האומנם
סינגל בביצוע חוה אלברשטיין | |
מתוך האלבום כמו צמח בר | |
יצא לאור | 1975 |
---|---|
סוגה | זמר עברי |
שפה | עברית |
כתיבה | לאה גולדברג |
לחן | חיים ברקני |
עיבוד | מתי כספי |
הַאֻמְנָם
|
---|
מאת לאה גולדברג |
הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד, |
הבית הראשון בשיר |
"הַאֻמְנָם" ("'האומנם") הוא שיר מאת המשוררת לאה גולדברג, השיר מוכר גם בשם "את תלכי בשדה" שנדפס לראשונה, בפברואר 1943, בעיתון "דבר".[1] בכל הופעותיו בכתבי לאה גולדברג השיר נטול כותרת, אך ההתייחסות אליו (כשיר מולחן) היא על פי המילה הראשונה (או המילים הראשונות) בו.
לשיר חוברו לחנים רבים, הנודע שבהם על ידי חיים ברקני בביצוע של חוה אלברשטיין בעיבודו ובהפקתו המוזיקלית של מתי כספי מתוך אלבומה "כמו צמח בר" שיצא בשנת 1975.
בריאיון לשרון קטנור ב-2003 סיפרה אלברשטיין כי במקור השיר לא היה אמור להיכלל באלבום. לאחר הקלטת שאר שירי האלבום היא קיבלה משלוח מחיים ברקני מלחין השיר עם המילים והתווים של השיר, והיא וכספי החליטו להקליט אותו. מכיוון שהם כבר היו אחרי ההקלטות ולא היו להם נגנים, התיישב מתי כספי וניגן את השיר לבדו בפסנתר, גיטרה וגיטרה בס. כך השיר נשמר בהקלטה בשירתה של אלברשטיין ובנגינתו של כספי בכלים שונים.
השיר בלחן של ברקני זכה לפופולריות עצומה בישראל.
השיר בביצועה של חוה אלברשטיין נכנס בשנת 1975 למצעד הפזמונים בקול ישראל והגיע למקום הראשון.
במצעד פעמונים השנתי של שנת תשל"ו (1976) הגיע השיר בביצוע של אלברשטיין למקום השני.
בשנת 2024 רשומים באקו"ם למעלה מ-100 ביצועים שונים לשיר בלחן של ברקני.
השיר מבוצע בהופעות ומושמע רבות בכלי התקשורת בהקשרים של אירועים או תקופות בשנה, הקשורים לבקשת סליחה או הזדקקות לחסד וחמלה בין בני אדם.
השיר וניתוחו נלמדים בבתי הספר התיכוניים בישראל במסגרת תוכנית הלימודים השנתית בספרות.
פרקי השיר ותכניו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נושא השיר הוא התקווה לפתח יכולת להתמודד בשלווה גם עם העבר וגם עם ההווה, למול תחושות של אובדן ומכאוב. הדוברת פונה אל דמות נשית כללית, ופורשת לפניה אפשרות לדרך חדשה. מסלול הדרך המטפורית המקווה כולל: "שדה" ו"תלם"; עונה בשנה: החורף שבו יורד "המטר ... בעדת טִפּוֹתיו הדופקת", המרטיבה ואת גופה המטאפורי של הנמענת, כנראה מ"הענן" שהאור נמצא בשוליו. בשדה צומחים גידולי תרבות אספסת שיבולי תבואה וגידולי פרא: "דשאים". הדמויות בשיר הם הנמענת, ודמויות לחיקוי: ה"הלך התם" ו"אחד האדם".
הדוברת מתארת את אברי גופה המטפוריים של הנמענת, מלמטה למעלה: "מחשוף" כף הרגל, כתפיים, חזה, צוואר וראש, ואחר מוזכרות פעולות הגוף החיוניות והחושים: נשימה, ראייה ונגיעה, ואחר מידות הנפש: אהבה, יושר לב, ענווה והכנעה.
