גיא מרוז

גיא מרוז
לידה	2 בספטמבר 1961 (בן 63); קיבוץ תל יצחק, ישראל
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1979
עיסוק	עיתונאי ואיש טלוויזיה
סוג כתב	הגשת "אורלי וגיא" בערוץ 13
בן או בת זוג	אורלי וילנאי
קישורים חיצוניים
טוויטר	guymeroz

גיא מרוז (נולד ב-2 בספטמבר 1961) הוא עיתונאי, מגיש טלוויזיה, תסריטאי, מחזאי, זמר, שחקן, מוזיקאי וסאטיריקן ישראלי.

אורלי וילנאי וגיא מרוז באולפן "אורלי וגיא", 2013

ביוגרפיה

מרוז נולד בקיבוץ תל יצחק^[1]. הוא בנה של דליה מרוז, ששימשה דוברת התזמורת הפילהרמונית הישראלית^[2]^[3]. מרוז הוא בן דודה של השחקנית יובל שרף. בעשור השני של המאה ה-21 לומד מרוז לתואר במדע המדינה-פוליטיקה וממשל באוניברסיטת בר-אילן.

קריירה

ב-1979, בעודו בן 17, הקליט את השירים "סיפור קטן" ו"הכל ולא כלום". ב-1981 הקליט עם להקת "גל שקט", את אלבומו היחיד והשיר "האופנוע משנות החמישים". מרוז הקליט לאחר מכן שירים נוספים.

מרוז יצר והגיש יחד עם יוני להב את תוכנית הסאטירה "נייס גיא", אשר שודרה בערוץ 2 הניסיוני בין השנים 1992–1993. ב-1994 הנחה את התוכנית לילדים "אוטוטו" ששודרה בטלוויזיה החינוכית, ומאוחר יותר את תוכנית ההמשך "גיא-גלים". ב-1997 שימש כאחד המנחים של "זאפ לראשון" והיה המנחה של התוכנית "אגדו" שהציגה אגדות עם באופן קומי וסאטירי. יוני להב היה אחד הכותבים הקבועים. ב"אגדו" הכיר מרוז את השחקן ירון לוי-סבג שהיה אחד המשתתפים הקבועים. ב-1998 שיחק את רב החובל גיא בתוכנית "ספינת האהבה של זאפ", והגיש את תוכנית המסעות הקומית "טליובלה" לצד ירון לוי-סבג. במקביל כתב במדורי סאטירה בעיתונות הכתובה ובאינטרנט.

בשנת 2000 חבר שוב ליוני להב בספיישל סאטירי בשם "המחשוף 2000" בערוץ 2. בעקבות זאת המשיכו השניים לתוכנית השבועית "המחשוף". מספר קטעים מהתוכנית עוררו מחלוקת בציבור. בעיקרם, קטע בו השחקנית אביטל דיקר הופיעה לכאורה בעירום באחת התוכניות (על אף הסתרת איבריה האינטימיים באמצעים טכניים), וקטע בו מרוז ולהב קורעים דגלים של ישראל ושל הרשות הפלסטינית, הופכים את הדגלים לכדור, ומתמסרים בו. התוכנית ירדה מהמסך לאחר עונה אחת.

בשנת 2003, כאשר שימש כעורך תוכנית הטלוויזיה "פיני הגדול" בערוץ ביפ, יצרו מרוז ומגיש התוכנית גיל קופטש מערכון בו נראה שמעון סרברניק, ניצול מחנה ההשמדה חלמנו, בקטע וידאו מתוך סרטו של קלוד לנצמן, "שואה". במערכון הצמידו מרוז וקופטש לדבריו של סרבניק תרגום אלטרנטיבי, בעל אופי פורנוגרפי בוטה. כתוצאה מהמעשה נתבעו היוצרים על ידי סרבניק^[4] ועל ידי קלוד לנצמן^[5], ונאלצו לפרסם התנצלות ולשלם פיצויים גבוהים.

הנחה את "בולדוג" בערוץ 8 בכבלים, תוכניות אשר חשפו שחיתויות. לאחר מכן הגיש בערוץ 2 את "המשמר האזרחי", תוכנית שמתכונתה עברה לרדיו 99 ועזרה לציבור להילחם בבירוקרטיה. בהמשך, יחד עם אורלי וילנאי, הגיש בגלי צה"ל את התוכנית "יהיה בסדר", אשר גם היא עסקה בענייני בירוקרטיה.

