הצגת המקור של הדף "מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה"

{{מפלגה
| אידאולוגיות = *[[מרקסיזם לניניזם]]
*[[סוציאליזם]]
*[[קומוניזם]]
| צבעים רשמיים = [[אדום]]
| סמל = [[קובץ:Sozialistische Einheitspartei Deutschlands Logo.svg|center|160px]]
| נוצרה מתוך = הסניף המזרח גרמני של [[המפלגה הקומוניסטית של גרמניה]] ו[[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה]]
| תאריך ייסוד = [[21 באפריל]] [[1946]]
| תאריך פירוק = [[16 בדצמבר]] [[1989]]
| מדינה = [[גרמניה המזרחית]]
| מנהיגים = [[וילהלם פיק]]
| מיקום במפה הפוליטית = [[שמאל רדיקלי]]
| מזכיר כללי = *[[ולטר אולבריכט]] – [[1950]]–[[1971]]
*[[אריך הונקר]] – [[1971]]–[[1989]]
*[[אגון קרנץ]] – [[1989]]
| מטה = [[ברלין המזרחית]]
}}'''מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה''' (ב[[גרמנית]]: '''''Sozialistische Einheitspartei Deutschlands, SED''')'' הייתה מפלגת השלטון ה[[לניניזם|מרקסיסטית-לניניסטית]]<ref>{{cite book|url=https://books.google.com/books?id=DIkWJ3psB2gC&pg=PA115|title=Political Systems Of The World|publisher=Allied Publishers|isbn=978-81-7023-307-7|pages=115–}}</ref> של [[גרמניה המזרחית]], החל מייסוד המדינה ב-[[1949]] עד ל[[איחוד גרמניה מחדש]] ב-[[1990]]. המפלגה נוסדה באפריל [[1946]] על ידי מיזוג [[המפלגה הקומוניסטית של גרמניה]] והסניפים המזרחיים של [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה]].

המשטר בגרמניה המזרחית היה [[משטר חד-מפלגתי|חד מפלגתי]],<ref name="Tipton2003">{{cite book|url=https://books.google.com/books?id=6jgCcG3fQrMC&pg=PA545|title=East Germany: The structure and functioning of a one-party state|author=Frank B. Tipton|date=1 January 2003|work=A History of Modern Germany Since 1815|publisher=A&C Black|isbn=978-0-8264-4909-2|pages=545–548}}</ref> אך קיומן של מפלגות אחרות כחלק מחזית עממית היה חוקי אם כי רק אם הסכימו לשתף פעולה עם מפלגת האיחוד הסוציאליסטי. המפלגות הללו היו: [[המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית|מפלגת האיחוד הנוצרי דמוקרטי]], ה[[המפלגה הליברלית דמוקרטית של גרמניה|מפלגה הליברל דמוקרטית]], [[מפלגת האיכרים הדמוקרטית של גרמניה|מפלגת האיכרים הדמוקרטית]] ו[[המפלגה הלאומית דמוקרטית של גרמניה|המפלגה הלאומית דמוקרטית]]. מפלגת האיחוד הסוציאליסטי הפכה את לימוד יסודות ה[[מרקסיזם]] [[לניניזם]] והשפה ה[[רוסית]] חובה בבתי ספר.<ref>{{cite book|url=https://archive.org/details/eastgermandistin00grix|title=East German Distinctiveness in a Unified Germany|last1=Grix|first1=Jonathan|last2=Cooke|first2=Paul|year=2003|isbn=1902459172|page=[https://archive.org/details/eastgermandistin00grix/page/n25 17]|url-access=limited}}</ref> ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], המפלגה דחתה את מדיניות הליברליזציה של המנהיג הסובייטי, [[מיכאיל גורבצ'וב]] כמו [[פרסטרויקה]] ו[[גלאסנוסט|גלסנוסט]] אשר יובילו לבידודה של [[גרמניה המזרחית]] מ[[ברית המועצות]] המתחדשת עד לנפילת המפלגה בסתיו [[1989]].