אברי הגוף של הנמענת, בשאלתה המקווה של המשוררת, נענים בשלווה לסבל הנובע מהמגע הממשי עם איתני הטבע, ברוגע פנימי הנובע מרוח של אופטימיות, כך למשל הדקירה של "שלפי שבולים" אינה מכאיבה אלא נעימה למהלכת, והשקט שמתדמה לאור, נובע בפנימיותה של הנמענת, בתיאור הגשם היורד על גופה בהתהלכה ב"שדה הרָטֹב"; הוא אך מרחיב בה את השקט הפנימי, שמתדמה "לאור בשולי הענן". במקום לסבול ולרטון על הדקירות והגשם השוטף, מחליטה הנמענת לקבלן ברוגע.
מילות השיר המחורז הן שאלה ארוכה הכוללת שלושה בתים ובית רביעי המשמש כמענה לשאלה, כחזונה או תקוותה של המשוררת.
הבית הראשון פותח את שאלת השיר:
”הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד,
וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה, וְתֵלְכִי בּוֹ כַּהֵלֶךְ הַתָּם,”
הבית השני ממשיך את השאלה, ושיאה של השאלה בסופו של הבית השלישי:
”וּפְשׁוּטִים הַדְּבָרִים, וְחַיִּים,
וּמֻתָּר בָּם לִנְגֹּעַ,
וּמֻתָּר לֶאֱהֹב.”
הבית הרביעי משרטט את העתיד; הדמות הנמענת תוכל ללכת לבדה, ללא ליווי וללא פגע:
”... לֹא נִצְרֶבֶת
בְּלַהַט הַשְּׂרֵפוֹת, בַּדְּרָכִים,
שֶׁסָמְרוּ מֵאֵימָה וּמִדָּם.”
לחנים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לשיר חוברו לחנים רבים בהם של סשה ארגוב, נעמי שמר, דני גרנות, בועז שרעבי ועוד
ביצועים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין האמנים שהקליטו את השיר בלחן של חיים ברקני:
- אילן אשד (1978)
- "שיר לי" (1985)
- "הבחורים מאפיקים" (1985)
- אורה זיטנר (1993)
- "קולות ירדן" (2001)
- רונית אופיר (2002)
- "קולות השדה" (תחילת שנות האלפיים)
- שלומי סרנגה (2008) במסגרת פרויקט עבודה עברית
- חברת זהו זה! (2024)[2]
בין האמנים שהקליטו את השיר בלחנים נוספים:
- לוליק - (1970) - בלחן של סשה ארגוב באלבום "נסיעה מדומה" בעיבודו של דניאל שליט
- דני גרנות - (1974) - בלחנו שלו באלבום "שקיעות נשים וכל השאר" בעיבודו ובהפקתו המוזיקלית של מתי כספי
- מלי ברונשטיין - בלחן של נעמי שמר בעיבודו של שמעון כהן
- אורה זיטנר (1979) - בלחן של סשה ארגוב
- בועז שרעבי (1984) - בלחנו שלו
- מיכל בת אדם ואמל מורקוס (2001) - בלחן של עמוס הדני
- ניצן שחר (2006) - בלחנו שלו
- ארזה קירשנבאום (2009) - בלחנה שלה
- שרון רוטר (2010) - בלחנה שלה
- רוחמה בן יוסף (2012) - בלחנה שלה
- לוטם עזנר (2015) - בלחנה שלה
- נתנאל אלינסון (2015) - בלחנו שלו
- ירון דפן (2016) - בלחנו שלו
- דורון שפר (2021) - בלחנו שלו
יצוגי השיר בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]השיר פורסם בימי מלחמת העולם השנייה, לאחר הופעתו הראשונה בעיתון "דבר" הוא נדפס בשני מאספים - האחד, קובץ דברי הספרות בסער, בעריכת יעקב פיכמן, אשר הוכן עבור חיילי היישוב במלחמת העולם השנייה,[3] והשני - המאסף עלי טרף, בעריכת העורך והמתרגם עזריאל אוכמני (אז - עזריאל שוורץ), שראה אור באפריל-מאי 1943.[4]
השיר התפרסם כאשר ברקע הידיעות על התקדמות כוחות צבא גרמניה הנאצית בחזיתות באירופה ובצפון אפריקה, והמערכות הכבדות שניהלו כנגדה בעלות הברית. על אף משמעותו האוניברסלית-אישית של השיר, היו כאלה שביקשו לפרשו כביטוי לתחושת היישוב לנוכח הידיעות הקשות הראשונות שהגיעו על היקף השואה באירופה. כחלק מתגובת היישוב לשואה, הוחלט להוציא לאור קובץ ספרותי אשר ינחם ויעודד את המתגייסים לצבא הבריטי הלוחם בנאצים. הקובץ נקרא בסער, על שם התקופה הסוערת, והוקדש בתת-כותרו "לחייל ולחיילת העברים מאת סופרי ארץ-ישראל".