ב-2007, יצר יחד עם רענן שקד את סדרת הדוקו-ריאליטי "איפה הכסף" עבור שידורי קשת בערוץ 2 (4 פרקים)^[6]. בערב יום השואה ה'תשס"ח הוקרן בערוץ 2 סרטם של וילנאי ומרוז "מוסר השילומים - המלחמה נמשכת", שבו האשימו את ועדת התביעות ואישים מטעמה בכך שהם מעכבים תשלומים המיועדים לניצולי השואה ומעדיפים את תקצובם של מוסדות שאינם קשורים לניצולים. ועדת התביעות טענה כי מדובר ב"עלילה אכזרית ומעוותת" ותבעה את בני הזוג. בהסכם פשרה הוחלט כי הם יפרסמו התנצלות ויעבירו לוועדה פיצוי בסך של 150 אלף ש"ח, שיועבר לארגון "עמך"^[7].

בינואר 2011 החלו מרוז ורעייתו אורלי וילנאי להגיש מדי יום תוכנית בוקר בשם "אורלי וגיא" בערוץ עשר. מיוני 2018 משודרת התוכנית בשעות הערב. בשנת 2014, השתתפו בני הזוג בעונה השנייה של הסדרה הדוקומנטרית "מחוברים פלוס", המשודרת בהוט.

הוא מפיק יחד עם המאמן האישי אלון גל את הפסטיבל השנתי לאמני ומופעי רחוב בזכרון יעקב.

נוסף על עבודתו בטלוויזיה, מרוז כתב טור שבועי ברשת המקומונים של מעריב, "זמן מעריב".

בשנת 2017 מחזה פרי עטו "עיתונאי על תנאי" מוצג בתיאטרון הבימה בבימוי נורמן עיסא.

בשנת 2020, בעקבות התפרצות מגפת הקורונה, יצר עם אשתו אורלי וילנאי את הסרט התיעודי "ומה אם כל העולם טועה?" ובו שולבו מומחים מתחום הרפואה המתנגדים למדיניות הטיפול בקורונה בישראל ובעולם^[8]. הסרט זכה למאות אלפי צפיות תוך מספר ימים ולתגובות המפריכות את טענותיו מצד מדענים^[9]. בספטמבר 2021, פרסמו השנים את הסרט התיעודי "עזבו את הילדים" שעוסק במדיניות הממשלה בהקשר לילדים ובני נוער. גם סרט זה זכה לביקורת מאנשי מדע ורפואה^[10]. בדצמבר 2021 פרסמו השנים פוסט הקורא לנשים שעברו לידה שקטה לאחר החיסון לדווח על כך. משרד הבריאות יצא בחריפות כנגד פוסט זה. בתגובה, אורלי וגיא הגישו תביעה כנגד משרד הבריאות^[11].

לקראת סוף 2020 יזם מרוז את הפיכת ספר הילדים המצליח "תפילילה" (מאת מאיה חנוך ומיכל כהן-חי) לאלבום ובו שירי הספר מולחנים. גיא הלחין שבעה מהשירים, ואת הנותרים הלחינו שלום חנוך יוני רכטר, אלון אולארצ'יק, אלון עדר, נינט טייב, בן ארצי, אסתר רדא ותמרי מסיקה, בתם בת ה-9 של מירי מסיקה ואורי זך. את שירי האלבום, שיצא בהליקון (חברה) מבצעים שלום חנוך, אלון עדר, נינט טייב, בן ארצי, אסתר רדא, מירי מסיקה, אבי גרייניק, עמרי קרן, נעמה חי וגיא מרוז. הפיק מוזיקלית ועיבד את האלבום יונתן בר גיורא. האלבום זכה ללמעלה מחצי מיליון האזנות בפלטפורמות הדיגיטליות השונות בשנת 2021.