[[ולטר אולבריכט]] היה המנהיג המרכזי ודמות דומיננטית ב[[גרמניה המזרחית]] מ-[[1950]] עד [[1971]]. ב-[[1953]], פרץ [[המרד המזרח-גרמני]] כנגד ה[[מפלגה]], והיא הגיבה עם דיכוי אלים שלה בעזרת ה[[שטאזי]] ו[[הצבא האדום]]. ב-[[1971]], את תפקידו של אולבריכט ירש [[אריך הונקר]], אשר שלט במשך תקופה יציבה בהתפתחותה של [[גרמניה המזרחית|הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית]], עד אשר הכריחו אותו להתפטר במשך [[איחוד גרמניה מחדש|איחוד גרמניה]]. מנהיגה האחרון של המפלגה, [[אגון קרנץ]], כשל בניסיונו לשמר את שליטתה של המפלגה על השליטה ב[[גרמניה המזרחית]] ונכלא אחרי [[איחוד גרמניה מחדש]].

המחנה הרפורמי במפלגה, אשר דוכא מזה זמן רב, לקח את השליטה במפלגה בסתיו [[1989]]. בכך קיווה לשנות את תדמיתה של המפלגה, וב-[[16 בדצמבר]] שינה את שמה של המפלגה ל[[מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי]], ובכך המחנה נטש את ה[[אידאולוגיה]] ה[[לניניזם|מרקסיסטית לניניסטית]] והכריז עצמו כ[[סוציאליזם דמוקרטי|דמוקרט-סוציאליסטי]]. המפלגה המחודשת קיבלה 16.4% מהקולות בבחירות הפרלמנטריות של 1990 במזרח גרמניה. ב-[[2007]] המפלגה המחודשת התמזגה עם מפלגת "עבודה וצדק סוציאלי" לתוך מפלגת "[[די לינקה]]" (השמאל), המפלגה החמישית הגדולה ביותר בפרלמנט הגרמני לאחר [[הבחירות הכלליות בגרמניה 2017|הבחירות הכלליות של 2017]].

== היסטוריה מוקדמת ==
[[קובץ:Fotothek_df_pk_0000172_011_Porträt,_Ernst.jpg|שמאל|ממוזער|300x300 פיקסלים|[[21 באפריל]] [[1946]]: [[אוטו גרוטווהל]] (מימין) ו[[וילהלם פיק]] (משמאל) חותמים על איחוד [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה|המפלגה הסוציאל-דמוקרטית]] עם [[המפלגה הקומוניסטית של גרמניה|המפלגה הקומוניסטית הגרמנית]] בלחיצת יד סימבולית. [[ולטר אולבריכט]] ישוב מצד ימין לגרוטווהל.]]
מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה נוסדה ב-[[21 באפריל]] [[1946]] על ידי מיזוג של [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה]] עם [[המפלגה הקומוניסטית של גרמניה]] אשר נכחו באזור הכיבוש הסובייטי של גרמניה וב[[ברלין המזרחית|סקטור הסובייטי הכבוש של ברלין.]] ארכיונים רשמיים מזרח-גרמנים וסובייטים מתארים את התיאור כוולונטרי על ידי שתי המפלגות הסוציאליסטיות.<ref>On the discussion about Social Democrats joining the SED see Steffen Kachel, Entscheidung für die SED 1946 – ein Verrat an sozialdemokratischen Idealen?, in: ''[[Jahrbuch für Forschungen zur Geschichte der Arbeiterbewegung]]'', No. I/2004.</ref> על אף זאת, ישנם הרבה הוכחות לכך שהמיזוג היה הרבה יותר מסובך ממה שמתואר. לפי כל העדויות, סמכויות הכיבוש הסובייטי כיוונו הרבה לחץ על על הסניף המזרח-גרמני של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית להתאחד עם [[המפלגה הקומוניסטית של גרמניה]]. המפלגה הממוזגת החדשה, יחד עם עזרתן של רשויות סובייטיות, המפלגה זכתה בבחירות של [[1946]] במועצות המקומיות והאזוריות באזור הכיבוש הסובייטי.

