דינה זילבר
 | |
| לידה |
16 באוגוסט 1970 (בת 54) לטביה  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
אוניברסיטת תל אביב |
| השתייכות | משרד המשפטים |
| תפקידים בולטים |
|
  | |
דינה זילבר (נולדה ב-16 באוגוסט 1970) היא עורכת דין ישראלית. בין השנים 2012–2020 הייתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני משפט ציבורי-מינהלי. קודם לכן שימשה כפרקליטה בכירה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]זילבר נולדה בלטביה. היא עלתה לישראל עם משפחתה ב-1972, וגדלה בחולון. שירתה בצה"ל כמש"קית חינוך, הסברה וידיעת הארץ, ביחידת ההסברה של בית הספר לפיתוח מנהיגות בצה"ל.
לימודיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיימה תואר ראשון ושני במשפטים באוניברסיטת תל אביב. את התואר השני סיימה בהצטיינות. עבודת המוסמך שלה עסקה ב"ייצוג אינטרסים מגזריים בגופים מנהליים". בשנים 1991–1992 הייתה יו"ר מועצת הסטודנטים של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בין השנים 1992–1994 הייתה עוזרת פרלמנטרית של ח"כ אליעזר זנדברג.[1] החלה את דרכה במשרד המשפטים כמתמחה במחלקת הבג"צים, תחת מני מזוז.[2]
בשירות המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחלקת הבג"צים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבדה במשך 16 שנים כפרקליטה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה וייצגה את המדינה בכ-1,600 עתירות.[3] בין היתר ייצגה את המדינה בעתירות בנושא הסדר הטיעון עם משה קצב, מיגון בתי הספר בשדרות ופסילת הסרט "ג'נין ג'נין" (ראו: בג"ץ בכרי נגד המועצה לביקורת סרטים).
משנה ליועץ המשפטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2012 מונתה לתפקיד משנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ) – לימים שונה שם התפקיד להמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט ציבורי-מנהלי). זילבר שימשה בתפקיד עד דצמבר 2020. בתפקידה הייתה מופקדת על ייעוץ לעבודת הממשלה וגופי הביטחון, דיני הגירה, מאבק בהדרת נשים; שלטון מקומי ועוד. תחילה הייתה מופקדת גם על הייעוץ בנושא יהודה ושומרון.[4]
נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת הילה גרסטל, קבעה ב-2015 כי זילבר ופרקליטות נוספות הפעילו לחץ על מנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, כדי שישנה את עדותו המקצועית, והאשימה אותן בהתנהגות פסולה. בעקבות כך פנתה התנועה למשילות ודמוקרטיה בתלונה ליועץ המשפטי לממשלה, מנדלבליט וטענה כי מדובר בעברות פליליות. מנדלבליט דחה את הטענות ב-2017 וקבע כי הפרקליטות פעלו בנוהל המקובל.[5]
בנובמבר 2020, כחודש לפני סיום תפקידה כמשנה ליועץ, נאמה זילבר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומתחה ביקורת חריפה על הממשלה והליכוד, תוך שהיא מאשימה אותן ב"פייק מנהיגות". נציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ פנה ליועץ מנדלבליט ואמר שזילבר עברה על התקשי"ר ושהוא רואה את הדברים בחומרה רבה, גם משום שזילבר כבר קיבלה הערה על כך בעבר. בסופו של דבר החליט מנדלבליט לא לפתוח בהליך משמעתי נגד זילבר, גם משום שהיא מסיימת את כהונתה.[6]
משפט ציבורי ומנהלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]החטיבה להתיישבות: בעקבות דו"ח של מבקר המדינה בעניין העברת תקציבים ממשלתיים לחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית,[7] הוציאה זילבר חוות דעת השוללת העברת תקציבים מהממשלה לחטיבה.[8] היא נימקה זאת בכך שהאצלת סמכויות המדינה בתחומי ההתיישבות באופן גורף לחטיבה להתיישבות, גוף שאינו ממשלתי, מבלי שזו כפופה למנגנוני איזונים ובלמים כנדרש מגופים שלטוניים, אינה חוקית. במסגרת זו הקפיאה זילבר גם תקציב שהוקצה לחטיבה להתיישבות לשם טיפול ביישובי עוטף עזה, אך כעבור כ-16 חודשים החריגה תקציב זה מהחלטתה.[9]
ביולי 2015 ננזפה זילבר על ידי שרת המשפטים, איילת שקד, משום שפרסמה חוות דעת המתנגדת להצעת החוק של ח"כ בצלאל סמוטריץ' להסדרת מעמדה החוקי של החטיבה להתיישבות[2], שאושרה בוועדת השרים לחקיקה.[10] בתגובה פרסם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, כי זילבר פעלה כדין.[11]
בעקבות חוות הדעת נחקק חוק אשר הסמיך את החטיבה להתיישבות להמשיך בפעילותה, לאחר שהוטלו עליה מגבלות בתחום הפיקוח והבקרה.
