צפון אפריקה
צפון אפריקה הוא אזור גאוגרפי השוכן בחלקה הצפוני של יבשת אפריקה, חלקו הגדול של האזור נמצא לאורך חופי הים התיכון. בניגוד לרצועת מדינות אלה, קיים המושג אפריקה שמדרום לסהרה הכולל את כל יתר מדינות היבשת.
מינוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]המדינות הנכללות בצפון אפריקה הן (ממערב למזרח):
סהרה המערבית (רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית) – בשלטון מרוקו
מאוריטניה
מרוקו
אלג'יריה
תוניסיה
לוב
מצרים
סודאן
דרום סודאן
לעיתים נחשבות גם אתיופיה, צ'אד ואריתריאה לחלק מצפון אפריקה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העידן הקדם-קלאסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצרים העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מצרים העתיקה
בצפון מזרחה של אפריקה, על גדות נהר הנילוס, קמה לה אחת הציוויליזציות העתיקות ביותר בהיסטוריה האנושית – מצרים העתיקה. ראשיתה של התרבות המצרית העתיקה בערך ב-3150 לפנה"ס, באיחוד הפוליטי של תרבויות עמק הנילוס הגדולות תחת הפרעה הראשון, והיא התפתחה במשך שלושת אלפי השנים הבאות. ההיסטוריה שלה מחולקת למספר תורי זהב, הידועים כ"ממלכות", ובהן תקופות של חוסר יציבות יחסית הידועות כ"תקופות ביניים". עם סוף תור הזהב האחרון, הידוע כ"ממלכה החדשה", תרבות מצרים העתיקה החלה להדרדר, ומצרים נכבשה בידי כמה כוחות זרים. שלטונם של הפרעונים הסתיים רשמית ב-31 לפנה"ס, כאשר האימפריה הרומית כבשה את מצרים ועשתה אותה לפרובינציה.
תרבות מצרים העתיקה הייתה מבוססת על איזון מבוקר של משאבי טבע ואדם תחת שלטונו של הפרעה, מנהיגים דתיים, ומושלים. התרבות המציאה חידושים רבים: השקיה מבוקרת של עמק הנילוס הפורה, ניצול של המינרלים בעמק ובאזורי המדבר הסובבים, התפתחות מוקדמת של ספרות ושל מערכת כתיבה עצמאית, ארגון של מיזמי בנייה וחקלאות קולקטיביים, מסחר עם האזורים הסובבים באפריקה ובמזרח התיכון, ומסעות צבאיים שהביאו לניצחון על צבאות זרים והבטיחו את הדומיננטיות המצרית באזור. הארגון והייזום של פעילויות אלה נעשה בידי בירוקרטיה של סופרים, מנהיגים דתיים ומושלים תחת הפרעה האלוהי, שהבטיח את האחדות ואת שיתוף הפעולה של העם המצרי דרך מערכת מורכבת של אמונות דתיות.
נוביה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – נוביה
בצפון מזרחה של אפריקה, על גדות נהר הנילוס המרכזי, דרומית למצרים, בצפון שטחה של סודאן של ימינו, קמה לה אחת הישויות העתיקות ביותר בהיסטוריה האנושית – ממלכת נוביה. ראשיתה של התרבות הנובית בערך ב-3500 לפנה"ס. לממלכת נוביה הייתה השפעה עצומה על מצרים העתיקה בפרט ועל המדינות הסובבות אותה בכלל. דבר זה התבטא בעיקר בסחר המוגבר שקיימה עם המדינות הסובבות אותה. ממלכת נוביה סחרה בזהב, נחושת, נוצות יען, הָבְנֶה ושנהב, סחורות אלו רכשה ממדינות אפריקאיות בפנים היבשת ומכרה אותם בעיקר למצרים.
קרתגו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אימפריית קרתגו
קרתגו, הייתה עיר ומעצמה באוטיקה (תוניסיה של היום), שנוסדה במאה ה-9 לפנה"ס על ידי מתיישבים פיניקים מהעיר צור. העיר נהרסה לחלוטין בשנת 146 לפנה"ס במלחמה הפונית השלישית, והרומאים הכריזו על השטח כמקולל ואסרו על התיישבות בו. כמאה שנה לאחר מכן חזרו הרומאים למקום והקימו עיר חדשה באותו שם, שאת הריסותיה ניתן לראות היום. קרתגו הרומית שימשה כבירת הפרובינקיה הרומית אפריקה, ובמהלך השנים הפכה לאחת הערים הגדולות באימפריה הרומית. קרתגו נהרסה שוב ולא שוקמה כתוצאה מפלישות ברברים, ביזנטים ומוסלמים.
העידן הקלאסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – יוון העתיקה, מצרים התלמיית
בערך בשנת 631 לפנה"ס, היוונים הקימו את העיר קירנה בצפון-מערב לוב. קירנה הפכה למושבה יוונית משגשגת, למרות היותה מוקפת מכל צדדיה באזור מדברי.
