הצגת המקור של הדף "היסטוריה של עם ישראל"

{{אין לבלבל עם|היסטוריה של מדינת ישראל|היסטוריה של ארץ ישראל|}}
{{מפנה|תולדות ישראל|סדרת ספרים בשם זה|זאב יעבץ#ספריו}}
{{מפנה|תו"י|תוספות ישנים|תוספות}}
'''היסטוריה של עם ישראל''' היא ה[[היסטוריה]] של ה[[עם]] וה[[תרבות]] ה[[יהדות|יהודית]]. היא משתרעת על פני אלפי שנים מ[[העת העתיקה]] ועד ימינו. היהודים, שמקורם על פי ה[[מסורת (יהדות)|מסורת]] בחלק מ[[שבטי ישראל]], ובממלכות [[עברים|העבריות]] [[ממלכת ישראל|ישראל]] ו[[ממלכת יהודה|יהודה]], התגוררו בחלקים נרחבים של [[כדור הארץ]] ויצרו [[ציוויליזציה|תרבויות]] עשירות, השייכות למנעד התרבות היהודית. התרבות, הלשון, ומכלול היצירה היהודית לדורותיה, נכללים בתולדות עם ישראל.

==העת העתיקה==
===ההיסטוריוגרפיה המקראית===
{{ערך מורחב|ערכים=[[ארכאולוגיה מקראית]], [[רשימת ממצאים מרכזיים בארכאולוגיה מקראית]]}}

ה[[מקרא]] הוא מקור לתולדות עם ישראל בעת העתיקה. הוא מספר את ההיסטוריה של עם ישראל בתוך עמי האזור, ומקיף פרק זמן ארוך ביותר של למעלה מאלף שנים, החל ב[[תקופת הברונזה המאוחרת]], [[המאה ה-15 לפנה"ס]], ועד ל[[התקופה הפרסית|תקופה הפרסית]], [[המאה ה-5 לפנה"ס]] – מראשית התגבשות העם ועד ל[[שיבת ציון]].

בשונה מהגישה [[דת|הדתית]] – היהודית ו[[נצרות|הנוצרית]], הרואות במקרא מקור נאמן לתולדות עם ישראל – ההתייחסות אל המקרא בזרמים המרכזיים של ספרות המחקר היא כאל מקורות היסטוריוגרפיים אחרים. רוב [[ביקורת המקרא|חוקרי המקרא]] רואים בו [[מסמך]] אנושי שחובר ונערך על ידי אנשים רבים ובמשך מאות שנים, מתוך גישות ומגמות שונות – דתיות, פוליטיות ואחרות, שמעיבות על יכולתו לתאר את האמת ההיסטורית. החוקרים משתמשים בממצאים חוץ-מקראיים, למשל ב[[ממצא ארכאולוגי|ממצאים ארכאולוגיים]] מן ה[[לבנט]] או רשומות ממצרים או מבבל, כדי לנסות לשפוך אור על המציאות ההיסטורית שהייתה בפועל. בעוד חלק מן הממצאים תומכים בפרטים המוזכרים במקרא, אחרים סותרים אותו באופן חלקי או מלא, ובדרך כלל תמונת המצב חלקית ומהווה כר פורה למחלוקות ודיונים.{{הערה|שם=קנוהל_מבוא|"[[מאין באנו (ספר)|מאין באנו]]", פרופ' [[ישראל קנוהל]], הוצאת [[כנרת זמורה-ביתן דביר]] [[2008]], מבוא, עמ 12}}
[[קובץ:Mesopotamia-HE.png|שמאל|ממוזער|200px|אזור מסופוטמיה]]

===תקופת המקרא עד המלוכה===
על פי המסורת היהודית, תקופה מוקדמת זו היא תקופה מכוננת בהיסטוריה של עם ישראל, בה התגבשו העברים לעם.

במחקר מנסים לשפוך אור על התקופה, וישנן מחלוקות שונות כיצד הייתה המציאות ההיסטורית בפועל.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=5FQnW2bW10E&list=PLMCs87G_wYmduUFxihCcBbVfXGnsRZres&index=15&t=2072s|הכותב=עמיחי מזר|כותרת=עמיחי מזר עושה סדר בארכיאולוגיה והיסטוריה של בני ישראל|אתר=|תאריך=}}</ref> עקב מיעוט הממצאים החוץ-מקראיים על התקופה, בעשורים האחרונים, עם התפתחות המחקר הארכאולוגי במזרח התיכון, מתבססים ב[[השערה (מדע)|השערות]] מחקריות במקרים רבים על השוואה לידוע לנו על תרבויות הסמוכות באותן התקופות, שהתגבשו גם הן בתקופה זו לעמים.

==== ראשית עם ישראל על פי המחקר ====
[[קובץ:Merneptah Israel Stele Cairo.JPG|ממוזער|שמאל|200px|"[[מצבת ישראל]]"]]{{ערך מורחב|ערכים=[[ביקורת המקרא]], [[יציאת מצרים במחקר]]}}
במחקר מקובל שהטקסטים המקראיים שמספרים על ראשית עם ישראל נכתבו מאות שנים אחרי התקופה אותה הם מתארים, שכן תרבות כתיבה בעברית התפתחה בארץ ישראל רק במהלך ה[[האלף ה-1 לפנה"ס|אלף הראשון לפנה"ס]].{{הערה|יורם כהן, [https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Yoram_Cohen_LR.pdf כתיבה, קריאה ואוריינות במזרח הקדום], יד בן צבי, עמ' 174}}{{הערה|שם=Eerdmans|{{קישור כללי|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=2Vo-11umIZQC&pg=PA153&lpg=PA153&dq=Deuteronomy+John+W+Rogerson&redir_esc=y#v=onepage&q=Deuteronomy%20John%20W%20Rogerson&f=false|הכותב=|כותרת=Eerdmans Commentary on the Bible|אתר=|תאריך=}}}}{{הערה|שם=Deuteronomy|{{קישור כללי|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=ATDWInu5VCwC&pg=PR7&dq=Deuteronomy&redir_esc=y&hl=iw#v=onepage&q&f=false|הכותב=|כותרת=Deuteronomy: Issues and Interpretation|אתר=|עמודים=5|תאריך=}}}} עקב המחסור באזכורים ישירים של עם ישראל ב[[ממצא ארכאולוגי|ממצאים ארכאולוגיים]] לפני [[תקופת הברזל]] המאוחרת, לא ניתן לקבוע בוודאות כיצד התגבש העם. האזכור הקדום ביותר של השם "ישראל" שנתגלה ב[[ממצא ארכאולוגי]], הוא [[מצבת ישראל|מצבה]] שהקים [[מרנפתח|פרעה מרנפתח]] לזכר מסע כיבושים שערך ב[[כנען]] בסוף [[המאה ה-13 לפנה"ס]], ומזכירה את השמדתה של קבוצה הנקראת "ישראל". הממצא הארכאולוגי הבא, שמזכיר את [[ממלכת ישראל]], הוא [[מצבת מישע]] המתוארכת למחצית השנייה של [[המאה ה-9 לפנה"ס]].

אסכולות שונות במחקר נעות על הטווח שבין קבלת התיאור המקראי ככזה שנאמן באופן כללי להיסטוריה; דרך אסכולות שרואות במסורות היהודיות מיתוסים שהתגבשו סביב גרעין כלשהו של אמת; ועד לאסכולות ששוללות את אמיתות התיאור המקראי של תקופות אלו, ורואות בתיאור אגדות-למעשה.

בספרות המחקר הועלו [[תאוריה מדעית|תאוריות]] ו[[השערה (מדע)|השערות]] שונות בנוגע לראשית ישראל. ישנם חוקרים המייחסים את עיקר התפתחותו של עם ישראל באוכלוסייה שצמחה בתוך [[כנען]]; אחרים מייחסים את מרבית המשקל ל[[נוודים]] שהגיעו ממקומות חיצוניים; וישנם חוקרים שסוברים שהיה זה שילוב של הנסיבות, ושהעם נוצר ממספר [[אתניות|קבוצות אתניות]] שונות, שמקורן ב[[מסופוטמיה]], במצרים ובכנען, תוך שילוב המסורות השונות והתעצבות הדרגתית של האמונה באל אחד.{{הערה|[[ישראל קנוהל]], '''מאין באנו; הצופן הגנטי של התנ"ך''', [[הוצאת דביר]], 2008}}{{הערה|ישראל קנוהל, '''השם; המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים''', הוצאת דביר, 2012}}

להלן פירוט של חלק מהגישות:
:* במהלך [[המאה ה-12 לפנה"ס|המאה ה-12 לפני הספירה]], התערער המזרח התיכון בסדרה של אירועים, המכונים כיום [[משבר תקופת הברונזה המאוחרת]]. על רקע פלישת [[גויי הים]] נפסקה השליטה המצרית בכנען.<ref name=":2" /> בהיעדרו של שלטון מרכזי, החלה התפתחותן של מספר קבוצות אתניות שישבו בארץ ישראל מקדמת דנא. אחת ההשערות המייחסות משקל רב לצמיחה מתוך אוכלוסייה מקומית, מכונה "הגישה הסוציולוגית". על פי גישה זו, מקורו של עם ישראל היה בשכבות מדוכאות של תושבי ערי חוף ה[[כנענים|כנעניות]] בארץ, אשר מרדו בשלטון, והתיישבו בהרי [[יהודה ושומרון]] מכיוון שהיו אזורים ריקים יחסית באותה עת. התומכים בהשערה זו רואים את התיאור המקראי, ובכלל זה את סיפור [[יציאת מצרים]], כ[[מיתוס]] ולא כתיאור היסטורי.{{הערה|שם=ההר המרכזי|'''ההר המרכזי''', ירושלים: הוצאת [[יד יצחק בן-צבי]], 2002, עמ' 134.}}
:* ההשערות שמתייחסות לנוודים נתמכות בממצאים שונים – ישירים או עקיפים – להגעת אוכלוסיות שונות לכנען. מחקריהם של ה[[ארכאולוג]]ים [[אלברכט אלט]] ו[[אדם זרטל]] תומכים בהשערה בשם "החדירה השקטה", לפיה הגיעו קבוצות גדולות של נוודים מ[[עבר הירדן המזרחי]] ב[[תקופת הברזל בארץ ישראל|תקופת הברזל השנייה]], נכנסו לאזור [[הרי יהודה]] ושומרון, והקימו שם את יישוביהם, בתהליך שארך כ-200 שנה. החוקרים סוברים, כי ראשיתה של ההתנחלות הייתה באזור הספר המזרחי, ומשם חדרו שבטי ישראל לשולי העמקים המזרחיים בשומרון, ולבסוף גם לאזור [[גב ההר]].{{הערה|שם=ההר המרכזי}} חוקרים נוספים צידדו בהערכה זו לאחר שהתגלו ממצאים ארכאולוגיים המצביעים על צמיחה בהתיישבות באותה תקופה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/j.1749-8171.2007.00037.x|הכותב=|כותרת=Religion, Identity and the Origins of Ancient Israel|אתר=Wiley Online Library|תאריך=}}</ref><ref name=":1" /> קִרבה לשונית ועדויות מקראיות עשויות לרמוז על הגעתם של נוודים מקבוצות שבטים [[אמורים|אמוריים]] ששכנו ב[[המדבר הסורי|מדבר הסורי]] ונאלצו לרדת דרומה בלחץ הכיבוש ה[[חורים|חורי]].{{הערה|והשווה גם יחזקאל טז, ג: "כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה', לִירוּשָׁלִַם, מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ, מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי; אָבִיךְ הָאֱמֹרִי, וְאִמֵּךְ חִתִּית" (החתים=הממלכות הנאו-חתיות)}}{{הערה|משה ענבר, [http://www.lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=7646 תעודות מארי וההתנחלות], הספרייה הווירטואלית של מטח}} יש הסוברים, כי מקורם של חלק מהשבטים הישראלים היה בקבוצות שנקראו "[[חבירו|חַ'בִּרוּ]]" או "עַפּירוּ", אשר הלכו והתבססו בארץ באופן הדרגתי, ומושבם העיקרי היה בהרי [[השומרון]].{{הערה|שם=האנציקלופדיה העברית|הערך "חַ'בִּרוּ (חַ'פִּרוּ)", ירושלים-תל אביב, '''[[האנציקלופדיה העברית]]''', כרך י"ז, עמ' 83.}} אחרים מעריכים שראשית ההתיישבות של שבטי ישראל התחילה ב[[המאה ה-13 לפנה"ס|מאה ה-13 לפנה"ס]], בימיו של [[פרעה מרנפתח]].{{הערה|שם=האנציקלופדיה העברית}}
:* נכון לעשור השני של המאה ה-21 לא נמצאו עדויות [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיות]] אותן ניתן לזהות בוודאות עם [[יציאת מצרים]] בהיקף גדול, כפי שמתואר במקרא, ו[[התנחלות השבטים|כיבוש הארץ]] על ידי [[יהושע בן נון]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=1_MzfILUmxo&feature=youtu.be|הכותב=דוד שפירא|כותרת=יציאת מצריים - ד"ר דוד שפירא - פרק 1|אתר=|תאריך=}}</ref> קיימת מחלוקת בין החוקרים ששוללים את המאורעות לחלוטין ובין אלו הסבורים שהסיפורים המקראיים מבוססים על גלעין היסטורי כלשהו, כגון הגירה הדרגתית של קבוצות קטנות ממצרים או מסוריה לאורך תקופה ממושכת.<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=https://www.osimhistoria.com/osim-tanach/osimtanach_ep16|הכותב=ליאורה רביד|כותרת=האם יציאת מצרים התרחשה באמת - חלק 3|אתר=עושים תנ"ך|מידע נוסף=סיכום העיקר החל מדקה 26:40|תאריך=}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=teLM75-qaU4|הכותב=יגאל בן נון|כותרת=האם יצאנו ממצרים?|אתר=|מידע נוסף=דקות 14–30, 83 והלאה|תאריך=}}</ref> החוקרים שמעריכים שהיה אירוע מכונן או כמה כאלו, הציעו מספר תיארוכים אפשריים ליציאת מצרים סביב מועדים שונים ב[[האלף ה-2 לפנה"ס|אלף השני לפנה"ס]],<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=Ogw-hoNeZ1E&t=11s|הכותב=|כותרת=יציאת מצריים - ד"ר דוד שפירא - פרק 2|אתר=|תאריך=}}</ref> תקופה בה המצרים עדיין שלטו בארץ ישראל.<ref name=":2">{{קישור כללי|כתובת=http://geacron.com/home-en/|הכותב=|כותרת=Interactive World History Atlas since 3000 BC|אתר=Geacron|תאריך=}}</ref>
:* התקופה המתוארת במקרא כ"תקופת השופטים" נקראת במחקר הארכאולוגי "[[תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל#תקופת הברונזה המאוחרת ג|תקופת הברונזה המאוחרת ג']]", מתוארכת לשנים [[המאה ה-12 לפנה"ס|1150/1200]]-[[המאה ה-13 לפנה"ס|1300]] לפנה"ס, ומתאפיינת ב[[משבר תקופת הברונזה המאוחרת|קריסה של התרבות הכנענית הקדומה]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=T4HdDGVuyD0|הכותב=[[חגי משגב]]|כותרת=איך נראתה יהדות בתקופת השופטים - ד"ר חגי משגב|אתר=|תאריך=}}</ref> הממצא הארכאולוגי מראה שבתקופה זו היישובים – סביבם תצמח בהדרגה התרבות הישראלית והיהודאית – היו יישובים קטנים, עם משאבים מוגבלים ועם אוכלוסייה קטנה.
:* המסורת מתייחסת לקיומה של [[ממלכת ישראל המאוחדת|ממלכה ישראלית אחת]] טרם היותן של [[ממלכת יהודה|יהודה]] ו[[ממלכת ישראל|ישראל]] ממלכות נפרדות, אולם המחקר הארכאולוגי לא מצא סימנים לכך. נכון ל[[העשור השני של המאה ה-21|עשור השני של המאה ה-21]], הממצאים הארכאולוגיים מצביעים על כך שממלכת ישראל והממלכות הצפוניות הסמוכות לה נוסדו כמה עשרות שנים לפני התגבשותן של ממלכת יהודה והממלכות השכנות, [[מואב]] ו[[ממלכת אדום|אדום]].{{הערה|שם=עלייתה של האימפריה האשורית וחורבנה של ממלכת ישראל|{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=lWyHy0nxqMc&list=PLNiWLB_wsOg56IVOunaES9qw3FAVJrZXA&index=2|הכותב=|כותרת=עלייתה של האימפריה האשורית וחורבנה של ממלכת ישראל|אתר=|מידע נוסף=דקות 26:23-10:24|תאריך=}}}}

==== ראשית העם על פי המקרא ====
{{ערך מורחב|ערכים=[[תקופת האבות]], [[יציאת מצרים]], [[נדודי בני ישראל במדבר]], [[תקופת ההתנחלות]], [[תקופת השופטים]]}}

על פי המסופר בספר [[בראשית]], מוצאו של עם ישראל מצד אבותיו בשושלת של [[אברהם]] העברי, שנולד ב[[אור כשדים]] בארם-נהריים ([[מסופוטמיה]]) לאביו [[תרח]] ונדד ל[[ארץ כנען]] בה התיישב. מצד אמהות האומה, מוצא העם ב[[נחור אחי אברהם|נחור]], אביהם הקדמון של שבטי [[ארם]]. צאצאי אברהם ואחיינו [[לוט]] היו לאבותיהם של כמה מהעמים שיישבו את האזור בתקופה מאוחרת יותר – הישראלים, ה[[אדום (עם)|אדומים]], ה[[ישמעאל]]ים, ה[[מואב]]ים, ה[[עמון|עמונים]], ואחרים.