טוהר מידות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפריל 2014 מונתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לעמוד בראש צוות שבחן דרכים לחיזוק שלטון החוק וטוהר המידות בשלטון המקומי. בין המלצות הצוות: קירוב הנורמות החלות על השלטון המקומי בתחום המכרזים לנורמות הקבועות בשלטון המרכזי ושיפור בהליכי מינוי כוח-האדם המועסק ברשויות המקומיות, כך שמכרזי כוח האדם יהיו זמינים גם באינטרנט. המחלקה שבראשה היא עמדה הסדירה את השימוש בכלי של הבטחה מנהלית והובילה את הרחבת סמכויותיהם של בתי המשפט לעניינים המנהליים. בנוסף קידמה תיקון לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים שהסמיך את בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים לדון בהחלטות של רשויות הפועלות באזור יהודה ושומרון, בנושאי תכנון ובנייה, כניסה ויציאה מאזור יהודה ושומרון וחופש המידע.
גופי ביטחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]זילבר ביטלה החלטות של ראש מנהלת השירות הלאומי שר-שלום ג'רבי, השר האחראי על המנהלת אורי אריאל ושר האוצר יאיר לפיד, לבטל הקצאת תקני שירות לאומי לארגונים "בצלם" ו"האגודה לזכויות האזרח", בנימוק שההחלטות לא נעשו על בסיס קריטריונים שוויוניים ובהליך מנהלי תקין.[12]
זילבר כתבה חוות דעת בעניין איסור התערבות בתכני תחנת הרדיו גלי צה"ל וחוות דעת בנוגע ליוזמה להעברת גלי צה"ל למשרד הביטחון תוך קביעת מנגנונים שיבטיחו את חופש העיתונות ואת עצמאות התחנה מפני התערבות ממשלתית.[13]
בניגוד לרצונו של שר הביטחון אביגדור ליברמן לשלול הכרה כישיבת הסדר במוסדות המכינה הקדם-צבאית בני דוד בעלי, על רקע התבטאויות של הרב יגאל לוינשטיין, קבע היועץ המשפטי מנדלבליט כי הדבר אינו בסמכותו, על סמך חוות דעת שכתבה זילבר, ולאור חשיבותו של חופש הביטוי.[14][15][16]
מאבק בהדרת נשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]זילבר מונתה לאחראית על יישום דוח של ועדה שמינה היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בנושא הדרת נשים מן המרחב הציבורי בישראל. היא שלחה מספר מכתבי מחאה בנושא הדרת נשים באירועים ציבוריים, בהם מכתב לרמטכ"ל ולפרקליט הצבאי הראשי בטענה שמפקד חטיבת גבעתי, אל"ם עופר וינטר, הדיר נשים בערב גיבוש חטיבתי, בהתבסס על ידיעה עיתונאית שכתבה שווינטר העדיף את משה פרץ על שרית חדד משיקולי דת והדרת נשים. הידיעה התגלתה כשקרית.[17]
זילבר התערבה גם במקרים שבהם גופים ציבוריים ערכו כנסים ואירועים תוך הפרדה מגדרית, או ללא השתתפות נשים, ובמקרים בהם שלטי צניעות הוצבו בכניסה לאתרים שאינם אתרי דת. למועצה להשכלה גבוהה שלחה זילבר תלונה על כך שאוניברסיטת בר-אילן מנעה שירת נשים בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה.[18] בספטמבר 2016 היא שלחה מכתב לעיריית תל אביב, שלפיו אסור היה לה להתיר את האירוע "מרימים לכיפור" שעמותה ביקשה לקיים בכיכר רבין, לאור הכוונה למנוע מנשים לשיר בו[18] האירוע בוטל. בתגובה לשאילתה שהגיש ח"כ משה גפני ענתה שרת המשפטים איילת שקד שזילבר פעלה בחוסר סמכות במקרה זה ושאין לה סמכות לבטל אירועים לא ממשלתיים שבהם יש הפרדה מגדרית.[19][20] שקד גם שוחחה עם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, שהורה למשנים ליועמ"ש כי חוות דעת בנושאים רגישים ובנושאי דת ומדינה ייעשו רק בתיאום עמו.[21]