החל מ-2024 מעלה תיאטרון "הבימה" את המחזמר "האמיני יום יבוא" מאת מרוז על תולדות חייה של יפה ירקוני^[12]. באפריל 2024 החל להגיש ביחד עם אורלי וילנאי את התוכנית השבועית חוזרים עם תקווה בגלי צה"ל^[13]. בשנה זו העלה הצגת יחיד בשם "לא נורמלי", העוסקת בהתמודדותו עם משבר נפשי קשה, ובנוסף, הוא כותב הצגה על חייו של שמעון פרס^[14] .

דעותיו הפוליטיות

מרוז ידוע בעמדותיו השמאליות הנחרצות ובפעילותו בנושאים חברתיים – כמו תמיכה במאבק הנכים, מחוסרי דיור, קשישים, מצבם של ניצולי השואה^[15] והתנגדות למדיניות ההפרטה בישראל.

ביולי 2010 הודיע על כוונתו להצטרף לפוליטיקה אם תתמודד רשימת "השמאל הלאומי" בבחירות לכנסת^[16].

פרסים

"פרס פרימור" של הרשות השנייה לשנת 2009^[17].

חיים אישיים

בעבר היה גיא מרוז בן זוגה של שלי יחימוביץ'. הוא נשוי בפעם השנייה, כשמאשתו הראשונה, הוא אב לשלושה וסב. בנו דניאל הוא שחקן.

ב-31 בדצמבר 2008 נישא בטקס אזרחי לאורלי וילנאי. הזוג מתגורר בשיכון בבלי^[18]. בשנים 2011–2012 ניסו בני הזוג להביא ילד משותף לעולם, ולשם כך עברו טיפולי הפריה חוץ-גופית. בני הזוג תיעדו את טיפולי ההפריה והתהליך שהם עברו במהלכם, בסרטם "זוג או ילד" שהוקרן בערוץ 10^[19].

בספטמבר 2017 התחתן שוב עם וילנאי, הפעם בטקס דתי^[20]. בני הזוג הם משפחת אומנה לבנם של מסתננים מאריתריאה^[21]^[22]^[23].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גיא מרוז בוויקישיתוף

גיא מרוז, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
גיא מרוז, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
גיא מרוז, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
גיא מרוז, באתר AllMovie (באנגלית)
גיא מרוז, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
גיא מרוז, באתר MusicBrainz (באנגלית)
גיא מרוז, באתר Discogs (באנגלית)
גיא מרוז, דף שער בספרייה הלאומית
גיא מרוז, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
גיא מרוז, בארכיון הבימה
ראיון ליומן שישי עם גיא מרוז ושאר משתתפי האלבום תפילילה
שיר הנושא מתוך "שרים תפילילה" שהלחין מרוז, בביצוע כל חברי הפרויקט.
אורלי וגיא, באתר חדשות 13, 30 ביוני 2019
גיא מרוז, הסיגריה האחרונה של גיא מרוז, באתר nrg‏, 7 בדצמבר 2005
אלון הדר, זוג או מרד, באתר nrg‏, 26 באפריל 2008
הגר רם, ‏גיא מרוז: "הייתי שמח לדעת מתי משקרים לי", באתר ‏מאקו‏, 12 במרץ 2009
אמילי גרינצווייג‏, היי גיא, באתר וואלה, 23 ביולי 2010
יונתן אסתרקין, אני מכור לסבל: ריאיון עם גיא מרוז, באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2010
עופר מתן, עכבר העיר אונליין, "מי שתוקף אותי באלימות - חוטף חזרה באלימות", באתר הארץ, 26 באוגוסט 2010
נועה רוזין‏, אורלי וילנאי וגיא מרוז: "אין שום דבר שהצופים שלנו לא יכולים לשמוע", באתר וואלה, 17 בפברואר 2013
יוני בינרט, צמודים, לוחמניים ומושכים אש: אורלי וילנאי וגיא מרוז בראיון זוגי, באתר Xnet‏, 4 באפריל 2013
ליאת רון, ‏"כשאשכנזי אמר לאורלי 'כוסית' - הייתי חייב לכתוב על זה", באתר גלובס, 17 באוגוסט 2013
זיו ביילין, ‏גיא מרוז: "אני רוצה לעשות פה מהפכה כלכלית - מורה טוב ומנהל בנק טוב ירוויחו אותו דבר; רוצה להיות ראש עיריית ת"א יחד עם אורלי בעשור הבא", באתר גלובס, 8 באפריל 2014
יהודה נוריאל, הרעש שאחרי הסערה, באתר ynet, 1 ביולי 2016
יעקב לויתם, שער הגיא, באתר ישראל היום, 30 בנובמבר 2017
מאמריו של גיא מרוז (אורכב 02.09.2014 בארכיון Wayback Machine), בעיתון "מעריב השבוע"
הבלוג של גיא מרוז באתר nrg מעריב
גיא מרוז מקריא שיר של חנוך לוין "את מי אהבה אהובתי", גלי צה"ל, יולי 2017
שרי מקובר־בליקוב, אורלי וגיא נגד העולם, באתר "ידיעות אחרונות", 15 בנובמבר 2019
איתי אילנאי, גילית קוזבה, אורלי וגיא קונספירציות בע"מ, באתר "ידיעות אחרונות", 31 בדצמבר 2021
מאיה כהן, ניר וולף, "לקום מהמיטה היה מאבק, כל יום כמו מוות. חצי שנה הסתובבתי בפרנויות, פחדתי שיהרגו אותי, שאורלי תעזוב", באתר ישראל היום, 4 באפריל 2024
מאיה גדש, ‏הציוץ נגד בן גביר שהוביל ל"התמוטטות כללית": גיא מרוז בראיון חושפני, באתר מעריב אונליין, 29 באוגוסט 2024