מנהלת הצבא הסובייטי בגרמניה שלטה באופן ישיר באזורים המזרחיים של גרמניה לאחר [[מלחמת העולם השנייה]], והשירותים החשאיים עקבו אחרי כל פעילות פוליטית. דיווח חשאי של המנהלה תחת הצו של סרגיי איוונוביץ' טיולפנוב הראה כי החברים לשעבר של המפלגות אשר יצרו את המפלגה המאוחדת יצרו מחנות פוליטיים חדשים בתוך המפלגה המחודשת ונשארו אנטיגוניסטיים לאחר איחודן של המפלגות למפלגת האיחוד הסוציאליסטי הגרמני. הדיווח הראה גם קושי מסוים בשכנוע הציבור המפלגה היא מפלגה גרמנית לגיטימית ולא כלי של הכוחות הסובייטיים.

לפי טיולפאנוב, הרבה מהחברים לשעבר של [[המפלגה הקומוניסטית של גרמניה]] הביעו את כך שאיבדו את הסנטימט המהפכני במפלגה, ושהמפלגה הקומוניסטית של גרמניה הייתה מצליחה הרבה יותר אם לא המיזוג הכפוי, ושגם "אי אפשר לסמוך על [[סוציאל-דמוקרטיה|הסוציאל-דמוקרטים]] כשותפים פוליטיים." בנוסף לכך טיוליפאנוב ציין שיש "פסימיות פוליטית" בקרב חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לשעבר, וכי הם מרגישים כעת "חברי מפלגה מסוג ב" על ידי מנהלת מפלגת האיחוד הסוציאליסטי הגרמני.

הבעיה עם המפלגה שאחר כך נודעה לסובייטים היא שלמפלגה היה פוטנציאל להתפתח לתוך מפלגה [[לאומנות|לאומנית]]. בפגישות מפלגה גדולות, החברים מחאו כפיים הרבה יותר לחברים אחרים אשר דיברו על [[לאומנות]] מאשר חברים אשר החליטו לדבר על פתירת בעיות חברתיות ושוויון מגדרי. כמה אפילו הציעו הקמת מדינה גרמנית סוציאליסטית עצמאית, אשר לא תושפע על ידי הסובייטים וגם לא על ידי המערב.

== מונופול על כח ==
למרות שהמפלגה היוותה איחוד של כמה מחנות פוליטיים, מתחילתה המפלגה הייתה נשלטת על ידי [[קומוניזם|קומוניסטים]]. עד ל[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] המאוחרות, המפלגה החלה לטהר את ה[[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטים]] הסרבנים משורותיהם ב[[מפלגה]]. עד להיווסדה של [[גרמניה המזרחית]] ב-[[1949]] המפלגה כבר הייתה קומוניסטית באופן מלא, במהותה המשיכה את תפקידה של [[המפלגה הקומוניסטית של גרמניה]] בשם חדש. באותה תקופה [[לואיס פירנברג]] כתב [[המנון]] המפלגה עם המילים "המפלגה תמיד צודקת".

למרות שמפלגות אחרות המשיכו להתקיים במדינה, רשויות הכיבוש הסובייטיות הכריחו אותן להצטרף ל"חזית העממית של גרמניה הדמוקרטית", [[קואליציה]] של מפלגות שלמרות שכולן היוו חלק בהן מפלגת האיחוד הסוציאליסטי שלטה בקואליציה ביד רמה.

במשך השנים, מפלגת האיחוד הסוציאליסטית השיגה לעצמה את התדמית של אחת המפלגות הכי קשוחות ב[[הגוש המזרחי|גוש המזרחי]]. כאשר [[מיכאיל גורבצ'וב]] החל את הרפורמות שלו ב[[ברית המועצות]] ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], מפלגת האיחוד הסוציאליסטי החליטה לשמר קו פעולה שמרני.