בסוף אוגוסט 2017 צמצמה הממשלה את סמכויותיה בנושא מגדר והעבירה אותן למשרדי הממשלה העוסקים בנושא.[22] עם זאת, היועץ המשפטי לממשלה הודיע שזילבר תמשיך לשאת באחריות מטעמו, "לטיפול בהיבטים המשפטיים העקרוניים הקשורים בנושא".[23]
יהודה ושומרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 2017 החליטו שרת המשפטים שקד והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לבטל את התחום הנפרד של יהודה ושומרון במשרד המשפטים, שבו הייתה זילבר אחראית על האכיפה, ובכך צמצמו את סמכויותיה.[24]
מחלוקת בין זילבר לאיילת שקד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 2017, בכנס ציבורי לכבוד פרישת השופט אליקים רובינשטיין, זילבר מתחה ביקורת על המדיניות של שרת המשפטים, איילת שקד. היא אמרה: "את דרכי השלום של אלי [אליקים רובינשטיין] החליפו מסילות לעבר המשילות.[25] זוהי רוח הזמן, צו השעה, כיוון הנסיעה שמסומן על כל השלטים המורים. אך המצפנים הישנים מפעם עדיין מתעקשים להתיישר אל עבר כוכב הצפון".[26] בעקבות דבריה זימן אותה היועץ המשפטי לממשלה לשיחת הבהרה והורה לה להפסיק למתוח ביקורת פומבית על הדרג הפוליטי הנבחר.[27]
בנובמבר 2018, במהלך דיון בכנסת על תיקון לחוק התרבות והאמנות, מתחה זילבר ביקורת על התנהלות הממשלה. בין היתר אמרה: ”אנחנו משתנים והארץ שינתה את פניה. הימים אינם פשוטים והם מביאים אתם לא רק חוקים חדשים אלא גם מילים חדשות - משילות, נאמנות, התגברות. שיח לעומתי פוצע, מצלק את הרקמה החברתית המשותפת, מסמן ומתייג. מי לנו, מי לצרינו. ואם יש מי שנאמן, אז יש גם מי שבוגד? גיס חמישי? הבו לנו יועמ"שים צייתנים, אמנים מסורסים, תקשורת מרוסנת, עם ממושמע, מחונך, שחשיבתו אחידה”.[28] בתגובה אמרה שרת המשפטים איילת שקד כי זילבר חצתה כל גבול. שקד שלחה ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מכתב שבו ציטטה אמירות של זילבר נגד מדיניות הממשלה בוועדות הכנסת וכתבה שזילבר מקדמת את עמדותיה הפוליטיות האישיות במקום את מדיניות המשרד, בניגוד לתקנון שירות המדינה. היא הוסיפה שזילבר אינה רשאית להגיע לממשלה או לכנסת כנציגת משרד המשפטים, ושהיא מצפה שתתפטר.[29] מנדלבליט טען בתגובה כי העניין בסמכותו שלו, ולא של שקד, ושהעניין נמצא בבדיקה, אך הורה לזילבר שלא תופיע כנציגת המדינה בדיונים בממשלה ובכנסת.[30] כעבור כשבוע נזף מנדלבליט בזילבר, וכתב לה שכבר בעבר הוא שוחח עמה בגין "התבטאויות פומביות לא זהירות", אולם ההתבטאות האחרונה מלמדות שדבריו לא הופנמו. לדבריו התבטאות זו חרגה באופן ממשי ממרחב ההתבטאות הראוי ליועץ משפטי בשירות הציבורי. עם זאת, מנדלבליט החליט שזילבר תחזור לייצג את עמדתו, לאחר תיאום עמדות איתו.[31] מאידך שקד הודיעה כי לא תאפשר לזילבר לייצג את הממשלה בכנסת עד סוף מושב החורף.