מרקיון

מרקיון היה תאולוג נוצרי שחי כנראה בין השנים 110 - 160, נודה מהכנסייה הנוצרית ונחשב למייסד הזרם הקרוי על שמו, מרקיוניזם.

מרקיון נולד בעיר סינופה (Sinope) שבאסיה הקטנה, כנראה בנו של הבישוף המקומי, לפי דברי היפוליטוס. לאחר שנכנס לעימותים עם השלטונות הכנסייתים המקומיים בנושאים דתיים הוא נודה על ידי אביו הבישוף באשמת פיתוי בתולה (יש אומרים שמדובר במטאפורה והבתולה היא הכנסייה). מרקיון, המתואר על ידי טרטוליאנוס כבעל ספינות עשיר, עבר לרומא, שם נפגש בשנת 140 עם גנוסטי בשם קרדון (Cerdon) ותחת השפעת רעיונותיו ניסח את תורתו המיוחדת.

מרקיון הבדיל בין הברית הישנה ובין הברית החדשה וטען שהן נוצרו על ידי אלים שונים. ההתנגדות הנוצרית למרקיון הייתה כה עזה עד שכונה "בנו של השטן". הוא נודה סופית מהכנסייה בשנת 144.

מרקיון כתב ספר בשם "ניגודים" (אנטיתזה). הספר עצמו אבד וכל הידוע לנו היום עליו מגיע מכתביהם של מתנגדיו ובראשם טרטוליאנוס שכתב את החיבור "נגד מרקיון" (Adversus Marcionem).