הטיהורים הגדולים
הטיהורים הגדולים או הטרור הגדול הם כינויים למדיניות בה נקט יוסיף סטלין, לחיסול בכח של כל התנגדות לשלטון, בשנות ה-30 של המאה ה-20. טרור ממשלתי זה הופנה בעיקר כלפי ראשי השלטון והצבא. גנרלים רבים בצבא האדום הוצאו להורג, יחד עם סופרים, אמנים, ומדענים לצד אזרחים פשוטים שנחשדו כמפקפקים בשלטון.
במהלך השנים 1937–1938 נעצרו כמיליון וחצי אנשים, וכמחצית הוצאו להורג. באותו זמן אוכלוסיית ברית המועצות מנתה כמאה וחמישים מיליון איש.
ביצוע הרצח
[עריכת קוד מקור | עריכה]סטלין נעזר במנגנון טרור גדול ומסועף של משטרה חשאית שנקראה בתחילתה צ'ה קה ולאחר מכן לסירוגין או גה פה או, נ.ק.ו.ד. וק.ג.ב.. בראשה עמדו גנריך יגודה, אשר הוצא להורג באשמת "טרוצקיזם" בשנת 1938, ולאחר מכן מחליפו יז'וב אשר אף הוא הוצא להורג באשמת "ניסיון לרצוח את סטלין", ולבסוף לברנטי בריה (שהוצא להורג לאחר מות סטלין בשנת 1953).
כחלק משיטתו, ערך סטלין דמוניזציה לטרוצקי והציג אותו כפושע נגד האומה ומקור כל הרעות החולות בברית המועצות (רדיפה זו שימשה כהשראה לדמותו של "עמנואל גולדשטיין" השנוא בספר "1984" של ג'ורג' אורוול, ספר שהושפע במידה רבה מהטיהורים הגדולים). כמו כן, על כל צעד סטלין השתמש בציטוטים חלקיים של קרל מרקס וולדימיר לנין על מנת שההמונים יחשבו שאכן הוא פועל לפי המרקסיזם-לניניזם.
טיהורים אלו כללו בעיקר עינויים, עבודות כפייה בגולאג, הגליה, הוצאות להורג, כליאת אנשים ועריכת משפטי ראווה, והיקפם כלל מיליוני בני אדם.
חלון הראווה של הטיהורים הגדולים היו משפטי הראווה, שכונו משפטי מוסקבה, שנוהלו על ידי התובע אנדריי וישינסקי, אשר לאחר מכן שימש במגוון תפקידים, לרבות שגריר ברית המועצות באו"ם. במשפטים אלו הוכרחו גדולי הקומוניזם והמהפכה כזינובייב, קמנייב ובוכרין להתוודות על פשעים שלא ביצעו, על קשר כנגד הקומוניזם, לרוב בשיתוף מעצמה זרה כבריטניה, קשר שכלל, גם ניסיון לרציחתו של סטלין. לאחר הווידוי הוצאו הנשפטים להורג. בנוסף למשפטי הראווה ב-30 ביולי 1937 הוצאה פקודת נ.ק.וו.ד 00447 לפיה נעצרו והוצאו להורג מאות אלפי אנשים.
השפעותיו של הרצח
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות הטיהורים הגדולים השיג סטלין כוח כמעט אבסולוטי כנגד מתנגדיו במפלגה הקומוניסטית ויריביו האידאולוגיים. למעשה הצליח סטלין לחסל פיזית את רוב אנשי הוועד המרכזי של המפלגה שהיו בזמנו של לנין (עד שבפרוץ מלחמת העולם השנייה נותרו רק שנים מהם, ויאצ'סלב מולוטוב וסטלין עצמו), ולמעלה ממחצית הצירים לוועידה המרכזית של המפלגה שהתכנסה בינואר 1934. האמצעים כנגד קורבנות אלו נעו מהגליה למחנות עבודה במזרח הרחוק, עד להוצאה להורג, או התנקשות כבמקרה של טרוצקי או סרגיי קירוב. מיליוני אנשים נעצרו לפי "סעיף 58" שאסר על "פעילויות אנטי סובייטיות", ואף אדם לא היה בטוח בחייו ובחירותו.
למשפטים הייתה השפעה הרסנית על הצבא האדום. עד שנת 1938 הוצאו להורג מרבית הקצינים הבכירים, ובראשם מרשל מיכאיל טוכאצ'בסקי. המדובר היה בטיהור של אלפים רבים של קצינים, עד לדרגת מפקד פלוגה. הנזק ירד עד לבסיס הצבא, והפך את הצבא האדום לגוף ענקי, אך מסורבל ונטול יכולת פעולה עצמאית. הדבר בא לידי ביטוי במלחמה הרוסית פינית, שבה סבל הצבא הסובייטי אבדות כבדות, ובשלביה הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית המועצות במלחמת העולם השנייה, שבה הובס הצבא הסובייטי ונאלץ לסגת משטחים נרחבים של ברית המועצות. חולשות הצבא נבעו מפיקוד לקוי, פוליטיזציה של הצבא ושרשרת פיקוד לקויה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יגאל חלפין, הטיהורים הסטליניסטיים - ממשפטי חברים למשפטי ראווה, הוצאת רסלינג, 2006
- אלק ד' אפשטיין, ג'נוסייד - טיהורים פוליטיים ואתניים בברית המועצות, 1918-1953, האוניברסיטה הפתוחה, 2007
- שמואל דותן, אדומים, שבנא הסופר, 1991
- ארתור קסטלר, אפלה בצהריים, אנגליה, 1940
- Ericsson J. The Soviet High Command, 1962
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Archives: Documents from the Terror מחקר של מידע ארכיוני על הטיהורים. מכון המחקר הובר, אוניברסיטת סטנפורד.
הרוגי מלכות (ברית המועצות), באתר ויקיטקסט