[32] למעשה, מנדלבליט שלח יועצים משפטיים אחרים לייצג את עמדתו בדיון בוועדת חוקה חוק ומשפט בעניין חוק היועצים[33] ובדצמבר הגיע בעצמו לדיון בוועדה לביקורת המדינה. במקביל התייצבה שקד בעצמה לדיון בוועדת הכלכלה והציגה את עמדתה מתוך כוונה לדבר במקומה של זילבר, הכפופה לשניהם.[34] לדיון זה שלח מנדלבליט את זילבר כנציגתו. כשהחלה לדבר יצאה שקד מהמקום. יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין שלח לראשי ועדות הכנסת מכתב שבו התייצב לצדה של שקד וכתב: "לא נוכל בשום פנים ואופן להשלים עם מציאות שבה משרד ממשלתי מדבר בכמה קולות בוועדות הכנסת או כזו בה הדרג הפקידותי משמיע דעות מנוגדות לעמדה שקבע הדרג הנבחר".[35] לעומת זאת התייצבו משפטנים אחדים לצדה של זילבר.[36]
לאחר פרישתה משירות המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פרישתה משירות המדינה החלה לשדר תוכנית ראיונות שבועית בגלי צה"ל בשם "מילים ומשפטים עם דינה זילבר".[37] מרואייניה הראשונים היו כלת פרס ישראל מרים פרץ והסופר אלי עמיר.[38]
עמדותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרה ביורוקרטיה כפוליטיקה, מציגה זילבר את תפיסתה בדבר הבעייה שעלולה להווצר כאשר המחוקקים אינם לוקחים לידם את השליטה בחקיקה[39] ואת ההשפעה השלילית על תפקידם של המשפטנים בשירות הציבורי:
טענתי היא כי במדינה המנהלית חשיבותו של המנהל הציבורי ראשונה במעלה. לפיכך חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים. המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה. תהליכים אלו מתרחשים במסווה של נייטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי.
התחום המשפטי הוא דוגמה לתחום בו שולטת שפה משלו, ההופכת נפוצה ומובנת יותר בחברה הממושפטת שלנו. השיח השורר בו הוא שיח פנימי של מומחיות. מונחים כמו סבירות ומידתיות הם חלק משיח פנימי של גילדה מקצועית. לאדם מן היישוב שאינו בעל השכלה משפטית אין אפשרות אמיתית לפצחו. באופן הזה מתאפשר המשכה של שליטת המומחים המרכזיים באופן קבלת ההחלטות. קבוצות אינטרס אחרות, הנעדרות את הכרת הקודים הנדרשים, אינן יכולות אפילו להתחרות בתנאים שווים על אפשרות עיצוב המדיניות.
— "ביורוקרטיה כפוליטיקה"
במאמר שפרסמה בשנת 2017 כתבה זילבר:
- ”אנחנו משרתי הציבור ולא קונסיליירים של השלטון. אנו מחויבים לשליחות ציבורית ועשייה מתוך תפיסת נאמנות של הציבור, ולא שיקוף אינטרס נקודתי גרידא של שר או מנכ"ל”.[40]
ספריה ומאמריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ביורוקרטיה כפוליטיקה, הוצאת נבו, 2006 – בספר זה ניתחה זילבר את המנגנון הביורוקרטי-מנהלי ומאפייניו ודנה בדילמות הדמוקרטיות במדינה המנהלית. היא הציעה להגביר את השימוש בהסדרים ראשוניים כהסדרים המשקפים את מדיניות הדרג המדיני ומכוונים את המשך היישום על ידי הדרג הביורוקרטי. כן המליצה זילבר לגוון את הרכבו של המנגנון המנהלי ולהכליל ציבורים, כך שתורחב ההשתתפות הציבורית של כלל המגזרים בפרויקט המדינתי. לדבריה הדבר יחזק את ההזדהות עם המדינה ויצמצם את הניכור כלפיה.
