בית קפה
בית קפה (או קפה בסלנג) הוא מקום הסעדה שבו מגישים בעיקר קפה, תה, מאפים וגם מאכלים קלים, ומכאן שמו. ישנם בתי קפה המתמקדים רק במשקאות ובאוכל קל, וישנם בתי קפה הדומים למסעדות, ומציעים מגוון מאכלים חמים, ולפעמים גם אלכוהול.
בהרבה בתי קפה בארצות ערב, מציעים לסועדים נרגילות, כדי לעשן טבק. במקומות שבהם סמים קלים חוקיים, בעיקר בהולנד, בקנדה, ובסיירה לאון, ניתן גם לעשן חשיש ומריחואנה בבית הקפה.
חלק חשוב בבית הקפה הוא האפשרויות החברתיות הטמונות בו. בית הקפה מהווה מקום שבו אנשים יכולים להיפגש, לדבר, לכתוב, ולקרוא; לבדם או עם עוד אנשים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרס, החל מהמאה ה-16, התקיימו בתי קפה (במקור התורכו-פרסי – قهوه خانه, קהווה-ח'אנה) שבהם גברים התקהלו, בדרך כלל שתו קפה או תה, הקשיבו למוזיקה ושיחקו שחמט או שש בש. באיראן המודרנית, בתי הקפה מושכים בעיקר ציבור גברי לצפייה בטלוויזיה.
הנוסע ג'ורג' סנדיס היה ככל הנראה הראשון שהביא לאנגליה את בשורת בתי הקפה בהם נתקל ב-1610 באיסטנבול,[1] וכך תיאר אותם בספר מסעותיו מ-1615:[2] "אלקוראן שלהם אוסר יין... הגם שמשוללי בתי מרזח הם, הנה ישנם בתי הקהווה שלהם, המזכירים אותם במקצת. שם הם יושבים ומפטפטים רוב היום; ולוגמים משקה הקרוי קהווה (כשמו של הגרגיר שממנו הוא עשוי) בצלוחיות חרסינה קטנות, חם עד כמה שניתן לשאת, שחור כפיח, וטעמו אינו שונה ממנו בהרבה."[3]
בתי הקפה החלו להיות פופולריים באירופה כאשר הקפה נעשה נפוץ באירופה, במאה ה-17. בית הקפה הראשון בלונדון נפתח ב-1652, בית הקפה הראשון בבוסטון הוקם ב-1670, ובפריז הוקם בית הקפה הראשון, קפה פרוקופ, ב-1686, והוא עדיין פועל כיום. זה היה המקום הפגישה העיקרי בעידן האורות לוולטר, לז'אן-ז'אק רוסו ולדני דידרו. יש הטוענים שבית הקפה הזה הוא המקום שבו נכתבה האנציקלופדיה הגדולה, האנציקלופדיה המודרנית הראשונה, אך קביעה זו נתונה במחלוקת.
למרות ניסיונותיו של המלך צ'ארלס השני לדכא את התפתחות בתי הקפה של לונדון, שאליהם התייחס כ"מקום בהם מתקיימים מפגשים מנוכרים, ושבו קורות שערוריות ומתפרסמים שירים חסרי תועלת" – אנשים המשיכו ללכת לבתי הקפה, ובתי הקפה נעשו לפופולריים יותר ויותר. הם היוו מקום למפגש חברתי פתוח לכל (למעט, בדרך כלל, נשים), וכתוצאה מכך זוהו עם השאיפה לשוויון ועם רפובליקניזם.
בתי הקפה שימשו בדרך כלל גם לפגישות עסקיות בין חברות ואנשים שונים, קריאת עיתונים, והחלפת מידע. ב-1739 היו בלונדון 551 בתי קפה. הם היוו מקום פגישה לנציגי המפלגות הפוליטיות השונות. בתי הקפה נודעו גם כמקום מפגש לסוחרי מניות, סוחרים ועורכי דין. לפי מבקר צרפתי, אבה פְּרֶבוֹ, בתי קפה היו "מקום שבו אתה יכול קרוא בחופשיות כל כתב שתרצה, אפילו כתבים נגד הממשלה" וגם "מושב החירות האנגלית".