ראשית צמיחת עם ישראל החלה ב[[מצרים העתיקה|מצרים]], שאליה ירדו בני [[יעקב]] (שנקרא גם "ישראל"), נכדו של אברהם, עקב הרעב בארץ כנען. במצרים הוקצה להם מקום למגורים ולמרעה, ובחסות [[יוסף]], אחד האחים שהיה למשנה ל[[פרעה (דמות מקראית)|פרעה]] מלך מצרים, זכו לשגשוג. בדורות שלאחר מכן שועבדו בני ישראל על ידי [[מצרים (עם)|המצרים]] והפכו ממשפחה לעם עבדים. ה[[שעבוד מצרים|שעבוד המצרי]] נמשך מאות שנים, עד אשר נקרא [[משה]] על ידי ה[[אלהים|אל]] להנהיג את [[עם ישראל]], אל [[יציאת מצרים|השחרור מעבדות מצרים]].

על פי המסופר בספרי [[שמות]], [[ויקרא]], [[במדבר]], ו[[דברים]] נמשך [[נדידת בני ישראל במדבר|מסע העם לכנען]] ארבעים שנה. בראשית המסע, ב[[מעמד הר סיני]], קיבל העם את [[לוחות הברית]] אשר נכתבה בהם חלק מה[[תורה]] – חוקה מקיפה שנועדה לעצב את אורחות חייו כעם ריבוני בארצו, והיא מושתתת על האמונה ב[[אלוהים (יהדות)|אלוהים]].

במהלך המסע התגבש העם ל[[שבטי ישראל|שבטים]] שנערכו ככוחות צבאיים. ב[[עבר הירדן המזרחי]] נערכה אספה מכוננת לפני חציית השבטים את [[הירדן]]: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה '''נִהְיֵיתָ לְעָם''' לַה' אֱלֹהֶיךָ".{{הערה|{{תנ"ך|דברים|כז|ט}}.}}

ערב כניסת העם לכנען, מת משה, ובראש העם התייצב [[יהושע בן נון]]. על פי המסופר ב[[ספר יהושע]], נכנסו [[שבטי ישראל]] לכנען מ[[עבר הירדן]], והחלו במסע לכיבוש הארץ. בשלב הראשון נלחמו השבטים כגוף אחד, הביסו את בריתות מלכי כנען שיצאו נגדם, עלו על 31 מערי כנען והחריבו אותן. בשלב השני, חולקה הארץ לשנים עשר אזורי התנחלות שבטית, שחולקו הלאה לאחוזות משפחתיות. השלמת הכיבוש וההתנחלות נפלה באחריותו של כל שבט בתחומו.

על פי המסופר ב[[ספר שופטים]], למרות תנופת הכיבוש הראשונית, לא הצליחו שבטי ישראל לסלק לגמרי את עמי כנען מאזורי ההתנחלות שלהם. לאחר מות יהושע, עם המעבר לחיים ביישובי קבע, החלו כל שבט או קבוצת שבטים בנפרד, להסתגל לקיום לצד שכניהם, באו תחת השפעתם התרבותית והדתית ואף שכחו את גאולתם ממצרים.{{הערה|ראו {{תנ"ך|שופטים|ב|י|קצר=כן}}: "וְגַם כָּל-הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל-אֲבוֹתָיו, וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אֶת-ה' וְגַם אֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל."}} עם זאת, יחסי השכנות התחלפו תכופות ביחסי איבה, ומלחמות מקומיות רבות פרצו בין הישראלים לשכניהם. בהיעדר הנהגה מרכזית, התייצבו בראש העם בתקופה זו ה[[שופט (מקרא)|שופטים]] – מנהיגים כריזמטיים מקומיים, שהופיעו בעיתות משבר והושיעו את העם. סמכותם לא נמסרה הלאה והם לא הקימו מוסדות שלטוניים קבועים.

ב[[ספר שמואל]] מתואר כיצד פנו זקני העם אל [[שמואל הנביא]] בערוב ימיו, בדרישה להמליך על העם [[מלך]] "ככל הגויים". הנביא נענה לדרישתם, מינה את [[שאול]] למלך הראשון של ישראל, ובכך הסתיימה תקופת השופטים.

===המלוכה ותקופת הבית הראשון===
[[קובץ:Captive Judæan kingdom..jpg|שמאל|ממוזער|200px|דמות של שבוי ממלכת יהודה כפי שתואר בקיר הדרומי של מקדש אמון מ[[כרנך]], המתעד את מסע [[פרעה]] [[שושנק הראשון|שישק]] לארץ ישראל ב-[[המאה ה-10 לפנה"ס|926/5 לפנה"ס]].]]
[[קובץ:IMJ view 20130115 202733.jpg|שמאל|ממוזער|200 פיקסלים|[[כתובת השילוח]] בירושלים (העתק ב[[מוזיאון ישראל]], צולם ב-2013]]
{{הפניה לערך מורחב|התקופה הישראלית}}
מהממצאים הארכאולוגיים עולה ש[[ממלכת ישראל]] ו[[ממלכת יהודה]] נוסדו ב[[תקופת הברזל בארץ ישראל|תקופת הברזל]] הקדומה מהתרבות הכנענית של [[תקופת הברונזה]] המאוחרת, במקביל להיווסדן של הממלכות השכנות – תחילה הממלכות הצפוניות דוגמת [[ארם]] ו[[פיניקים|פיניקיה]], הסמוכות לישראל, ובהמשך הממלכות הדרומיות דוגמת [[אדום (עם)|אדום]] ו[[מואב]], הסמוכות לישראל. אסכולות שונות במחקר מעריכות שממלכת יהודה נוסדה – בדומה לשכנותיה הדרומיות – כמה עשרות שנים לאחר התפתחותה של ממלכת ישראל.{{הערה|שם=עלייתה של האימפריה האשורית וחורבנה של ממלכת ישראל}} ממלכות יהודה וישראל מוזכרות במקורות חיצוניים מהמאה ה-9 לפנה"ס.{{הערה|שם=אטלס|ראו: [[יוחנן אהרוני]], '''אטלס כרטא לתקופת המקרא''', ירושלים: הוצאת כרטא, 1979, עמ' 171-60.}}

על-פי המסופר בספרים [[שמואל]] ו[[ספר מלכים|מלכים]], כינון ה[[מונרכיה|משטר המלוכני]] הביא לשינוי משמעותי במצבו של עם ישראל. איחוד השבטים תחת הנהגה מרכזית יצר [[הממלכה המאוחדת|ממלכה מאוחדת]] של ישראל ויהודה והפך את ישראל למעצמה אזורית. בתקופת מלכותו של [[דוד]] הכניע עם ישראל את עמי הסביבה, ושיעבד אותם. תקופת [[שלמה]] בנו מוזכרת כתקופת של שגשוג כלכלי ושלום.

על פי המסופר בתנ"ך, עול המיסים והיריבות הוותיקה בין [[שבטי ישראל]] הצפוניים ל[[שבט יהודה]], הביאו לפיצול הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות: [[ממלכת ישראל|ישראל]] בהנהגת [[שבט אפרים]], ו[[ממלכת יהודה|יהודה]] בהנהגת שבט יהודה, ובירתה [[ירושלים]].

במחקר הארכאולוגי אין ממצאים מובהקים המעידים על קיומה של ממלכה מאוחדת,{{הערה|שם=עלייתה של האימפריה האשורית וחורבנה של ממלכת ישראל}} וסביב הממצאים החלקיים שנמצאו מועלות פרשנויות שונות. חלק מהחוקרים נוטים לצדד בקיומה של ממלכה מאוחדת, ואחרים סבורים שהממלכות התקיימו בנפרד מראשיתן.

כך או אחרת, על פי ניתוח הממצאים בתקופה בה מוסכם שהיו שתי ממלכות נפרדות זו לצד זו, התמונה המקובלת היא שלכל אחת מהן היו מאפיינים נבדלים שאפיינו אותן, ומבין השתיים הייתה ממלכת ישראל הגדולה, המשגשגת והחזקה לעומת שכנתה הדרומית.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/madrich_lamore_melachim_a.pdf|הכותב=|כותרת=מדריך למורה - מלכים א'|אתר=|עמודים=עמוד 7|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=11230%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20%20&author=489|הכותב=|כותרת=ראשית המדינה בישראל וביהודה|אתר=מקראנט|תאריך=}}}}{{הערה|{{הארץ|אביבה לורי|הספין הגדול בהיסטוריה|1.1558847|26 בפברואר 2005}}}}

בתיאור המקראי, התאפיינה תקופת קיומן זו לצד זו ביחסי שלום ומלחמה ביניהן לסירוגין, כשלרוב ממלכת ישראל הייתה הגדולה והחזקה מבין השתיים. אולם, ממלכת יהודה שמרה בדרך כלל על יציבות שלטונית והונהגה עד סופה על ידי שושלת מלוכה אחת – [[בית דוד]], ואילו ממלכת ישראל זועזעה תכופות על ידי חילופי שלטון ושושלות.

בשנת [[722 לפנה"ס]] כבשה ממלכת [[אשור]] את [[שומרון (עיר)|שומרון]], בירת ממלכת ישראל, והגלו חלק מאוכלוסיית הממלכה (בעיקר את בני [[המעמד הגבוה]]) ל[[פחה|פחוות]] שונות ברחבי האימפריה האשורית, ובמקומם הובאו אנשים מארצות אחרות שכבשו האשורים קודם לכן (שכונו "[[כותים]]"), בהתאם למדיניות ההגליה שנקטו כלפי העמים שכבשו כדי למנוע את מרידתם בשלטון האשורי החדש בארצם. לאחר הגלייתם נעלמו למעשה גולי אשור (שבמסורת היהודית המאוחרת כונו "[[עשרת השבטים]]") מההיסטוריה. בניגוד לרושם של הגליה כללית שנוצר מהתיאור המקראי, מן המחקר עולה כי מרבית האוכלוסייה של ממלכת ישראל נותרה במקומה. האוכלוסייה שהביאו האשורים לארץ נטמעה בקרב שארית הפליטה של ממלכת ישראל וכך נוצרה קהילת ה[[שומרונים]], המתייחסת לפי המסורת השומרונית לשבטי אפרים, מנשה ולוי.<ref name=":03">{{Citation|title=The Tribes That Were Not Lost: The Samaritans|editor-last=Tobolowsky|editor-first=Andrew|place=Cambridge|publisher=Cambridge University Press|work=The Myth of the Twelve Tribes of Israel: New Identities Across Time and Space|url=https://www.cambridge.org/core/books/myth-of-the-twelve-tribes-of-israel/tribes-that-were-not-lost/BAEE997B6F05C26B49864979B0705E9D|date=2022|pages=69–70; 73–75|doi=10.1017/9781009091435.003|isbn=978-1-316-51494-8}}</ref> במקביל, רבים משרידי ממלכת ישראל היגרו דרומה לממלכת יהודה ונטמעו בה.{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=doSUerUtK2Y ישראל פינקלשטיין, הרצאה שמינית מתוך סדרת הרצאות בנושא "ישראל הקדום"] ב[[אוניברסיטת תל אביב]]. לקוח מדף ה[[יוטיוב]] הרשמי של האוניברסיטה.}} על פי חלק מההערכות, בין פליטים אלו היו מלומדים ישראלים שהביאו איתם מסורות צפוניות, וייתכן שהתרחשות זו הייתה בין הגורמים שהולידו "עם יהודי" מאוחד של אנשי ישראל ויהודה גם יחד.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=2Vo-11umIZQC&pg=PA153&lpg=PA153&dq=Deuteronomy+John+W+Rogerson&redir_esc=y#v=onepage&q=Deuteronomy%20John%20W%20Rogerson&f=false|הכותב=|כותרת=Eerdmans Commentary on the Bible|אתר=|תאריך=}}|שם=Rogerson}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=2lzfBQAAQBAJ&pg=PT170&lpg=PT170&dq=refugees+israel+%22Josiah%22+monotheism&source=bl&ots=Gbv6XVbSm8&sig=cWTaQo-pt7dxmyg_Z8AktnkxemA&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwjX45u9yYbdAhVRpIsKHcbZBukQ6AEwB3oECAEQAQ#v=snippet&q=%22NORTHERN%20REFUGEES%22&f=false|הכותב=|כותרת=Israel's History and the History of Israel|אתר=|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://cpb-us-e1.wpmucdn.com/sites.ucsc.edu/dist/9/20/files/2016/01/hist_mono_root.pdf|הכותב=|כותרת=Monotheism and empire|אתר=|עמודים=13|תאריך=}}}}

לאחר נפילת ממלכת ישראל, משגשגת ממלכת יהודה בצל ההגמוניה האשורית במזרח התיכון. הממצאים הארכאולוגיים שנמצאו מתקופה זו מצביעים גם על קפיצת מדרגה בהתפתחותה של יהודה מבחינה מנהלתית וכלכלית, ומראים התפתחות חסרת תקדים של [[פקידות]], מערכת מנהל, [[עושר]], [[מוצרי מותרות|מותרות]] ומעמד [[אליטה]], וכן מתחדדים ההבדלים בין הממצאים של ממלכת יהודה לעומת אלו של ממלכות שכנות כמו מואב או אדום. הבדלים אלו באים לידי ביטוי בשינויי [[כתב]] למשל, ולפי חלק מהחוקרים גם בתחילת בנייתו של [[נראטיב]] היסטורי ייחודי שמטרתו להבדיל את יהודה מהממלכות האחרות באזור.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=lWyHy0nxqMc&list=PLNiWLB_wsOg56IVOunaES9qw3FAVJrZXA&index=2|הכותב=|כותרת=עלייתה של האימפריה האשורית וחורבנה של ממלכת ישראל|אתר=|מידע נוסף=דקות 40:36-26:28|תאריך=}}|שם=הערה מספר 24760411:0}}

בסוף המאה ה-7 לפני הספירה החל תהליך התמוטטות של האימפריה האשורית, ולתקופת ביניים קצרה לא הייתה יהודה כפופה למרותה של אימפריה חיצונית. תקופת ביניים זו היא הרקע ל[[רפורמת יאשיהו]], שמלך על יהודה באותה התקופה. רפורמה זו סימנה שינוי [[אידאולוגיה|אידאולוגי]] ו[[תאולוגיה|תאולוגי]], והתמקדה באופן מעשי בעקירת פולחן ה[[אלילים]], ו[[ריכוז הפולחן]] ל[[אלוהים (יהדות)|ה']] בירושלים, תוך הריסת מקומות הפולחן ברחבי הארץ. על פי [[השערת התעודות]], עוד קודם לכן החלה להתגבש כחלק מהאליטה של יהודה קבוצה אידאולוגית אשר מזוהה עם "[[האסכולה הדויטרונומיסטית]]", וחוקרי מקרא רבים מקשרים את תקופה זו לתחילת כתיבתו של [[ספר דברים]].{{הערה|שם=Eerdmans}}{{הערה|שם=זמנים - לשחזור ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל|{{קישור כללי|כתובת=https://www.openu.ac.il/zmanim/zmanim94/94-neeman.html|הכותב=|כותרת=לשחזור ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל: מקרא, ארכאולוגיה וכתיבת היסטוריה|אתר=|תאריך=}}}}{{הערה|שם=Deuteronomy}}

