צמא

Hebrew

Root
צ־מ־א (ts-m-ʾ)
1 term

From Proto-Semitic *ṯ̣amiʔ- (“to thirst”). Compare Arabic ظَمِئَ (ẓamiʔa, “to thirst; to long”).

צָמֵא • (tsamé) (pa'al construction)

Conjugation of צָמֵא (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לצמוא / לִצְמֹא action noun: — passive participle: —
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	צָמֵאתִי		צָמֵאנוּ
	second	צָמֵאתָ	צָמֵאת	צְמֵאתֶם¹	צְמֵאתֶן¹
	third	צָמֵא	צָמְאָה	צָמְאוּ
present		צָמֵא	צְמֵאָה	צְמֵאִים	צְמֵאוֹת
future	first	אֶצְמָא		נִצְמָא
	second	תִּצְמָא	תִּצְמְאִי	תִּצְמְאוּ	תִּצְמֶאנָה²
	third	יִצְמָא	תִּצְמָא	יִצְמְאוּ	תִּצְמֶאנָה²
imperative		צְמָא	צִמְאִי	צִמְאוּ	צְמֶאנָה²
notes		Pronounced צָמֵאתֶם and צָמֵאתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

צָמֵא • (tsamé) (feminine צְמֵאָה, masculine plural צְמֵאִים, feminine plural צְמֵאוֹת) [pattern: קָטֵל]

צָמָא • (tsamá) m [pattern: קָטָל]