ג'ורג' נתניאל קרזון

ג'ורג' נתניאל קרזון
George Curzon, 1st Marquess Curzon of Kedleston
לידה	11 בינואר 1859; קדלסטון הול, הממלכה המאוחדת
פטירה	20 במרץ 1925 (בגיל 66); לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
מקום קבורה	דרבישייר; All Saints Church, Kedleston ;
השכלה	איטון קולג' (1878); בייליול קולג'; Wixenford School ;
מפלגה	המפלגה השמרנית
בן או בת זוג	Grace Curzon, Marchioness Curzon of Kedleston (2 בינואר 1917–?); Mary Curzon, Baroness Curzon of Kedleston (23 באפריל 1895, 22 באפריל 1895–18 ביולי 1906) ; אלינור גלין
	10 בדצמבר 1916 – 23 באוקטובר 1919; (שנתיים)
	→ Robert Crewe-Milnes, 1st Marquess of Crewe ארתור ג'יימס בלפור ←
	1915–1916
	→ Robert Crewe-Milnes, 1st Marquess of Crewe David Lindsay, 27th Earl of Crawford ←
	6 בינואר 1899 – 18 בנובמבר 1905; (6 שנים)
	→ ויקטור ברוס גילברט אליוט-מארי-קינינמונד, רוזן מינטו הרביעי ←
	23 באוקטובר 1919 – 22 בינואר 1924; (4 שנים)
	→ ארתור ג'יימס בלפור רמזי מקדונלד ←
	1898 – 20 במרץ 1925; (כ־27 שנים)
	1895–מכהן; (כ־129 שנים)
	1 ביולי 1886 – 28 ביוני 1892; (6 שנים)
	4 ביולי 1892 – 8 ביולי 1895; (3 שנים)
	13 ביולי 1895 – 10 באוגוסט 1898; (3 שנים)
	3 בנובמבר 1924 – 20 במרץ 1925; (138 ימים)
	→ Richard Haldane, 1st Viscount Haldane James Gascoyne-Cecil, 4th Marquess of Salisbury ←
	10 בדצמבר 1916 – 22 בינואר 1924; (7 שנים)
	→ Robert Crewe-Milnes, 1st Marquess of Crewe Richard Haldane, 1st Viscount Haldane ←
פרסים והוקרה
	עמית החברה המלכותית (1898); עמית האקדמיה הבריטית (1898); השרשרת המלכותית הוויקטוריאנית (1903); מדליית זהב (פטרון) של החברה הגאוגרפית המלכותית (1895); מסדר כוכב הודו; מסדר הבירית; מסדר האימפריה ההודית ;

ג'ורג' נתניאל קרזון, המרקיז הראשון של קדלסטון (George Nathaniel Curzon, 1st Marquess Curzon of Kedleston,‏ 11 בינואר 1859 – 20 במרץ 1925), ידוע כלורד קרזון, היה מדינאי בריטי, איש המפלגה השמרנית, כיהן כמשנה למלך הודו (1899–1905) וכשר החוץ של בריטניה (1919–1924).

תולדות חייו

שנים ראשונות והמסעות באסיה

נולד בקדלסטון הול, שם חיה משפחתו, שהייתה ממוצא נורמני, מאז המאה ה-12. התחנך באיטון קולג' ובאוניברסיטת אוקספורד. ב-1886 נבחר לפרלמנט.

קרזון הרבה לנסוע למסעות ארוכים ברחבי אסיה. ב-1888 נסע לרוסיה ולמרכז אסיה, ב-1889 לאזור ממלכת פרס, ב-1892 לסיאם, קוריאה ו"הודו-סין הצרפתית" (וייטנאם, קמבודיה). ב-1894 יצא למסע נועז לאפגניסטן, הינדו-כוש והרי פמיר. בעקבות מסעותיו פרסם מספר ספרים וזכה למדליית זהב של החברה הגאוגרפית המלכותית עבור מחקרו על מקורות הנהר אמו דריה^[1], כמו כן התמחה בגאופוליטיקה של אסיה, בעיקר בהקשרים של הבטחת שליטת האימפריה הבריטית בהודו ובמרכז אסיה מול השאפתנות של האימפריה הרוסית ("המשחק הגדול"). התזה של קרזון הייתה שהאימפריה הרוסית, שהחלה במתיחת קו המסילה הטרנס-כספית לאורך תוואי דרך המשי והשיגה בכך עליונות כלכלית וצבאית במרכז אסיה, מהווה את הסיכון העיקרי להודו הבריטית. לפיכך, גרס כי על בריטניה לבצר את הקשר עם הודו דרך פרס והמפרץ הפרסי, כמשקל-נגד להתבססות רוסיה מצפון.