ממלכת יהודה המשיכה להתקיים עד שנת [[586 לפנה"ס]]. היא נכבשה על ידי ממלכת [[בבל]] בהנהגת [[נבוכדנצר השני]]. הבבלים החריבו את [[בית המקדש הראשון]], והגלו את ה[[אליטה]] החברתית לבבל. חלק מתושבי יהודה נמלטו למצרים ולמקומות נוספים, ומתקופה זו ואילך החלו לצמוח מרכזי הגולה של היהדות.{{הערה|שם=אטלס}}

הכיבוש הבבלי היה כרוך לא רק בחורבן ירושלים ובית המקדש הראשון, אלא גם בזעזוע המערכת הפוליטית והאידאולוגית הקודמת, שהתבססה על התפיסה לפיה [[יהוה|ה']], אלוהי עם ישראל, בחר בירושלים כמקום משכנו והשושלת של [[בית דוד]] תמשיך להתקיים שם לנצח. נפילת העיר וסיום מלכות בית דוד אילצו את מנהיגי הקהילה הגולה – מלכים, כוהנים, סופרים ונביאים – לנסח מחדש חלק ממושגי הקהילה, האמונה, הפוליטיקה ואת ה[[אתוס]] ההיסטורי של העם המתגבש.<ref name=":02">{{קישור כללי|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=esgMAQAAMAAJ&q=%22האליטה%22+%22גלות+בבל%22&dq=%22האליטה%22+%22גלות+בבל%22&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwj1lsuGsM_qAhUN66QKHQPuBWUQ6AEwBnoECAYQAg|הכותב=עודד ליפשיץ|כותרת=ירושלים בין חורבן להתחדשות: יהודה תחת שלטון בבל|אתר=|תאריך=}}</ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.ranlevi.com/2018/04/09/osim_tanach_stavi_yoshiyahu_pt_2_mst/|הכותב=|כותרת=תמלול הפרק: יאשיהו וגילוי ספר התורה (חלק ב')|אתר=|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=gR-Am6MGQAwC&pg=PA73&lpg=PA73&dq=יהוה+כאל+יחיד&source=bl&ots=dXQbPAtJ6U&sig=0wmgU44sIwqyImsFat_QF95Yxqs&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwjFnq7Z-5HbAhUDDuwKHU3oBasQ6AEIRTAD#v=snippet&q=דברים&f=false|הכותב=|כותרת=העם הישראלי: חלק ראשון: התרבות האבודה|אתר=|עמודים=19, 206|תאריך=}}}}{{הערה|{{הארץ|יעקב שביט|המלך יאשיהו: האומנם "משה", "יהושע" ו"משיח" בדמות אחת?|1.891673|25 ביוני 2003}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://mikudim.co.il/images/files/file-999.pdf|הכותב=|כותרת=מלכים ונביאים|אתר=|תאריך=|תאריך_וידוא=2020-07-15|archive-date=2014-08-25|archive-url=https://web.archive.org/web/20140825033217/https://mikudim.co.il/images/files/file-999.pdf|url-status=dead}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.researchgate.net/publication/281726052_The_Late_Persian_Formation_of_the_Torah_Observations_on_Deuteronomy_34|הכותב=|כותרת=The Late Persian Formation of the Torah: Observations on Deuteronomy 34|אתר=|תאריך=}}}}{{הערה|שם=זמנים - לשחזור ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל}} בעקבות כך חלק ניכר מהתנ"ך מוקדש לגלות בבל – [[ספר ישעיהו]], [[ספר יחזקאל]], הגרסה הסופית של [[ספר ירמיהו]], [[המקור הכהני]], והגרסה הסופית של תולדות ישראל מספר [[דברים]] ועד [[ספר מלכים]]. הטראומה של הגלות הובילה לפיתוח תחושה חזקה של זהות כעם נבדל מיתר העמים, וכן שמה דגש מוגבר על מנהגים כגון [[ברית מילה]] וקיום שבת, שמסייעים למנוע [[נישואי תערובת ביהדות|היטמעות באוכלוסייה הלא יהודית]].

===תקופת בית שני===
[[קובץ:YHD coins.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מטבעות הנושאים את השם "'''יהד'''" (ב[[אלפבית עברי עתיק]]), האות ד' נכתבה ב[[אלפבית ארמי|אלפבית הארמי]] המאוחר]]
{{הפניה לערך מורחב|תקופת בית שני}}
תקופת בית שני היא תקופה היסטורית בתולדות עם ישראל, החופפת בקירוב את תקופת קיומו של [[בית המקדש השני]]. היא נמשכה מ-[[המאה ה-6 לפנה"ס|538 לפנה"ס]], שנת [[הכרזת כורש]] ותחילת [[שיבת ציון]], ועד ל-[[135]] לספירה, דיכויו הסופי של [[מרד בר כוכבא]].

חלק מהתקופה מתוארת במקרא בספרים [[ספר עזרא|עזרא]], [[נחמיה]], סוף [[דברי הימים ב']], [[חגי]] ו[[ספר זכריה|זכריה]]. מרכז העם היהודי היה אז ב[[ארץ ישראל]], אם כי היו מרכזים יהודיים גדולים ב[[בבל]], ב[[מצרים העתיקה|מצרים]] ובמדינות נוספות לחופי [[הים התיכון]] ו[[הים האגאי]].

====שיבת ציון====
{{הפניה לערך מורחב|שיבת ציון}}
בשנת [[539 לפנה"ס]] נכבשה [[ממלכת בבל]] בידי [[ממלכת פרס]] בראשות המלך [[כורש]].
שנה מאוחר יותר הצהיר כורש, כי כחלק ממדיניות כללית שהתייחסה לכל האימפריה הפרסית, יוכל העם היהודי [[גלות בבל|שהוגלה לבבל]] לשוב אל ארצו. הצהרה זו ידועה בתור "[[הכרזת כורש]]". במסגרת ההצהרה התיר כורש גם ליהודים לחזור לירושלים ולבנות את בית מקדשם.

גולי בבל קיבלו בשמחה את ההכרזה, אך בפועל רק חלק קטן מהם אכן בחר לחזור לארץ ישראל. בתקופה מאוחרת יותר הקימו העולים ב[[ירושלים]] את [[בית המקדש השני]], אך הוא לא דמה בתפארתו ל[[בית המקדש הראשון]].

בימי הבית השני פעלו ה[[נביאים]] [[חגי]], [[זכריה הנביא|זכריה]] ו[[מלאכי]], שעל-פי נבואותיהם ניתן ללמוד על המחלוקות הרבות שהתגלעו בקרב העולים.

מאוחר יותר עלו בראש העם [[עזרא הסופר]] ו[[נחמיה]], שבעזרת החסות הפרסית הצליחו לגבש את הקהילה היהודית סביב ירושלים כ[[אוטונומיה]] שנהנתה מזכויות מסוימות. עזרא חוקק חוקים חדשים, שתכליתם הייתה שמירה מפני [[נישואי תערובת ביהדות|נישואי תערובת]] עם יתר העמים, החדרת התורה וקיום מצוותיה לתודעת העם ביהודה.

על פי התיאור המקראי, ניתן לחלק את מפעל העלייה מבבל לארבעה גלים מרכזיים אשר נמשכו כמה עשרות שנים:
* '''גל העלייה הראשון''' בראשות [[ששבצר|שֵׁשְׁבַּצַּר]]. מעטים היו העולים מבבל.
* '''גל העלייה השני''' התקיים בראשותם של [[זרובבל]] וישוע. באותה תקופה הושלמה בניית [[בית המקדש השני]] ב[[ירושלים]], נערך טקס חנוכת הבית, וזמן קצר לאחר מכן נחוג במקדש חג ה[[פסח]].
* '''גל העלייה השלישי''' התקיים בראשותו של [[עזרא הסופר]], שעלה מבבל בשנת 458 לפנה"ס עם קבוצה גדולה. עזרא קיבל ממלך פרס, [[ארתחשסתא הראשון]], רישיון מיוחד להקמה של מועצות וצוותים של שופטים אשר ישפטו על-פי דיני התורה. המשמעות היא הכרה של המעצמה של אותם ימים בספר התורה כספר החוקים הרשמי של היהודים. עזרא הקפיד על איסורי חיתון עם נשים נוכריות במטרה למנוע [[התבוללות]] של עם ישראל בעמי האזור.
* '''גל העלייה הרביעי''' בראשות [[נחמיה]]. בשנת [[445 לפנה"ס]] בא נחמיה לירושלים על מנת להמשיך את פועלו של עזרא, ועם הגיעו התחיל שלב חדש בתולדות ירושלים ויהודה. נחמיה עסק בחיזוקה של חומת ירושלים ותיקונה, דבר שמנע התקפות אפשריות על העיר. נחמיה פעל רבות על מנת להפוך את ירושלים למרכז דתי ותרבותי לעם כולו.

==== התקופה ההלניסטית וממלכת החשמונאים ====
{{ערכים מורחבים||ערכים=[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל]], [[מרד החשמונאים]]}}
בשנת [[המאה ה-4 לפנה"ס|332 לפנה"ס]] נכבשה הארץ בידי [[אלכסנדר מוקדון]]. לאחר פירוק האימפריה שלו עברה לשלטון ה[[בית תלמי|תלמיים]] – מלכי מצרים, ובשנים [[201 לפנה"ס|201]]–[[198 לפנה"ס]] (מלחמה סורית חמישית) הצליחו ה[[סלאוקים]] להשתלט על האזור.

בעקבות הכיבוש הסלאוקי, כיתר תושבי האזור וארץ ישראל, החלו היהודים ובעיקר השכבה השלטת – ה[[אצולה]] הכוהנית, להיות נתונים להשפעת [[התרבות ההלניסטית]]. מגמה זו, שכונתה במקורות היהודיים [[התייוונות]] בעקבות ההשפעה היוונית הרבה על התרבות ההלניסטית, לא סתרה בתחילתה את דת ישראל וכללה קבלת מנהגים ורעיונות הלניסטיים.
בהדרגה חלה הקצנה בגישתם של המתייוונים. הללו, אף שהיו אמונים על הנהגת העם ונשאו לעיתים קרובות בתפקידים הבכירים ב[[בית המקדש]] – מוקד החיים הציבוריים, הדתיים והפוליטיים של העם – החלישו את היהדות ומסורת האבות והגבירו את היסודות ההלניסטיים הנוכריים בחיי הציבור; אף ניסו לייסד בירושלים [[פוליס]] עם המוסדות ההלניסטיים המקובלים.
הדבר עורר זעם ואיבה בקרב זרמים שונים בעם, והביא למאבק בתוך הציבור היהודי, שהתמקד סביב איוש משרת [[כהן גדול|הכהן הגדול]]. השלטון הסלאוקי בחר להתערב במאבק והתייצב באופן טבעי לצד המתייוונים ובאופן הקיצוני ביותר.

בשנת [[המאה ה-2 לפנה"ס|167 לפנה"ס]] החליט השליט הסלאוקי [[אנטיוכוס הרביעי|אנטיוכוס אפיפנס]] לאסור על קיום מצוות הדת היהודית בארץ ישראל.
ביום [[כ"ה בכסלו]], שנת [[167 לפנה"ס]], הוצב בבית המקדש [[פסל (יצירה)|פסל]] של [[זאוס]] והוקרבו לו קורבנות. [[עונש מוות]] הוטל על כל יהודי שנתפס כשהוא מל את בנו או שומר את השבת. השלטונות הכריחו את היהודים לעבוד לאלילים ולהקריב להם קורבנות ואף לאכול בשר [[חזיר הבית|חזיר]]. איסורים אלו מכונים ביהדות "גזירות אנטיוכוס" ונמשכו כשלוש שנים וחצי. רוב תושבי יהודה סירבו לקבלן והם העדיפו למות, ובלבד שלא לעבוד [[עבודה זרה]] ולעבור על חוקי התורה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://humanities.tau.ac.il/sites/humanities.tau.ac.il/files/media_server/all-units/בית%20ספר%20למדעי%20היהדות/עבודות%20דוקטורט/איה%20ברסקי%20אלישב-%20דוקטורט.pdf|הכותב=איה ברסקי אלישב|כותרת=קידוש השם בארץ ישראל בעת העתיקה|אתר=אוניברסיטת תל אביב|תאריך=}}</ref>

בעקבות זאת פרץ [[מרד החשמונאים]]. המרד כוון תחילה כנגד המתייוונים והערים ההלניסטיות, שהיו עוינות ליהודים מאז ומתמיד, ובהמשך כנגד כוחות הצבא הסוריים של בית סלאוקוס. [[יהודה המכבי]], מנהיגם הצבאי הראשון של המורדים, הצליח לשחרר את ירושלים ולטהר את בית המקדש, זכה להצלחות צבאיות נוספות, אך נהרג לבסוף ב[[קרב אלעשה]] מול כוחות סלאוקים עדיפים, שהשתלטו מחדש על האזורים העירוניים והחזיקו בהם מספר שנים.

בשנים שלאחר מכן המשיכו המאבקים בין החשמונאים לסלאוקים, והשליטה על חלק מהאזורים ביהודה החליפה ידיים. את מקומו של יהודה בהנהגת המרד ירשו אחיו, [[יונתן הוופסי|יונתן]] ו[[שמעון התרסי|שמעון]], שהצליחו באמצעים צבאיים ודיפלומטיים, לפני שנהרגו בעצמם, לבסס, להגדיל את האוטונומיה של החשמונאים.

בימיו של שמעון, שנת 141 לפנה"ס,<ref name=":2"/> חרבה [[מצודת החקרא]], סמל השלטון הסלאוקי בירושלים, היהודים חדלו להעלות מס לאימפריה, והכריזו על הקמת [[ממלכת החשמונאים]] הריבונית. עם זאת, על אף ניצחון השמרנים, לא נעלמה ההתייוונות מארץ ישראל. בדורות הבאים לאחר כינון העצמאות המדינית היהודית בארץ ישראל, בלטו מנהגים יווניים רבים בקרב ה[[אליטה]] השלטונית.{{הערה|{{מטח||היסטוריה מדינית של יהודה החשמונאית: חלק ה'|12965}}}}{{הערה|{{יוטיוב|1=MAJLgj3_G7E|שם=פרופסור רחל אליאור - סודות וגלגוליו של לוח שנה העברי|זמן=420}}}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=ד"ר קציעה אביאלי-טביביאן|שם=מסעות בזמן - ממדינת מקדש לעם הספר|עמ=66|מו"ל=[[המרכז לטכנולוגיה חינוכית|מטח]]|שנת הוצאה=תשס"ח - 2008}}}}

ראשון עמד בראש המדינה שמעון החשמונאי. הוא היה ל[[כהן הגדול]] ונשא בתואר [[נשיא]], שהוענק לו על ידי עצרת-עם, וכך תואר הכהן הגדול שהיה במשך מאות שנים שייך ל[[הכהנים בני צדוק|בית צדוק]] עבר ל[[חשמונאים|בית חשמונאי]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.temp.ranlevi.com/2016/10/14/ep202_deadsea_scrolls_sect_part2/|הכותב=רחל אליאור|כותרת=כת המגילות הגנוזות – מלחמת בני האור בבני החושך (חלק 2 מתוך 2)|אתר=עושים היסטוריה|תאריך=}}</ref> יורשיו של שמעון החלו לשאת בתואר [[מלך]], אולם תואר הכהן הגדול עדיין נותר בקרב אותה משפחה.

פעילותם המדינית העיקרית של המלכים החשמונאים, החל מתקופתו של [[יוחנן הורקנוס]], הייתה כיבוש ו'ייהוד' עוד ועוד שטחים בארץ ישראל. החשמונאים נלחמו וכבשו את הערים ההלניסטיות והשמידו רבות מהן. הם [[גיור|גיירו]], לעיתים בכפייה, את תושביה הנוכרים והלא יהודים של ארץ ישראל, בעיקר מקרב העמים הקרובים ליהודים, כגון ה[[אדום (עם)|אדומים]].