לנשים כמעט תמיד היה אסור להיכנס לבתי הקפה, ובמספר מקרים שבהם נשים נכנסו לבתי קפה פרצו מהומות. כעבור זמן נמצא לכך פתרון בהעמדת מחיצות בין גברים לנשים.
בלונדון, במהלך המאה ה-18, החלו בתי הקפה להיות מקום מפגש לאצילים, וביקרו בהם בעיקר אנשי החברה הגבוהה. בתי קפה אמריקאים מזוהים בדרך כלל גם עם מוזיקת ג'אז ואינדי. בעלי בתי קפה רבים מביאים אמנים לבית הקפה שלהם כדי להקנות להם מראה עכשווי.
התפתחות תרבות בתי הקפה בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת אמצע המאה השש-עשרה מתרבים המקורות המעידים על שתיית קפה ועל התפתחות תרבות בתי הקפה בארץ ישראל העות'מאנית. החנויות לממכר קפה ובתי הקפה החליפו את המסגד ששימש עד לאותה עת המקום העיקרי להתכנסות החברתית של הגברים. בחנויות לממכר קפה לא רק מכרו קפה אלא גם הגישו את המשקה עצמו. לרווחת העוברים והשבים שנעצרו במקום לשתות את הקפה הוצבו בחנות ומחוצה לה ספסלים ולעיתים אף נבנו דרגשי ישיבה במיוחד לצורך זה. תוך זמן קצר הפך המקום למקום מפגש עסקי וחברתי ביום ובלילה. רוב חנויות הקפה שהיו ממוקמות באזורים המסחריים של העיר נתנו שירות גם לבעלי החנויות וגם לקונים שלהם והביאו להם קפה מוכן לחנות על פי בקשתם. סוג זה של חנויות היה שכיח מאוד במזרח התיכון ונזכר על ידי נוסעים שונים. לצד חנויות הקפה, הוקמו בערים המרכזיות של האימפריה העות'מאנית ובנתיבי המסחר הראשיות, בתי קפה מפוארים שהוקמו לרוב באזורים היוקרתיים של העיר. בתי קפה אלה נבנו בפאר רב, לרוב לצד מקור מים כמו מעיינות או נהרות, וסביבם גינה מטופחת עם עצים מצילים, גינות פרחים וסוכות גפנים. בתי הקפה וההווי החברתי שהתפתח בהם היו מן הסתם התשובה החברתית של המזרח המוסלמי לבתי המרזח של אירופה, עקב האיסור באסלאם על שתיית משקאות חריפים שלא נתן מקום לפתיחת בתי מרזח. גברים בני כל הדתות וללא הבדלי מעמדות באו לבתי הקפה כדי לפגוש חברים, לשוחח ולהירגע. בחלק ניכר מבתי הקפה היו נגנים שנשכרו על ידי בעל בית הקפה, כדי לשיר ולנגן ולבדר את הלקוחות. בתי הקפה היו גם בכפרים קטנים דוגמת טנטורה, אל עריש, ג'נין וחיפה.
חכמי הדת המוסלמית יצאו כנגד האווירה החברתית שנלוותה לשתיית הקפה ושהזכירה להם את משתאות ההוללות שנלוו לשתיית היין מקדמת דנא. לא לחינם העניקו הערבים לקפה את השם 'קהוה', אחד מן השמות הנרדפים בערבית קדומה ליין. התנגדות זו הייתה הסיבה להטלת איסור על שתיית קפה בציבור. באמצע 1557 הגישו כמה חכמי דת תלונה בבית המשפט בירושלים על אופי הפעילות שהתנהלה בחנויות לממכר קפה ובוזה בטענה ששתיית משקאות אלה בבתי הקפה מזכירה את שתיית היין. בין הגורמים שהשפיעו על שמו ועל מעמדו של בית הקפה היה השימוש בסמים. מסיבות שונות, חברתיות או דתיות, הפך הקפה למשקה מקובל בקרב צרכני הסמים שנהגו לשתות אותו בבתי הקפה כשהוא מעורב בסמים, לרוב באופיום. דרך נוספת לצריכת סמים בבתי הקפה הייתה עישון קנבוס (חשיש) בנרגילה. רק מאוחר יותר, החלו לשים בנרגילה עלים כבושים של טבק, לעיתים מעורבים בעלי חשיש.