- בשם החוק: היועץ המשפטי לממשלה והפרשות שטלטלו את המדינה, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2012. ספר זה הוא מחקר היסטורי-משפטי שמספר את סיפורו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה מאז קום המדינה ועד 2010. זילבר בחנה את תפקודו של היועץ המשפטי בשורה של אירועים מכוננים בהיסטוריה של מדינת ישראל והביאה את סיפורם האישי של היועצים.
- "המון דברים יפים ראו עיניי": מחלקת הבג"צים כאתר של חינוך משפטי מעשי משפט ט(1) 2017 – המאמר מפרט את רכיבי האתוס שבעזרתם ראוי להיות מעוצב משפטן ציבורי.
- שורשים במשפט (2020) (עורכת). ספר מאמרים שחוברו על ידי בכירים ועובדים במשרד המשפטים בנושא אבני דרך במשפט הישראלי. גרסה מקוונת של הספר.
- "הכרזת העצמאות שלי" שורשים במשפט 19 (דינה זילבר עורכת, 2020), הוצאת נבו.
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2017 – זכייה בפרס "נשים בחזית 2017" בקטגוריית ממשל ופוליטיקה של אתר סלונה
- 2018 – קבלת אות הוקרה ע"ש עו"ד ליאון צ'רני של פורום דבורה: נשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי
- 2019 – זילבר קיבלה, יחד עם הפעילה החברתית עו"ד אינסאף אבו שארב, את פרס מגן השקיפות מעמותת שקיפות בינ"ל ישראל.[41]
- 2020 – זכייה בפרס גורני יחד עם עו"ד איל ינון; זכייה בתואר אבירת איכות השלטון בקטגוריית הרשות המבצעת של התנועה לאיכות השלטון.[42]
פעילות ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2000 – נציגת פרקליטות המדינה בפורום למעמד האישה במשרד המשפטים
- 2002–2005 – חברת אקדמיה של פרס התיאטרון הישראלי
- 2004–2005 – חברת תת-הוועדה לענייני חקיקה בחינוך של כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך (ועדת דוברת)
- 2005 – ממונה על איכות השירות בפרקליטות המדינה
- 2005–2012 – חברות במועצה לביקורת סרטים
- 2015 – ראש הצוות לטיוב השמירה על הסוד הביטחוני (התמודדות עם תופעת שיח בכירים לשעבר עם סופרי צללים)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראיון אצל לונדון וקירשנבאום, 12 בנובמבר 2012 ביוטיוב- משה גורלי, שומרת הסף שמעצבנת את השרים, באתר כלכליסט, 4 באפריל 2017
- טובה צימוקי, הליברלית מבית רוויזיוניסטי שהפכה ל"סדין אדום" בימין, באתר ynet, 7 בנובמבר 2018
- בעקבות נאום ה"פייק מנהיג": דינה זילבר זומנה לבירור אצל היועמ"ש, באתר כלכליסט, 17 בנובמבר 2020
- יאיר אלטמן, לא נותנת דין וחשבון: מי את דינה זילבר?, באתר ישראל היום, 17 בנובמבר 2020
- בן-דרור ימיני, דינה זילבר בשירות חסידי ה-D9, באתר ynet, 17 בנובמבר 2020
נחום ברנע וטובה צימוקי, הולכת נגד הרוח, באתר "ידיעות אחרונות", 8 בינואר 2020- משה גורלי, "כל מי שמביע עמדה מקצועית, מטיחים בו שהוא פוליטי", באתר כלכליסט, 25 במרץ 2021
מכּתביה:
- 1948 - הכרזת העצמאות שלי, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 29 באפריל 2019