במהלך שנת 83 לפני הספירה פלש לשטחם של החשמונאים המלך ה[[ממלכת ארמניה העתיקה|ארמני]], [[טיגרנס]], ובמהלך פלישה זו הוגלו יהודים רבים מן הממלכה ל[[ארמניה]].{{הערה|שם=ישעיהו גפני - יהדות בבל ומוסדותיה|{{מטח|ישעיהו גפני|יהדות בבל ומוסדותיה: מבוא|16978}}}}

=== התקופה הרומית ===
[[קובץ:Arc de Triumph copy.jpg|שמאל|200px|ממוזער|גולים מיהודה, תבליט על [[שער טיטוס]]]]
חדירתה של [[האימפריה הרומית]] ל[[התקופה הרומית בארץ ישראל|ארץ ישראל]] החלה בתקופת [[החשמונאים]].

בשנת [[63 לפנה"ס]] שמו ה[[הקיסרות הרומית|רומאים]] קץ לשושלת החשמונאים, אם כי [[הורקנוס השני]] הורשה להחזיק בתואר נשיא. בתקופה זו, בניגוד לתחילת המרד, התמיכה בו הייתה מועטה; בעיקר בגלל המנהג של החשמונאים להמליך עצמם למלכים ואף לענוד סמלים יווניים ולהחזיק משמר זר, וכן בשל תמיכתם ב[[צדוקים]]. בשנת 40 לפנה"ס [[מתתיהו אנטיגונוס השני]], אחיינו של יוחנן הורקנוס השני, פלש ליהודה בראש צבא מ[[פרתיה]] וכבש אותה לעצמו, אך החזיק בה רק שנתיים.{{הערה|שם=ישעיהו גפני - יהדות בבל ומוסדותיה}}

בשנת [[37 לפנה"ס]] שוב נכבשה יהודה על ידי צבא רומאי, ורומא המליכה על יהודה את [[הורדוס]].

====המרד הגדול====
{{הפניה לערך מורחב|המרד הגדול}}
בשנת [[66]] לספירה פרץ [[המרד הגדול]] נגד הרומאים שנסתיים ב[[חורבן בית שני]] בשנת [[70]] לספירה.
בשנת [[73]], שלוש שנים לאחר [[חורבן בית המקדש השני]], הגיעו הרומאים להר [[מצדה]] והתחילו להקים סוללה סביב, כדי שממנה יוכלו לפרוץ למבצר מצדה. במבצר היו קרוב לאלף איש, לוחמים ומשפחותיהם. אנשי מצדה נוכחו לדעת כי אפסה תקוותם והם בחרו [[התאבדות|להתאבד]] ובלבד שלא ליפול בשבי. הם העלו באש את המבנים, ואז הרג כל אחד מהם את בני משפחתו. עשרה אנשים שעלו בגורל הרגו את יתר הלוחמים, ואחר שלחו יד בנפשם. כאשר הגיעו החיילים הרומיים למחרת, נתגלו לעיניהם מאות גופות.

דיכוי המרד הגדול בידי הרומאים הוביל לכך שיהודים רבים נהרגו בקרבות ובשל תנאי המצור, ואחרים נעקרו מעל אדמתם. אלפי שבויים נמכרו ל[[עבדות]] ברחבי האימפריה הרומית. ירושלים נחרבה עד היסוד, ורוב תושבי העיר והישובים סביבה נהרגו אף הם.<ref name="Schwartz">{{cite encyclopedia|year=1984|title=Political, social and economic life in the land of Israel|encyclopedia=The Cambridge History of Judaism: Volume 4, The Late Roman-Rabbinic Period|publisher=Cambridge University Press|url=https://books.google.com/books?id=BjtWLZhhMoYC|last=Schwartz|first=Seth|editor-last1=Davies|editor-first1=William David|page=24|isbn=978-0521772488|editor-first2=Louis|editor-last2=Finkelstein|editor-first3=Steven T.|editor-last3=Katz}}</ref> בשנים שלאחר המרד נשללו זכויות ציבוריות ודתיות של יהודים באזורים שונים באימפריה הרומית.<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://tarbutil.cet.ac.il/lexicon/המרד-הגדול/|הכותב=מתיה קם, רולי זילברשטיין|כותרת=המרד הגדול|אתר=תרבות IL}}</ref>

חורבן בית שני הביא להתערערות החברה היהודית בארץ ישראל, מנע את יכולתם של יהודי הארץ לקיים את הפולחן שהיה מקובל עד אז, ושמט מתחת לרגליהם כמה מיסודות דתם – [[ריכוז הפולחן|מקום הפולחן המרכזי]], תפקיד ה[[כוהנים]], פולחן ה[[מזבח]], מצוות רבות מ[[תרי"ג מצוות|תרי"ג המצוות]] שעוסקות בפולחן שלא ניתן כעת לקיים, ועוד – כולם לא יכלו להמשיך כפי שהיו. המצב גרם להתפתחותה של היהדות, לנפילתן של כמה מקבוצות הכוח הוותיקות ולעליית חשיבותם של ה[[פרושים]] וה[[חז"ל|חכמים]] שמילאו בהדרגה את החלל, וגיבשו את היסודות של מה שעתיד להפוך בהמשך ל[[יהדות רבנית|יהדות הרבנית]]. הפרושים והחכמים הציעו פרקטיקות חלופיות, למשל [[רב]]נים תפסו בהדרגה את מקומם של הכוהנים כהנהגה הרוחנית, ואת מקומם המרכזי של היסודות הקודמים תפסו יסודות חדשים דוגמת ה[[תפילה]], [[בית כנסת|בתי הכנסת]] ו[[תלמוד תורה (מצווה)|לימוד תורה]], והתחזק מעמדה של [[התורה שבעל פה]] שהפכה לאחד מהיסודות המרכזיים בהגות היהודית החל מתקופה זו.<ref name=":6">{{צ-ספר|מחבר=איתן בר, גולן ברושי|שם=מיתוס התורה שבעל פה|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=|עמ=14}}</ref>{{הערה|{{מטח||החברה היהודית: עלייתו של מעמד החכמים|11383}}}}<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=An2aFVDVaWk&t=1041s|הכותב=יגאל בן נון|כותרת=יגאל בן נון - מתי הפכנו ליהודים|אתר=|מידע נוסף=18:20 + 54:00|תאריך=}}</ref>{{הערה|{{מטח|פרופ' דוד פלוסר|כתות בימי בית שני: צדוקים, פרושים ואיסיים|10795}}}}<ref name=":0" /><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Index/Page.aspx?nBookID=69335131&nTocEntryID=69569386&nPageID=69488811|הכותב=עדיאל שרמר|כותרת=התהוותה של היהדות הרבנית|אתר=|עמודים=207-205|תאריך=}}</ref>

====מרד בר כוכבא והתפלגות הנצרות====
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[מרד בר כוכבא]], [[גזירות אדריאנוס]]}}
[[קובץ:Barkokhba-silver-tetradrachm.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מטבע [[כסף (יסוד)|כסף]] הוטבע על מטבע רומי על ידי [[מטבעות בר כוכבא|המנהל הבר כוכבאי]] בתקופת [[מרד בר כוכבא]]]]
לאחר חורבן ירושלים במרד הגדול, חידש הקיסר [[אדריאנוס]] את הבנייה בעיר, אולם הפעם ביקש לבנות במקומה את העיר האלילית [[איליה קפיטולינה]],{{הערה|{{מטח|ד"ר קציעה אביאלי-טביביאן|איליה קפיטולינה|18257}}}} ואף ככל הנראה אסר על היהודים [[ברית מילה|למול]] את בניהם.{{הערה|שם=מתיה קם - מרד בר כוכבא|{{מטח|מתיה קם|מרד בר-כוכבא|3434}}}} התסיסה שהייתה קיימת ממילא, פרצה כמרד נגד הקיסר.

בשנת [[132]] לספירה פרץ [[מרד בר כוכבא]], שדוכא בברוטליות על-ידי הרומאים. הממצא הארכאולוגי תואם את המקורות ההיסטוריים, על-פיהם רוב היישובים בחבל יהודה חרבו, והאזור רוקן מיושביו.<ref name="Taylor">{{cite book|last=Taylor|first=J. E.|url=https://books.google.com/books?id=XWIMFY4VnI4C&pg=PA243|title=The Essenes, the Scrolls, and the Dead Sea|date=15 November 2012|publisher=Oxford University Press|isbn=978-0-19-955448-5}}</ref><ref>Werner Eck, "Sklaven und Freigelassene von Römern in Iudaea und den angrenzenden Provinzen," Novum Testamentum 55 (2013): 1–21</ref><ref>{{Cite journal|last1=Raviv|first1=Dvir|last2=Ben David|first2=Chaim|date=2021|title=Cassius Dio's figures for the demographic consequences of the Bar Kokhba War: Exaggeration or reliable account?|url=https://www.cambridge.org/core/product/identifier/S1047759421000271/type/journal_article|journal=Journal of Roman Archaeology|language=en|volume=34|issue=2|pages=585–607|doi=10.1017/S1047759421000271|issn=1047-7594|s2cid=245512193}}</ref><ref name=":022">{{Cite book|last=Mor|first=Menahem|url=http://dx.doi.org/10.1163/9789004314634|title=The Second Jewish Revolt|date=2016-04-18|publisher=BRILL|isbn=978-90-04-31463-4|pages=483–484|doi=10.1163/9789004314634}}</ref> לאחר סיכול המרד, כאמצעי הרתעה, החליט אדריאנוס בשנת 135 לעקור מן היסוד כל זכר ושריד לדת ולתרבות היהודית. לשם כך הטיל על היהודים גזירות מרובות שאסרו עליהם לקיים את דתם: כך למשל הוא אסר עליהם להתכנס ב[[בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל|בתי הכנסת]], לחגוג חגים ולשבות מכל מלאכה ב[[שבת]], ללמוד תורה ולקרוא את [[קריאת שמע]] ועוד.{{הערה|שם=מתיה קם - מרד בר כוכבא}}

במהלך תקופה זו, מתחילת המאה ה-2 לספירה, הואצה [[התפצלות הנצרות מתוך היהדות|התפלגותם מן העם היהודי של הנוצרים]], שמנהיגיהם החלו לתפוש עצמם כדת חדשה ונפרדת.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://tarbutil.cet.ac.il/lexicon/היהודים-הנוצרים/|הכותב=חן מרקס, מתיה קם|כותרת=היהודים-הנוצרים|אתר=תרבות.il}}</ref> על פי עדויות שונות, תהליך זה נמשך עוד מאות שנים, וגם ב[[המאה ה-5|מאה ה-5]] עדיין היו זרמי ביניים שלא ראו את שתי הדתות כנפרדות.{{הערה|{{הידען|יעל פטר|מחקר: ישו לא באמת התכוון לייסד דת חדשה|jessus-didnt-want-to-open-new-religion-2907108|29 ביולי 2010}}}}

במאה ה-4, היהודים הפכו למיעוט בארץ ישראל. לאורך השנים, יהודים נוספים עזבו את הארץ לטובת למרכזיים יהודיים אחרים ברחבי אגן הים התיכון ובבבל. במקביל, התרחשה הגירה של נוצרים לארץ ישראל, וחלק מתושבי הארץ היהודים, השומרונים והפגאנים אף המירו דתם לנצרות.<ref name="CHJ2">{{cite book|author=David Goodblatt|title=The Cambridge History of Judaism|year=2006|isbn=978-0-521-77248-8|editor=Steven Katz|volume=IV|pages=404–430|chapter=The Political and Social History of the Jewish Community in the Land of Israel, c. 235–638}}</ref><ref>{{Cite book|last=Ehrlich|first=Michael|url=http://worldcat.org/oclc/1302180905|title=The Islamization of the Holy Land, 634-1800|publisher=Arc Humanities Press|year=2022|isbn=978-1-64189-222-3|location=Leeds, UK|pages=3–4|oclc=1302180905}}</ref> עם זאת, יישוב יהודי משמעותי שמרכזו ב[[הגליל|גליל]] המשיכו להתקיים עד [[המאה ה-9|המאה ה־9]] ואף מאוחר יותר. קהילות יהודיות המשיכו להתקיים גם באזור דרום [[הר חברון]] ובמישור החוף.{{הערה|שם=:022}}

=== התפתחות יהדות בבל ===
התיאור המקראי מציג כיצד צאצאי בני [[שבט יהודה]], שהוגלו על ידי [[נבוכדנצר השני|נבוכדנאצר]] ב[[גלות יהויכין]] בשנת 597 לפנה"ס וכן לאחר חורבן-הבית בשנת 586 לפנה"ס, הגיעו לבבל ושם הכו שורשים. ישנן עדויות מעטות בלבד לגורל הקהילה היהודית במאות השנים הראשונות שלאחר מכן. בעקבות מחסור במידע בשנים אלו, שהטריד גם אנשי רוח בעת העתיקה, חלק מהמידע המקובל במסורת על ההיסטוריה של יהדות בבל נכתב בדיעבד וחלקו מאופיין ב[[אנכרוניזם]]. עם זאת, ממה שידוע במחקר על התנהלותה של [[האימפריה הפרתית]], שהחלה את התפשטותה באזור מסופוטמיה מאמצע המאה ה-3 לפנה"ס, נראה שבתקופה זו נהנו היהודים המקומיים מהעדרה של מדיניות פולחן סדורה, שאיפשרה להם לשגשג כקהילה דתית-תרבותית אוטונומית, ששיתפה פעולה עם השלטון כחלק מבריתות הכוח האזוריות שרווחו באימפריה הפרתית. החל מסוף תקופת בית שני ישנה התגברות של העדויות הכתובות הנוגעות ליהודי בבל, ועד למאה ה-3 הולכת מתבהרת בהדרגה התמונה ההיסטורית אודות פרטים שונים בחיי הקהילה.{{הערה|שם=ישעיהו גפני - יהדות בבל ומוסדותיה}}

לאחר חורבן-הבית בידי [[טיטוס]] בשנת [[70]] ולאחר דיכויו של [[מרד בר כוכבא]] בשנת [[135]] באו פליטים נוספים מארץ-ישראל לבבל.{{הערה|מרדכי וורמברנד ובצלאל ס. רות, '''עם ישראל - תולדות 4000 שנה - מימי האבות ועד חוזה השלום''', עמ' 95.}} בשיאה הייתה זו הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לאימפריה הרומית, ועל פי התיעודים בני התקופה נראה שמרבית היהודים התיישבו בעיקר במספר מצומצם של ריכוזי אוכלוסייה. עדויות שונות מצביעות גם על מיזמי [[גיור]] נרחבים שסייעו להרחיב את גודל האוכלוסייה מעבר לגרעין המקורי שהגיע מישראל. לקראת סוף התקופה הפרתית, שנמשכה עד תחילת המאה ה-3 לספירה, התחזק בהדרגה מעמדה הרוחני של יהדות בבל אל מול מעמדה של הקהילה הישראלית.{{הערה|שם=ישעיהו גפני - יהדות בבל ומוסדותיה}}

===עריכת המשנה והספרות התנאית===
{{ערך מורחב|תנאים}}
[[קובץ:First page of the first tractate of the Talmud (Daf Beis of Maseches Brachos).jpg|שמאל|ממוזער|200px|ה[[תלמוד]], היצירה המרכזית של [[אמוראים|תקופת האמוראים]]]]
התַּנָּאים היו חכמים, מאז ימי [[הזוגות]] ועד לחתימת ה[[משנה]], ב[[המאה ה-1|מאה ה-1]] ו[[המאה ה-2|ה־2]]. הכינוי '''[[תנאים|תנא]]''' מורה על חכם הנזכר במשנה או חי ב[[תקופת המשנה]]. תקופת התנאים באה עם תקופת הזוגות, וקדמה לתקופת ה[[אמוראים]].

נהוג לחלק את תקופת התנאים לחמישה דורות, ועל אלה מוסיפים עוד דור של "תנאים למחצה", שחיו מיד אחרי חתימת ה[[משנה]]. מספר התנאים הידוע הוא 120 בקירוב. התנאים חיו ופעלו ב[[ארץ ישראל]] במרכזים שונים. לאחר חורבן [[ירושלים]] עבר המרכז בראשות רבן [[יוחנן בן זכאי]] ל[[יבנה]]. תלמידיו הקימו מרכזי לימוד [[תורה]] ב[[לוד]] וב[[בני ברק]].