בתי קפה עכשוויים ותרבות בתי קפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיום, בבתי קפה רבים נמכרים מוצרים רבים חוץ מקפה. בבתי קפה נפגשים לפעמים גם חברי אגודות שונות, בזכות הזמינות של המקום. עם הזמן, ועם התפתחות בתי הקפה ושכלולם, נוצרה מעין תרבות בתי קפה, שבמסגרתה אנשים נפגשים לשעות רבות בבתי קפה, לשיחות, קריאה, או פשוט לישיבה וצפייה בעוברים ושבים[4].
כמו כן, בבתי קפה נכתבו ספרים רבים. המקרה המפורסם ביותר בשנים האחרונות הוא של ג'יי קיי רולינג וסדרת ספרי "הארי פוטר" שכתבה בבית קפה. בנוסף, הרבה פעמים נעשות בהם פגישות עסקים, כמקום חלופי למסעדה. בנוסף, נוצרו גם בתי קפה בעל אופי מסוים, המתאים לקהל היעד של בית הקפה. לדוגמה, בתי קפה שבהם נערכים מפגשים סוציאליסטים ואנטי ממסדיים[4].
כמו כן, התפתחו רשתות של בתי הקפה. לרשת הגדולה בעולם, סטארבקס, קיימים מעל 35,000 סניפים ב-76 מדינות. הרשת השנייה בגודלה היא קפה קוסטה, ולה 1,700 סניפים ב-28 מדינות.
בית הקפה הערבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבית הקפה הערבי המסורתי, מקובל שיושבים גברים בלבד על כיסאות נמוכים, שותים קפה שחור בסגנון ערבי, וכן משחקים שש בש או מעשנים נרגילה.
בית הקפה האיטלקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]איטליה היא המקום בו פותחה מכונת האספרסו ושלל המשקאות המבוססים עליו (שלרובם שמות באיטלקית).
האיטלקים נוהגים לשתות את האספרסו בעמידה ליד הבר, ולהמשיך בעיסוקיהם מבלי לבזבז זמן רב. שתיית קפה בישיבה בבית הקפה תייקר את מחירו במאות אחוזים.
בית הקפה הצרפתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפריז מקובל שבית הקפה "גולש" למדרכה והמקומות היותר מבוקשים נמצאים בשורה הקיצונית, כך שנוצרת אינטראקציה בין היושבים לבין העוברים ושבים.
בית הקפה המרכז אירופאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית קפה בפראג
כעונג שבת בשנת 1774 |
|---|
|
ב–1774 רבני פראג התירו לבתי הקפה למכור קפה בשבת ליהודים רק משום "עונג שבת". בית הדין דן בבתי הקפה ועסק בחקיקה, בהסדרה, בתקנות ובסוגיות כמו האם מותר להוסיף חלב לקפה שנמזג בשבת, האם מותר לשתות חלב של גויים והאם מותר לנשים ללגום קפה לצד הגברים. מקורות:
|
ערך מורחב – בית קפה וינאי
בתי הקפה במרכז אירופה נוטים להיות סגורים בשל הקור בחוץ, ומציעים לצד הקפה עוגות קצפת ומאפים מתוקים האופייניים לאזור זה.
בית הקפה הישראלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצד בתי הקפה הערבים שהיו קיימים מאז ומתמיד באזור זה שממנו הקפה התפשט לכל רחבי העולם, העליות ההמוניות הביאו לכאן את תרבות בתי הקפה ממקומות שונים בעולם. בית הקפה הפעיל הוותיק ביותר בארץ ישראל, הוא קפה אבו סאלם בנצרת[5].
בשנות ה-30 קמו בערים הגדולות בתי קפה רבים בסגנון מרכז אירופאי בעקבות עליית היקים באותן שנים.
