תפילת שחרית

המונח "שחרית" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו שחרית (פירושונים).

תפילת שחרית היא התפילה יהודית הנאמרת בבוקר. נוסח התפילה החל להתגבש בימי הבית השני ובהמשך בימי המשנה והתלמוד.

שני חלקיה הקדומים יותר של תפילת שחרית הם קריאת שמע ותפילת העמידה, ועם הזמן צורפו אליה ברכות ותפילות נוספות. בימים שני וחמישי, וכן בשבתות ובחגים ובראש חודש נוספת לתפילת שחרית קריאת התורה.

מקור התפילה

הגישה המדעית מסכימה כי התפילות היהודיות החלו להתגבש בימי הבית השני והמשיכו להתפתח בימי המשנה והתלמוד. לצד זאת קיימת גם גישה מסורתית המייחסת את תיקון תפילת שחרית לדמותו של אברהם אבינו, על פי הפסוק ”וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה'.”^[1]

זמן התפילה

תחילת זמנה של תפילת שחרית הוא מהזריחה (זמן התפילה הוא זמן אמירת תפילת שמונה עשרה). זמן הזריחה נחשב לזמן הטוב ביותר להתפלל תפילת שחרית, על פי הפסוק ”יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ...”^[2]. תפילה בעת הזו נקראת תפילת ותיקין.^[3]

ובדיעבד אפשר להתפלל מעלות השחר.

לגבי סוף זמן תפילת שחרית נחלקו תנאים במשנה: ”תפלת השחר עד חצות; רבי יהודה אומר: עד ארבע שעות.”^[4] להלכה נפסק כדעת רבי יהודה שסוף זמן התפילה הוא בארבע שעות, אבל בדיעבד ניתן להתפלל שחרית עד חצות.^[5]

מאחר שהשעות המדוברות אינן השעות הרגילות, אלא שעות זמניות, נחלקו הפוסקים בחישוב הזמן הזה: לפי שיטת ה"מגן אברהם" מונים את הזמן שמעלות השחר עד צאת הכוכבים ומחלקים אותו ל-12 חלקים, כשכל חלק הוא שעה. וכן הוא מנהג יוצאי תימן ויוצאי עדות המזרח. (שיטה זו היא גם דעת הבן איש חי ושאר המקובלים מבית אל הדוגלים בתפילת ותיקין ככל המקובלים.) לפי שיטת הגר"א מונים את הזמן שמזריחת השמש עד שקיעתה. שיטה זו מובאת לראשונה ברמב"ם, ואחרי כן בכתבי הגר"א, שעל שמו היא קרויה. כך מנהג רוב יוצאי אשכנז. ואולם למרות זאת, רבים מיוצאי אשכנז מחמירים ומקדימים להתפלל כשיטת המגן אברהם.

הנחת טלית ותפילין בתפילת שחרית

נהוג להתעטף בטלית גדול בשעת תפילת שחרית. בחלק מקהילות מזרח אירופה, רק מי שנשוי (או שהיה נשוי) מתעטף בטלית, אך בקהילות אחרות גם בחורים מגיל בר מצווה מתעטפים בטלית.

קצין צה"ל, עשהאל לובוצקי בזמן תפילת שחרית במלחמת לבנון השנייה

כמו כן, נהוג להניח תפילין בשעת תפילת שחרית. זמני הנחת התפילין הם כל היום, אך המנהג הנפוץ בדורות האחרונים הוא להניח תפילין בתפילת שחרית בלבד.

בניגוד לטלית, בה מתעטפים בכל ימות בשנה, הנחת התפילין היא רק בימות החול משום שאין מניחים תפילין בשבת וביום טוב, סיבת המנהג היא מפני שהתפילין נקראו אות והשבת והמועדים גם כן נקראו אות ומכיוון שבשבתות ומועדים יש כבר אות מסתפקים בזו בלבד. בחול המועד נחלקו המנהגים, יש שאינם מניחים תפילין ויש המניחים וחולצים אותן בטרם קריאת ההלל.

