ארנסט בווין

ארנסט בווין
Ernest Bevin
	ארנסט בווין
לידה	9 במרץ 1881; וינספורד, הממלכה המאוחדת
פטירה	14 באפריל 1951 (בגיל 70); וסטמינסטר, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	מנזר וסטמינסטר
מפלגה	מפלגת הלייבור
	9 במרץ 1951 – 14 באפריל 1951; (37 ימים)
	→ כריסטופר אדיסון Richard Stokes ←
	27 ביולי 1945 – 9 במרץ 1951; (5 שנים)
	→ אנתוני אידן הרברט מוריסון ←
	5 ביולי 1945 – 3 בפברואר 1950; (4 שנים)
	23 בפברואר 1950 – 14 באפריל 1951; (שנה)
	22 ביוני 1940 – 15 ביוני 1945; (5 שנים)

ארנֶסט בֶּוִוין (באנגלית: Ernest Bevin; ‏9 במרץ 1881 – 14 באפריל 1951) היה פוליטיקאי בריטי, מראשי מפלגת הלייבור ושר מטעמה בתקופת מלחמת העולם השנייה ומספר שנים שלאחריה. מוכר בתולדות המאבק על הקמת מדינת ישראל כמי שהוביל את המדיניות הבריטית למניעת עלייה יהודית חופשית לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה, וכמי שהביא את שאלת עתיד ארץ ישראל עם תום המנדט הבריטי להחלטת עצרת האו"ם. באותה תקופה נחשב ל"אויב מספר אחת" של היישוב היהודי בארץ ישראל.^[1]

חייו

ילדות ונעורים, קריירה מוקדמת

בווין נולד לאב, פועל חקלאי, שלא הכירו ולאם שעבדה כמשרתת ונפטרה בהיותו בן שמונה. הוא יצא לעבודה כפועל כבר בגיל 11, ולאחר מכן עבד כנהג. את לימודיו הפסיק כבר בגיל תשע. בצעירותו בלט כמנהיג פועלים. בשנת 1910, הנהיג סניף של איגוד עובדים. בשנת 1922 היה בין מייסדי איגוד עובדי התחבורה והעובדים הכללים, איגוד מקצועי מהגדולים בבריטניה. בחירתו למזכ"ל האיגוד הציבה אותו כאחד ממנהיגי תנועת העבודה הבריטית. בתפקידו זה כיהן עד 1940. הוא היה סוציאליסט מתון ואנטי קומוניסט. בתחום מדיניות החוץ היה מתנגד חריף לפשיזם ולמדיניות הפייסנות שנקטה ממשלת בריטניה אל מול גרמניה של אדולף היטלר ואיטליה של בניטו מוסוליני בשנות ה-30 של המאה ה-20. על אף היותו חבר בכיר במפלגת הלייבור תקף את הקו הפציפיסטי של מנהיג מפלגתו והביא להחלפתו.

כהונתו כשר בממשלה הבריטית

אטלי ובווין בשנת 1945 לאחר שזה עתה הכריזו ברדיו על כניעתה של יפן

בשנת 1940 הקים וינסטון צ'רצ'יל ממשלת אחדות לאומית. במאי מונה בווין לשר העבודה והשירותים הלאומיים. בתוקף חוקי החירום של המלחמה, ריכז תחת משרדו את השליטה על כוח העבודה והקצאת משאבי אנוש במשק הבריטי. כך העביר 48,000 צעירים חייבי גיוס לעבודה במכרות הפחם. זמן קצר לאחר מינויו לשר נבחר בבחירות הביניים גם לבית הנבחרים הבריטי מטעם המחוז וונדסוורת' מרכז^[2] בדרום לונדון.

עם תום המלחמה התפרקה הקואליציה, ובבחירות שהתקיימו ביולי 1945 זכתה מפלגת הלייבור. בווין מונה על ידי ראש הממשלה קלמנט אטלי לשר החוץ. תקופת שירותו כשר התאפיינה בהתפרקות האימפריה הבריטית מנכסיה, בעיקר "היהלום שבכתר": הודו. לבווין לא היו סנטימנטים לעבר האימפריאלי של בריטניה. ביודעו שבמצבה הכלכלי הירוד לאחר המלחמה, אין הממלכה יכולה לשאת בעומס הכלכלי הדרוש להחזקת אימפריה השולטת על פני ימים ואוקיינוסים. לטעמו, מעמד העובדים לא נהנה אף פעם מהאימפריה וגדולתה. מבחינה בינלאומית פעל להקמת האו"ם וליישום תוכנית מרשל לשיקום אירופה שלאחר המלחמה, והיה שותף לשיחות הראשונות לשיתוף הפעולה בין מדינות מערב אירופה שבסופו של דבר הובילו לאיחוד האירופי. בהיותו מתנגד לקומוניזם צידד במדיניות ארצות הברית במסגרת המלחמה הקרה ובהקמת הברית הצפון-אטלנטית (נאט"ו). בשנת 1950 יזם את תוכנית קולומבו לפיתוח כלכלי של דרום-מזרח אסיה.