..מאחר שבאתי לכאן רציתי לייסד כאן בית קהוה[6] כאותו שהיה לי בברלין. בדעתי הייתה לפתוח לי בית קהוה בתל אביב שהיא עיר דינאמית וכל בני הארץ מצויים שם אלא משראיתי את בתי הקהוה שם בתל אביב שחציו של בית הקהוה בחוץ סילקתי את דעתי מתל אביב, שאני גברתי ואדוני אני רואה את בית הקהוה כמוסד, שאדם ממלט עצמו אליו מן הרחוב ולא שמושך עמו את הרחוב, ואילו בתל אביב יושבים להם שותי קהוה ברחוב כאילו שותים גזוז ולא קהוה. ברשות גברתי וברשות אדוני אומר שתיים שלוש מילים לעניין משקאות.
כל משקה אוהב את מקומו.
היין אוהב אולם נאה עשוי כטרקלין ונברשות מאירות את האולם ואת היין שבכוס ואתה נותן עיניך בכוס והוא נותן עיניו בך ואתם שמחים וצוהלים ומקישים כוס בכוס ואומרים לחיים.
התה אוהב כתלים אפרוריים צהבהבים ותקרה נמוכה והוא יושב לו בתוך הכוס כמנדרין שהארץ נתונה לו.
הקקאו אוהב מפה מרוקמת שושנים ופרפרים ועוגה מונחת לצידו של הקקאו ושמנת עליהם על הקקאו ועל העוגה.
השכר אוהב את המרתף הישן האפלולי עם שולחנות כבדים של אלון שאין עליהם מפה.
והקוקטייל כל מקום מקומו ואינו מבקש משותיו ולא כלום. יושב לו ומביט בהנאה סדיסטית היאך בני אדם מסוימים עומדים על רגליהם ונדחקין לשם טיפה ממזרית, שאין אמה מכרת מי הם אבותיה של זו ולא עוד אלא שמפקפקת אם בתה מזרעה היא.
כיוצא בדבר כל המשקאות כולם, כל אחד ואחד אוהב את מקומו.
למעלה מהם הוא הקהוה. שהוא צריך בית מיוחד לשמו, שכל הבא לשתות ספל קהוה לפוש הוא בא, להחליף כח הוא בא.
בשנות ה-50 התפשט מנהג שתיית האספרסו, והמונח דור האספרסו התייחס אז לצעירים שהעבירו את זמנם בשתיית אספרסו ובבטלה בבתי קפה.
בשנות ה-70 החלו להופיע רשתות בתי קפה מקומיות כדוגמת קפולסקי, ובעשורים הבאים גם רשתות זרות.
כיום מקובל שבתי קפה מציעים לצד סוגים שונים של קפה איכותי גם דברי מאפה, עוגות, ארוחות בוקר, כריכים, ואף ארוחות צהריים וערב קלות.
בית קפה ספרותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבתי הקפה של פריז ובבתי הקפה מסוג בית קפה וינאי, ישבו אנשים שונים בבתי קפה חלק נכבד מיומם, בין היתר היה זה בשל העובדה שחדרי המגורים היו דלים וחשוכים ואילו בבית הקפה, תמורת רכישת כוס משקה אחת יכלו להתארח שעות רבות, בחלק מבתי הקפה נוצרו חבורות שדנו בענייני תרבות והשפיעו האחד על משנהו בכתיבת יצירות ספרותיות, לכן נקרא סוג זה של בתי קפה "קפה ספרותי" (Literary Café). גם בישראל היו בתי קפה שנחשבו כקפה ספרותי בשל הסופרים ושאר אנשי הבוהמה שישבו בהם. בית הקפה "כסית" בתל אביב נחשב כקפה ספרותי, כך גם "הנסיך הקטן", "תמול שלשום" בירושלים ו-"ריץ" בחיפה[4].
כיום משמש המושג "קפה ספרותי" בעיקר לתיאור מפגשי סופרים עם קוראים.
בתי קפה המספקים סמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהולנד פועלים בתי קפה שבהם ניתן לקנות סמים קלים, בעיקר קנאביס (מריחואנה וחשיש), לשימוש עצמי, דבר שמותר לפי החוק המקומי.
