ומילים שיש בהן אותם עיצורים ואותן תנועות משמעותן מובחנת לפי הטון. כך לדוגמה המילה בסינית מנדרינית shi, משמעה נקבעת על-פי הטון ויכולה להיות: חטיבה (צבאית), עשר, היה, גללי בהמות ועוד משמעויות אחרות. שפות רבות באסיה, באפריקה ובאמריקה משתמשות בטונים.

מיון וסיווג הגאים

ישנם מאות אחדות של צלילים המוכרים על ידי האגודה הבין-לאומית לפונטיקה שתועתקו לאלפבית הפונטי הבין-לאומי (International Phonetic Association, IPA).

תולדות הפונטיקה

עד כה לא שולב במחקר הפונטיקה מחקר האבולוציה של השפה. תחילת הכתב לפני כ-5,000 שנה מעידה על הבחנה בין עיצורים לתנועות, שכן הכתב השומרי-אכדי מסמן את שני הסוגים.

חקר הפונטיקה החל בהודו העתיקה לפני כ-2,500 שנים לערך. נראה שהמחקר ההודי לא הגיע למערב. ביוון נעשו התחלות מחקר. בעברית נשתמר זכר לעיון בשאלות פונטיות ב"ספר יצירה", שיש מחלוקת לגבי זמן כתיבתו. יש המקדימים אותו לתקופת התלמוד.

הערבים, לאחר שלמדו את הפילוסופיה היוונית, פיתחו מחקר עשיר בלשון עם עניין מיוחד בפונטיקה, ומהם למדו מלומדים יהודים מן המאה השביעית. ניקוד התנ"ך הוא עדות ביותר למחקר פונטי נרחב.

המלומדים היהודים בספרד של ימי הביניים היו הראשונים שהשוו לשונות לצורך מחקר הפונטיקה והלשון בכללה.

אפשר שמחקר הפונטיקה המודרני החל בתחילת המאה ה-19 עם הדני ראסק והגרמני גרים, שגילו שההגאים בשפות קרובות נתונים במערכת קבועה למדי של חילופים. לדוגמה, האות ש בעברית מקבילה לרוב ל-س או ﺙ בערבית, האות p בלטינית מקבילה לרוב ל-f בגרמנית. תורם חשוב נוסף היה הצרפתי ז'אן-פייר רוסלו.

ראו גם

• פונטיקה - מונחים
• רשימת עיצורים
• רשימת תנועות
• הגיית העברית

לקריאה נוספת

• Peter Ladefoged and Ian Maddieson: The Sound of the World's languages, Blackwell, 2002

• יאיר שימרון, קולות מגן עדן, האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה, צ'ריקובר 2006.
• אשר לאופר, מבוא לבלשנות, יחידות 4–5, האוניברסיטה הפתוחה, 1992.

קישורים חיצוניים

• פונטיקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פונטיקה, דף שער בספרייה הלאומית

צלילי שפות העולם
עיצורים
בסיסי החיתוך	אופני החיתוך
דו-שפתיים - שפתיים-שיניים - שיניים-שפתיים - לשוניים-שפתיים שיניים - מכתשיים - בתר-מכתשיים - מכתשיים-חיכיים - כפופים חיכיים - וילוניים - ענבליים - סדקיים - כיסוי-גרוניים - לועיים בסיס חיתוך משני: מלועלעים - מוולנים - מחונככים - משופתתים	ריאתיים: אפיים - סותמים - חוככים - מקורבים מקישים - רוטטים - צידיים - מחוככים לא ריאתיים: מסודקים - מפונמים - מצוצים
תנועות
מיקום התנועות	גובה התנועות
אחוריות - כמעט-אחוריות - מרכזיות - כמעט-קדמיות - קדמיות	סגורות - כמעט-סגורות - חצי-סגורות - אמצעיות חצי-פתוחות - כמעט-פתוחות - פתוחות
ראו גם: אלפבית פונטי בינלאומי – פורמנט

אלפבית פונטי בין-לאומי