אז'ן יונסקו

אז'ן יונסקו
Eugène Ionesco

צילום מ-1993
צילום מ-1993
לידה	26 בנובמבר 1909 סלאטינה, רומניה
פטירה	28 במרץ 1994 (בגיל 84) פריז, צרפת
שם לידה	Eugen Dimitri Ionescu
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות מונפרנאס
מקום לימודים	אוניברסיטת בוקרשט, Fraţii Buzeşti National College, המכללה הלאומית ע"ש קרול הראשון, המכללה הלאומית "ספנטול סאבה"
שפות היצירה	צרפתית, רומנית
זרם ספרותי	תיאטרון האבסורד, דאדא
יצירות בולטות	הכיסאות, הדייר החדש, רצח ללא שכר, קרנפים (מחזה), הזמרת הקרחת
תקופת הפעילות	1932–1994 (כ־62 שנים)
הושפע מ	סמואל בקט, יון לוקה קאראג'אלה, טריסטן צארה, אלפרד ז'ארי, פרנץ קפקא, אורמוז
בת זוג	רודיקה בראיליאנו
צאצאים	מרי-פראנס יונסקו
מספר צאצאים	1
פרסים והוקרה	פרס ירושלים (1973) פרס אוסטריה לספרות אירופית (1971) מפקד מסדר האמנויות והספרות Prix du Brigadier קצין בלגיון הכבוד אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה פרס הנסיך פייר מפקד במסדר ההצטיינות הלאומי star on Playwrights' Sidewalk

אז'ן יונסקו (בצרפתית: Eugène Ionesco;‏ 26 בנובמבר 1909 – 28 במרץ 1994) היה מחזאי וסופר רומני-צרפתי ממוצא יהודי, מהמחזאים העיקריים של תיאטרון האבסורד. מעבר להלעגה של מצבי החיים הבנאליים, מחזותיו עוסקים בתיאור בדידותו של האדם ושאלת התוחלת של קיומו.

ביוגרפיה

יונסקו נולד ב-26 בנובמבר 1909 בסלאטינה שברומניה, לאאוג'ן ניקולאיה יונסקו, עורך דין רומני, ולמריה תרזה (תרזינה) איפקר, אזרחית צרפתייה ממוצא יהודי (מומר) ורומני-יווני, שייתכן והייתה ילידת קראיובה שברומניה. את רוב ילדותו בילה בצרפת, אך חזר לרומניה ב-1925 לאחר גירושי הוריו. ברומניה למד ספרות צרפתית באוניברסיטת בוקרשט, והתמחה בהוראת צרפתית. ב-1936 נישא לרודיקה בוריליאנו. לזוג נולדה בת, לה הקדיש יונסקו כמה סיפורי ילדים. ב-1938 חזר יונסקו עם משפחתו לצרפת כדי להשלים את עבודת הדוקטורט שלו. הוא נותר בצרפת בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, וחי בעיר מרסיי עד לשחרור פריז ב-1944, אז עבר לגור בבירה.

ב-1967 ביקר בישראל. הקשר שלו לישראל נתגלה מאוחר יותר, עת פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, ובכרך השני שלה חשף את מוצאו היהודי (מצד אמו). בספרה "כל בית צריך מרפסת" מספרת הסופרת רינה פרנק מיטרני על ביקור של יונסקו אצל דודתו של אביה לוצ'י ובעלה לזר (עמ' 49-50). היא אף מייחסת את מחזהו "הכיסאות" להשפעה שחווה בביקור בביתם.

ב-1970 נתמנה כחבר באקדמיה הצרפתית. הוא זכה בפרסים ובתארים רבים על עבודתו הספרותית, בהם פרס ירושלים ב-1973 ותואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב.

יונסקו נפטר ב-28 במרץ 1994, בגיל 84, ונקבר בבית הקברות מונפרנאס שבפריז.