דברים שנאסר לעשותם לפני התפילה

אכילה ושתייה

קיים איסור לאכול ולשתות (לגבי שתיית מים, ראו בהמשך) לפני תפילת שחרית, שנלמד מהפסוק לא תאכלו על הדם.^[6] לדעת הרא"ה האיסור הוא מהתורה,^[7] דבר זה מוסבר לדעתו בכך שחיוב התפילה הוא מדאורייתא, וגם האיסור הנלמד מפסוק זה הוא מהתורה. לעומת זאת לדעת רבנו יונה^[8] האיסור הוא מדרבנן, והדרשה מהפסוק היא אסמכתא. השולחן ערוך מסתמך על דעת הראבי"ה ומתיר שתיית מים לפני התפילה.^[9] בניגוד לכך, לדעת ספר מעשה רקח יש לדייק מדברי הרמב"ם שהתיר את השתייה לצמא לפני התפילה,^[10] שיש לאסור גם שתיית מים.^[11] שתיית תה או קפה ללא סוכר מותרת לדעת המתירים שתיית מים, לפי המובא במשנה ברורה מותר גם לשים מעט סוכר בפיו בזמן השתייה, אך ערבוב הסוכר בתוך המשקה אסור,^[12] ולדעת ערוך השולחן מותרת גם שתיית משקאות ממותקים שערבו בהם סוכר.^[13]

בשולחן ערוך הרב נפסק כי הצמא והרעב הם בכלל החולים שמותר להם לאכול לפני התפילה.^[14] בדורות האחרונים, עקב חלישות הדורות, הורו בחסידויות מסוימות (כגון בחסידות חב"ד) שאין להחמיר יותר מפסק זה של השולחן ערוך, היות שזהו דבר הגורם להקל בתפילה עצמה, אלא מוטב לאכול די הצורך לפני התפילה, בצורה שיוכל להשקיע את כל המחשבה והכוחות שלו בתפילה עצמה. ובפרט בשבת, בה מנהג החסידים להאריך בתפילה.

מקור ההיתר לאכילה ושתייה קודם התפילה כדי להתפלל בצורה בריאה ונכונה הגיע מאדמו"רה השלישי של חב"ד אדמו"ר הצמח צדק, שמסופר שכלתו, הרבנית רבקה שניאורסון, כשהייתה בגיל 18 חלתה והרופא ציווה עליה שתאכל תיכף ומיד עם קומה בבוקר משנתה. הרבנית, שלא רצתה לטעום קודם התפילה, החליטה להתפלל מוקדם מהרגיל, ואחר התפילה הייתה אוכלת. כשנודע הדבר לחותנה, אמר לה: "יהודי צריך להיות בריא ובעל כוח. על מצוות נאמר "וחי בהם", הפירוש של "וחי בהם": 'יש להחדיר חיות במצוות. בכדי שיוכלו לעשות זאת חייבים להיות בעל כוח ולהיות בשמחה'". וסיים: "אינך צריכה להיות על בטן ריקה. עדיף לאכול כדי להתפלל, מאשר להתפלל כדי לאכול".

בנוסף, הרבי מליובאוויטש ידוע בהקפדתו לאכול לפני התפילה דבר מאכל ואף מסופר שהורה לחסיד שהקפיד שלא לאכול לפני התפילה: "מעתה תתחיל לאכול בכל יום קודם התפילה, וכתיקון על מה שעד היום לא אכלת – תשפיע על כל חבריך שיתחילו גם הם לאכול קודם התפילה".

הכוונה באכילה זו היא לא "לפתוח סעודה", אלא לאכול מספיק כדי שיהיה כוח להתפלל בכוונה מבלי שיציק הרעב או החשיבה על האוכל שיהיה לאחר התפילה.