רבים מהתנאים התפרנסו מעבודת כפיים (למשל רבי [[יוחנן הסנדלר]]) בנוסף להיותם מורים ו[[פוסק|פוסקי הלכה]]. חלק מהתנאים שימשו גם כמנהיגי ציבור, ואף ייצגו את העם היהודי בפני השלטונות הרומיים ב[[ארץ ישראל]].

===תקופת האמוראים ועריכת התלמוד===
{{ערך מורחב|אמוראים}}
האמוראים היו חכמי ה[[תלמוד]] שפעלו בתקופה שמתום חתימת ה[[משנה]] בידי [[רבי יהודה הנשיא]] ועד לחתימת התלמוד (המאות ה-3 עד ה-5 לספירה). האמוראים פעלו בשני מרכזים: ב[[ארץ ישראל]] וב[[בבל]]. לפניהם פעלו ה[[תנאים]] ואחריהם ה[[סבוראים]]. הכינוי "אמורא" שימש במקור לתיאור תפקיד שהיה קיים [[בית מדרש|בבית המדרש]] – ה"אמורא" שהיה מבאר את דברי החכם בפני הציבור, אך כבר בתקופת התלמוד הפך לכינוי כללי לחכמים.

ב[[ארץ ישראל]] היה המרכז התורני בתקופה זו ב[[ציפורי (יישוב עתיק)|ציפורי]] שב[[הגליל התחתון|גליל התחתון]], ואחר כך ב[[טבריה]]. ב[[בבל]] היה המרכז העיקרי ב[[ישיבת סורא]], ולעיתים עבר ל[[ישיבת פומבדיתא|פומבדיתא]] ול[[ישיבת נהרדעא|נהרדעא]]. אמוראי בבל ואמוראי ישראל שמרו על קשר ונעזרו זה בזה לדיונים הלכתיים על ידי שליחים.

מספר האמוראים הידועים לנו עולה על שלושת אלפים, לפי מניין של חלק מהעוסקים בביוגרפיה תלמודית. בין האמוראים היו שהצטיינו בבקיאותם וכונו "סינַי", והיו שהצטיינו בחריפותם, כלומר ביכולתם להגיע, באמצעות הסקה לוגית, לפתרון של כל [[סוגיה]] שעלתה לדיון – אלה כונו "עוקר הרים" (להרחבה ראו [[סיני ועוקר הרים]]).

שאלת הביוגרפיה של חכמי התלמוד היא שאלה סבוכה. הביוגרפיות המקובלות (כולל הביוגרפיות אליהן מפנה ערך זה) מתבססות על החומר המצוי בתלמודים ובמדרשים, כפי שהוא לפנינו. חומר זה בחלקו הוא חומר אגדי. שאלת ההיסטוריוּת של החומר והדרך בה ניתן להפיק מידע היסטורי ממנו אינה מוסכמת על כל החוקרים.

תקופת האמוראים ב[[ארץ ישראל]] נחלקת לחמישה דורות וב[[בבל]] לשבעה (או לשמונה) דורות.

== ימי הביניים ==
תקופת [[ימי הביניים]] נמשכה מהמאה ה-5 ועד המאה ה-15.

בתקופה זו סבלו יהודי אירופה מאנטישמיות קשה ואלימות רבה, שעוצמתן התגברה בתקופות מסוימות ונחלשה באחרות.

יהודי בבל סבלו גם הם מרדיפות בתקופות מסוימות, ובמיוחד תחת שלטון [[האימפריה הסאסאנית]].{{הערה|שם=ישעיהו גפני - יהדות בבל ומוסדותיה}}

=== יהדות בבל תחת השושלת הסאסאנית ===
בבבל היו ערים שאוכלוסייתן הייתה כמעט יהודית לגמרי, כגון [[נהרדעא]] על נהר פרת, [[סורא]], [[פומבדיתא]] ועוד. בערים אלו נוסדו ישיבות, כגון [[ישיבת סורא]] ו[[ישיבת פומבדיתא]], שנוהלו על ידי ה[[אמוראים]], ה[[סבוראים]] ו[[הגאונים]]. בתחילת [[המאה ה-1]] מנו יהודי בבל כ-1,000,000 תושבים, והערכה היא כי עלה מספרם בין [[המאה ה-3]] ותחילת [[המאה ה-6]] ל-2 מיליון.{{הערה|[Dr. Solomon Gryazel, "History of the Jews - From the destruction of Judah in 586 BC to the preset Arab Israeli conflict", p. 137]|כיוון=שמאל}} ערים וקהילות יהודיות רחבות התקיימו בבבל עד [[המאה ה-13]] ברציפות. האוכלוסייה היהודית של בבל נדדה לעבר [[צפון אפריקה]], [[אירופה]] וארץ ישראל, והעבירה את משקל הכובד שלה לארצות אלה. מהמאה ה-3 ועד למאה ה-7 שלטה באזור פרס [[האימפריה הסאסאנית|השושלת הסאסאנית]], שעלייתה שינתה מהותית את הסדר הפוליטי הפנימי באימפריה, כאשר ה[[אוטונומיה|אוטונומיות]] המקומיות של התקופה [[האימפריה הפרתית|הפרתית]] התערערו על ידי מדיניות ריכוזית יותר של פולחן של דת ה[[זורואסטריות]], שהפכה לדת המרכזית של האימפריה במהלך שגרם לעליות ומורדות ביחס השלטון או ההמון כלפי דתות מיעוט, ובמיוחד סבלו היהודים בהקשר זה החל מאמצע [[המאה ה-5]].{{הערה|שם=ישעיהו גפני - יהדות בבל ומוסדותיה}} הזורואסטריות תיארה את העולם כמאבק מתמיד בין כוחות "טוב" וכוחות "רע". מכיוון שבאותה תקופה ישבה בגבולות האימפריה הסאסאנית אוכלוסייה יהודית משכילה ודומיננטית, תפיסה הקיימת במחקר מציעה שבמאות השנים הללו חדרו בהדרגה אל המיינסטרים של הדת היהודית העדכנית מוטיבים שכמעט ואינם מצויים בתנ"ך עצמו, ומושפעים מרעיונות זרתוסטרים, דוגמת קיומו של ה[[שטן]], [[מלאך|מלאכים]] ו[[שד (מיתולוגיה)|שדים]], [[גן עדן]] ו[[גיהנום]], [[מלחמת גוג ומגוג]] ועוד.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://dbs.anumuseum.org.il/skn/he/c6/e136109/מקום/אירן_פרס|כותרת=קהילת יהודי אירן - פרס|אתר=מוזיאון אנו}}</ref>

===תקופת הסבוראים===
{{ערך מורחב|סבוראים}}
הסבוראים היו חכמי [[ישיבה|ישיבות]] [[בבל]] מסוף תקופת ה[[אמוראים]] (סוף [[המאה ה-5]]) ועד לתקופת ה[[גאונים]] (אמצע [[המאה ה-6]] או אמצע [[המאה ה-7]]). כינוי זה מבוסס על השם "'''סבורא'''", שמופיע ב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]], [[מסכת קידושין]], שפירושו בעל סברא, מבין דבר.

המקור הקדום ביותר המזכיר את הסבוראים, מגדיר אותם כקבוצה-תקופה ומכנה אותם בשם זה הוא איגרת [[רב שרירא גאון]].

בשונה מקודמיהם, האמוראים, שיצרו את ה[[תלמוד]], עסקו הסבוראים לא ביצירה חדשה אלא בעיקר בהסברה, הטמעה והשלמה של התלמוד. לסבוראים חלק רב בעריכת התלמוד הבבלי – ליקוט גרסאות והשוואת נוסחאות, ויש מדבריהם שנכנסו לגוף התלמוד. בכך סיימו הסבוראים את תהליך כינוסו ועריכתו של התלמוד.

===תקופת הגאונים===
{{ערך מורחב|גאונים}}
הגאונים היו [[ראש ישיבה|ראשי]] [[ישיבה|ישיבות]] [[ישיבת סורא|סורא]] ו[[ישיבת פומבדיתא|פומבדיתא]] שב[[בבל]] ושל [[ישיבת ארץ ישראל (ימי הביניים)|ישיבת ארץ ישראל]], פעלו במחצית הראשונה של ימי הביניים, משלהי [[המאה ה-6]] (או שלהי [[המאה ה-7]]) ועד אמצע [[המאה ה-11]]. הגאונים היו הסמכות ה[[הלכה|הלכתית]] העליונה, לא רק בבבל, אלא עבור עם היהודי כולו, כאשר בתקופה זו בארץ ישראל הלכה בהדרגה הדמוגרפיה והשתנתה לבעלת רוב [[אסלאם|מוסלמי]]. עם זאת, עד למאה ה-11 בארץ ישראל עדיין היה אחד ממרכזי הסמכות החשובים ליהודים, [[ישיבת גאון יעקב]]. במאות השנים הללו היו מאבקי סמכות וכוח בין מוקדי הכוח היהודיים המרכזיים בבבל לבין ישיבת גאון יעקב.<ref name=":5">{{קישור כללי|כתובת=https://school.kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=97662355#36.5575.6.default|הכותב=|כותרת=היהודים בימי הביניים בעולם הנוצרי ובעולם המוסלמי|אתר=|עמודים=35-34, 80-71|תאריך=}}</ref>

הגאונים עסקו בפירוש ה[[תלמוד]] כפי שקיבלו אותו מה[[סבוראים]] (וקודמיהם ה[[אמוראים]]), והתמקדו בהנחלתו לעם כך שישפיע על החיים ה[[חברתי]]ים וה[[דת]]יים.

יהודי ישראל, כמו בני [[מיעוט]]ים אחרים באימפריה המוסלמית, היו חייבים [[מס|מיסים]] מיוחדים שלא היו תקפים למוסלמים, והיו כפופים ל[[אפליה|אפליות]] שונות בחוק, כמו איסור על הקמת [[בית כנסת|בתי כנסת]] חדשים. לרוב לא היה מקובל לכפות התאסלמות על התושבים הלא-מוסלמים, בין היתר כדי לא לפגוע ברווחיות מיסים אלו. מבין המיעוטים הדתיים, נהנו היהודים והנוצרים ממעמד מיוחד בתור "אנשי הספר", והם נהנו מ[[ד'ימי|חסות]] של השליטים ומזכות לחייהם, רכושם וזכויות נוספות לקביעת דרך חייהם. בנוסף, במקרים רבים לא אכפו השליטים בפועל חלק מההגבלות על היהודים מתוך שיקולים שונים, כלכליים או פוליטיים. מציאות זו אפשרה, למרות ההגבלות והאפליה, גם תקופות של שגשוג תרבותי וכלכלי בקרב היהודים. בסוף [[המאה ה-8]] וב[[המאה ה-9|מאה ה-9]], תחת שלטון [[בית עבאס]], הוחמר היחס אל חלק מהמיעוטים ובהם גם ההיהודים. בתקופה זו הוחמרו ההגבלות לאיסור בניית מבני דת, נקבעו ליהודים חוקים משפילים כמו ענידת סמל בצורת [[עגל הזהב]] ב[[מרחצאות]] או הצבת פסלי [[שד (מיתולוגיה)|שדים]] בפתח הבית. היחס הוחמר פעם נוספת גם במאה ה-11.<ref name=":5" />

בשנת 1073 כבשו ה[[סלג'וקים]] את ארץ ישראל למשך קרוב ל-30 שנה. לאחר הכיבוש נאלצה ישיבת גאון יעקב למלט עצמה מירושלים ל[[צור (לבנון)|צור]], ובהמשך ל[[מצרים]],<ref name=":5" /> ובכך תמה ההנהגה היהודית-ישראלית עד לתקופה הטרום-מודרנית.

באמצע המאה ה-11 התחולל במערב אסיה [[גל קור]] מתמשך, שיצר תקופה מתמשכת של [[בצורת]] ו[[רעב]], שגרמה בתורה לעימותים אלימים רבים. בתוך כשני עשורים, על רקע מצוקה אזורית כללית, נסגרו ישיבות גדולות רבות של יהדות בבל.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=ismMJkCu5Uk&index=8&list=PLlT4nxANf8bKcypnP9e5RzaYnExpv7M98|הכותב=|כותרת=היסטוריה ושינויי אקלים - שיעור 5|אתר=|תאריך=}}}}

===תקופת הראשונים===
{{ערך מורחב|ראשונים}}

ה[[ראשונים]], פעלו במחצית השנייה של ימי הביניים, בין [[המאה ה-11]] עד [[המאה ה-15]]. למשנתם ולהוראותיהם הייתה חשיבות רבה בעיצוב עולם ההלכה וביצירת [[ארון הספרים היהודי]] בזמנם.{{הערה|לשם דוגמה, בתקופה זו נכתבו הספרים [[משנה תורה לרמב"ם]], [[פירוש רש"י למקרא]], וחידושים רבים על ה[[תלמוד]] כדומת אלו של ה[[רמב"ן]], ה[[רשב"א]], ה[[ריטב"א]] ואחרים.}} ובין הרבנים המרכזיים שפעלו בתקופת הראשונים בולטים ה[[רי"ף]], [[רש"י]], ה[[רמב"ם]], ה[[רא"ש]], בנו רבי [[יעקב בן אשר]], הרמב"ן ועשרות נוספים שיצרו בתחומי ההלכה, פרשנות המקרא והתלמוד, ה[[פילוסופיה יהודית|פילוסופיה היהודית]], [[מיסטיקה יהודית|המיסטיקה היהודית]], ה[[שירה]], ה[[פיוט]].

==== תקופת הראשונים באירופה ====
=====עלילות דם בימי הביניים=====
{{ערך מורחב|עלילת דם#עלילות דם בימי הביניים}}
{{להשלים|נושא=ישראל}}
=====הטבח ביהודי יורק=====
{{ערך מורחב|הטבח ביהודי יורק}}
ב[[טבח]] נרצחה [[קהילה יהודית]] שלמה בעיר [[יורק]] שב[[צפון]] [[אנגליה]], ב-[[ז' בניסן]] [[ד'תתק"ן]], [[1190]]. אירוע זה הפך לאירוע משמעותי בתולדות [[יהדות בריטניה|יהדות אנגליה]], בין השאר מאחר שגם בו – בדומה לאירוע [[המרד הגדול]] שהתרחש ב[[מצדה]] – בחרו למות [[התאבדות|ביוזמתם]] מאשר ל[[המרת דת|המיר את דתם]].

=====גירוש יהודי אנגליה=====
{{ערך מורחב|גירוש יהודי אנגליה}}

גירוש יהודי אנגליה הוא הכינוי לצו שפורסם בשנת 1290 על ידי [[אדוארד הראשון]] מלך [[ממלכת אנגליה|אנגליה]], ובו נאסר על [[יהודים]] לשהות בתחומי הממלכה האנגלית.

ב-18 ביולי [[1290]] שיגר המלך [[אדוארד הראשון]] צווים אל השריפים של כל ערי אנגליה בהם נאמר כי עד היום הראשון בחודש נובמבר 1290 על כל היהודים לעזוב את המדינה; ואלה שיישארו בה אחרי תאריך זה יוצאו להורג. בשנה זו גורשו 16,000 יהודי אנגליה, שהגרו בעיקר ל[[הולנד]] ול[[צרפת]]. הם אמנם הורשו לקחת איתם את רכושם, אך בתיהם וכל הנכסים והרכוש שלא הצליחו לקחת עימם הפכו לרכוש המלך לפי צו ממלכתי. לאחר שנת 1290 חיו ב[[ממלכת אנגליה]] יהודים מומרים, שחלקם חיו כ[[אנוסים]]. הממלכה ניהלה פיקוח הדוק יחסית על הכניסה אל ה[[אי]], ומנעה מיהודים לשוב במשך כ-350 שנה.