ספריו החשובים מתקופה זו הם Russia in Central Asia ("רוסיה במרכז אסיה") וPersia and the Persian Question ("פרס והשאלה הפרסית").

מושל הודו

קרזון ורעייתו מרי עם טיגריס בנגלי שצד, 1903

ב-1899 קיבל תואר ברון ומונה למושל הודו. כחלק מתפקידו כמושל הודו ראה קרזון צורך חיוני לחזק את הדרכים המקשרות בין בריטניה להודו ולפיכך ערך ביקור בנסיכויות המפרץ הפרסי, על מנת לחזק את קשרי בריטניה עם המנהיגים המקומיים.

בין 1899 ל-1900 ניסה קרזון להתמודד עם רעב המוני שהתחולל במרכז ודרום הודו וגרם למותם של בין שישה לתשעה מיליון תושבים, בין השאר בגלל שקיצץ בגובה המענקים שניתנו לסובלים מרעב.

ב-1903 יזם שליחת משלחת בריטית לטיבט ובהוטן בראשותו של פרנסיס יאנגהאזבנד, על מנת לכון קשרי מסחר עם טיבט, על מנת להקדים מאמצים רוסיים מקבילים כביכול. היות שהדלאי לאמה סירב לשאת ולתת עם הבריטים, הייתה דרכו של יאנגהאזבנד ללהסה עקובה מדם. בשנת 1904 הגיעה המשלחת לעיר להסה, לאחר מספר קרבות שבהם השמיד את מתנגדיו הטיבטים, אשר היו נחותים ממנו בהרבה בציודם הצבאי. בלהסה הוכרחו הטיבטים לחתום על הסכם מסחרי, והבריטים כוננו שם נקודת אחיזה צבאית. לא נמצאה שום עדות לניסיון רוסי מקביל.

על מנת לציין את הכתרתם של אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת ורעייתו, המלכה אלכסנדרה כקיסר וקיסרית הודו ארגן קרזון את אירועי דורבר דלהי, שנמשכו שבועיים. דורבר זה היה המפואר מבין הדורברים (אירועי הכתרה) שנערכו בדלהי. הלורד קרזון הקים עיר אוהלים ובה רכבת קלה שקישרה בין עיר האוהלים לבין דלהי. באתר נבנו סניף דואר שהנפיק בולים מיוחדים לצורך האירוע, וכן הותקנו באתר טלפון וטלגרף. הלורד ורעייתו הגיעו לאירוע רכובים על גבי פיל.

ב-1905, לאחר שנבחר לכהונה נוספת כמושל הודו ב-1904, החליט קרזון להפריד את בנגל המזרחית המוסלמית מבנגל המערבית, ההינדואיסטית על מנת לייעל את הממשל. צעד זה חולל גם של התנגדות, תוך טענת הודים למגמה בריטית של "הפרד ומשול", תוך שיסוי הינדים ומוסלמים אלה באלה. קרזון נאלץ לעזוב את משרתו בטרם עת ולשוב לבריטניה. בנגל אוחדה מחדש ב-1911.

בית הלורדים ומלחמת העולם הראשונה

ב-1908 נבחר קרזון לבית הלורדים, הוביל את ההתנגדות למתן זכות הצבעה לנשים ועמד בראש "הליגה האנטי-סופרז'יסטית". כמו כן כיהן בתקופה זו שבין תפקידים פוליטיים כנשיא (צ'נסלור) של אוניברסיטת אוקספורד וכנשיא החברה הגאוגרפית המלכותית.

במאי 1915 הצטרף לקבינט המלחמה של הרברט הנרי אסקווית' כיו"ר מועצת המלחמה ותמך בריכוז המאמץ הבריטי במערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה, כמו כן האיץ בבריטניה לכבוש את ארץ ישראל (פלשתינה) וסוריה על מנת לקדם את תוכניתו האסטרטגית לפיה על מנת להגן על השלטון הבריטי בהודו יש ליצור שרשרת מדינות לוויין בריטיות, מהים התיכון ועד הודו. בממשלתו של לויד ג'ורג' שירת כמנהיג בית הלורדים (השר האחראי על הקשר בין בית הלורדים והקבינט).