אמירת שלום לפני התפילה

נאסר גם לתת שלום לחברו לפני התפילה.^[15] בתלמוד בבלי נאמר שאיסור זה נוהג רק אם השכים לפתחו של חברו, אך אם פגש את חברו באקראי מותר לתת לו שלום. נחלקו הראשונים בעניין זה. שיטה אחת מביאה רק את החילוק בין משכים לפתח חברו שאסור לו לומר לו שלום, ובין פוגש אותו באקראי שמותר בכך.^[16] לשיטה אחרת, גם המשכים לפתחו של חברו מותר לומר לו צפרא דמארי טב, וכל האיסור הוא רק לומר "שלום" משום ששלום הוא אחד משמותיו של הקב"ה.^[17] לשיטה שלישית הפוגש את חברו באקראי מותר לומר לו "שלום", ואם השכים לפתחו לצורך השכמת שלום אסור לו לברכו כלל, והמשכים לפתחו של חברו לצורך אחר ולא לשם נתינת שלום יוכל לומר לו "צפרא דמארי טב".^[18] יש שכתבו שגם במקרה בו פגש את חברו באקראי יאמר לו "צפרא דמארי טב", וזה כדי שעל ידי השינוי מהלשון הרגילה לא ישכח שעליו להתפלל.^[19]

סדר התפילה בימי חול

ברכות השחר

ניתן לחלק את תפילת שחרית של חול לשבע חטיבות עיקריות, כדלקמן:

ברכות השחר וברכות התורה

ערכים מורחבים – ברכות השחר, ברכות התורה, פרשת הקורבנות, פיטום הקטורת, ברייתא דרבי ישמעאל, סידור

החטיבה הפותחת את התפילה אינה אחידה מבחינת אופייה. היא כוללת שלוש חטיבות משנה, שסדרן המקורי לא נשמר וכיום הן שלובות זו בזו בכל המנהגים. חטיבות משנה אלו הן:

ברכות השחר העוסקות בפעולותיו של אדם עם השכמתו, כגון פקיחת עיניים, לבישת בגדים, נעילת נעליים.
ברכות התורה העוסקות בנתינת התורה ובלימוד התורה. אין האדם רשאי ללמוד תורה לפני שמברך ברכות אלו.
קטעי לימוד שונים מהתורה, מהמשנה ומהתלמוד הבבלי, כגון: פרשת התמיד, פרק איזהו מקומן, ברייתא דרבי ישמעאל (תחילת ספרא). יש נוהגים להוסיף עוד פסקאות כגון פסוקי עקדת יצחק (בראשית, כ"ב) ופרשת הקטורת (תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ו', עמוד א').
פסקאות שהוכנסו לתפילה על פי תנא דבי אליהו י"ט. מוסיפים את אלה בקצת קהילות (בעיקר קהילות ספרדיות), אבל ברוב הקהילות הן לא נאמרות.

את החטיבה נועלת תפילת קדיש דרבנן.^[20]

פסוקי דזמרא

ערך מורחב – פסוקי דזמרא

הגרעין של חטיבה זו הם שישה מזמורים מספר תהילים: מזמור קמ"ה עד מזמור נ'. לפני ואחרי מזמורים אלו נאמרות מספר פסקאות, שסדרן ותוכנן שונה במקצת בין המנהגים. הפיסקאות העיקריות המשותפות לכל המנהגים הן:

לפני המזמורים: "ברוך שאמר והיה העולם", "הודו לה' קראו בשמו" (דברי הימים א', ט"ז), מזמור ק' ("מזמור לתודה"), "יהי כבוד ה' לעולם".
אחרי המזמורים: "ויברך דוד את ה'" (דברי הימים א', כ"ט ונחמיה, ט'), שירת הים, "ישתבח שמך לעד".

את החטיבה נועלת תפילת חצי קדיש.

קריאת שמע וברכותיה

חברי קבוצת רודגס בעת תפילת שחרית, שנות השלושים

ערכים מורחבים – קריאת שמע, ברכות קריאת שמע

גרעין החטיבה הוא שלוש פסקאות מהתורה: שמע ישראל (ספר דברים, פרק ו', פסוקים ד'–ט'), והיה אם שמוע (ספר דברים, פרק י"א, פסוקים י"ג–כ"א) ו-ויאמר (ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוקים ל"ז–מ"א). במהלך הקריאה נהוג לאחוז בארבע ציציות הטלית (או ציציות הטלית קטן), ולהניח את כף היד הימנית על העיניים. כמו כן נהוג לנשק את הציציות כאשר מוזכרת המילה "ציצית".