הערות שוליים

^ מראיין גבי גזית, רדיו ללא הפסקה - גיא מרוז: "אעשה כל מה שאני יכול מבחינת החוק כדי להרוס את קיבוץ תל יצחק!", 3 באוקטובר 2012
^ נעם בן-זאב, דליה מרוז, דוברת התזמורת הפילהרמונית, הלכה לעולמה, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2012
^ גיא מרוז, התזמורת המשיכה לנגן, באתר nrg‏, 4 באוקטובר 2012
^ בועז גריילסמר, ניצול שואה תובע את "פיני הגדול", באתר nrg‏, 9 באוגוסט 2004
^ רועי הולר, קלוד לנצמן דורש חצי מיליון שקל מ"פיני הגדול", באתר ynet, 3 באפריל 2005
^ גלי ברגר, גיא מרוז חיפש אפיקי השקעה והגיע למסקנה: "כסף זה מקצוע", באתר TheMarker‏, 29 ביוני 2007
^ אורן פרסיקו, המלחמה מסתיימת בהתנצלות, באתר העין השביעית, 19 במרץ 2012
^ ומה אם כל העולם טועה | מחדל הקורונה - העדויות שלכם, באתר Corona files
^ איתן פרידמן, ‏לא כולם טעו: ישראל נגררה אחר מחדל הסגרים בעולם - במקום להיות מודל לחיקוי, באתר ‏מאקו‏, 12 בינואר 2021
^ מומחים: האם הטיעונים בסרטם השני של אורלי וגיא מוצדקים, באתר ‏מאקו‏, 29 בספטמבר 2021
^ אורלי וגיא תובעים את משרד הבריאות, זה הסכום שידרשו, באתר אייס, 31 בדצמבר 2021
^ מחזה מוסיקלי חדש: האמיני יום יבוא, באתר תיאטרון הבימה
^ חוזרים עם תקווה, באתר גלי צה"ל
^ יואב בירנברג, גיא מרוז: "חשבתי שהדיכאון יימשך עד סוף החיים", באתר ynet, 25 בספטמבר 2024
^ אלון הדר, סופשבוע, זוג או מרד, באתר nrg‏, 26 באפריל 2008
^ ההודעה נמסרה לראשונה בחשבון הטוויטר של "השמאל הלאומי".
^ ערן בר-און, הוכרזו הזוכים ב"פרס פרימור" של הרשות השנייה, באתר ynet, 16 בנובמבר 2009
^ דודי פטימר, ‏“חופש הפעולה הגדול שניתן בתוכנית אירוח ברשת זה דבר ענק”, באתר מעריב אונליין, 22 ביוני 2020
^ זוג או ילד: הסרט המלא, באתר nana10‏, 11 בספטמבר 2012(הקישור אינו פעיל, 4.1.2020)
מיה סלע, לסכן את החיים כדי לעמוד בתקן, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2012
^ מזל טוב: אורלי וגיא התחתנו כדת וכדין, באתר ‏מאקו‏, 16 בספטמבר 2017
^ מיקי לוין, ‏אורלי וילנאי וגיא מרוז בדרך להפוך למשפחת אומנה, באתר מעריב אונליין, 14 בדצמבר 2014
^ אימוץ נעים: אורלי וגיא יוצאים ל"חופשת לידה", באתר וואלה, 20 בינואר 2015
^ מרוז לא שותק כשמעליבים את בנו האריתראי, באתר nrg‏, 8 בנובמבר 2015