== ארגון ==
=== הארגון הבסיסי ===
ארגון המפלגה היה מבוסס על מוסדות ה[[מדינה]]. השפעת המפלגה לקחה חלק בכל צד של החיים הציבוריים. המפלגה חייבה את כל חבריה לחיות לפי המנטרה "היכן שיש חבר (קומראד/גנוסה) המפלגה נמצאת גם כן"<ref name="JSabPanSED">{{cite web|url=http://www.bundesstiftung-aufarbeitung.de/uploads/pdf-2010/pannen.pdf|title="Wo ein Genosse ist, da ist die Partei!"? - Stabilität und Erosion an der SED-Parteibasis|author=Sabine Pannen|publisher=Bundesstiftung zur Aufarbeitung der SED-Diktatur, Berlin|access-date=23 March 2015}}</ref> מה שזה אמר הוא שלמפלגה היו נציגים במפעלים ובעסקים ציבוריים, תחנות טרקטורים, חוות, וב[[קואופרטיב|קופראטיבים]]. מה שאפשר למפלגה לפקח ולנהל כל צעד של כל מוסד.

הארגון הקטן ביותר במפלגה היה "קבוצת המפלגה". חברי הקבוצה הצביעו עבור אחד מחברי הקבוצה להיות "מארגן הקבוצה", אותו אדם היה אחראי לפעילות הקבוצה. בנוסף על כך היה גזבר, ותעמולן. במידה ויש כמה קבוצות מפלגה באותו אזור, הן מוזגו לתוך "מחלקת ארגון מפלגתי" אשר לה יהיה בבוא הזמן גם את ההנהגה שלה ומזכיר המחלקה.

=== ועידת המפלגה ===
ועידת המפלגה הייתה באופן רשמי המוסד המנהיג של המפלגה. ועידות המפלגה היו מתוכננות באופן מדויק מאוד. לוועידה היו יותר תפקידים מרק [[פוליטיקה|פוליטיים]]. בוועידות גם נבחרו נציגים מהסניפים האזוריים לפי תבחינים שנקבעו על ידי הוועדה המרכזית של המפלגה. תשומת לב רבה הושקעה לכדי קביעת כמות הנשים, נציגי הנוער, חברים מארגונים ציבוריים, ו"עובדים לדוגמה".

=== מזכירי מפלגה ===
תפקיד מזכיר המפלגה נכח בכל מיני רמות במפלגה, בדרך כלל הוא כלל משרות ללא תשלום, לעיתים עבודות משרדיות עם שכר. כאשר יחידה אדמיניסטרטבית גדלה מעבר לגודל מסוים ולחץ נוצר בין חברי הוועדה למזכיר המפלגה, ימונה מזכיר במשרה מלאה ובשכר לאותה יחידה. מזכירי מפלגה במוסדות [[כלכלה|כלכליים]] גדולים ימלאו תפקיד שהוא מעבר לתפקידיהם המזכיריים הרגילים ויהיו גם חלק מגוף חזק יותר, אשר מגיע עד לוועידה המרכזית של המפלגה. המשימה של מזכירי ה[[מפלגה]] הייתה לארגן את העבודה הפוליטית. הם כוננו את פגישות המפלגה וארגנו הכשרה פוליטית עם מנהיגי המפלגה. הם בדקו שהחלטות המפלגה יושמו בסניפים. עליהם היה גם להכין אחת לחודש דיווח על "מורל ודעות" בקרב הסניף.

כאשר עבודה על נושא משוים משכה אליה גם ביקורת מסוימת, היו הרבה דרכים לשם החלת שינויים. למרות זאת, תהליך ה[[בירוקרטיה|בירוקרטיזציה]] המתמשך של המפלגה והנטייה של המפלגה ל[[סטליניזם]] פגעה ביכולת זו. מזכירי מפלגה עברו כל חודש תהליך פוליטי ייחודי אשר כלל הדרכה שנעשתה על ידי נציגי המפלגה מדרגים גבוהים יותר. בנוסף לאחריות המפלגתית שלהם, מזכירי המפלגה היו גם חלק ממנהל המדינה והם ביטחו את המקום עבור הנהגת מפלגת האיחוד הסוציאליסטי הגרמני.

