אלכס איי אהרונס
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| אלכס איי אהרונס בינואר 1925 | |
| לידה |
15 במאי 1890 פילדלפיה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
14 במאי 1943 (בגיל 52) לוס אנג'לס, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אלכסנדר אלפרד אהרונס או אלכס איי אהרונס (באנגלית: Alexander A. Aarons או Alex A. Aarons, 15 במאי 1890 פילדלפיה, פנסילבניה -12 במרץ או 14 במאי 1943 לוס אנג'לס) היה מפיק תיאטרון ומחזות זמר יהודי-אמריקאי. נודע בשיתוף הפעולה שלו עם המפיק וינטון פרידלי, שהוליד את הקמת התיאטרון אלווין שבבעלותם ועם ג'ורג' גרשווין ואחיו איירה גרשווין שיצרו בהפקתו תשעה מחזות זמר בשנות ה-1920 ושנות ה-1930 המוקדמות, וכן עם פרד אסטר ואחותו, אדל אסטר.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלכסנדר איי אהרונס נולד בשנת 1890 בפילדלפיה כאחד משלושת ילדיהם של מפיק התיאטרון והמלחין ממוצא יהודי אלפרד א. אהרונס ושל אשתו, השחקנית ג'וזפין (ג'וזי) הול (Hall) (1920-1865).[1] הוא גדל במילייה התיאטרוני שעיצב את אישיותו וחידד את חושיו ואת כשרונותיו. למד בכמה בתי ספר בניו יורק. בהתחלת הקריירה ניהל עסק לאופנת גברים במנהטן.
שנותיו הראשונות כמפיק בברודוויי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיסוקו בהפקות תיאטרון התחיל בשנת 1919 בתקופה שאביו תכנן הפקת המחזמר La La Lucille ("לה, לה, לוסיל") שעמד להתבסס על לחנים של ויקטור הרברט. אולם אלכסנדר, שהיה אז בן 29 התלהב כל כך משירי המלחין הצעיר ג'ורג' גרשווין[2] ששכנע את אביו להעסיק את גרשווין במקומו של הרברט ולקח על עצמו את האחראיות על ההפקה. המופעים זכו להצלחה אבל הופסקו מהר בגלל שביתה שהכריז באותם הימים האיגוד המקצועי של השחקנים - Actors' Equity Association. אהרונס הבן הוביל בהמשך סיור של המחזמר מחוץ לברודוויי. גם אחרי ההפקה של "The hole in the Wall" בשנת 1920 המשיך אלכס אהרונס לנהל גם את עסק האופנה שלו . בהשראת סדרות המופעים של גאי בולטון, ג'רום קרן ופ. ג'. וודהאוס בתיאטרון המוזיקלי פרינסס בניו יורק,[1] אימץ גם אהרונס את נוסחת הקומדיות המוזיקליות שהתמקדו בגבורים רגילים של חיי היום יום, שנקלעים למצבים מצחיקים, דיאלוגים שנונים בשפה פשוטה עכשווית, ללא "מספרים" כבדים מדי של הכוכבים ושירים הקשורים לעלילה ולגבורים, כמו כן שימוש במקהלות גדולות ובכוכבים צעירים.[1] ברוח זו הפיק אהרונס תחילה בתיאטרון קטן בפילדלפיה מחזמר בשם "Oui Madame" של ויקטור הרברט בעזרת וינסנט יומנס כפסנתרן חזרות. עבור ההפקה הבאה - For Goodness' Sake גייס אהרונס את האחים פרדי ואדל אסטר. אסטר סיפר שאחרי כישלון של המופע "Love Letter" ביקר בחנות כדי לקנות עניבה והמוכר (שהסתבר שהיה אלכס אהרונס עצמו) שאל אותו על תוכניותיו. אהרונס הציע לפרד אסטר ולאחותו לעבוד יחד עם האחים גרשווין. הצגת הבכורה של For Goodness' Sake התקיימה ב-22 בפברואר 1922 ב Lyric Theatre בניו יורק במקור כלל המחזמר רק שלושה לחנים של ג'ורג' גרשווין וששה פזמונים מאת איירה גרשווין בגלל התחייבויות אחרות של השניים. בסופו של דבר הפיק אהרונס את אותו המחזמר גם בלונדון בשם "Stop flirting" הפעם עם 4 לחנים נוספים של ג'ורג' גרשווין. בסך הכל הועלה מופע זה 455 פעמים, יותר מכל מופע תיאטרון אחר של פרד אסטר.