[1] מראיין גבי גזית, רדיו ללא הפסקה - גיא מרוז: "אעשה כל מה שאני יכול מבחינת החוק כדי להרוס את קיבוץ תל יצחק!", 3 באוקטובר 2012

[2] נעם בן-זאב, דליה מרוז, דוברת התזמורת הפילהרמונית, הלכה לעולמה, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2012

[3] גיא מרוז, התזמורת המשיכה לנגן, באתר nrg‏, 4 באוקטובר 2012

[4] בועז גריילסמר, ניצול שואה תובע את "פיני הגדול", באתר nrg‏, 9 באוגוסט 2004

[5] רועי הולר, קלוד לנצמן דורש חצי מיליון שקל מ"פיני הגדול", באתר ynet, 3 באפריל 2005

[6] גלי ברגר, גיא מרוז חיפש אפיקי השקעה והגיע למסקנה: "כסף זה מקצוע", באתר TheMarker‏, 29 ביוני 2007

[7] אורן פרסיקו, המלחמה מסתיימת בהתנצלות, באתר העין השביעית, 19 במרץ 2012

[8] ומה אם כל העולם טועה | מחדל הקורונה - העדויות שלכם, באתר Corona files

[9] איתן פרידמן, ‏לא כולם טעו: ישראל נגררה אחר מחדל הסגרים בעולם - במקום להיות מודל לחיקוי, באתר ‏מאקו‏, 12 בינואר 2021

[10] מומחים: האם הטיעונים בסרטם השני של אורלי וגיא מוצדקים, באתר ‏מאקו‏, 29 בספטמבר 2021

[11] אורלי וגיא תובעים את משרד הבריאות, זה הסכום שידרשו, באתר אייס, 31 בדצמבר 2021

[12] מחזה מוסיקלי חדש: האמיני יום יבוא, באתר תיאטרון הבימה

[13] חוזרים עם תקווה, באתר גלי צה"ל

[14] יואב בירנברג, גיא מרוז: "חשבתי שהדיכאון יימשך עד סוף החיים", באתר ynet, 25 בספטמבר 2024

[15] אלון הדר, סופשבוע, זוג או מרד, באתר nrg‏, 26 באפריל 2008

[16] ההודעה נמסרה לראשונה בחשבון הטוויטר של "השמאל הלאומי".

[17] ערן בר-און, הוכרזו הזוכים ב"פרס פרימור" של הרשות השנייה, באתר ynet, 16 בנובמבר 2009

[18] דודי פטימר, ‏“חופש הפעולה הגדול שניתן בתוכנית אירוח ברשת זה דבר ענק”, באתר מעריב אונליין, 22 ביוני 2020

[19] זוג או ילד: הסרט המלא, באתר nana10‏, 11 בספטמבר 2012(הקישור אינו פעיל, 4.1.2020)
מיה סלע, לסכן את החיים כדי לעמוד בתקן, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2012

[20] מזל טוב: אורלי וגיא התחתנו כדת וכדין, באתר ‏מאקו‏, 16 בספטמבר 2017

[21] מיקי לוין, ‏אורלי וילנאי וגיא מרוז בדרך להפוך למשפחת אומנה, באתר מעריב אונליין, 14 בדצמבר 2014

[22] אימוץ נעים: אורלי וגיא יוצאים ל"חופשת לידה", באתר וואלה, 20 בינואר 2015

[23] מרוז לא שותק כשמעליבים את בנו האריתראי, באתר nrg‏, 8 בנובמבר 2015

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]