=== הוועדה המרכזית ===
למעט במקרים בהם התאספה ועידת המפלגה, הוועדה המרכזית הייתה הגוף הגובה ביותר והמנהיג של ה[[מפלגה]]. מזכיר הוועדה היה תפקיד שנבחר על ידי המזכיר הראשון של המפלגה או [[מזכיר כללי|המזכיר הכללי]], חברות בוועדה המרכזית הייתה בדרך כלל גם משולבת עם חברות ב[[פוליטביורו]] של ה[[מפלגה]]. המזכיר הכללי של המפלגה עד [[1971]] היה [[ולטר אולבריכט]], והוא הומשך על ידי [[אריך הונקר]]. בהיררכיה הפוליטית של [[גרמניה המזרחית]], חברי הוועדה המרכזית היו מעל שרים ממשלתיים.

ביולי [[1950]], בכינוס המפלגה השלישי, הוועדה המרכזית של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה נבחרה לפי המודל הסובייטי, מה שאמר שחברי המפלגה היו בוחרים את הנציגים לוועדה דרך דף נייר שעליו מסומנים המועמדים. דבר שהפתיע הרבה מאוד חברים הוא שיותר מ-62% מהמועמדים שנבחרו לוועדה המרכזית היו חבריי [[המפלגה הקומוניסטית של גרמניה|המפלגה הקומוניסטית הגרמנית]] בעבר, לפני המיזוג ב-[[1946]].

ב-[[1989]] מספר החברים בוועדה המרכזית הוגדל ל-165: בנוסף לכך היוו כ-57 אנשים כמועמדים לוועדה. בנוסף לפוליטיקאים בוועדה, היו גם האנשים שהיו בראש המוסדות הראשיים והארגונים התעשייתיים במדינה, כגון נשיא איגוד הכותבים במדינה, הדרג הצבאי ההעליון, וטרנים ועוד.

המבנה המגדרי של הוועדה היה תמיד ברובו גברי. נשים לא היוו למשך כל תקופת קיום הוועדה יותר מ-15% מהחברים בוועדה.

==== הפוליטביורו של הוועדה המרכזית ====
העבודה היומיומית של הוועדה המרכזית הייתה נעשית על ידי הפוליטביורו (הלשכה הפוליטית), מעגל צר של ותיקי המפלגה, בין 15 ל-25 חברים, בנוסף לעוד עשרה חברים שהיו מועמדים לתפקיד, ולא יכלו להצביע בהחלטות הלשכה. חברי ה[[פוליטביורו|פוליטבוירו]] היוו כ-10 מזכירי הוועדה המרכזית. המזכיר הכללי של הוועדה המרכזית החזיק בראשות הפוליטביורו. [[ממשלה|ממשלת]] המדינה, אשר הונהגה על ידי מועצת השרים, הייתה חייבת ליישם רק החלטות שנקבעו על ידי הפוליטביורו. מה שאומר שמועצת השרים הייתה תחת שליטה תמידית של ועדות המפלגה, מבנה שהבטיח את המשך שלטונה של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי הגרמני. הסטטוס הזה נקבע רשמית ב-[[1968]] לאחר שינוי החוקה, שהגדירה את [[גרמניה המזרחית]] כ"מדינה [[סוציאליזם|סוציאליסטית]]" אשר מונהגת על ידי "[[מעמד הפועלים]] ומפלגתו ה[[לניניזם|מרקסיסטית-לניניסטית]]."

==== מזכירות הוועדה המרכזית ====
מזכירות הוועדה המרכזית נפגשה כל יום רביעי כדי ליישם את ההחלטות הסופיות של הפוליטביורו מהיום הקודם ולהכין את לוח הזמנית של הוועדה המרכזית למפגש של השבוע הבא. המזכירות של הוועדה המרכזית לקחה חלק מכירע בבחירת ה[[נומנקלטורה (אליטה)|נומנקלטורה]] של הוועדה המרכזית. חברי הנומקלטורה היו אלה שהחזיקו ב-300 התפקידים הכי חשוב במפלגה ובמדינה. שינוי בנומנקלטורה חייב את אישור מזכירות הוועדה המרכזית.