=====משפט פריז=====
{{ערך מורחב|משפט פריז}}
{{להשלים|נושא=ישראל}}

===== יהדות ספרד =====
[[קובץ:03 Lundi 03 Cordoue 02 Maimonide.JPG|שמאל|ממוזער|200px|פסלו של הרמב"ם ב[[קורדובה (ספרד)|קורדובה]], [[ממלכת ספרד|ספרד]]]]
{{ערך מורחב|תור הזהב של יהדות ספרד}}

תור הזהב בספרד היא תקופת הפריחה התרבותית של [[יהודי ספרד]], החל מ[[המאה ה-9|המאה התשיעית]] ועד [[המאה ה-13|המאה השלוש-עשרה]], שבה שימשה [[ספרד]] מקום [[הגירה]] ל[[יהודים]], ול[[קהילה]] היהודית הייתה פריחה [[כלכלה|כלכלית]] ו[[תרבות]]ית. גם תחת השלטון הנוצרי – שכבש בהדרגה חלקים הולכים וגדלים מ[[חצי האי האיברי]] – בסוף תקופת תור הזהב, היו יהודים (וכן מוסלמים) חלק לגיטימי מהחברה וחלקם גם כיהנו במשרות שונות ב[[חצר מלכות|חצרות]] האצולה. לקראת [[סוף ימי הביניים]] החל בהדרגה להיפגע השגשוג התרבותי של [[יהדות ספרד]], במספר מגמות הדרגתיות שהניחו את היסודות לרדיפה המאורגנת שתגיע מאוחר יותר. בתקופות שלאחר תור הזהב רבים מיהודי ספרד ופורטוגל היגרו לארצות אחרות.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=EXCjbvhR7Y8&list=PLNiWLB_wsOg5a3e6Lv3cQkdtR8qQXs98U&index=4|הכותב=מירי אליאב-פלדון|כותרת=יהודים בחצי-האי האיברי, 1497-1391|אתר=אוניברסיטת תל אביב}}</ref>

======גזירות קנ"א 1391======
{{ערך מורחב|גזירות קנ"א}}

גזירות קנ"א היו פרעות כנגד היהודים שהתחוללו ב[[ספרד]] בשנת {{קישור לשנה עברית|5151}} ([[1391]]). המניע המרכזי המוצהר לפרעות, היה רצונם של האיכרים להסתלק מפריעת חובותיהם ליהודים. ב[[ז'ירונה|גירונה]] הצליחו מרבית היהודים לעמוד בפרץ ולהינצל, אך לא כך בערים רבות אחרות. כשניסו הנוצרים הפורעים לפגוע גם ב[[אסלאם|מוסלמים]], פעלו השלטונות בנחרצות והענישו אותם בחומרה יתרה. כשוך הפרעות מינתה הממשלה ועדות חקירה, אך לא נקטה פעולות של ממש נגד הפורעים, שחלקם נמנו עם בני השכבות הנכבדות.

======ויכוח טורטוסה======
{{ערך מורחב|ויכוח טורטוסה}}

ויכוח טורטוסה היה אחד מה[[ויכוח|וויכוחים]] המפורסמים שהתנהלו ב[[ימי הביניים]] בין [[יהודים]] ל[[נוצרים]]. הוא התנהל בשנים [[1413]]–[[1414]] בעיר [[טורטוסה]] שב[[קטלוניה]]. מהצד היהודי השתתפו בו [[פרופייט דוראן האפודי]], רבי [[יוסף אלבו]] ותלמידי חכמים נוספים כרבי מתתיהו היצהרי, רבי משה בן עבאס ורבי אסטרוק הלוי, כל אחד מהם היה נציג של קהילה אחרת. ה[[אנטי אפיפיור]] [[בנדיקטוס השלושה עשר (אנטי-אפיפיור)|בנדיקטוס השלושה עשר]] ה[[אראגון|אראגוני]] שמטעמו אורגן האירוע, קבע שהוויכוח יעסוק אך ורק במובאות מה[[תלמוד]], הרומזות, לכאורה, כי ה[[משיח]] כבר בא (ותומכות בכך בתאולוגיה הנוצרית). בנדיקטוס הודיע למשתתפים כי הוויכוח אינו מה היא דת האמת, מפני שהתשובה לשאלה זו ברורה.

======גירוש ספרד======
{{ערך מורחב|גירוש ספרד}}
[[קובץ:Alhambra Decree.jpg|שמאל|ממוזער|200px|צו הגירוש משנת 1492]]
[[יהדות ספרד (חצי האי האיברי)|יהדות ספרד]], גורשה בצו מלכותי ב-1492, שפרסמו בשנת [[1492]] [[פרננדו השני מלך ארגון]] ואשתו, המלכה [[איזבלה הראשונה מקסטיליה]] ובו נאסרה בחוק ישיבתם של [[יהודים]] בממלכות [[כתר קסטיליה|קסטיליה]] ו[[אראגון]]. היהודים הועמדו בפני הברירה: ל[[המרת דת|המיר את דתם]] ל[[נצרות|נוצרית]] או לעזוב תוך ארבעה חודשים. חלק מהיהודים העדיפו להתנצר, לפחות למראית עין, ונשארו בספרד כ[[אנוסים]]. מרבית המגורשים עזבו את ספרד לארצות השוכנות לחופי [[הים התיכון]] ובעיקר ל[[צרפת]], [[איטליה]], ה[[לבנט]] ו[[צפון אפריקה]], [[ארצות השפלה]], [[גרמניה]] ו[[בריטניה]].

הצו שיקף מדיניות של קנאות דתית מתגברת של הכתר הספרדי, שביקש ליצור חברה נוצרית אחידה, ללא [[מיעוטים]] דתיים. במקביל לגירוש היהודים פעלו השלטונות גם לדחיקת ה[[אסלאם|מוסלמים]] מספרד. לאחר סדרה של גירושי מוסלמים מאזור [[ממלכת גרנדה|גרנדה]] הוציאה ממלכת קסטיליה בשנת [[1502]] צו מלכותי המורה למוסלמים בממלכות להתנצר או לעזוב. בעקבות הצו חלק מהמוסלמים בחרו להפוך ל[[אנוסים]] מוסלמים (Moriscos), והאחרים גורשו. בשנת [[1507]] הורחב צו גירוש היהודים לתחום השליטה של מלכי ספרד, דרום [[איטליה]], [[סיציליה]] ו[[סרדיניה]].

גירוש היהודים מספרד סימל את סיומו של פרק ב[[תולדות עם ישראל]]. הוא הותיר רושם משמעותי ב[[ספרות]], ב[[שירת ימי הביניים של יהדות ספרד|שירה]], בספרות ה[[הלכה]] בדורות הבאים ובהתפתחות הקהילות היהודיות שאליהן הגיעו המגורשים מ[[חצי האי האיברי]].

==== קהילות יהודיות במזרח התיכון ====
בתקופה זו עברה ארץ ישראל תהפוכות במאבקים בין ה[[ממלכת ירושלים|צלבנים]], ה[[השושלת הפאטמית|פאטמים]], ה[[השושלת האיובית|איובים]] וה[[ממלוכים]]. תהפוכות אלו השפיעו לפרקים גם על הקהילה היהודית שהייתה בישראל. בתקופתו של [[צלאח א-דין]], למשל, חלה מדיניות רשמית שעודדה יהודים לחזור ולהתיישב בירושלים, אולם אף על פי כן, בתקופות בהן שלטו הצלבנים על חלקים מארץ ישראל, הקרבה והמתח בין הנצרות לאסלאם גרמו לעלייתם של זרמים אסלאמים קיצוניים, והתעוררו בתקופה זו מספר גלים של אסלום בכפייה באזורי ארץ ישראל שהיו בשליטת המוסלמים. על יהודים שלא המירו את דתם הופעלו לחצים לעזוב ו[[הגירה|להגר]].<ref name=":5" />

=====גזירות תתנ"ו 1096=====
{{ערך מורחב|גזירות תתנ"ו}}
[[גזירות תתנ"ו]] היו סדרת אירועים שהתחוללו בשנת [[1096]] ([[ד'תתנ"ו]]) ב[[אירופה]] כחלק מ[[מסע הצלב הראשון]], וכללו [[טבח]] המוני של [[יהדות|יהודים]] על ידי גייסות ה[[צלבנים]] בדרכם ל[[ארץ ישראל]]. בחלק מהמקרים הוצע ליהודים להינצל באמצעות [[המרת דת]] ל[[נצרות]]. מלבד ה[[רצח|רציחות]] והחורבן הרב שהיה במאורעות תתנ"ו, המאורעות השפיעו על ה[[תודעה]] הציבורית ונחרטו בזיכרון הקיבוצי הלאומי.

באירופה של [[ימי הביניים]], שקמה לאחר התפוררות [[האימפריה הרומית המערבית]], תפסה הדת הנוצרית את מקומה של התרבות הרומית ושל מוסדות האימפריה, כגורם מאחד של החברה. מלבד תופעה זו התקיים באירופה יחס מורכב בין השליטים החילונים ל[[אפיפיור]]. האפיפיור טען לסמכותו אף בנושאי השלטון החילוני לעומת ה[[מלוכה|מלכים]] ששאפו להרחיב את תחומי סמכותם.

בשנת [[1095]] לספה"נ נשמעה קריאתו של האפיפיור [[אורבן השני]] לגאולת [[כנסיית הקבר]]. הקריאה הובילה ליציאה ל[[מסע הצלב הראשון]], כשהמסע הסתיים בכיבוש [[ירושלים]] ([[1099]] לספה"נ). בדרכם של ה[[צלבנים]] מזרחה, דרך ערי [[יהדות אשכנז|אשכנז]] ו[[צרפת]], נשמעה הקריאה לחסל את ה[[כופר (אמונה דתית)|כופרים]] מבית: היהודים. הנוצרים (בייחוד בערי [[עמק הריין המרכזי העילי|עמק הריין]]) העמידו בפני היהודים את הברירה בין [[טבילה לנצרות|טבילה]] לבין [[מוות]], ורבים מהיהודים בחרו למות על [[קידוש השם]].

==== יהדות אתיופיה ====
=====תקופת ההישרדות של ביתא ישראל=====
{{ערך מורחב|תולדות ביתא ישראל: 1529-1270}}
השנים [[1270]]–[[1529]] ידועות בתולדות [[ביתא ישראל]] בשם "תקופת ההישרדות". תקופה זו נפתחה עם עליית [[השושלת הסולומונית]] לשלטון והפלת שושלת הזאגווה. הפלת שלטון הזאגווה לא בישרה טובות ליהודי אתיופיה, אך העדה נמנעה מלהתערב בנעשה ברחבי אתיופיה. יותר מאוחר, לאחר התחזקות [[אתיופיה]], היא נלחמה כנגד היהודים מלחמת חורמה. למרות כל זאת, הצליחו היהודים לשמור על עצמאות ממלכתם ב[[הרי סאמיאן]] וסביב [[אגם טאנה]]. תקופת זו הסתיימה עם הפלישה של [[סולטנות אדאל]] לאתיופיה, ובכך מסמלת את תחילתה של [[היסטוריה של ביתא ישראל: 1632-1529|תקופת התבוסה]], במהלכה היו היהודים פעם לצד ה[[נוצרים]] ופעם לצד ה[[מוסלמים]].

==העת החדשה==
===== גזירות ת"ח-ת"ט 1648 =====
[[קובץ:תחום המושב.png|שמאל|ממוזער|200px|מפת תחום המושב]]
{{ערך מורחב|גזירות ת"ח-ת"ט}}
מ[[המאה ה-14]] התהווה קיבוץ יהודי גדול בפולין-ליטא המאוחדת תחת שלטון [[השושלת היגלונית]]. בסוף [[המאה ה-16]] החלו להגר יהודים רבים לנחלות [[אוקראינה]], שם שירתו את האצולה הקתולית הפולנית ועוררו את משטמת ההמונים המקומיים. ב-1648, [[מרד חמלניצקי|פרצה התקוממות קוזאקים וצמיתים של באוקראינה]] כנגד הכתר, בהנהגתו של [[בוגדן חמלניצקי]], או כפי שכונה בפי היהודים: "חמיל הרשע". המרד חולל שרשרת משברים שהביאה את פולין-ליטא כולה למצב מלחמה. במקביל אליה התחולל [[רצח המוני]] של אלפי [[יהודים]] בעיקר בידי הקוזאקים; מאורעות אלה נודעו כ[[גזירות ת"ח-ת"ט]].

====השבתאות====
{{ערך מורחב|שבתאות}}
תנועת השבתאות היא תנועה [[משיחיות|משיחית קבלית]] שתחילתה באמצע [[המאה ה-17]], שהתפתחה סביב דמותו של [[שבתי צבי]], שהכריז על עצמו כ[[משיח]]. תנועה זאת נחשבת ביהדות האורתודוקסית לכת [[כפירה|כופרנית]], ששורשיה אמנם נטועים בתוך היהדות והקבלה, אך שרידיה אינם נחשבים ליהודים.

תנועת השבתאות נולדה ברגע פגישתם של שני אישים מרכזיים בפרשה – [[שבתי צבי]] ו[[נתן העזתי]]. חוקר הקבלה והשבתאות [[גרשום שלום]] טוען שאף על פי ששבתי צבי נחשב למשיח, אישיותו הייתה פסיבית למדי והוא חסַר את ה[[כריזמה]] שגרמה לשבתאות להגיע לממדים הגדולים אליהם הגיעה, ואילו נתן העזתי, נביא הכת, הוא זה שאחראי להפצת השבתאות ולקבלתה העצומה בקרב היהודים בני התקופה.

===תנועות ותמורות===
====חסידים ומתנגדים====
{{ערך מורחב|ערכים=[[החסידות]], [[התנגדות לחסידות]]}}
החסידות היא תנועה רוחנית-חברתית [[יהודים|יהודית]], שהתעוררה באמצע [[המאה ה-18]]. מחוללה העיקרי של החסידות הוא [[הבעל שם טוב]] ותלמידו, [[המגיד ממזריטש]], היה זה שהפיץ אותה לכל רחבי [[מזרח אירופה]] והפך אותה לתנועה גדולה וממוסדת. הגותה של החסידות, בפרט בדורותיה הראשונים, מתאפיינת בשאיפה ל[[דבקות]] ב[[אל]], עבודת האל ב[[שמחה]], [[אהבת ישראל]] והקישור אל ה[[צדיק]]. מן השליש הראשון של המאה ה-19 עברה החסידות רוטיניזציה והתגבשה בחצרות סביב שושלות [[אדמו"ר]]ים. הצדדים המיסטיים הפרועים יותר רוסנו, וכמעט כל המנהיגים החלו לייצג כיוון שמרני מובהק.

כתגובת-נגד לחסידות המוקדמת הנהיגו [[הגר"א]] ואחרים מערכה קשה נגדה, הכריזו עליה חרמות ושרפו את ספריה. החסידים שטפו את מרבית מזרח אירופה, אך בחבלי ליטא רבתי היא התבססה אך במעט. באזור זה ייסד תלמיד הגר"א הרב [[חיים איצקוביץ]] את [[ישיבת וולוז'ין]], שהפכה לאב-טיפוס ודוגמה לאידאולוגיה המתנגדית שהדגישה במשנה תוקף את חשיבות לימוד התורה. עשרות ישיבות כדוגמתה צמחו במרחב. לימים פיתח [[ישראל מסלנט]] את [[שיטת המוסר]], שהציבה מענה השקפתי לערכי החסידות. המאבק בין חסידים למתנגדים נחלש במרוצת המאה ה-19, והאחרונים נודעו בהדרגה כ"[[ליטאים (זרם)|ליטאים]]".

====תנועת ההשכלה====
{{ערך מורחב|תנועת ההשכלה היהודית}}
תנועת ההשכלה הייתה מגמה אינטלקטואלית רחבה ששאפה להשתלבות היהודים בחברה הסובבת מחד ולתחייה תרבותית שלהם מאידך. פעיליה עסקו בחידוש השימוש בעברית לצורכי חול ויצרו ספרות ענפה בשפה. מתעניינים בדקדוק ובמדעי הטבע, או [[משכילים מוקדמים]], נפוצו במאה ה-18 ומבחינות רבות היוו המשך לתופעה שלא פסקה במהלך הדורות. ההשכלה התגבשה כ[[השקפת עולם]] ב[[פרוסיה]] של שנות ה-1770, בעיקר ב[[ברלין]], כשעשירים יהודים נעשו לפטרוניה כדי למצוא אידאולוגיה שתאפשר תמורה במצב הקהילות. ההשכלה הפרוסית נגוזה עד מהרה, כשהחברה שלתיקונה הטיפה עברה שינוי עמוק שייתר את התנועה הכליל, אך השפעתה הקרינה מזרחה לנחלות האוסטריות והרוסיות. ב[[תחום המושב]] הוסיפה ההשכלה, שנמצא לה כר רחב לפעילות בציבור יהודי מסורתי מאוד ונחשל, לפעול עד הקמת התנועות הלאומיות סביב [[הסופות בנגב]] ב-1881.

