אגון קרנץ
 | |||||
| לידה |
19 במרץ 1937 (בן 87) קולברג, פרובינציית פומרניה, הרייך הגרמני  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
גרמניה, גרמניה המזרחית | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה | ||||
| בן או בת זוג |
Erika Krenz | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
אגון קרנץ (בגרמנית: Egon Krenz; נולד ב-19 במרץ 1937) הוא פוליטיקאי קומוניסטי גרמני לשעבר, שנודע בעיקר בזכות כהונתו הקצרה כמנהיג האחרון של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית בתקופת נפילת חומת ברלין ולקראת איחודה של הרפובליקה עם גרמניה המערבית. לאחר תום המלחמה הקרה הועמד קרנץ לדין ונידון ל-6.5 שנות מאסר.
שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגון קרנץ נולד בקולברג שבפומרניה, באזור שהיה אז חלק משטח גרמניה וכיום נמצא בשטח פולין. בשנת 1944 עבר עם הוריו מערבה לאודר, והתגורר בעיירה דמגרטן שבחופי הים הבלטי (כיום במדינת מקלנבורג-מערב פומרניה).[1]
בשנת 1953 הצטרף קרנץ לתנועת הנוער "הנוער הגרמני החופשי" ובשנת 1955 הפך לחבר במפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה (המפלגה הקומוניסטית ששלטה בגרמניה המזרחית). בשנים 1957–1959 שירת בבסיס הפולקסמרינה (הצי של גרמניה המזרחית) בפרורה אשר בריגן. כבר אז היה פעיל פוליטית. במהלך הקריירה הפוליטית שלו הוא החזיק בתפקידים שונים הבולט שבהם הוא חברותו בפוליטביורו משנת 1983 וכהונה כמזכ"ל הנוער הגרמני החופשי, תנועת הנוער הקומוניסטית.[2]
מנהיג הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרנץ נבחר למזכ"ל מפלגת האיחוד הסוציאליסטי ומנהיג הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית ב-18 באוקטובר 1989 בעקבות גלי המחאה ההמוניים שהביאו להתפטרותו של אריך הונקר.[3]
קרנץ קיבל את התפטרותם של ראש הממשלה וילי שטוף, ממשלתו וכל חברי הפוליטביורו ב-8 בנובמבר. למרות זאת הוא נבחר מחדש כיו"ר על ידי הוועד המרכזי של המפלגה.[3]
למרות הבטחותיו של קרנץ לקיום רפורמות דמוקרטיות במערכת המזרח גרמנית וביקורתו על נוקשותם של קודמיו, המחאה הציבורית כנגד משטרו התגברה. בניסיון להרגיע להשתלט על המצב הוא אישר תקנות חדשות שאיפשרו נסיעה לגרמניה המערבית על ידי פתיחת הגבול עם צ'כוסלובקיה שנסגר כדי למנוע מעבר של מזרח גרמנים למערב ולבסוף פתח את גבולות המדינה באופן טוטאלי ואיפשר לתושביו לנסוע למערב בדרך ישירה מתוך תקווה שדבר זה יעצור את זרם הבורחים למערב אולם בפועל זה רק הגבירו ותרם להמשך הערעור של משטרו.[3]
קרנץ התפטר מתפקידו ב-3 בדצמבר 1989. הוא היה מנהיגה הקומוניסטי האחרון של גרמניה המזרחית. הוא סולק ממפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי (יורשתה של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי) בשנת 1990 בניסיון לשפר את תדמית המפלגה.[1]
אחרי איחוד גרמניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרנץ נשפט בשנת 1997 לשש וחצי שנות מאסר בעוון פשעים שבוצעו בזמן המלחמה הקרה, רציחתם של עריקים שניסו להימלט למערב דרך חומת ברלין, הערעור שלו לבית המשפט החוקתי לא התקבל, בעתירתו הוא טען שלגרמניה המאוחדת אין שום סמכות לשפוט אותו על מעשים שנעשו בזמן קיומה של גרמניה המזרחית והעלה את הטענה ששפיטתם של מנהיגי גרמניה המזרחית היא לא יותר מרדיפה פוליטית ו"צדק של מנצחים". הוא התחיל לרצות את עונשו בשנת 2000[4].
קרנץ שוחרר בשנת 2003 לאחר שעונשו הומתק[5]. קרנץ הוא בין האישים היחידים שהיו מעורבים בשלטון המזרח גרמני שעדיין ממשיכים להגן על פעולותיו[6].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Statesman's Yearbook Online: Egon Krenz
- ^ Egon Krenz, DDR-Lexikon
- ^ 1 2 3 Elizabeth Pond, A Wall Destroyed: The Dynamics of German Unification in the GDR, International Security, Vol. 15, No. 2 (Autumn, 1990), pp. 35-66
- ^ East German leader jailed, BBC NEWS, 14 בינואר 2000
- ^ E German communist leader freed, BBC NEWS, 18 בדצמבר 2003
- ^ Egon Krenz: First Secretary of East German Communist Party,, BBC NEWS