בשנת 1951 הביאה בריאותו הרופפת לפרישתו ממשרתו כשר ומינויו לתפקיד הלורד שומר החותם, תפקיד ייצוגי נכבד אך חסר משמעות מעשית, מעין "שר בלי תיק". זמן קצר לאחר מכן מת.

בווין ופתרון בעיית ארץ ישראל

כיתר חברי הלייבור ביושבם באופוזיציה, היה בווין ממתנגדי הספר הלבן, הן הספר הלבן של 1931 והן הספר הלבן של 1939. לאחר פרסום הספר הלבן של פאספילד בשנת 1931 הודיע בווין, לבקשת ידידו דב הוז, שיורה ל-15 נציגי איגודו בפרלמנט הבריטי להצביע נגד הממשלה אם הגזרות בספר הלבן לא תבוטלנה.^[3]

כאשר עלה הלייבור לשלטון ביולי 1945, קיוו ראשי המוסדות היהודיים שבווין יבטל את חוקי הספר הלבן, אך לא כך היה. תפיסתו את בעיית ניצולי השואה הייתה, שעליהם להשתקם באירופה כחלק מהמאמץ השיקומי הכולל של יבשת זו. מה גם שאין היהודים מהווים עם, ולציונות כבר אין על מה להיאבק: "אם היהודים אינם יכולים אפילו כיום לחזור ולהתיישב בבתיהם באירופה, לשם מה נלחמנו שש שנים?".^[4] בשלהי שנת 1945 הקים בווין את הוועדה האנגלו-אמריקנית. ב-13 בנובמבר 1945 הודיע על כך בבית הנבחרים. לאחר שמסר את הודעתו, אמר במסיבת עיתונאים שאם היהודים יתעקשו על עלייה לארץ ישראל זה יעורר תחושות אנטישמיות נגדם: "אם היהודים... רוצים להשיג יותר מדי בלא להמתין בתור כמו כולם, הם מסתכנים בתגובה אנטישמית נוספת". חיים ויצמן הגיב מיד על דבריו: "הדברים גסים, וולגריים ואנטישמיים, אך אני מניח שזה טבעו של הג'נטלמן הנכבד הזה".^[4] ב-28 בנובמבר הגיב דוד בן-גוריון בנאום "תשובה לבווין": "עוד ששת המיליונים של מתינו באירופה מוטלים לפנינו, וכבר ניגר דמנו מחדש כאן על אדמת־המולדת... הנשפך בידי עושי־דברו של בווין וחבריו".^[5] בווין התכחש למחויבות הממשלה הבריטית להצהרת בלפור, סירב בעקשנות להתיר עליית יהודים לארץ ישראל ואף הכריז שלמדינות ערב יש חלק בהחלטות על גורל ארץ ישראל.

ועדת החקירה מסרה את ממצאיה באפריל 1946 ובהם המלצה להענקת 100,000 אשרות עלייה ליהודים ("סרטיפיקטים"). בווין התנגד להמלצה זו. ב-12 ביוני 1946 אמר בווין בוועידת ה"לייבור" שהאמריקנים "מנסים לעזור ליהודים לעלות לארץ ישראל, כי אינם רוצים בהם בניו יורק".^[6]
התוכניות ליישום המלצות הוועדה אשר כללו בין השאר, "קנטוניזציה" של ארץ ישראל ללא הקמת מדינות לשני העמים, נדחו על ידי שני הצדדים. חיים ויצמן ודוד בן-גוריון נכשלו במאמציהם לשכנע את בווין לבטל את מדיניות הספר הלבן של 1939 ולאפשר כינון מדינה יהודית ולו רק על חלק מארץ ישראל. לאחר שגם הדיונים עם הצד הערבי העלו חרס, החליטה הממשלה הבריטית להעביר את שאלת המשך המנדט הבריטי להכרעת ארגון האומות המאוחדות.
בפברואר 1947 הסביר בפרלמנט את תמיכתו בפתרון אוטונומיה של חבל ארץ ליהודים בארץ ישראל ולא מדינה: "היהודים הם קהילייה דתית ולא אומה, ואין לתת להם מדינת-חלוקה ולא כל שכן ארץ שלמה". לעומת זאת, הביע הבנה לעמדת הערבים, המתנגדים לכך ש"סוכנות יהודית זרה, ממומנת על ידי אמריקה, תתערב בענייני ארץ ישראל ותשפיע על גורל הערבים, תושבי הארץ זה אלפיים שנה".^[7]

בעיני היהודים נתפס בווין כאנטישמי, או למצער כאנטי ציוני. בעיני היישוב בארץ ישראל ומנהיגיו, ייצג את הביטוי החריף ביותר של המדיניות האנטי ציונית של ממשלת בריטניה. היו אף שמועות שהוכחשו, שהאצ"ל או לח"י תכננו להתנקש בחייו. בריאיון לידיעות אחרונות בשנת 2013 חשף איש לח"י לשעבר, פלאי מתתיהו טודי, כי היה תכנון אופרטיבי להתנקש בחייו של בווין בלונדון, אך הוא בוטל ברגע האחרון.^[8]

עם החרפת הפעולות נגד השלטון הבריטי גודר מתחם הממשל הבריטי בירושלים ששכן במגרש הרוסים. בפי העם נקרא אז מתחם זה "בווינגרד".