את גרעין החטיבה עוטפות שלוש ברכות, שתיים לפניו ואחת אחריו. שתי הראשונות מכונות ברכת יוצר אור וברכת אהבה, והאחרונה מכונה ברכת גאולה. הנוהג לומר ברכות אלו קדום, והוא נזכר כבר במשנה: "בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה" (משנה, מסכת ברכות, פרק א', משנה ד').

ברכת יוצר אור מבוססת על הפסוק בישעיהו, מ"ה, ז': ”יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע, אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה.”. השלד הקדום של ברכה זו היה כנראה ”ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכול, המחדש בכל יום מעשה בראשית, עושה אורים גדולים, ברוך אתה ה' יוצר המאורות.” נוסח מעין זה עדיין נשתמר בקטעי גניזה ובתפילת היחיד בסידור רס"ג. עם הזמן הורחבה הברכה והיא כוללת כיום קרוב לשלוש מאות מילים.
ברכת אהבה פותחת בחלק מהנוסחים במילים "אהבה רבה" ובאחרים במילים "אהבת עולם". שני הנוסחים קדומים מאוד, ונזכרים עוד בתלמוד הבבלי.^[21] בנוסח הברכה יש חילופים רבים בין המנהגים. הגרסה הקצרה והפשוטה ביותר מצויה בנוסח אשכנז ובנוסח איטליה. סוף הברכה, "הבוחר בעמו ישראל באהבה", אחידה בכל הנוסחים.
ברכת גאולה, נאמרת לאחר שלוש הפיסקאות מן התורה. היא פותחת במילים "אמת ויציב", ומסתיימת במילים "ברוך אתה ה' גָאַל ישראל". ועניינה המרכזי הצהרת האמונה באלהים. מיד לאחריה, ללא הפסקה, מתחילה החטיבה הבאה (תפילת שמונה עשרה).

את החטיבה פותחת הקריאה ברכו: החזן אומר "ברכו את ה' המבורך", הקהל עונה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", והחזן חוזר על משפט זה.

שמונה עשרה

תפילת שחרית. איור מתוך הספר The Spirit of the Ghetto משנת 1902 על חיי היהודים בארצות הברית

ערך מורחב – תפילת שמונה עשרה

תפילת שמונה עשרה היא רצף של תשע עשרה (בזמנים קדומים שמונה עשרה) ברכות. היא נאמרת תחילה בלחש על ידי הקהל, ולאחר מכן החזן חוזר עליה בקול. התפילה כולה נאמרת בעמידה, ברגליים צמודות. לפי מנהג יהודי תימן על פי הרב רצאבי, תפילת שמונה עשרה נאמרת ברגלים מפוסקות.

במהלך חזרת החזן על התפילה נוספות לה שתי פסקאות: פיסקת הקדושה הנאמרת לפני הברכה השלישית; ופיסקת ברכת כהנים, הנאמרת לפני הברכה האחרונה, ובה הכהנים עולים לברך את הציבור. בחלק מהקהילות וכן במקרים מסוימים אין הכהנים עולים לברך אלא הפיסקה נאמרת כולה על ידי החזן. בשעה שהחזן אומר ברכת מודים בחזרת הש"ץ, הקהל אומרים מודים דרבנן.

תחנון

ערך מורחב – תחנון

חטיבת ה"תחנון" לא הייתה שייכת במקורה לתפילת הציבור אלא לתפילת היחיד: ניתנה כאן הזדמנות למתפלל לומר תפילה אישית, איש איש ותחינותיו. עם הזמן הפכה החטיבה לחלק מתפילת הציבור, והיא כוללת כיום אוסף מגוון של פסוקים ותפילות.^[22]

בימים שיש בהם מן השמחה (שבת, ראש חודש, חגים ומועדים ובעוד ימים מסוימים) אין אומרים תחנון. ברוב הקהילות (חוץ מרוב קהילות הספרדים) נאמר חלקים מתחנון בישיבה, כאשר הראש שעון על יד שמאל, ואם התפילין עליה, יש נוהגים ליטות על יד ימין – הד למנהג לומר את התחנון תוך כדי השתטחות על הארץ ("נפילת אפיים").^[22]

ברוב הקהילות, אומרים תחנון "ארוך" בימי שני וחמישי, לעומת תחנון ה"קצר" שבשאר הימים (הזהה לתחנון שאומרים במנחה גם בשני וחמישי).