שר חוץ

במהלך מספר חודשים, בהם שהה שר החוץ, ארתור ג'יימס בלפור בועידת השלום בפריז, כיהן קרזון כממלא מקומו וכשר חוץ בפועל. במהלך תקופה זו שירטט את קו הגבול בין פולין לברית המועצות, שזכה לכינוי "קו קרזון". באוגוסט 1919 ניסה קרזון לקדם את ההסכם האנגלו-איראני, לפיו תוקם בשטח פרס, בה שהו כוחות בריטיים והודים בהגנה על שדות הנפט, מדינת-חסות בריטית שתגשר בין עיראק, שאך-זה נכבשה לאפגניסטן והודו. ההסכם נכשל עד מהרה בשל התחלפות הממשל האיראני והאהדה הפוחתת של דעת הקהל האיראנית כלפי בריטניה.

באוקטובר 1919 קיבל מינוי מלא של שר חוץ והחליף את בלפור. בין היתר קיבל קרזון לידיו את האחריות על ניסוח המנדט הבריטי על ארץ-ישראל. בניגוד לבלפור, הרחיק קרזון מיד את נציגי ההסתדרות הציונית מעיסוק בניסוח המנדט, אולם נאלץ לקבל את הכללת הצהרת בלפור בכתב המנדט. על המסמך אמר:

הנה לפנינו ארץ בת 580,000 ערבים ו-30,000 - או שמא 60,000 - יהודים (ובהחלט לא כולם ציונים). והנה, תוך התבססות על העקרון הנאצל של הגדרה עצמית, ותוך כדי פניה רבת רושם לחבר הלאומים, אנו מנסחים מסמך שריח יהדות נודף מכל פסקה שבו, ושהינו בבחינת חוקה מפורשת למדינה יהודית... לערבים המסכנים ניתן רק להציץ דרך חור-המנעול, בתור קהילה לא-יהודית. ברור למדי שמנדט זה נוסח על ידי מישהו המסוחרר מאדי הציונות.

— אביבה חלמיש, מבית לאומי למדינה בדרך, עמוד 118

בנוסף סייע קרזון ביצירת הממלכה ההאשמית הירדנית (1921) ובעצמאות מצרים (1922) והשפיע רבות על מדיניות החוץ של בריטניה במזרח התיכון.

קרזון ולויד ג'ורג' תיעבו זה את זה, אך ידעו לזהות את נקודות החוזק איש של רעהו (קרזון את מעמדו הפוליטי של לויד ג'ורג' ולויד ג'ורג' את הידע וההבנה העמוקים של קרזון בגאופוליטיקה) על מנת לשתף פעולה. קרע משמעותי נבע בין השניים בנוגע לחזקה הבריטית ברפובליקת בתומי האסטרטגית על גדות הים השחור. קרזון סירב לפנות את הנקודה, בעוד לויד ג'ורג' התעקש על נסיגה.

בשנת 1921 קיבל תואר מרקיז.

קרזון המשיך לכהן כשר חוץ גם בממשלת אנדרו בונאר לואו החל מאוקטובר 1922. בתקופה זו עסק במשא ומתן עם צרפת שפלשה לחבל הרוהר, בתגובה לאי תשלום פיצויי המלחמה על ידי גרמניה. במסגרת זו דן עם ראש ממשלת צרפת, רמון פואנקרה אותו כינה "איש קטן ומחריד" ("horrid little man")‏^[2].

כאשר פרש בונאר לואו הועלה שמו של קרזון כמחליפו בראשות הממשלה, אך היותו חבר בית הלורדים וחוסר הסימפתיה שחשו כלפיו אישים מרכזיים במפלגתו (בעיקר בלפור), כמו גם ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת עצמו, הובילו לפסילתו ולבחירת סטנלי בולדווין תחתיו.

קרזון מת בלונדון בגיל 66.

חייו האישיים

קרזון נישא פעמיים. רעייתו הראשונה, מרי ויקטוריה (Mary Victoria ; 1906–1870), הייתה בתו של איל הון אמריקאי ממוצא גרמני-מנוניטי. השניים נישאו ב-1895 וניהלו חיי נישואים מוצלחים. לזוג היו שלוש בנות, מרי אירן (Mary Irene ; 1966-1896), סינתיה (Cynthia ; 1933–1898), רעייתו הראשונה של המדינאי אוסוולד מוסלי ואלכסנדרה נלדרה (Alexandra Naldera ; 1995–1904). בקיץ 1904 חלתה מרי ובקיץ 1906 מתה, בת 36.