העבודה עם וינטון פרידלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אהרונס נהג לארח מסיבות קוקטייל במשרדו . עם חוג חבריו ואורחיו נמנו נואל קאוורד, פול וייטמן, פלורנץ זיגפלד, פאני ברייס, צ'ארלי צ'פלין, ואחרים. כדברי המלחין רוג'רס היה אהרונס "גבר קרח, ממושקף, חובב בדיחות ובעל אהבה אדירה למוזיקה".[1] החל משנת 1923 התחיל שיתוף פעולה פורה בין אלכס אהרונס למפיק וינטון פרידלי (1969-1891). הוא השתתף קודם כשחקן במחזמר For Godness' sake. השניים הכירו מקרוב ומצאו שפה משותפת כצוות. לאהרונס היה חוש מיוחד למוזיקה ופרידלי דאג לפן העסקי.[1]. עבודתם המשותפת הראשונה הייתה המופע "The new Poor " שהוצג בינואר - פברואר 1924 בתיאטרון פלייהאוס להפקה הבאה שלהם - המחזמר ! Oh, Lady Be Good גייסו את האחים גרשווין ואת האחים אסטר. זה הפך להצלחה כלכלית אדירה. אפילו הטייקון אוטו קאהן ראה את השקעתו בתיאטרון בחזרה,.[1] האחים גרשווין הפכו למלחין ובהתאמה, פזמונאי הבית של אהרונס ופרידלי עד שנת 1927. הפקותיהם הבאות של צמד המפיקים כללו את: Tell me more,, Tip-Toes, !Oh, Kay ו- Funny Face . גם !Oh Kay הייתה הצלחת ענק, שבה הופיעה לראשונה באמריקה הכוכבת האנגלייה גרטרוד לורנס. החל משנת 1927 ניהלו אהרונס ופרידלי כבעלים את תיאטרון אלווין ששמו נוצר מהלחם שמותיהם הפרטיים: אלכס ווינטון, ושהכיל 1428 מושבים. ב - "Funny Face " שיחקו בתפקידים הראשיים פרד ואדל אסטר. המחזמר הראשון שהפיקו אהרונס ופרידלי ללא השתתפותם של האחים גרשווין היה ב-1928 Here's Howe על מוזיקה של רוג'ר וולף כאהן וג'וזף מאייר (1987-1894) על טקסט מאת ארווינג סיזר. השיר " Crazy Rhythm " מתוך מופע זה הפך ללהיט ג'אז ידוע. ב-1928 הוצגו גם ! Hold Everything ו Treasure Girl מאת ג'ורג' ואיירה גרשווין, כשהמופע האחרון היה כישלונם הראשון בעבודתם עם אהרונס ופרידלי. ב-1929 הופקו "Spring is here" ו !Heads up על לחנים של ריצ'רד רוג'רס ופזמונים של לורנץ הארט. השפל הכלכלי שפרץ ב-1929 הביא לצמצום ההפקות למשך שנה. ב-14 באוקטובר 1930 הייתה " Girl crazy ההצלחה המשותפת האחרונה של האחים גרשווין עם אהרונס ופרידלי. עקב הפסדים כספיים בימי המשבר הכלכלי נאלצו אהרונס ופרידלי למסור את התיאטרון אלווין לנושיהם. המשיכו לעבוד יחד באותו תיאטרון ובתיאטראות אחרים. ההפקותיהם המוזיקליות האחרונות יחד עם האחים גרשווין - Singin' the Blues (1931) ו Pardon my English ב-1933 היו גם הפקותיהם המשותפות האחרונות של אהרונס ופרידלי עצמם. הם מכרו את התיאטרון אלווין שהקימו בתקווה גדולה בשנת 1927. אהרונס לא הצליח להתאושש מההפסדים הכספיים האחרונים וסגר את עסקיו בתחום התיאטרון. הוא נמלט להוליווד, היה מעורב בכמה תוכניות להפקות תיאטרון שלא יצאו לפועל ועבד בתפקידים שונים בתעשיית הסרטים.