קריאת התורה

ערך מורחב – קריאת התורה

בימים שני, חמישי, שבתות, חגים (כולל חול המועד), חנוכה ופורים, תעניות וראשי חודשים נוספת לתפילה גם הקריאה בתורה לפני הקדושה דסידרא. בימי שני וחמישי (ובקצת קהילות אשכנז המערבי, גם בימי צום שאינם בשני וחמישי) לאחר הקריאה בתורה וקודם החזרת הספר תורה לארון הקודש, אומר החזן קטע תפילה המתחיל ב"יהי רצון מלפני אבינו שבשמיים" המכיל בקשות שונות. הקטע אינו נאמר בימים שאין אומרים בהם תחנון.

סיום התפילה

לאחר קריאת התורה, ובמקום זה בימים שאין קוראים בתורה, אומרים שוב אשרי, ברוב הקהילות אומרים מזמור כ' (ומדלגים עליו בימים מסוימים), וובא לציון הכולל אמירת קדושה דסידרא. לאחר מכן אומרים קדיש תתקבל.

אחרי קדיש תתקבל, נאמרות תוספות לתפילה. תוספות אלו כוללות, לפי רוב המנהגים, את תפילת פיטום הקטורת, שיר של יום, ברכי נפשי בראש חודש ועלינו לשבח (הסדר משתנה מנוסח לנוסח), ובחלק מן הקהילות אף קטעים נוספים כמו פרשת המן, י"ג עיקרים, שש או עשר זכירות, תהילים, הנחת תפילין של רבנו תם, אמירת מזמור תהילים פ"ג ועוד.

מראש חודש אלול ועד יום הושענא רבה, הנהיגו בכשלוש מאות שנים האחרונות ברוב קהילות ישראל להוסיף בסיום התפילה מזמור כ"ז מספר תהלים – 'לדוד ה' אורי וישעי'. מספר טעמים נאמרו במנהג זה.

לקריאה נוספת

שלמה אנגל, עבודה שבלב זו תפילה חלקים א'–ב' פרוש מקיף לתפילת שחרית של ימי החול (900 עמודים), הוצאת ספריית אלינר, 2004.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תפילת שחרית בוויקישיתוף

אליעזר מלמד, סיום תפילת שחרית, באתר "ישיבה"
תפילת שחרית ברובד הפנימי
תפילת שחרית נוסח עדות המזרח באתר פרשת יהדות
תפילת שחרית לקריאה – כולל הלכות באתר אשובה
תפילת שחרית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מידע על תפילת שחרית בקטלוג הספרייה הלאומית
מאמרים בנושא תפילת שחרית, באתר ספריית אסיף
מהו סדר התפילה, ולשם מה צריך להתפלל? הרב זמיר כהן בהרצאה מיוחדת על התפילה, על פי תורת הסוד