ב-1917 נישא קרזון בשנית, לגרייס אלווינה (Grace Elvina ; 1879–1958), ילידת אלבמה.

למדינאי אוסוולד מוסלי היו קשרים רומנטיים עם שלוש בנותיו של קרזון. מרי אירן ניהלה עמו רומן קצר לפני ששניהם היו נשואים, סינתיה הייתה אשתו הראשונה ואלכסנדרה הייתה פלגשו. גם לאשתו השנייה של קרזון, גרייס, היה רומן עם מוסלי.

מרי ויקטוריה, ציור מאת אלכסנדר קבנל, 1887

לקריאה נוספת

ספריו

Curzon, Russia in Central Asia in 1889 and the Anglo-Russian Question, (1889) Frank Cass & Co. Ltd., London (reprinted Cass, 1967), Adamant Media Corporation ISBN 978-1-4021-7543-5 (27 February 2001)
Curzon, Persia and the Persian Question (1892) Longmans, Green, and Co., London and New York.; facsimile reprint:
- Volume 1 (Paperback) by George Nathaniel Curzon, Adamant Media Corporation ISBN 978-1-4021-6179-7 (22 October 2001)
- Volume 2 (Paperback) by George Nathaniel Curzon, Adamant Media Corporation ISBN 978-1-4021-6178-0 (22 October 2001)
Curzon, On The Indian Frontier, Edited with an introduction by Dhara Anjaria; (Oxford U.P. 2011) ISBN 978-0-19-906357-4
Curzon, The Transcaspian Railway, Royal Geographical Society, London 1889
Curzon, Problems of the Far East (1894; new ed., 1896) George Nathaniel Curzon Problems of the Far East. Japan -Korea - China, reprint, ISBN 1-4021-8480-8, ISBN 978-1-4021-8480-2 (25 December 2000) Adamant Media Corporation (Paperback)
Curzon, The Pamirs and the Source of the Oxus, 1897, The Royal Geographical Society. Geographical Journal 8 (1896): 97-119, 239-63. Reprint (paperback): Adamant Media Corporation, ISBN 978-1-4021-5983-1 (22 April 2002)
Curzon, The Romanes Lecture 1907, "FRONTIERS", By the Right Honorable Lord Curzon of Kedleston G.C.S.I., G.C.I.E., PC, D.C.L., LL.D., F.R.S., All Souls College, Chancellor of the University, Delivered in the Sheldonian Theatre, Oxford, 2 November 1907 full text.
Curzon, Tales of Travel First published by Hodder & Stoughton 1923, (Century Classic Ser.) London, Century. 1989, Facsimile Reprint. ISBN 0-7126-2245-4, Soft Cover. - קובץ ממסעותיו במצרים, אפגניסטן, פרס, עיראק והודו
Curzon, Travels with a Superior Person, London, Sidgwick & Jackson. 1985, Reprint. ISBN 978-0-283-99294-0,- קובץ ממסעותיו עם צילומים בני הזמן

אודותיו

Dilks, David (1969-70). Curzon in India. London: Hart-Davis
Bennet, G. H. (1995). British Foreign Policy During the Curzon Period, 1919–1924. New York: St. Martin's Press. ISBN 0-312-12650-6
Gilmour, David (1965, 2006). Curzon: Imperial Statesman. Farrar, Straus and Giroux. ISBN 978-0374530242
Edwardes, Michael (1965). High Noon of Empire: India under Curzon. London: Eyre & Spottiswoode

קישורים חיצוניים

ביוגרפיה באתר משרד החוץ הבריטי
תקציר נתונים ביוגרפיים
רשומת NNDB
מאמר ביוגרפי: George Nathaniel Curzon: Superior Geographer, ביטאון החברה הגאוגרפית המלכותית
תיקי הארכיון של קרזון בארכיב הלאומי הבריטי (אורכב 13.10.2012 בארכיון Wayback Machine)
Curzon and Persia, The Geographical Journal
לורד קירזון והצהרת בלפור, דואר היום, 27 בנובמבר 1919
biography/Lord-Curzon ג'ורג' נתניאל קרזון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ג'ורג' נתניאל קרזון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ג'ורג' נת'ניאל קרזון קרזון (1859-1925), מרקיז, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

[1] מדליות החברה המלכותית לגאוגרפיה

[2] Intelligence and International Relations: 1900-1945 עמוד 17

[1]

[2]