בהוליווד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהמשך חיפש אהרונס את מזלו בהוליווד ללא הצלחה יתרה. ב-1935 פעל כעוזר מפיק ב-Broadway-Melodie 1936. ייעץ בהכנות לסרט המוזיקלי הביוגרפי על חיי ג'ורג' גרשווין "הרפסודיה בכחול".
אלכס אהרונס היה נשוי לאלה מאליגן. לזוג לא נולדו ילדים.
אהרונס נפטר בשנת 1943 בגיל 53 בבוורלי הילס, לוס אנג'לס, מהתקף לב.[3] הלווייתו התקיימה במשרפת המחוז לוס אנג'לס בבויל הייטס.
מבחר הפקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1919 - La La Lucille - (לה לה לוסיל) מחזמר מאת ג'ורג' גרשווין, ניהול מוזיקלי: צ'ארלס פרווין, אביו של אנדרה פרווין
בלט בו הלהיט Nobody but you (מילים מאת ארתור ג'יי ג'קסון ובאדי דה סילבה) ההצגות הופסקו בגלל שביתת שחקנים.
- 1920 - The Hole in the Wall (החור בקיר) - מחזה מאת פרד ג'קסון (1953-1886) - הוצג 37 פעמים ב"פאנץ' אנד גודי תיאטר" - בין החודשים מרץ- יוני 1920. ג'ורג' זייץ היה שותף להפקה.
- 1922 - For Godness' Sake - (למען אלהים) - בכורה בליריק תיאטר, רץ 108 פעמים. הטקסט לפי ספר מאת פרד ג'קסון נכתב על ידי ארתור ג'קסון. מוזיקה הולחנה על ידי ויליאם דיילי ופול לאנין. ג'ורג' גרשווין כתב לגרסה המוזיקלית שלושה שירים ואחיו איירה (שחתם בשם העט "ארתור פרנסיס")- 5 פזמונים. שיא המופע היה השיר All by Myself שהלחין גרשווין. במחזמר זה קיבל פרד אסטר לראשונה תפקיד שכלל יותר מלל.[3]
- 1924 - The New Poor (העני החדש) מחזה מאת קוסמו המילטון (מת ב-1942) - הוצג בתיאטרון פלייהאוס, רץ 22 פעמים. קו-מפיקה הייתה וינטון פרידלי.
- 1925 - *! Oh, Lady Be Good ((גברת, היי טובה) - מחזמר בשתי מערכות, הוצג בבכורה בתיאטרון ליברטי, ורץ 330 פעמים, בין 1 בדצמבר 1924 ל - 12 בספטמבר 1925 . המילים: איירה גרשווין, לפי ספר מאת גאי בולטון ופרד תומפסון (1949-1884), מוזיקה מאת ג'ורג' גרשווין. שותפה בהפקה: וינטון פרידלי. שחקנים ורקדנים ראשיים: פרד אסטר ואדל אסטר. בין הלהיטיה המפורסמים Fascinating Rhythm So am I ו- !Lady Be Good.
מספרים שאת את הלהיט Fascinating Rythm הרחיב גרשווין בעידודו של אהרונס שהתלהב מגרסתו הקצרה.[3]
- 1925 - Tell me more (תגיד לי יותר) - מחזמר שהוצג לראשונה בגאיטי תיאטר, ורץ מאה פעמים. זכה להצלחה גם בלונדון. הטקסט מאת באדי דה סילבה ואיירה גרשווין לפי ספר מאת פרד תומפסון ויליאם ולס (1956-1884). מוזיקה מאת ג'ורג' גרשווין. ההפקה מאת אלכס אהרונס בלבד.