מכירת חשיש מותרת תחת מספר כללים לאומיים:
כיום, האיסור של מכירת אלכוהול בבתי קפה בהולנד כמעט ולא נאכף. ביוני 2005 היו בתי קפה רבים שמכרו בגלוי אלכוהול וסמים באותה החנות. בתי קפה אחרים מצאו דרכים לעקוף את הכללים. לדוגמה, בית הקפה 'אפקט החממה' שיש ברשות בעליו עוד בית קפה שבו מוכרים רק אלכוהול, שניהם מקושרים ביניהם, ניתנת אפשרות ללקוחות להזמין אלכוהול וחשיש ולהעבירם בין בתי הקפה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יעל בוכמן, "פאשות, פלחים ופיראטים - צוהר לאורחות החיים בארץ ישראל במאות השש-עשרה עד השמונה-עשרה", הוצאת ידע ארץ, תשע"ג 2012
- שחר פינסקר, עם הספל: בתי קפה ותרבות יהודית מודרנית, ירושלים, הוצאת מאגנס, 2024.
- מיכאל גרינצויג, "קפה ירושלמי בניחוח אירופי: על בתי קפה בירושלים בתקופת המנדט", עת-מול, 255, 2018, עמ' 9–13.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תרבות נענע, שחור קטן וחזק, באתר nana10, 5 בנובמבר 2006
- אלכסנדר פן, מיושבי בתי הקפה של תל אביב, באתר סנונית
עדי דברת, כמה משלמים הזכיינים לבעלי ארומה ישראל וקפה קפה בחודש?, באתר TheMarker, 15 באוקטובר 2013- בתיה כרמיאל, בתי הקפה של תל אביב, 1920-1980 (ספר ותערוכה), באתר יד יצחק בן-צבי
- שי והבה, עישון, נגינה ומשחק בילוי בבתי הקפה בערי ארץ ישראל בתקופה העות'מאנית, באתר יד יצחק בן-צבי
- שחר פינסקר, מה זה ה"פרנקוני" הזה שאתם יושבים בו יומם ולילה? זה הוא או היא?, באתר הארץ, 24 באפריל 2008
- שחר פינסקר, אחד הסופרים אכל אטריות, ואטרייה נשארה תלויה על שפמו, באתר הארץ, 5 במאי 2008
- שחר פינסקר, קיתוניות של כסף וספלים של חרסינה, שריח של קהוה עולה מהם, באתר הארץ, 9 במאי 2008
- שחר פינסקר, בית הספר של החדש, באתר הארץ, 16 במאי 2008
- שחר פינסקר, אהבנו מאוד שעות העשן בבתי הקהווה. והרעש, הרעש בכרכים, באתר הארץ, 23 במאי 2008
- ניצה פרילוק, בית ספר של קטיפה ושיש, באתר הארץ, 12 ביוני 2008
- רותה קופפר, חלונות ליד החלון, באתר הארץ, 2 בפברואר 2007
- יוסי קליין, קפה בטעם אירופה, באתר הארץ, 14 במאי 2008
- בתי קפה פתוחים בשבת… באישור רבני, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 18.07.2019
- בית קפה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בתי קפה - coffeehouses, דף שער בספרייה הלאומית- שי והבה, עישון, נגינה ומשחק בילוי בבתי הקפה בערי ארץ ישראל בתקופה העות’מאנית, עת-מול 279, יד יצחק בן צבי, עמ' 13-9
בתי קפה בארץ ישראל, אוסף תמונות באתר הארכיון הציוני, 14 באוגוסט 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כך על פי מילון אוקספורד
- ^ A relation of a journey begun An: Dom: 1610, 1621 ed., p.66
- ^ גרסה עברית: ר' ירדאור
- ^ 1 2 3 חיליק גורפינקל, "בלי בטלנות של בתי קפה לא היתה תרבות עברית", באתר כלכליסט, 17 ביוני 2024
- ^ רועי צ'יקי ארד, תגלית: הקפה הוותיק ביותר בישראל, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2016
- ^ קהווה = קפה