== כינוסי המפלגה ==
=== כינוס המפלגה הראשון ===
כינוס המפלגה הראשון התרחש ב-[[21 באפריל]] [[1946]], זה היה כינוס האיחוד של [[המפלגה הקומוניסטית של גרמניה]] ו[[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה]]. במהלך הכינוס נבחרו שני יושבי ראש למפלגה: [[וילהלם פיק]], המנהיג לשעבר של [[המפלגה הקומוניסטית של גרמניה]], ו[[אוטו גרוטווהל]], המנהיג לשעבר של [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה]]. האיחוד היה אמור להיות בהתחלה כאיחוד של המפלגות בכל גרמניה הכבושה, אך האיחוד נדחה על ידי שלושת אזורי הכיבוש האחרים של [[גרמניה]], שם המפלגות האלה (הקומוניסטית והסוציאל-דמוקרטית) נשארו עצמאיות. האיחוד של שתי המפלגות לפי כך היה רק אפקטיבי באזור הכיבוש הסובייטי. המפלגה החדשה, מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה נבנתה במודל הדומה לשל [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]].

=== כינוס המפלגה השני ===
הכינוס השני של המפלגה נערך בין ה-20 ל-[[24 ביולי]] [[1947]]. במהלכו אומץ תקנון חדש למפלגה, אשר יצר בעצם את הוועדה המרכזית של המפלגה.

=== כינוס המפלגה השלישי ===
הכינוס השלישי של המפלגה נערך ביולי [[1950]] ושם דגש בעיקר על התקדמות תעשייתית. המגזר התעשייתי אשר העסיק 40% מהאוכלוסייה העובדת, עבר יותר [[הלאמה|הלאמות]] מה שגרם ליצירת "חברות העם" אותן חברות היוו כ-75% מהמגזר התעשייתי. באותו זמן, המפלגה סיימה את המעבר שלה למפלגה בסגנון סובייטי שמרני, לאחר היבחרו של [[ולטר אולבריכט]] למזכיר הכללי של המפלגה.

=== כינוס המפלגה האחד-עשר ===
[[קובץ:Bundesarchiv_Bild_183-1986-0417-414,_Berlin,_XI._SED-Parteitag,_Eröffnung.jpg|ממוזער|209x209 פיקסלים|כינוס המפלגה האחד-עשר ב[[ארמון הרפובליקה]], מזרח ברלין.]]
כינוס המפלגה האחד עשר התרחש בין ה-17 ל-21 באפריל [[1986]], במהלכו הובטח המשכו של [[אריך הונקר]] כמזכיר הכללי של המפלגה לעוד קדנציה. המפלגה במהלך הכינוס חגגה את הישגיה כ"מפלגה הכי מצליחה באדמה הגרמנית" ושיבחה את [[גרמניה המזרחית]] כ"מדינה [[סוציאליזם|סוציאליסטית]] יציבה פוליטית וכלכלית", והצהירה על כוונתה להמשיך את מדיניות המפלגה הקיימות. הצלחותה של [[גרמניה המזרחית]] נזקפו לזכותו של [[אריך הונקר]], והיוו ימי הזהב של המנהיג. נוכחותו של [[מיכאיל גורבצ'וב]] בכינוס תרמה ליוקרתו של הכינוס. לבסוף, ניתן לומר כי הכינוס האחד עשר בעיקר הפגין ביטחון בתפקידה של [[גרמניה המזרחית]] ככלכלה החזקה והיציבה ביותר במזרח אירופה. גורבצ'וב הילל את הניסיון המזרח-גרמני ב[[כלכלה מתוכננת]] והתגאה בכך שהיא אפקטיבית וניתנת לביצוע ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]].