- 1926 -Tip-Toes - מחזמר בהוצג לראשונה בהפקתם של אהרונס ופרידלי בתיאטרון "ליברטי" והועלה על הבמה 129 פעמים עד יוני 1926. נתכב גם כן על ידי איירה גרשווין לפי ספר של גאי בולטון ופרד תומפסון. מוזיקה מאת ג'ורג' גרשווין, כולל להיטים כמו Sweet and Low down, Looking for a boy, That certain feeling . בתפקידים הראשיים שיחקו קוויני סמית' ו ג'נט מקדונלד. המחזה לעג לאילי הנדל"ן של פלורידה של התקופה, כלל את כל "סימני ההיכר של הגרשווינים", קטעי וודוויל, ריקודי ג'אז, מילים שנונות ושירי אהבה מלודיים.
- 1928 - ! Oh, Kay - מחזמר מאת האחים גרשווין שהוצג בבכורה בתיאטרון אלווין בהפקתם של אהרונס ופרידלי. שהועלה 244 (או אולי 256) פעמים בברודוויי ו-213 פעמים בווסט אנד לונדון. . הטקסט חובר לפי ספר מאת גאי בולטון ופ. ג. וודהאוס על אודות מבריחים אנגלים בתקופת היובש (עיבד ותזמר: רוברט ראסל בנט). התפקידים הראשיים גולו על ידי גרטרוד לורנס, אוסקר שו, ויקטור מור ובטי קומפטון. להיטיו העיקריים היו
Maybe, Clap Yo'Hands, Do, Do, Do ו- Someone to watch over me.
- 1927 - Funny Face (פנים מצחיקות) - הועלה לראשונה בתיאטרון אלווין בברודוויי בחניכת האולם, אחר כך עוד 239 פעמים. המילים מאת איירה גרשווין לפי ספר מאת פרד תומפסון ופול ג'יררד סמית'. המוזיקה מאת ג'ורג' גרשווין. הפקה - אהרונס ופרידלי. שחקנים ורקדנים הראשיים: פרד ואדל אסטר.
להיטים:S'Wonderful ,My one and only, Funny Face
- 1928 - Here's Howe (הנה איך) - מחזמר שהוצג לראשונה בתיאטרון ברודהארסט, 170 פעמים. הטרסט מאת ארווינג סיזר לפי ספר מאת פרד תומפסון ופול ג'יררד סמית'. מוזיקה מאת רוג'ר וולף (גאס) כאהן וג'וזף מאייר, הפקה של אהרונס ופרידלי. להיט ידוע : Crazy Rhythm.
- 1928 - Treasure Girl (נערה אוצר) הוצג בבכורה בתיאטרון אלווין, 78 פעמים עד ינואר 1929 לא הצליח ככל הנראה בגלל העלילה המטופשת, על אף השירים המצוינים.[4] הטקסט מאת איירה גרשווין לפי ספר מאת פרד תומפסון ווינסנט לורנס (מת ב-1946), מוזיקה מאת ג'ורג' גרשווין, הפקה של אהרונס ופרידלי. שחקנים ראשיים: גרטרוד לורנס, קליפטון וולטר קטלט. להיטים:'I've Got A Crush On You, Oh,so nice, I don't think I'll fallin love today, Feeling I'm falling
- 1928 - Hold everything - מופע בכרוה בתיאטרון ברודהרסט, הועלה 71 פעמים עד אוקטובר 1929. המילים מאת לו בראון ובאדי דה סילבה, לפי ספר מאת ג'ון מקגאוון (1977-1894) ודה סילבה. המוזיקה מאת ריי הנדרסון. מפיקים: אהרונס ופרידלי.