יצירותיו

המחזה הראשון

יונסקו כתב שירה וביקורת ספרותית עוד בשנות העשרים לחייו ברומניה, אך לתחום המחזאות, שעליו תהילתו, נכנס בשלב מאוחר, כשכתב רק ב-1948 את מחזהו הראשון "הזמרת הקֵרחת" (גם: "הזמרת בעלת הקרחת", במקור: "La Cantatrice chauve"). הדבר החל כאשר בגיל 40 החליט יונסקו ללמוד אנגלית בשיטת "אסימיל" - העתקת משפטים שלמים ושינונם. תוך קריאה חוזרת ונשנית של המשפטים הבנאליים הוא גילה להפתעתו שהוא אינו לומד אנגלית כלל וכלל, אלא מגלה אמיתות מדהימות על החיים, כגון העובדה שישנם שבעה ימים בשבוע, או שהתקרה נמצאת למעלה בעוד הרצפה נמצאת למטה. דברים אלה הוא כבר ידע, אך הם היממו אותו בהיותם מטופשים לחלוטין, ועם זאת נכונים מעל לכל ספק.

תחושה זו התחזקה בו עם הפגישה בשיעורים מתקדמים יותר בדמויות מר ומרת סמית'. לתדהמתו, מרת סמית' הודיעה לבעלה כי יש להם שבעה ילדים, כי הם מתגוררים בסביבות לונדון, כי שמם הוא סמית', כי מר סמית' הוא זבן, וכי יש להם משרתת, מרי, שהיא אנגלייה כמותם. מה שמדהים במרת סמית', חשב יונסקו, היא השיטה המוקפדת שבה עורכת מרת סמית' את חיפושה אחר האמת. עבור יונסקו, הקלישאות והאמיתות הידועות של ספר הלימוד התפרקו לקריקטורה ולפארודיה, ופירקו איתם גם את השפה עצמה לפירורי ביטויים ומילים.

יונסקו החל להעתיק משפטים מספר הלימוד ולהפוך אותם למחזה – "הזמרת הקרחת". הוא ראה את המחזה כעגום וקודר, והופתע לגלות כי חבריו, כמו הקהל שיבוא בהמשך, מצאו את המחזה מצחיק עד דמעות. המחזה הוצג לראשונה ב-1950 בבימויו של ניקולא באטיי. ההצגה הייתה כישלון מוחלט, ולא זכתה לכל תשומת לב ציבורית, עד אשר קמו מספר מבקרים וכותבים מוכרים וציינו את גדולתו של המחזה.

עבודות מוקדמות

עבודותיו המקדמות ביותר של יונסקו, שהיו גם החדשניות ביותר, היו מחזות מערכה אחת: הזמרת הקרחת (1950), השיעור (1951), הכיסאות (1952), וז'אק (1955). מחזות אבסורדים אלה, אותם כינה "אנטי-מחזות", מבטאים את תחושות הניכור וחוסר האפשרות והעקרות שבתקשורת, ועם זאת לועגים לקונפורמיזם הבורגני וסוגי התיאטרון הרגילים. במחזות אלה דחה יונסקו את קו העלילה הרגיל כבסיס המחזה, ובמקום זאת השתית את המבנה הדרמטי על מקצבים מאיצים ועל חזרה מעגלית. הוא התעלם מפסיכולוגיה ומדיאלוגים נהירים, וכך צייר עולם בלתי-אנושי, המכיל רק דמויות מכניות, בובתיות, המשוחחות ביניהן במשפטים סתומים או בלתי סבירים. בשלב זה הלשון שבפי הדמויות מתדלדלת, ומילים וחפצים מקבלים חיים משל עצמם, המכריעים בהדרגה את הדמויות ויוצרים תחושת אימה.