== ימיה האחרונים: קריסתה של המפלגה ==
[[קובץ:Party_Card_750px.jpg|ממוזער|250x250 פיקסלים|כרטיס חבר במפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה.]]
ביום השנה ה-40 להקמתה של [[גרמניה המזרחית]], [[7 באוקטובר]] [[1989]], [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה|המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית]] הוקמה מחדש באופן לא חוקי. בהמשך החודש נראו הפגנות רחבות בכל המדינה, לרבות [[ברלין המזרחית]] ו[[לייפציג]]. בפגישת [[פוליטביורו]] מיוחדת ב-[[18 באוקטובר]], [[אריך הונקר|הונקר]] הודח מתפקידו כמזכיר הכללי של המפלגה והוחלף על ידי [[אגון קרנץ]], המנהיג השני בחשיבותו ב[[מפלגה]]. קרנץ ניסה להציג את עצמו כרפורמיסט, אך מעטים האמינו לו. העם סלד מאגון כמעט באותה מידה כמו שסלד מ[[אריך הונקר|הונקר]], ורוב האוכלוסייה זכרה לו שארבעה חודשים לפני כן, הוא נסע ל[[הרפובליקה העממית של סין|סין]] להודות למשטר הסיני על הדיכוי האפקטיבי של [[כיכר טיין-אן-מן|כיכר טיאנמאן]]. קרנץ עשה מאמצים לשנות את מדיניות המדינה, אך לא הצליח לספק את הדרישות העולות של האזרחים לחופש.

אחד מהמאצים של המשטר להמעיט את ההתנגדות המסיבית היווה פעמון המוות של המשטר. ב-9 בנובמבר ה[[פוליטביורו]] של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה הוציא טיוטה לתקנות נסיעה חדשות המאפשרות לכל מי שחשק לבקר את [[גרמניה המערבית]] לעשות כך על ידי קבלת רשות מיוחדת בגבולות המזרח גרמניים. עם זאת, אף אחד לא אמר לדובר הלא-רשמי של המפלגה, מנהל סניף המפלגה במזרח ברלין, [[גינטר שבובסקי|גונטר שבובסקי]], שהתקנות החדשות יהיו תקפות מאחר הצהריים של היום הבא. כאשר כתב שאל אותו מתי התקנות יכנסו לתוקף, שבובסקי שיער שהן כבר נכנסו לתוקף והגיב "לפי מה שאני יודע – התקנות נכנסות לתוקפן באופן מיידי ללא עיכוב". מהלך זה התפרש על ידי רבים כהחלטה לפתוח את [[חומת ברלין]]. אלפי ברלינאים מהמזרח הצטופפו ליד החומה, ודרשו שייתנו להם לעבר. השומרים שלא ציפו להם, היו חסרי כל כח להלום אותם ולא מוכנים לכך, החליטו לתת להם לעבור ל[[ברלין המערבית|מערב ברלין]].

נפילת [[חומת ברלין]] הרסה האת ה[[מפלגה]] באופן פוליטי. ב-[[1 בדצמבר]] [[1989]], הפרלמנט המזרח-גרמני, ה[[פולקסקאמר]], ביטל את תוקפה של חוקת [[גרמניה המזרחית|הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית]], אשר הגדירה את המדינה כמדינה [[סוציאליזם|סוציאליסטית]] תחת הנהגתה של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי הגרמני, ובכך באופן רשמי את סיום השלטון הסוציאליסטי ב[[גרמניה המזרחית]]. ב-[[3 בדצמבר]] [[1989]], הוועדה המרכזית במלואה וה[[פוליטביורו]], כולל קרנץ – התפטרו.

== הופעתה מחדש כ-PDS ==
כמה מהחברים הצעירים של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה אשר היו פתוחים לרפורמות של [[מיכאיל גורבצ'וב|גורבצ'וב]] הושתקו עד אירועי [[1989]]. זמן קצר לאחר שמפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה נטשה את עמדותיה, גרגור גישי, רפורמיסט, נבחר לתפקיד יושב ראש המפלגה מחדש. בנאומו הראשון גישי הודה בך שמפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה הייתה אחראית לבעיותיה הכלכליות של המדינה אך הכחיש את מעשיה של המפלגה מ-[[1949]]. הוא הצהיר שהמפלגה צריכה לאמץ צורה אחרת של [[סוציאליזם]]. במהלך חודש [[דצמבר]], רוב השמרנים של המפלגה, לרבות [[אריך הונקר|הונקר]], [[אגון קרנץ|קרנץ]] ואחרים, הודחו מהמפלגה כחלק מניסיון נואש לשנות את תדמיתה של המפלגה. בכינוס מפלגה מיוחד ב-[[16 בדצמבר]], מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה לא הייתה יותר מפלגה [[לניניזם|מרקסיסטית לניניסטית]]. כדי להרחיק עצמה מעברה, המפלגה הוסיפה לשמה את השם "[[מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי]]". ב-[[4 בפברואר]] [[1990]], מה שנשאר מהמפלגה הוחלף לשם זה. ב-[[18 במרץ]] [[1990]], המפלגה הפסידה בבחירות הכלליות של 1990, ומפלגת האיחוד הנוצרי-דמוקרטי ניצחה והחלה מגעים לאיחוד עם המערב.