הערות שוליים

^ ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק כ"ז
^ ספר תהילים, פרק ע"ב, פסוק ה'
^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט', עמוד ב'
^ משנה, מסכת ברכות, פרק ד', משנה א'
^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן פ"ט, סעיף א'
^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י', עמוד ב'.
^ חידושי הרא"ה ברכות דף י עמוד ב.
^ תלמידי רבנו יונה על הרי"ף בברכות דף ה עמוד א.
^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן פ"ט, סעיף ג'.
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ה', הלכה ב'.
^ מעשה רקח על משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ו', הלכה ד'.
^ משנה ברורה, סימן פ"ט, סעיף קטן כ"ב.
^ הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, פט, סימן כ"ג.
^ ”ואפילו עכשיו, שאין מכוונים כל-כך בתפילה, אם רוצה לאכול ולשתות כדי לכוון – הרשות בידו.”
^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ד, עמוד א', משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ו', הלכה ד'.
^ זו שיטת הרי"ף, רש"י, תוספות והרמב"ם. לדעת הב"ח (סימן פט) לשיטה זו אם הלך לפתח חברו לצורך כלשהו, אין לו לומר לו שלום או בוקר טוב, ולעומת זאת ניתן להבין מדבריהם שכל עוד לא הלך לשם הקבלת פנים יוכל לומר לו שלום או בוקר טוב, ובדומה לשיטת תלמידי רבנו יונה.
^ זו שיטת חכמי פרובאנס המובאת בתלמידי רבנו יונה ברכות דף ח עמוד א בדפי הרי"ף דיבור המתחיל ודווקא.
^ זו שיטת רבנו יונה המובאת בתלמידי רבנו יונה ברכות ח עמוד א דיבור המתחיל ודווקא, והיא השיטה הראשונה בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן פ"ט, סעיף ג'.
^ ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן פ"ט, סעיף ג' בדעה השנייה שהיא דעת הראב"ד המובאת בחידושי הרשב"א. לדעת המשנה ברורה זו חומרא של הראב"ד שאין לה בסיס בגמרא. לעומת זאת ניתן להסביר ששיטה זו מבוססת על גרסת הרא"ה, ומחלק בין משכים לפתחו שאסור מכל וכל, לבין מי שאינו משכים לפתחו שמותר בלשון שונה.
^ אולם, קדיש זה לא מופיע בסידורי אשכנז הישנים.
^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"א, עמוד ב'
^ ¹ ² ראו מקורות בערך המורחב.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

[1] ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק כ"ז

[2] ספר תהילים, פרק ע"ב, פסוק ה'

[3] תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט', עמוד ב'

[4] משנה, מסכת ברכות, פרק ד', משנה א'

[5] שולחן ערוך, אורח חיים, סימן פ"ט, סעיף א'

[6] תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י', עמוד ב'.

[7] חידושי הרא"ה ברכות דף י עמוד ב.

[8] תלמידי רבנו יונה על הרי"ף בברכות דף ה עמוד א.

[9] שולחן ערוך, אורח חיים, סימן פ"ט, סעיף ג'.

[10] משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ה', הלכה ב'.

[11] מעשה רקח על משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ו', הלכה ד'.

[12] משנה ברורה, סימן פ"ט, סעיף קטן כ"ב.

[13] הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, פט, סימן כ"ג.

[14] ”ואפילו עכשיו, שאין מכוונים כל-כך בתפילה, אם רוצה לאכול ולשתות כדי לכוון – הרשות בידו.”

[15] תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ד, עמוד א', משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ו', הלכה ד'.

[16] זו שיטת הרי"ף, רש"י, תוספות והרמב"ם. לדעת הב"ח (סימן פט) לשיטה זו אם הלך לפתח חברו לצורך כלשהו, אין לו לומר לו שלום או בוקר טוב, ולעומת זאת ניתן להבין מדבריהם שכל עוד לא הלך לשם הקבלת פנים יוכל לומר לו שלום או בוקר טוב, ובדומה לשיטת תלמידי רבנו יונה.

[17] זו שיטת חכמי פרובאנס המובאת בתלמידי רבנו יונה ברכות דף ח עמוד א בדפי הרי"ף דיבור המתחיל ודווקא.

[18] זו שיטת רבנו יונה המובאת בתלמידי רבנו יונה ברכות ח עמוד א דיבור המתחיל ודווקא, והיא השיטה הראשונה בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן פ"ט, סעיף ג'.

[19] ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן פ"ט, סעיף ג' בדעה השנייה שהיא דעת הראב"ד המובאת בחידושי הרשב"א. לדעת המשנה ברורה זו חומרא של הראב"ד שאין לה בסיס בגמרא. לעומת זאת ניתן להסביר ששיטה זו מבוססת על גרסת הרא"ה, ומחלק בין משכים לפתחו שאסור מכל וכל, לבין מי שאינו משכים לפתחו שמותר בלשון שונה.

[20] אולם, קדיש זה לא מופיע בסידורי אשכנז הישנים.

[21] תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"א, עמוד ב'

[מורחב-22] ¹ ² ראו מקורות בערך המורחב.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]