השיר נקשר בזמנו ללוחמת הגטו והפרטיזנית רוז'קה קורצ'אק, על אף שבראשונה נכתב ופורסם כשנתיים לפני שפגשה המשוררת בה.[5] המילים סליחה וחסד, יכלו להתפרש באותו זמן כביטוי לזיקה אל אירועי המלחמה העולמית והשואה. הן מבטאות את התקווה ליכולת לבנות חיים חדשים של צמיחה, נועם ורוגע למרות זיכרון מוראות המלחמה. לטענת ליאור טל שדה השיר הושפע עמוקות מהמכתבים שכתבה רוזה לוקסמבורג בבית הכלא ושגולדברג תרגמה בסמוך לכתיבת השיר.[6]
מאז בסדרת הטלוויזיה "הבורר", בפרק האחרון של העונה השלישית, מושמע השיר בביצועו המחודש של שלומי סרנגה.
וכן בסדרה "פאודה", עונה 1, מתנגן השיר בסנה, אם כי הוא לא הנושא העיקרי בו.
שיר זה מוזכר גם בשירו של מאיר אריאל "שדות גולדברג" מתוך אלבומו "...וגלוי עיניים" שנכתב כמענה לשיר.
מיצג צילום בשם "את תלכי בשדה 2023" נעשה בהשראת השיר של לאה גולדברג. הצלמת שגית זלוף נמיר מבקשת להנכיח את הגוף הנשי החשוף באדמת הארץ.[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "האומנם" באתר בית לזמר העברי
- מילות השיר "האומנם" באתר שירונט
- "האמנם", דבר, 19 בפברואר 1943 (בחלקו העליון של העמוד, במרכז) (פרסומו הראשון של השיר)
- האמנם (דף שיר), באתר הספרייה הלאומית
- ביצוע השיר על ידי חוה אלברשטיין בערוץ היוטיוב של חוה אלברשטיין
- שרון גבע, את תלכי בשדה, אל מדף ספרי ההיסטוריה: בלוג פמיניסטי, 3 במרץ 2013
- חן מלול, "האמנם עוד יבואו ימים?": לאה גולדברג כותבת על היום שבו יהיה שוב מותר לאהוב, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 28 במאי 2017
- זיוה שמיר, "ומוּתר, ומוּתר לאהוב": 80 שנה לפרסום שירה של לאה גולדברג "האוּמנם?", באתר מב"ע (מחקרים בספרות עברית), 30 במרץ 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לאה גולדברג, האמנם, דבר, 19 בפברואר 1943
- ^ האמנם, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 28 במרץ 2024
- ^ ראו: לאה גולדברג, [ללא כותרת], בסער, (עורך: יעקב פיכמן), תל אביב: הוצאת הסופרים העברים, תש"ג, 1943, עמ' 2. בפתח הקובץ הקדמה מאת ועד אגודת הסופרים, שבסופה התאריך: תמוז, תש"ג - כלומר כחצי שנה לאחר הפרסום בדבר.
- ^ ראו: דיווח בעיתון דבר ב-19 במאי 1943, עמ' 3, על הופעת הקובץ עלי טרף
- ^ ראו: שרון גבע, "את תלכי בשדה", אל מדף ספרי ההיסטוריה: בלוג פמיניסטי, 5 במרץ 2013
- ^ ליאור טל שדה, כשרוזה האדומה ולאה גולדברג יצאו לטייל בשדה, באתר הארץ, 11 במאי 2020
- ^ דניאל צ'צ'יק, בלוג צילום, הצלמים איתי בר-יוסף ושגית זלוף נמיר, באתר הארץ, 22 במרץ 2023