עם השנים היוונים הגבירו את השפעתם התרבותית במצרים, אך נמנעו מלכבוש אותה. אלכסנדר הגדול כבש את מצרים מידי פרס בשנת 332 לפנה"ס. עם מותו של אלכסנדר, חולקה האימפריה שכבש בין יורשיו הדיאדוכים, ומצרים נפלה בידיו של תלמי הראשון. בית תלמי שלט במצרים בין השנים 305 לפנה"ס עד 30 לפנה"ס. השושלת שלטה בחלק מהזמן גם על האי קפריסין ועל שטחי ארץ ישראל.
שלטונם של מלכי בית תלמי, התאפיין ביריבויות קשות בין האצילים, ומתנגדים רבים הוגלו ונרצחו. המלכה האחרונה לבית זה הייתה קלאופטרה, שנודעה כמאהבתו של יוליוס קיסר ומאוחר יותר גם של מרקוס אנטוניוס. קלאופטרה הצליחה לשמור על עצמאותה של מצרים, אך לאחר הפסדו של אנטוניוס בקרב אקטיום (31 לפנה"ס) וניצחונו של אוגוסטוס, היא התאבדה. לאחר מותה הקיץ הקץ על בית תלמי, ומצרים הפכה לפרובינקיה רומית.
רומא
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – רומא העתיקה, מצרים (פרובינקיה רומית), אפריקה (פרובינקיה רומית), כרתים וקירנאיקה, מאוריטניה (פרובינקיה רומית), נומידיה
במהלך המאה הראשונה לפנה"ס ובמאה הראשונה לספירה כבשה הרפובליקה הרומית ולאחריה הקיסרות הרומית את חלקה הצפוני של אפריקה. הרומאים חילקו את צפון אפריקה לחמש יחידות מנהליות – פרובינקיות (מצרים, אפריקה, כרתים וקירנאיקה, מאוריטניה, נומידיה), ועד מהרה החלו לנהל את האזור באופן ישיר על כל רובדי החיים. החל מזה המדיני ועד זה התרבותי. תקופה זו התאפיינה בפריחה תרבותית וכלכלית. באופן כמעט קבוע, נהגו הברברים להתנגד לשלטון הרומאי ולתקוף את מוצבי הצבא הרומאי, שהיה דל יחסית בכוח, והוא נהג להחזיק באזור סדר כוח של כ-28,000 לוחמים.
באותה התקופה האזור עבר תהלכי עיור מתקדמים, ורבים מן השבטים נושלו מאדמותיהם. השגשוג של רוב ערי האזור היה תלוי בחקלאות. האזור אף כונה "אסם האימפריה", ונהג לייצא תבואה בכמויות גדולות לשאר חלקי האימפריה, בעיקר לאיטליה וליוון. יבולים אחרים שיוצרו באזור כללו פירות, תאנים, ענבים ושעועית.
תחת השלטון הרומאי צפון באפריקה הייתה קהילה יהודית גדולה.
העידן הנוצרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
העידן הנוצרי בצפון אפריקה החל מעליית הנצרות בצפון אפריקה עם התנצרות האימפריה הרומית באופן רשמי בשנת 380 לספירה, ועד הכיבוש המוסלמי של האזור במאה ה-7.
במהלך המאות ה-3 וה-4 קנתה לה הנצרות מעמד של בכורה באזור. בשנת 284 לספירה, התפלגה האימפריה הרומית לאימפריה לאימפריה מזרחית (האימפריה הביזנטית) ולאימפריה מערבית. כך היה גם בצפון אפריקה, והגבול באזור זה בין שתי המדינות עבר באמצע לוב של ימינו, כך שמצרים וקירנאיקה במזרח היו תחת שלטונה של האימפריה המזרחית, וחלקו המערבי של האזור (מערב לוב, תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו של ימינו) היה תחת האימפריה המערבית.
במהלך המאה ה-5 איבדה האימפריה הרומית המערבית את שטחי שלטונה במערב צפון אפריקה, ובמאה ה-7 איבדה האימפריה הרומית המזרחית את שטחי שלטונה במזרח צפון אפריקה. את הריק השלטוני באזור תפסו מספר שבטים ברברים אשר פרסו את חסותם באזור, לצד ערים אשר החלו צוברים כוח והשפעה. בשנים אלו המשיכה הנצרות להוות את הדת המשמעותית באזור.
העידן המוסלמי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – האימפריה המוסלמית
הנצרות לא נשארה הדת השלטת בצפון אפריקה לאורך זמן. במהלך המאה ה-7, במקביל להתפוררותה של האימפריה הרומית המזרחית, נכבש האזור בידי האימפריה המוסלמית, ותושבי האזור, חלקם ברצון חלקם בכוח, התאסלמו וקיבלו את האסלאם כדת השלטת. דת זו היא הדת הרווחת באזור כמעט באופן מלא עד ימינו אלה. ימים אלו היו ימים של פריחה תרבותית באזור, אך עד מהרה, עם התמוטטותה של האימפריה המוסלמית, הוא שקע לסכסוכים בין שושלות מוסלמיות על השליטה באזור.