- מסתבר שלא הפנקס האדום מפריע אלא מי שולט בו, באתר גלובס, 12 באוקטובר 2021
- "המון דברים יפים ראו עיניי": מחלקת הבג"צים כאתר של חינוך משפטי, מעשי משפט ט(1), 2017
- מאמרי דינה זילבר, באתר "הארץ"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עידו באום, לכוורת של שקד ומנדלבליט יש צבע אחד, באתר TheMarker, 30 בנובמבר 2016
- ^ 1 2 משה גורלי, שומרת הסף שמעצבנת את השרים, באתר כלכליסט, 4 באפריל 2017
- ^ עידו באום, "המטרה נותרה בעינה: החלשת היועץ המשפטי והערכים שבשמם הוא פועל", באתר TheMarker, 20 בדצמבר 2012
- ^ משה גורלי, עורכת הדין שכל קואליציה תצטרך לקבל את אישורה, באתר כלכליסט, 21 באפריל 2015
- ^ ערוץ 7, היועמ"ש החליט לסגור את התיק הפלילי נגד בכירות בפרקליטות שהיו מעורבות בניסיון לשנות את עדותו של מנהל המכון הפתולוגי בבית המשפט., באתר ערוץ 7, 14 ביוני 2017
- ^ מנדלבליט לבג"ץ: לא אנקוט צעדים נגד זילבר, לדחות את העתירה על נאומה, באתר וואלה, 20 בדצמבר 2020, יהודה לוינגר, הפרקליטות לבג"ץ: דינה זילבר לא תועמד לדין על הנאום הפוליטי, "אין הצדקה", באתר אייס, 21 בדצמבר 2020
- ^ רוני זינגר, שאול אמסטרדמסקי, האוצר והמשפטים נגד החטיבה להתיישבות, באתר ynet, 5 בפברואר 2015
- ^ מירב ארלוזורוב, משרד המשפטים ממליץ להפסיק לתקצב את החטיבה להתיישבות, באתר TheMarker, 26 בפברואר 2015
- ^ צבי זרחיה, המשנה ליועמ"ש הפשירה לחטיבה להתיישבות 53.5 מיליון ש' לשיקום עוטף עזה, באתר TheMarker, 11 ביולי 2016.
- ^ יעל פרידסון, המשנה ליועמ"ש זומנה לשיחת נזיפה אצל שקד, באתר nrg, 24 ביולי 2015.
- ^ יהושע בריינר, כתב לענייני משפט, מתיחות בין שקד לווינשטיין, גורם בימין: "מטייח התנהלות אנשיו", באתר וואלה, 26 ביולי 2015
- ^ רויטל חובל, "בצלם" יוכל להמשיך לקלוט מתנדבי שירות לאומי, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2014
גלי גינת, היועמ"ש לשר אריאל: ביטול שירות לאומי ב"בצלם" – לא בסמכותך, באתר וואלה, 25 ביוני 2015 - ^ שחר אילן ואלירן מלכי, המשנה ליועמ"ש על העברת גל"צ למשהב"ט: "עדיף לא לגעת במה שלא שבור", באתר כלכליסט, 31 בינואר 2017
- ^ טובה צימוקי, סערת הרב לוינשטיין: היועמ"ש נגד ליברמן, באתר ynet, 29 במרץ 2017
- ^ טובה צימוקי, המשנה ליועמ"ש דחתה בקשת זנדברג להפסקת מימון מכינת עלי, באתר ynet, 26 ביוני 2019
- ^ גלעד כהן, מכינת עלי לא תיסגר: הצעתה של תמר זנדברג נדחתה, באתר כיפה, 26 ביוני 2019
- ^ קלמן ליבסקינד, אופוזציה לוחמת: המשנה ליועמ"ש שוברת משבוע לשבוע שיאים חדשים, באתר מעריב אונליין, 25 ביולי 2015.
- ^ 1 2 בת אל בנימין, שוב מתערבת: המשנה ליועמ"ש נגד מופע ״מרימים לכיפור״, באתר ערוץ 20, 26 בספטמבר 2016.
- ^ יעקב גרודקה, פרשת דינה זילבר; גפני דרש הסבר ושקד הכריעה: "לא יבוטלו אירועים בהפרדה", באתר בחדרי חרדים, 16 בנובמבר 2016
- ^ עידן יוסף, "לדינה זילבר אין סמכות על אירועים נפרדים של עיריות", באתר News1 מחלקה ראשונה, 17 בנובמבר 2016.