==== אמנציפציה וחילון ====
{{ערך מורחב|ערכים=[[אמנציפציה ליהודים]], [[יהדות חילונית]]}}

האמנציפציה ליהודים – השוואת זכויותיהם של ה[[יהודים]] ליתר האוכלוסייה – הייתה שלב בתהליך היסטורי ממושך, בן למעלה ממאה שנה, של שאיפת היהודים להתערות בחברה האירופאית (בעיקר ב[[מערב אירופה]]). את ראשיתו של התהליך מסמל [[כתב הסובלנות]] בנחלות [[בית הבסבורג]] מ-2 בינואר [[1782]].

האמנציפציה התממשה לראשונה ב[[צרפת]], במהלך [[המהפכה הצרפתית]] ב-[[1789]]. נוסח מסמך משפטי ששימש כנקודת מפגש בין שאיפת היהודים להשתלב ב[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]] ולתרום ולהועיל לה, ברוח רעיונות הנאורות, ובין נכונות החברה, בעיקר בארצות ליברליות, להשוות את זכויותיהם של היהודים לבני הסביבה ולעגן זאת ב[[חוק]]י ה[[מדינה]]. האמנציפציה של היהודים הייתה חלק מהגל הליברלי והדמוקרטי שהשפיע על העידן המודרני. היחס ליהודים בחברה מסוימת שיקף את מידת נכונותה של אותה חברה לאמץ רעיונות אלה.

הרפובליקה הצרפתית הייתה גם חלוצה בכל הנוגע לקידום ממשל [[חילוניות|חילוני]] והחלפת מוסדות הכוח הדתיים הוותיקים במוסדות ופקידים מטעם המדינה. שינויים אלו חלחלו בהדרגה גם למדינות שכנות וגם לקהילות היהודיות המקומיות. לכך הצטרפו מספר מגמות נוספות שהתפתחו בהדרגה באירופה של העת החדשה, בהן תפיסה ביקורתית יותר כלפי הדתות, חילונה של האליטה האינטלקטואלית ויצירת תפיסת זהות חילונית קולקטיבית (למשל, זהות [[לאומיות|לאומית]]) שתפסה בהדרגה את מקומה של ההשתייכות הדתית. תופעות אלו היו בבסיס היווצרות ה[[חילוניות יהודית|יהדות החילונית]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=98386535#14.2588.6.default|הכותב=שמואל פיינר|כותרת=שורשי החילון|עמודים=13-12}}</ref>

במקביל לכתב הסובלנות והמהפכה במרכז ומערב אירופה, הוטלו הגבלות קשות על יהודי מזרח היבשת ו[[האימפריה הרוסית]] כפתה עליהם להתגורר ב[[תחום המושב]]. פער גדול ניבע בין שתי הקבוצות, שדרכן אל המודרנה עברה בנתיבים שונים מאוד. הראשונים, בערך מ[[הונגריה]] ומערבה, קיבלו אמנציפציה סביב אמצע המאה ה-19. התפרקות המבנה הקהילתי של [[קורפורציה]] ימי-ביניימית ("אומה" בלשונו של [[ישראל ברטל]]) הובילה להגדרה-מחדש כ[[זרם דתי]], נייטרלי מבחינה פוליטית, בין כלל אזרחי מדינות-הלאום החדשות. גישה זו הייתה משותפת לכל החוגים וההשקפות בארצות אלה, כולל האדוקים ה[[שמרנים]]. מ[[גליציה]], שבה ניתן שוויון-זכויות פורמלי בלבד אך לא מהותי, ומזרחה (שם לא התקבל עד אחרי [[המהפכה הרוסית 1917]]) התחולל תהליך אחר. באזורים מפגרים מבחינה כלכלית ותרבותית בהם היוו היהודים מיעוט גדול ובולט, הובילה קריסת האומה לפיתוח הדרגתי של תפישות לאומיות מודרניות בקרב [[יהדות מזרח אירופה]].

====פילוג דתי====
{{ערך מורחב|ערכים=[[יהדות אורתודוקסית]], [[יהדות רפורמית]], [[יהדות קונסרבטיבית]]}}
פעילותם של המשכילים במרכז אירופה גלשה יותר ויותר לתחומים דתיים. המודרניזציה המואצת באזורים אלה ומתן האמנציפציה זירזו את נטישת קיום המצוות על ידי הרוב הגדול של היהודים. לאחר הרחבת העיסוק ב[[מדעי היהדות]] וקליטת הפילוסופיות של החברה הסובבת קמה בגרמניה בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19 [[התנועה הרפורמית]], שביקשה לערוך שינוי רדיקלי בדת. בהמשך הופיעה באותה ארץ [[זכריה פרנקל|האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית]] (הנחשבת לחלוצת [[היהדות הקונסרבטיבית]]), ששאפו לשמר את המסורת אך קביעת מייסדיהם כי היהדות התפתחה באופן היסטורי קוממה עליהם את השמרנים. המיעוט ב[[מרכז אירופה]] שהוסיף לשמור מצוות ולאחוז באמונה ב[[תורה מן השמים]] במלואה הלך והסתגר מיתר הציבור היהודי, וכך הופיעה ה[[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסיה]] כזרם נפרד. בהמשך שגשגו שני הזרמים החדשים בארצות הברית, בעוד שבמזרח אירופה התהוותה באיטיות אורתודוקסיה מקומית גדולה במענה למאבק עם החילונים המתרבים.

====עיור והגירה====
בהמשך לנטייתו הידועה של העם היהודי לנדוד ממקום למקום על פי עקרון הישרדותי ששילב תמיד שיקולים כלכליים וביטחוניים, גם במאה ה-19 התרחשה הגירה יהודית. אלא שבשונה מתקופות קדומות, בתקופה זו, ובעיקר מהשליש האחרון של המאה ה-19 ועד למלחמת העולם השנייה, הגיעה ההגירה היהודית לשיא חסר תקדים בתולדות העם היהודי.<ref>{{צ-ספר|מחבר=שמואל אטינגר|שם=תולדות עם ישראל בעת החדשה|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=דביר|שנת הוצאה=1969|פרק=חלק ראשון - פרק ו'; חלק שני - פרקים א', ה', ז'}}</ref>
על מנת להבין את התופעה יש לקחת בחשבון את העובדה, שמספר היהודים בעולם גדל תוך מאה שנה, פי יותר מארבעה: ב-1800 חיו בעולם כ-2.25 מיליון יהודים, ואילו ב-1900 מעל ל-10 מיליון. גידול דמוגרפי אדיר זה, שנבע קודם כל מחידושי המדע השימושי בתחומי התברואה והתזונה היה גדול עוד יותר מהגידול באוכלוסיית אירופה, שבאותן שנים גדלה מ-180 ל-450 מיליון.<ref>אטינגר, תולדות עם ישראל בעת החדשה, דביר 1969, עמ' 78</ref> הגידול הדמוגרפי יצר לחץ על מקורות ה[[פרנסה]], וכך מצאו עצמם עשרות מיליוני אירופאים בדרכם לארצות מתפתחות, בדרום אפריקה, באוסטרליה אך בעיקר לאמריקה בכלל ולאמריקה הצפונית בפרט. כ-66% מהמהגרים במאה ה-19 שמו פעמיהם לארצות הברית, שבלי ההגירה האדירה הזו לא הייתה הופכת למעצמה כלכלית, הבסיס והסיבה שהפכו אותה החל מ-1898 למעצמה עולמית.
היהודים שהיגרו מערבה התיישבו בעיקר בערים מתועשות: בואנוס איירס וסאו פאולו בדרום אמריקה, ניו יורק, פילדלפיה בוסטון ושיקגו בארצות הברית. עוצמת ההגירה משכה תשומת לב ציבורית של מנהיגים יהודים ולא-יהודים, כשאלו ואלו נחלקו בדעתם לגבי התופעה: מצד אחד היו מנהיגי ציבור, יהודים ולא-יהודים, שראו באופן שלילי את ההגירה הגדולה, שכן היא היוותה הוכחה לכך שמדינות המוצא, בעיקר רוסיה הצארית, הן מדינות שליליות ופוגעניות, וכי עצם קיומה של הגירה גדולה מעיד על הבנת המהגרים שאין שום סיכוי לתמורה משמעותית בארצות כמו רוסיה הצארית (או האימפריה העות'מאנית שגם ממנה התקיימה הגירה מערבה). בנוסף חששו מבקרי ההגירה מן הצד היהודי, שההגירה תגביר את האנטישמיות בארצות היעד, שכן רוב המהגרים לא הכירו את מנהגי המקום, את השפה, את התרבות ואת הפוליטיקה.
תומכי ההגירה לעומתם התייחסו למציאות כפי שהיא והדגישו את העובדה שלא משנה מה תהיה עוצמת ההגירה מערבה, בכל מקרה יוותרו במזרח אירופה מיליוני יהודים (ב-1897 נמנו 5.15 מיליון יהודים ברוסיה, ואחרי 17 שנות הגירה בעוצמה חסרת תקדים, נמנו ב-1914 ברוסיה 5.15 מיליון יהודים. הסיבה לכך הייתה שקצב הגידול הטבעי היה שווה באותן שנים לקצב ההגירה), ושלכן שאלת התנאים הפוליטיים הראויים ברוסיה הצארית, תיוותר בעינה. מכאן למסקנתם שעל מנהיגי הציבור להתייחס להגירה כאל עובדה קיימת, ולהסדיר את כל היבטיה ושלביה: מידע על ארצות היעד ועל תחנות המעבר, מחירי כרטיסים, תעודות מסע, השתלבות בארץ היעד וכן הלאה. לא בכדי היו אלו מנהיגי ציבור ציוניים, מהרצל ועד לציונים מארקסיסטיים ואף יהודים-לאומיים-טריטוריאליסטיים, שעמדו בחזית המאמצים להסדרת ההגירה.

ב-1909 התכנס 'קונגרס יהודי עולמי לענייני הגירה', ויוסף קרוק, יהודי-פולני שפעל אותה תקופה בשירותן של "שלוש מהפכות" כפי שהוכתר ספר זכרונותיו, כתב לימים על מאמצי אחד משותפיו, דויד 'דאווה' ליבוביץ', לקדם הקמת 'בנק הגירה יהודי':

{{ציטוט|תוכן=חשיבות רבה מאוד נודעה לתוכנית להקים באנק יהודי לענייני הגירה, אשר יטפל בעניינים הכספיים הכרוכים בנדודים. היה זה עניין חביב במיוחד על לבוביץ'. כאשר איש־אידיאה מוכשר מתחיל לטפל בעניין חדש, שעדיין אינו ידוע לו, חזקה עליו שיגלה גם בתחום החדש יוזמה ותנופה רבה. ואכן זאת הוכיח דאווה שלנו. הוא, אינטליגנט, מהנדס, לוחם באריקאדות, איש האבאנגארד הסוציאליסטי, התמסר במיוחד לעניין שהיה זר לו (ולנו כולנו) לגמרי מבחינה פסיכולוגית וטכנית. הוא נסע לפטרבורג, קיוב, ורשה, ציריך ולונדון, למרכזים העולמיים לענייני באנקאות ואף נשא ונתן עם באנקאים ואנשי־כספים וראה זה פלא! הם, אנשי הכספים, אשר הביטו מלמעלה למטה על "המהפכנים הרומאנטיים הצעירים", הקשיבו בתשומת־לב רבה לדבריו והחליטו לתמוך בתוכניתו של לבוביץ'. כל מה שהוא תיאר לפניהם היה בשבילם בבחינת תגלית ממש. מובן, שכל אחד מהם ידע היטב את סימן־ההיכר העתיק ביותר של הגורל היהודי, את הנדודים הנצחיים וכל אחד מהם גילה "יחס טוב" אל הנודדים, יחס פילאנטרופי מסורתי: יש לעזור לאומללים. אבל הנה בא אדם צעיר ובפיו תוכניות חדשות וגראנדיוזיות ממש! הנדודים הם לא רק אסון, יש בהם גם גרעינים על הבראת החיים היהודיים. וכבר עתה קשורים הנדודים בזרימת סכומי כסף עצומים: הכספים שהמהגרים שולחים למשפחותיהם ברוסיה הם אמצעי ניכר לעזרה עצמית יהודית. לא רק המהגרים, אלא כל העם כולו מעוניינים בכך, שהמשפחות המהגרות לא יקופחו וכי לא ינוצלו בשעת העברת הכספים (בשעת החלפת מטבע זר ועל־ידי כל מיני תחבולות פינאנסיות). הוא הדין בקניית כרטיסי אוניות, בייחוד כשהם ניקנים בתשלומים לשיעורים וכו' וכו'. את כל התפקידים האלה חייב ליטול על עצמו הבאנק לענייני הגירה. הקונגרס לענייני הגירה, הארגון היהודי העולמי החדש לענייני הגירה ייהפכו בדרך זו לגורם חשוב בעזרה עצמית עממית. כל אלה היו בבחינת חידוש בשביל הבאנקים ואנשי המעשה. אדם צעיר, אחד "האוטופיסטים הרומאנטיים" גילה להם את התפקידים הפינאנסיים והכלכליים הממשיים, אשר "אנשי המעשה" לא ראום עד כה. התחלנו להוציא בווינה כתב־עת בשם "דאס יידישע פריילאנד" (ארץ החופש היהודית). בעיני אנשי הכספים הייתה כל התנועה הזאת בעצם בבחינת ארץ חדשה ובלתי נודעת, תחום חדש לפעילות פוריה, אשר להם, ודווקא להם, שאינם בגדר "חולמים", ניתן לטפל בו טיפול מוצלח.|מקור=תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב', עמ' 46<ref>{{צ-ספר|מחבר=יוסף קרוק|שם=תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב'|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=מחברות לספרות|שנת הוצאה=1972}}</ref></blockquote>}}

===תקומת ישראל===
====היישוב הישן====
{{הפניה לערך מורחב|היישוב הישן}}
היישוב הישן הוא החברה היהודית הוותיקה ביישוב ה[[יהודים|יהודי]] ב[[ארץ ישראל]], שצמיחתה התגברה ברבע האחרון של [[המאה ה-18]] ולאורך [[המאה ה-19]]. ה[[היסטוריוגרפיה ישראלית|היסטוריוגרפיה הישראלית]] [[תיקוף|מתקפת]] את קיומה בעיקר עד ל[[מלחמת העולם הראשונה]], וחלקים ממנה עד לשנת [[תש"ח]] [[1948]].

בראשית שנות השמונים של [[המאה ה-19]], החלה תקופה חדשה בדברי ימי היישוב, כאשר החל גל [[העלייה הראשונה]] בשנת [[תרמ"ב]] [[1881]], והתגבר את צמיחתו של "[[היישוב|היישוב היהודי החדש]]". המחקר ההיסטורי מראה שהתרחבותו של היישוב היהודי בארץ התחוללה על ידי שתי החברות; תחילתו ברוב הישן והוותיק, אליו הצטרפו העולים החדשים יוצרי "החדש", והמשכה של הצמיחה בהדדיות, עימות ויצירה משותפת של שתיהן גם יחד.{{הערה|{{קתדרה|[[ישראל ברטל]]|'ישוב ישן' ו'ישוב חדש' - הדימוי והמציאות|2.1|2, אלול תשל"ו}}}}

==== התנועה הציונית ====
[[קובץ:PikiWiki Israel 5628 Synagogue.jpg|ממוזער|שמאל|200px|כיכר המייסדים במושבה [[ראשון לציון]] שנוסדה ב-[[1882]], בגלויה בהוצאת האחים אליהו מ[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]]]]
{{הפניה לערך מורחב|ציונות}}
בשנות ה-70 וה-80 של [[המאה ה-19]] התרבו בעם ישראל הקריאות לעלייה ל[[ארץ ישראל]] ולקביעת בית לאומי לעם ישראל. [[מבשרי הציונות]]: הרב ד"ר [[יהודה ביבאס]], תלמידו הרב [[יהודה אלקלעי]] והוגה הדעות [[משה הס]], אשר טענו בעל פה ובכתב שההימצאות ב[[גלות (יהדות)|גולה]] היא [[חטא]] או טעות מרה בהקשר הלאומי היהודי, ותבעו את חזרתם ההמונית של היהודים לארץ ישראל. ב[[תרמ"ב]] [[1881]] החל גל עלייה גדול; הוקמה המושבה [[ראשון לציון]], בידי עולים שהשתייכו לתנועת [[חובבי ציון]] בארצות שונות. אנשי תנועת [[ביל"ו]], שהוקמה לאחר ה[[סופות בנגב]], עלו לארץ, ובין שאר פעליהם, הקימו את המושבה [[גדרה]].