צפון אפריקה תחת שלטון זר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלטון עות'מאני
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – האימפריה העות'מאנית
בשנת שלאחר ימי הביניים, האזור (למעט מרוקו של ימינו) היה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית והתאפיין בשליטה רופפת. השלטון העות'מאני התרכז בערים אלג'יר, תוניס וטריפולי.
שלטון אירופאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – המרוץ לאפריקה, קולוניאליזם, אימפריאליזם
במאות ה-18 וה-19, צפון אפריקה הייתה תחת שלטונם של הצרפתים, הבריטים, הספרדים והאיטלקים. במהלך שנות ה-50, ה-60 וה-70 של המאה ה-20, כל מדינות צפון אפריקה זכו בעצמאות מן השלטון הקולוניאלי האירופי, למעט כמה מושבות ספרדיות קטנות בקצה הצפוני של מרוקו.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מלחמת העולם הראשונה
במערכה במערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה נפלו המושבות הגרמניות קמרון, וטוגולנד (טוגו) בידי כוחות מדינות ההסכמה בפיקודן של בריטניה, צרפת ובלגיה. דרומה משם דרום אפריקה ניהלה את המערכה בדרום-מערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה, ובה כבשה את דרום-מערב אפריקה הגרמנית (כיום נמיביה). המושבות הגרמניות במערב ובדרום מערב אפריקה נפלו לידי מדינות ההסכמה עד 1916.
החזית המזרח אפריקאית במלחמת העולם הראשונה: את מזרח אפריקה הגרמנית (כיום, בקירוב, טנזניה, רואנדה ובורונדי) כבשו כוחות מדינות ההסכמה עד לסתיו 1917, אלא שכוחות גרמנים קטנים, יחד עם כמה אלפי ילידים נאמנים, בפיקודו של לטו-פורבק (Lettow-Vorbeck), המשיכו לנהל מלחמת גרילה עיקשת ומוצלחת עד סוף המלחמה ממש, ואפילו מעט לאחריה, נגד כוחות עדיפים בהרבה. הקרבות האלה התפשטו גם לטריטוריות סמוכות: מזרח אפריקה הבריטית (כיום קניה), אוגנדה, מוזמביק ורודזיה הצפונית (כיום זמביה).
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – המערכה בצפון אפריקה
חזית צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה, התאפיינה בהתקדמויות ונסיגות נשנות של שני הצדדים הלוחמים (בעיקר הגרמנים והבריטים). בספטמבר 1940 התקדמו כוחות איטליה מלוב, שהייתה בשליטה איטלקית, למצרים, שהייתה בשליטה בריטית. הכוחות הבריטיים בפיקוד ארצ'יבלד וייוול הצליחו להדוף את האיטלקים וכעבור חצי שנה לקחו בשבי כ-113,000 חיילים איטלקיים. במרץ 1941 נחתו בצפון אפריקה שתי דיוויזיות גרמניות ("קורפוס אפריקה") בפיקודו של רומל. רומל הצליח להדוף את בעלות הברית לגבול לוב-מצרים, פרט לנמל טוברוק שבלוב, שנשאר כמובלעת של בעלות הברית. הגנרל הבריטי אוקינלק החליף את ויוול בפיקוד על הזירה וניסה לתקוף את הגרמנים בנובמבר 1941. עד ינואר 1942 הוא התקדם עד בנגזי שבלוב, ושחרר את המצור על טוברוק. אחר כך הוא נאלץ לסגת. ביוני 1942 כבשו מדינות הציר את טוברוק, והתקדמו עד לאזור אל עלמיין מזרחה לגבול המצרי-לובי.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוצאות אתניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור צפון אפריקה יותר הומוגני מבחינה אתנית מאשר אפריקה שמדרום למדבר סהרה, לאחר הפלישה של אנשי המערב לצפון אפריקה הרוב הוא מורכב בעיקר מערבים ומברברים.
אוכלוסיית צפון אפריקה עומדת על 256,854,635 תושבים המתחלקים בין המדינות על פי הטבלה הבאה:
| מדינה | אוכלוסייה |
| מצרים | 107,770,524 |
| סודן | 47,958,856 |
| אלג'יריה | 44,700,000 |
| מרוקו | 34,314,130 |
| תוניסיה | 11,516,189 |
| לוב | 6,754,507 |
| מאוריטניה | 3,840,429 |
דתות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רובם המכריע של תושבי צפון אפריקה הם מוסלמים, עם בני מיעוטים של נוצרים וכן בני אמונות שבטיות אפריקאיות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המגרב
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
- צפון אפריקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אפריקה הצפונית, דף שער בספרייה הלאומית
| צפון אפריקה | ||
|---|---|---|
| מדינות | סודאן • דרום סודאן • מצרים • לוב • תוניסיה • אלג'יריה • מרוקו • סהרה המערבית (רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית) • מאוריטניה | 
|
| מדינות קשורות | אתיופיה1 • אריתריאה1 | |
| הערות | 1נחשבת רק לעיתים כחלק מצפון אפריקה. 2במשמעות המצומצמת משמש המושג "צפון אפריקה" רק את מדינות המגרב. | |