- ^ קלמן ליבסקינד, האמת המרה על איימן עודה: כיצד נוצרה האשליה שמדובר במנהיג מתון?, באתר מעריב אונליין, 8 באוקטובר 2016.
- ^ אבישי גרינצייג, בשבע, הממשלה החליטה: דינה זילבר לא תעסוק יותר ב'הדרת נשים', באתר כיפה, 07 בנובמבר, 2018
- ^ רויטל חובל, בפעם השנייה תוך שנה: קוצצו הסמכויות של המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2017.
- ^ שלמה פיוטרקובסקי, סמכויות דינה זילבר מצטמצמות, באתר ערוץ 7, 3 בינואר 2017.
- ^ זהו שם מאמר שפרסמה שרת המשפטים איילת שקד בכתב העת השילוח.
- ^ יהונתן בניה, המשנה ליועץ המשפטי במתקפה נגד השרה שקד, באתר ynet, 10 בדצמבר 2017.
- ^ קלמן ליבסקינד, מנדלבליט העיר למשנה שלו: חדלי לבקר את הפוליטיקאים, באתר מעריב אונליין, 15 בדצמבר 2017.
- ^ דפנה ליאל, כתבת כנסת, המשנה ליועמ"ש נגד חוק "נאמנות בתרבות": "אם יש מי שנאמן, אז יש מי שבוגד", באתר מאקו, 6 בנובמבר 2018.
- ^ שקד ליועמ"ש: "זילבר לא תייצג יותר את הממשלה, שתלך לפוליטיקה", באתר מעריב אונליין, 6 בנובמבר 2018;
טל שלו, השרה שקד ליועמ"ש: דינה זילבר תפסיק לייצג את משרד המשפטים, באתר וואלה, 6 בנובמבר 2018 - ^ מנדלבליט מבהיר לשקד: לא בסמכותך להשעות את המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, באתר גלובס, 7 בנובמבר 2018.
- ^ טובה צימוקי, היועמ"ש במכתב נזיפה לזילבר: "הדברים חורגים ממרחב ההתבטאות המקובל", באתר ynet, 15 בנובמבר 2018.
- ^ אלירן קרסנטי, השרה שקד נגד מנדלבליט: "זילבר לא תופיע בכנסת", באתר ערוץ 20, 15 בנובמבר 2018.
- ^ אבישי גרינצייג, פרסום ראשון: היועמ"ש החליט לא לשלוח את דינה זילבר לדיון בכנסת, באתר מעריב אונליין, 25 בנובמבר 2018.
- ^ חזקי ברוך, השרה שקד: "אין לי אמון בזילבר, לא תייצג את הממשלה", באתר ערוץ 7, 3 בדצמבר 2018.
- ^ דניאל דולב, חרף התנגדות שקד: המשנה ליועמ"ש זילבר הגיעה לדיון בכנסת, באתר וואלה, 3 בדצמבר 2018
- ^ מרדכי קרמניצר, הגרזן שהניחה שקד על צווארה של זילבר הוא ההוכחה שהמשנה ליועמ"ש צדקה, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2018; יצחק זמיר, זילבר ראויה לכבוד ולהערכה, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2018; אורית קמיר, רובי ריבלין ודינה זילבר קורבנות של אותה שיטה, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2018
- ^ מילים ומשפטים עם דינה זילבר, באתר גלי צה"ל
- ^ יוני קמפינסקי, בתכניות הראשונות של דינה זילבר יתארחו בגלי צה"ל כלת פרס ישראל מרים פרץ, והסופר אלי עמיר., באתר ערוץ 7, 15 בפברואר 2021
- ^ מינויים קבועים למשרות הבכירות בשירות הציבורי; המשנה ליועמ"ש דינה זילבר לוועדת החוקה: "אין פה אוליגרכיה פקידותית שולטת", באתר www.knesset.gov.il
- ^ דינה זילבר, "המון דברים יפים ראו עיניי": מחלקת הבג"צים כאתר של חינוך משפטי, מעשי משפט ט (1), 2017, עמ' 158.
- ^ פרס השקיפות הוענק לדינה זילבר, באתר ערוץ 7
- ^ רשימת זוכי אות אביר איכות השלטון לשנת 2020, באתר התנועה לאיכות השלטון, 11.4.21