מחזות באורך מלא

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ב"רצח ללא שכר" התחיל יונסקו לחקור מצבים דרמטיים מתמשכים יותר, שבתוכן דמויות אנושיות רבות יותר. אלה כוללות את הדמות בֵּרנְזֶ'ה, דמות מרכזית ברבים ממחזותיו של יונסקו, שהאחרון בהם הוא "טיול באוויר". ברנז'ה הוא דמות אוטוביוגרפית למחצה המבטאת את תמיהתו וחרדתו של יונסקו לנוכח מוזרותה של המציאות. הוא תמים באופן משעשע וזוכה לאהדת הצופים. ב"רצח ללא שכר" הוא נתקל במוות בדמותו של רוצח סדרתי. ב"קרנפים" הוא רואה את ידידיו הופכים לקרנפים בזה אחר זה, עד שהוא ניצב לבדו ללא-שינוי מול מגפת הקונפורמיזם. במחזה זה מבטא יונסקו יותר מכל את אימתו מקונפורמיזם אידאולוגי, בהשראת עליית התנועה הלגיונרית הפשיסטית ברומניה בשנות השלושים של המאה ה-20.

במחזה "המלך עומד למות" המלך ברנז'ה הראשון נוטה למות, אך מסרב להשלים עם מצבו זה.

עבודות מאוחרות

עבודותיו המאוחרות של יונסקו זכו לפרסום פחות. אלה כוללות את "הצמא והרעב" 1966, "משחקי טבח" 1971, "מקבת" 1972 (גרסה שלו למקבת' של ויליאם שייקספיר), ו"Ce formidable bordel". ב-1973 כתב רומן בשם "הבודד" (Le Solitaire)

להוציא ליברית לאופרה שמעולם לא הועלתה, יונסקו לא כתב לתיאטרון אחרי המחזה "מסע בין המתים" ב-1981. המחזה "הזמרת הקרחת" מוצג בפריז בתיאטר דה לה אישט (Théâtre de la Huchette) באופן קבוע וללא הפסקות, משנות החמישים ועד היום.

יצירותיו

• אוסף מאמרים שנקרא Na
• תזה על "נושאי החטא והמוות בשירה הצרפתית מאז בודלר"
• "הזמרת הקרחת"
• "ז'אק"
• "הכיסאות"
• "קורבנות החובה"
• "השיעור"
• "הדייר החדש"
• "אמנדה"
• "אימפרוביזציות"
• הסיפור, "תמונתו של קולונל"
• מחזה, "הרצח ללא שכר",המבוסס על הסיפור "תמונתו של קולונל"
• "קרנפים"
• "המלך עומד למות"
• "דו סיוט"
• "טיול באוויר"
• "הצמא והרעב"
• "חור בהשכלה"
• אלתורי קרב"
• "שהגיע לפורקה"
• אוטוביוגרפיה בשם "הווה, עבר הווה"

ראו גם

• מפלגת הקרנפים
• היגיון אבסורדי

לקריאה נוספת

• "ריאיון עם יונסקו", דחק א'. 2011. עברית: יהודה ויזן.
• אז'ן יונסקו, הווה עבר, עבר הווה: פרקי יומן מקוטע, תרגם: אריה לרנר, הוצאת שוקן, 1971. (הספר בקטלוג ULI)
• יותם ראובני, איז'ן יונסקו - פגישה בהבימה, הוצאת נמרוד, 2011. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

• אז'ן יונסקו, ברשת החברתית Goodreads
• קרנפים! קרנפים! קרנפים!, דבר, 13 באפריל 1962, המשך
• רחל אורן, יונסקו: אין נסיגה מעקרונות, דבר, 23 ביולי 1965
• רחל אורן, הערב יונסקו, דבר, 27 במאי 1966, המשך
• רפאל בשן, מונולוג של יוג'ין יונסקו, מעריב, 12 באוגוסט 1966
• Eugène Ionesco, între oroarea de a trăi şi oroarea de a muri "אז'ן יונסקו בין אימת החיים ואימת המוות", מאמר של אנדריי אוישטאנו בכתב העת הרומני Revista 22. (ברומנית)
• אז'ן יונסקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אז'ן יונסקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יוג'ין יונסקו (1909-1994), דף שער בספרייה הלאומית