[[התנועה הציונית]] נוסדה רשמית בעקבות [[ועידת קטוביץ]] ([[1884]]) ו[[הקונגרס הציוני]] ([[1897]]) והיה זה [[בנימין זאב הרצל]], "חוזה המדינה", שהחל במאמצים להסכמת המעצמות להקמתה של "'''[[מדינת היהודים]]'''".

בעקבות [[מלחמת העולם הראשונה]] נדמה היה שבשלו התנאים להקמת מדינה כזאת: [[הממלכה המאוחדת]] כבשה את ארץ ישראל מידי [[האימפריה העות'מאנית]] והיהודים קיבלו הבטחה ל"בית לאומי" מהבריטים בדמותה של [[הצהרת בלפור]] שנמסרה ל[[חיים ויצמן]].

ב-[[1920]] הוחלט על ניהול [[המנדט הבריטי|המנדט על ארץ ישראל]] על ידי [[בריטניה]], וב[[כתב המנדט]] נוסחה התחייבות להקים [[בית לאומי לעם היהודי|בית לאומי ליהודים]] בארץ ישראל. [[הרברט סמואל]] [[פוליטיקאי]] יהודי בריטי מונה ל[[הנציב העליון|נציב העליון]] הראשון. הוקמה [[האוניברסיטה העברית]] ב[[ירושלים]] והתחוללו גלי [[עליות לפני קום המדינה|עליות]] גדולות. במקביל, [[ערביי ישראל|תושבי הארץ הערביים]] התנגדו לעלייה היהודית הגוברת לארץ ישראל ולהרחבת היישוב העברי; המדיניות הבריטית ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] נתפסה אצלם כמדיניות פרו-יהודית של [[ממשלת בריטניה]], והם ניסו למנוע אותה באמצעות שימוש ב[[אלימות]] ו[[טרור]].

כנופיות רצח החלו במעשי טרור ורצח בשיירות ובתושבים היהודים. הפרעות הגדולות הראשונות התרחשו ב-[[1921]] ונודעו כ[[פרעות תרפ"א]], בעקבותיהן קמה [[ההגנה]] – ארגון יהודי צבאי שמטרתו להגן על היישוב העברי. פרעות קשות אירעו גם ב[[פרעות תרפ"ט|תרפ"ט]] ([[1929]]) וב-[[1936]]–[[1939]] ([[המרד הערבי הגדול]]). האלימות הערבית הניבה פירות ובהדרגה החלה הממלכה המאוחדת לסגת מהרעיון של מדינה יהודית ולהרהר בפתרון של [[מדינה דו-לאומית]] או מדינה ערבית עם מיעוט יהודי (ראו גם: [[הספר הלבן השלישי|הספר הלבן]], [[ועדת פיל]]).
{{מפת תמונה
|תמונה=Ben-Zvi, Yaacov Zrubavel, Ben-Gurion, Brenner, Aharon Reuveni.jpg
|כיתוב תמונה=חברי מערכת "[[האחדות]]", (מימין לשמאל) יישובים: [[יצחק בן-צבי]], דוד בן-גוריון ו[[יוסף חיים ברנר]]; עומדים: [[אהרן ראובני]] ו[[יעקב זרובבל]] ([[1912]])
|רוחב קטן=250
|רוחב גדול=350
|מיפוי=poly 324 333 322 215 363 191 366 123 424 93 444 189 480 217 483 330 [[יצחק בן-צבי]]
poly 177 332 178 250 204 229 199 170 224 138 253 146 273 166 273 216 286 232 304 241 310 265 312 296 318 335 [[דוד בן-גוריון]]
poly 168 337 166 313 158 263 128 243 124 196 111 167 82 157 59 170 52 227 15 244 37 346 [[יוסף חיים ברנר]]
rect 30 9 180 122 [[יעקב זרובבל]]
poly 298 132 296 8 372 7 392 35 396 80 319 135 [[אהרון ראובני]]
}}
בינתיים, [[יהדות ארצות הברית]] ויהדות אירופה רשמו פריחה אדירה בתחומי ה[[מדע]], ה[[תרבות]] וה[[כלכלה]]. גדולי הפיזיקאים של אירופה באותה תקופה היו יהודים, ובראשם ה[[מדען]] הדגול [[אלברט איינשטיין]]. ב[[ברית המועצות]], יהודים רבים היו מעורבים ב[[מהפכת אוקטובר|מהפכה הקומוניסטית]] ונמנו על בכירי המפלגה.

====היהודים בין שתי מלחמות העולם====
{{ערך מורחב|היהודים בין שתי מלחמות העולם}}
{{להשלים|נושא=ישראל}}
תמורות רבות חלו ב[[העם היהודי|עם היהודי]] בתקופה ש[[בין שתי מלחמות העולם]] (כלומר בין [[מלחמת העולם הראשונה]] ל[[מלחמת העולם השנייה]]), בעקבות התבססות [[ציונות|התנועה הציונית]] והתגברות ה[[אנטישמיות]] שבישרה את עליית [[המפלגה הנאצית]] לשלטון ב[[רפובליקת ויימאר|גרמניה]]. ההגירה היהודית המשיכה בעוצמה גדולה, אך ב-1924 נסגרו השערים להגירה חופשית לארצות הברית, וב-1930, לאחר הפיכה צבאית, נסגרו שערי ארגנטינה להגירה חופשית, ואחריה החרו החזיקו יתר מדינות דרום-אמריקה. בארץ ישראל החליטו הבריטים באותה שנה, 1930, להוציא את 'הספר הלבן של פאספילד', שמשמעותו הייתה שמחויבותם להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל כפי שהוגדרה מטרת המנדט מולאה שהרי בית לאומי כזה כבר קם, ומכאן ואילך אין יותר לאפשר עלייה יהודית. אמנם לחצו של חיים ויצמן על הממשלה הבריטית לחזור בה ממדיניות 'הספר הלבן של פאספילד' עלה יפה, והגירה יהודית משמעותית שמה פניה לארץ ישראל (ב-1935 בלבד עלו ארצה כ-65 אלך יהודים), אך בקנה המידה של מצוקת יהודי אירופה (רק בפולין חיו כ-3 מיליון יהודים), היה זה מעט מדי ומאוחר מדי.<ref>{{צ-ספר|מחבר=אביבה חלמיש|שם=במרוץ כפול נגד הזמן|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=יד יצחק בן צבי|שנת הוצאה=2006}}</ref>

==== השואה ====
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-N0827-318, KZ Auschwitz, Ankunft ungarischer Juden.jpg|שמאל|200px|ממוזער|יהודים ברציף הרכבת ב[[אושוויץ]], מאי [[1944]]]]
{{הפניה לערך מורחב|השואה}}
בשנת [[1933]], עם עלייתו לשלטון של [[אדולף היטלר]] ו[[המפלגה הנאצית]] ב[[גרמניה]], חלה התערערות חמורה במצבם של היהודים במדינה. משברים כלכליים, חוקים גזעניים ו[[אנטישמיות|אנטישמיים]], וחשש מפני מלחמה גרמו לרבבות יהודים לברוח מגרמניה ל[[ארץ ישראל]], ל[[ארצות הברית]] ול[[ברית המועצות]].

ב־[[1939]] החלה [[מלחמת העולם השנייה]] ועד [[1941]] כבש היטלר כמעט את כל אירופה – לרבות [[פולין]] ובה מיליוני יהודים, ו[[צרפת]]. ב־1941 כאשר החל את הפלישה ל[[ברית המועצות]] הורה היטלר על [[הפתרון הסופי]] – מבצע מאורגן ונרחב בקנה מידה חסר תקדים להשמדת יהדות אירופה. [[רצח עם]] זה, בו נרצחו בשיטתיות וב[[אכזריות]] כשישה מיליון יהודים ידוע בשם '''[[השואה]]'''. בפולין, במחנה ההשמדה [[אושוויץ]] לבדו, נרצחו למעלה ממיליון יהודים ב[[תא גזים|תאי הגזים]]. השואה הייתה אירוע תקדימי בהיקפו ובמהותו. היא השפיעה על העם היהודי ועל דעת הקהל העולמית. השואה צורפה כהוכחה ניצחת לטענה שהושמעה כבר בשלהי המאה ה-19, כי היהודים מופקרים לגורלם בין אומות העולם, וכי יש להקים [[בית לאומי לעם היהודי]] ללא דיחוי.

==== הקמת מדינת ישראל ====
{{הפניה לערך מורחב|היסטוריה של מדינת ישראל}}
[[קובץ:DECLARATION OF INDEPENDENCE Israel Wwwm1876 -1.jpg|ממוזער|שמאל|200px|ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ב[[בית דיזנגוף]] בתל אביב. צילם [[רודי ויסנשטין]]]]
ב־[[1945]] התאחדו ארגוני המחתרות של היישוב העברי והקימו את [[תנועת המרי העברי]]. הללו החלו להקשות על השלטון הבריטי ולנקום בפורעים הערביים שתקפו את היהודים. על מידת הצלחתו של המאבק האלים הדעות חלוקות, ותנועת המרי נפסקה ב־[[1946]] בעקבות [[פיצוץ מלון המלך דוד]]. הנהגת היישוב החליטה לרכז את המאבק ב[[העפלה]] והחלה לארגן עלייה המונית של פליטים יהודים מאירופה – ללא אישורם של הבריטים. [[עלייה לארץ ישראל|עלייה]] זו תרמה רבות ליישוב העברי בדעת הקהל העולמית והבריטים החליטו להעביר את שאלת ארץ ישראל ל[[או"ם|מועצת האומות המאוחדות]].

ב[[כ"ט בנובמבר]] 1947, החליטה עצרת [[האומות המאוחדות]] על חלוקת הארץ ל-2 מדינות: מדינה יהודית ומדינה ערבית. היישוב היהודי קיבל את ההחלטה אך הערבים התנגדו לה והחלו לתקוף את היישוב העברי. [[מלחמת העצמאות]] נפתחה.

באמצע המלחמה, עם עזיבת אחרון חיילי המנדט הבריטי, [[הכרזת מדינת ישראל|הכריז]] [[דוד בן-גוריון]] ב[[ה' באייר]] [[תש"ח]] [[14 במאי]] [[1948]], על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא [[ישראל|מדינת ישראל]]".{{הערה|ב[[מגילת העצמאות]].}} ב־[[1949]] נסתיימה המלחמה וישראל נתפנתה לבנות את המדינה ולקלוט עלייה של מאות אלפי פליטים יהודים מרחבי העולם.

==== קהילות יהודיות מחוץ למדינת ישראל ====
בעקבות שואת יהודי אירופה, חלה ירידה משמעותית במספרם של היהודים באירופה. בנוסף, הביאו גלי ההגירה המכונים "עלייה" לישראל להתמעטות מספרם של היהודים מחוץ למדינת ישראל. עם זאת, גם לאחר הקמת מדינת ישראל המשיכו להתקיים ריכוזים גדולים של יהודים מחוץ לאותה מדינה, בהם יהודי ארצות הברית.

== ראו גם ==
{{הפניה לספר ויקיפדיה|תולדות עם ישראל}}
* [[היסטוריה של העם היהודי בארץ ישראל]]
* [[היהודים בין שתי מלחמות העולם]]
* [[היסטוריה של ארץ ישראל]]
* [[תולדות עם ישראל - ארכיונים]]
* [[גירוש ויציאת יהודים]]

==לקריאה נוספת==
* [[יוסף חיים ירושלמי]], '''זָכור, היסטוריה יהודית וזיכרון יהודי''', תל אביב: [[הוצאת עם עובד]], תשמ"ח
* [[אלי בר-נביא]] (עורך), '''תולדות עם ישראל מימי האבות עד ימינו''', תל אביב: [[הוצאת ידיעות אחרונות]], 1994.
* [[יורי סלזקין]], '''המאה היהודית''', ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב, 2009.
* [[יהודה באואר]], '''העם המחוצף''', בנימינה: [[נהר ספרים]], 2013.
* [[סיימון שאמה]], '''הסיפור של היהודים — I: למצוא את המלים: 1000 לפנה"ס – 1492 לספירה''', הוצאת [[ספרי עליית הגג]] ו[[ידיעות ספרים]], 2017.{{הערה|{{הארץ|יצחק הרצוג|"הסיפור של היהודים": סיימון שאמה מזכיר לנו מה זה להיות יהודים|1.5871149|8 במרץ 2018|מנויים=לא}}}}
** '''הסיפור של היהודים: II: להשתייך. 1492 - 1900''', תרגם [[אביעד שטיר]], [[ספרי עליית הגג]], 2021
* [[עשהאל אבלמן]], '''תולדות היהודים: היסטוריה ישראלית''', הוצאת דביר, 2019.
'''מאמרים נבחרים'''
* {{קתדרה|[[שרה יפת]]|האם הומצאו 'תולדות עם ישראל' בתקופה הפרסית: לשאלת מוצאה של ההיסטוריה המקראית|100.11|100, אוגוסט 2001, עמ' 120-109}}

{{היסטוריה של ארץ ישראל/ביבליוגרפיה}}'''כתבי עת'''
* [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/Pages/default.aspx '''עיונים''': כתב עת רב-תחומי לחקר ישראל], [http://bgri-press.bgu.ac.il/cgi-webaxy/item?index הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות], [[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]]

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007533728905171|יהודים - היסטוריה}}
{{תקציר פורטל|תולדות עם ישראל}}
* [https://podcasts.center/podcast/documentary-time/ פודקאסט הסכת עולמי עם יצחק נוי - השעה התיעודית], 12 בספטמבר 2021
*[https://podcasts.center/podcast/history-for-kids/ פודקאסט היסטוריה לילדים], 27 ביולי 2021
*מתיה קם, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=5812 תקופות בהיסטוריה של עם ישראל], באתר מט"ח
* [http://www.aish.com/hisrael/history/ שיעורים בהיסטוריה יהודית], באתר aish
* [http://www.bibleage.com/ "עידן התנ"ך" אתר בנושאי המקרא, ארכאולוגיה והיסטוריה של א"י.]
* [https://web.archive.org/web/20120901021012/http://www.ateret4u.com/dorot/ סדר הדורות המקוצר]
* [http://www.odyeda.com/ תולדות עם ישראל לדורותיו על מפה אינטראקטיבית עם קישורים ("עודידע")]
* [http://www.jstor.org.nli.idm.oclc.org/stable/i23508987 ראשית ישראל במקרא] - בכתב העת [[בית מקרא]], במאגר [[JSTOR]]
* {{הארץ|[[משה צימרמן (היסטוריון)|משה צימרמן]]|מלחמת העולם הראשונה: שם התחיל האסון היהודי|1.2385644|23 ביולי 2013|מנויים=לא}}
*[http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/Pages/default.aspx '''עיונים''': כתב עת לחקר ישראל], [http://bgri-press.bgu.ac.il/cgi-webaxy/item?index הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות], אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
* {{הקלטה}} [https://www.osimhistoria.com/osim-tanach/osimtanach_ep37 "בארץ ישראל קם העם היהודי" – האמנם? על ראשית ישראל] עם פרופ' ישראל פינקלשטיין וד"ר בעז סתוי, פרקים 37–39 בפודקאסט "עושים תנ"ך"

{{סרגל תולדות עם ישראל}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{היסטוריה של עם ישראל}}

{{השואה}}

{{היסטוריה של מדינת ישראל}}

{{ציונות}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:תולדות עם ישראל|*]]

[[bn:ইহুদি ধর্মের ইতিহাস]]