לאחר הקמת מדינת ישראל, ולאחר שמלחמת העצמאות הראתה את היותה עובדה קיימת, הפגין בווין פרגמטיות, עת הכירה בריטניה בישראל, ומכאן ואילך קיימה איתה יחסים תקינים.

לקריאה נוספת

פנחס עופר, "מזכּר בווין, 1949", בתוך: ניר מן (עורך), עלי זית וחרב: מפנה האימפריות, כרך י"ט, בן-שמן: מודן, משרד הביטחון והמרכז לחקר כוח המגן מייסודו של ישראל גלילי, 2019, עמ' 253–264

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארנסט בווין בוויקישיתוף

ברל לוקר, המדיניות הבריטית ללא בושה של ארנסט בווין, דבר, 10 באוקטובר 1965
מתוך אתר דעת (נאומים של בגין) גילוי דעת האצ"ל על הקמת הוועדה האנגלו אמריקאית
מתוך אתר עמלנט משה סנה על מדיניותו של בווין
ארנסט בווין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
דן בן זכאי, גילוי דעת על הצהרת בווין, באתר הארכיון הציוני, דצמבר 2021
ארנסט בוין (1881-1951), דף שער בספרייה הלאומית
ארנסט בווין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ קריקטורה מתוך "מורשת ה-C.I.D במאבקו בעלייה הבלתי לגלית" , כתב עת לענייני מודיעין וביטחון מבית המרכז למורשת המודיעין - גיליון 39
^ בבחירות הביניים ב-22 ביוני 1940 הוצב בווין כמתמודד יחיד על דעתן של מפלגות הקואליציה. הוא כיהן כחבר פרלמנט מטעם המחוז וונדסוורת' מרכז(אנ') בשנים 1940–1950, ואילו מפברואר 1950 ועד למותו ייצג את המחוז וולוויץ' מזרח(אנ')
^ דוד בן-גוריון, מכוח מתגונן לגרעין צבא כובש, דבר, 18 בספטמבר 1963
^ ¹ ² נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק יט, עמ' 255
^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כו, עמ' 537–538.
^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כח, עמ' 568
^ שמואל דותן, המאבק על ארץ ישראל, ההוצאה לאור משרד הביטחון, עמ' 348
^ העתק של הראיון נמצא בפורום באתר פרש, ושם כתוב כי פורסם במקור ביום שישי י"ח בניסן, 29.3.13. ב אתר לח"י כתוב כי "הוטל עליו [על פלאי], בניגוד לרצונו, להיות בין חברי לח"י ששוחררו מצה"ל כדי לפעול להתארגנות לח"י בחו"ל, לשם שחרור חלקי מולדת שלא נכללו בתחומי המדינה. תוכנית זו לא יצאה לפועל"

[1] קריקטורה מתוך "מורשת ה-C.I.D במאבקו בעלייה הבלתי לגלית" , כתב עת לענייני מודיעין וביטחון מבית המרכז למורשת המודיעין - גיליון 39

[2] בבחירות הביניים ב-22 ביוני 1940 הוצב בווין כמתמודד יחיד על דעתן של מפלגות הקואליציה. הוא כיהן כחבר פרלמנט מטעם המחוז וונדסוורת' מרכז(אנ') בשנים 1940–1950, ואילו מפברואר 1950 ועד למותו ייצג את המחוז וולוויץ' מזרח(אנ')

[3] דוד בן-גוריון, מכוח מתגונן לגרעין צבא כובש, דבר, 18 בספטמבר 1963

[נורמן_רוז_255-4] ¹ ² נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק יט, עמ' 255

[5] מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כו, עמ' 537–538.

[6] מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כח, עמ' 568

[7] שמואל דותן, המאבק על ארץ ישראל, ההוצאה לאור משרד הביטחון, עמ' 348

[8] העתק של הראיון נמצא בפורום באתר פרש, ושם כתוב כי פורסם במקור ביום שישי י"ח בניסן, 29.3.13. ב אתר לח"י כתוב כי "הוטל עליו [על פלאי], בניגוד לרצונו, להיות בין חברי לח"י ששוחררו מצה"ל כדי לפעול להתארגנות לח"י בחו"ל, לשם שחרור חלקי מולדת שלא נכללו בתחומי המדינה. תוכנית זו לא יצאה לפועל"

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]