[[מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי]] המחודשת שרדה את [[איחוד גרמניה מחדש]]. ויוצגה ב[[בונדסטאג]] ללא מחלוקות והפרעות עד 2007, ואז החלה גדול שוב. המפלגה נשארה משמעותית ובעלת השפעות במזרח גרמניה לשעבר, בעיקר בדרגים המחוזיים. ב-2007 המפלגה התאחדה עם מפלגה "עבודה וצדק סוציאלי" ליצירת מפלגה חדשה, "[[די לינקה]]" – השמאל. אשר קיבלה תמיכה יותר רחבה במדינות גרמניה המערביות והיום מיוצגת בפרלמנטים המקומיים של מספר מדינות גרמניה.

== הסניף המערב-ברלינאי ==
במקור, למפלגת האיחוד הסוציאליסטי הגרמני היה סניף ב[[ברלין המערבית|מערב ברלין]], אך ב-[[1962]] הסניף הזה נהיה מפלגה נפרדת אשר נקרה "מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של מערב ברלין". המפלגה שינתה את שמה ל"יוזמה [[סוציאליזם|סוציאליסטית]]" ב[[אפריל]] [[1990]], ואחר כך התפרקה ב[[יוני]] [[1991]]. חבריה לאחר מכן עברו ל[[מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי]].

== היסטוריה אלקטורלית ==
=== בחירות לפולקסקאמר ===
{| class="wikitable" style="text-align:center"
!בחירות
!מנהיג המפלגה
!קולות
!%
!מושבים
!+/–
|-
|1949
|[[וילהלם פיק]]<br /><br />[[אוטו גרוטווהל]]
| colspan="2" |כחלק מ"הבלוק הדמוקרטי"
|{{סרגל הרכב|90|330||צבע רקע=|צבע גבול=}}
|–
|-
|1950
| rowspan="6" |[[ולטר אולבריכט]]
| colspan="2" rowspan="9" |כחלק מ"החזית העממית"
|{{סרגל הרכב|110|400|{{Socialist Unity Party of Germany/meta/color}}}}
| +20
|-
|1954
|{{סרגל הרכב|117|400|{{Socialist Unity Party of Germany/meta/color}}}}
| +7
|-
|1958
|{{סרגל הרכב|117|400|{{Socialist Unity Party of Germany/meta/color}}}}
|
|-
|1963
|{{סרגל הרכב|110|434|{{Socialist Unity Party of Germany/meta/color}}}}
| -7
|-
|1967
|{{סרגל הרכב|110|434|{{Socialist Unity Party of Germany/meta/color}}}}
|
|-
|1971
|{{סרגל הרכב|110|434|{{Socialist Unity Party of Germany/meta/color}}}}
|
|-
|1976
| rowspan="3" |[[אריך הונקר]]
|{{סרגל הרכב|110|434|{{Socialist Unity Party of Germany/meta/color}}}}
|
|-
|1981
|{{סרגל הרכב|127|500|{{Socialist Unity Party of Germany/meta/color}}}}
| +17
|-
|1986
|{{סרגל הרכב|127|500|{{Socialist Unity Party of Germany/meta/color}}}}
|
|}

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה]]
[[קטגוריה:גרמניה: מפלגות]]
[[קטגוריה:מפלגות שהוקמו ב-1946]]