- 1929 - Spring is here (האביב הגיע) - בכורה בתיאטרון אלווין, הועלה 104 פעמים עד יוני 1929. הטקסט נכתב על ידי לורנץ הארט לפי ספר מאת אוואן דייוויס, המוזיקה מאת ריצ'רד רוג'רס. הפקה: אהרונס ופרידלי. להיט: With a song in my heart .
- 1929 - Heads up (ראשים למעלה) - מחזמר שהוצג לראשונה בתיאטרון אלווין, אחר כך הועלה על במות 144 פעמים. הטקסט מאת לורנץ הארט לפי ספר מאת ג'ון מקגאוואן ופול ג'יררד סמית'. המוזיקה מאת ריצ'רד רוג'רס, כללה את הלהיט A Ship without a Sail . הפקה של אהרונס ופרידלי. שחקנים ראשיים: ריי בולגר וויקטור מור.
- 1930 - Girl Crazy (נערה משוגעת) - הצגת בכורה בתיאטרון אלווין, הועלתה 272 פעמים עד יוני 1931. הטקסט מאת איירה גרשווין לפי ספר מאת גאי בולטון וג'ון מקגאוואן. המוזיקה מתא ג'ורג' גרשווין. הפקה של אהרונס ופרידלי. להיטים ידועים: Bidin' my time, Embraceable you, I Got Rhythm
השחקנים הראשיים היו וילי הווארד, ג'ינג'ר רוג'רס ואתל מרמן שהופיעו לראשונה בברודוויי.
- 1931 - Singing in the Blues מחזמר על אפרו-אמריקאים, מאת ג'ימי מקיו ודורתוי פילדס
- 1932 - Pardon my English - מחזמר שנחשב לכישלון. הוצג לראשונה בתיאטר מג'סטיק ואחר כך עוד 45 פעמים[5] בינואר-פברואר 1933. המוזיקה מאת ג'ורג' גרשווין וכללה את השירים ?Isn't it Pity ו-My Cousin in Milwaukee. ההפקה משותפת לאלכס אהרונס ווינטון פרידלי. הטקסט נכתב על ידי איירה גרשווין לפי ספר מאת הרברט פילדס שגיבורו היה אציל אנגלי בעל אישיות מפוצלת ושעלילתו התרחשה בדרזדן. איירה גרשווין שינה כמה פעמים את הטקסט אך לשווא. הכוכב הבריטי של ההצגה ג'ק ביוקנן ויתר מהר על החוזה ועזב. בעקבות הכישלון אהרונס נמלט מהנושים להוליווד, ופרידלי לפנמה[5]
תיאטרון אלווין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי ההצלחה של המחזמר !Oh, Kay החליטו אלכס אהרונס ווינטון פרידלי להקים תיאטרון משלהם. המופע הראשון שאיתו נחנך התיאטרון התקיים ב-2 בנובמבר 1927 המחזמר Funny Face. הבניין תוכנן על ידי האדריכל הרברט קראפ והכיל 1400–1500 מושבים. שמו נוצר על ידי הלחם שמותיהם של אלכס ווינטון. אחרי שנמכר ב-1932 המשיך לפעול ובשנת 1983 שינה את שמו ל תיאטרון ניל סיימון.
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אהרונס מילא תפקיד חשוב בקידום הקריירה המוקדמת של ג'ורג' גרשווין, וינסנט יומנס, ריצ'רד רוג'רס, ולורנץ הארט. יחד עם וינטון פרידלי הקים את תיאטרון אלווין וחיבר חיבור פורה בין פרד ואדל אסטר לאחים גרשווין. הפיק בשנות ה-1920 קומדיות מוזיקליות מסוגננות ובלתי נשכחות. ביותר.[1]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Rodney Greenberg - George Gershwin, Phaidon, London 1998
- 2012 Kathleen Riley The Astaires - Oxford University Press, New York
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
James Ross Moore - art. Alexander A Aarons in John Garraty et al - American National Biography, Oxford University Press 1999
- באתר הסרטים IMDb
אלכס איי אהרונס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אלכס איי אהרונס, באתר AllMusic (באנגלית)
