השבת השחורה
השבת השחורה הוא כינוי שניתן ליום שבת, ל' בסיוון תש"ו, 29 ביוני 1946, שבו ערך השלטון הבריטי בארץ ישראל סדרה של פעולות כנגד היישוב היהודי, שבמסגרתן הוטל עוצר על ערים (תל אביב, ירושלים, חיפה, רמת גן, נתניה ועוד), קיבוצים ומושבים, נערכו חיפושים מבית לבית, ורבים ממנהיגי היישוב נעצרו. המבצע כונה על ידי הבריטים "אגאתה" (Operation Agatha). ביישוב רווחה ההנחה שמבצע אגאתה היה חלק ממבצע גדול יותר שכונה "מבצע ברודסייד", אותו תכננו הבריטים זמן מה לפני כן במטרה לשבור את כוחו של הפלמ"ח, להשאיר את ההגנה ללא הנהגה, ולמצוא מסמכים שיוכיחו את פעולותיה הלא חוקיות של הסוכנות היהודית[1]. על פי ההיסטוריון מוטי גולני אין בחומר הבריטי סימוכין לתכנון מבצע גדול יותר[2].
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעולה זו של הבריטים באה בעקבות פעולות נרחבות אחדות של תנועת המרי העברי, שהבולטת בהן הייתה ליל הגשרים. כבר למחרת ליל הגשרים, ביצע הצבא הבריטי חיפושים נרחבים בקיבוצים מצובה שבגליל המערבי ובית הערבה שבצפון ים המלח, בחשד ששימשו כבסיסי יציאה לפעולות ליל הגשרים. למחרת צרו הבריטים על קיבוץ כפר גלעדי.
לאחר ההתנקשות בלורד מוין בנובמבר 1944, החלו הבריטים לתכנן מבצע שנועד גם הוא לשבור את תנועת המרי העברי, תחת הכינוי "מבצע ברודסייד"[3]. אמנם הבריטים תכננו את מבצע ברודסייד בסודיות, אך פרטי התוכנית הגיעו לש"י. ראשית, צבי זהבי, מפקד הש"י באזור ראשון לציון, קיבל מקצין חינוך של החטיבה הבריטית שחנתה בבסיס סרפנד (צריפין) את התיק של הצבא הבריטי על ההגנה, שכלל רשימה של 5,000 מבוקשים[4] ואת פרטי מבצע ברודסייד. צבי זהבי העביר את המידע תוך סיכון עצמי רב. מפקדת ההגנה פרסמה את פרטי התוכנית בתחנת השידור שלה קול ישראל, בתקווה שחשיפת התוכנית תמנע את ביצועה, אך הבריטים לא נרתעו מהחשיפה המוקדמת.
בליל המבצע, הגיע הקצין ברגל מבסיס תל השומר, בו רוכזו הכוחות שיצאו למבצע, לכפר אז"ר ומסר לזלמן מסחרי וליעקב ליפשיץ את הידיעה שהמבצע יוצא לפועל[5]. את המידע העביר ליפשיץ לתל אביב באמבולנס שהוביל ילד שהתחזה לחולה[6][7]. בזכות הידיעה המוקדמת קיבלו רבים מראשי ההגנה התרעה בזמן, הסתתרו ולא נאסרו. כמו כן, הועבר חלק מהנשק למקומות מסתור אחרים[8].
המבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במבצע השתתפו 20,000 חיילים, ובסך הכול נעצרו בו יותר מ-2,700 איש, שהועברו ברובם לרפיח ובחלקם למחנות המעצר בעתלית ובלטרון.
בירושלים נתפסו בנייני הסוכנות היהודית וחברי ההנהלה – משה שרת, יצחק גרינבוים, דב יוסף, דוד רמז ויהודה לייב פישמן – נעצרו. דוד בן-גוריון, ששהה באותו הזמן באירופה, ניצל ממאסר. כמו כן, החרימו הבריטים מסמכים רבים, שהובלו בשלוש משאיות גדולות למלון המלך דוד בירושלים, שם שכנה מזכירות הממשלה והמפקדה הראשית של הצבא. מסמכים אלו הוכיחו באופן סופי את חלקה של הסוכנות היהודית בהנהגת תנועת המרי העברי.
בקיבוץ יגור נערכה סריקה יסודית, כנראה בעקבות מידע מוקדם שהיה לסורקים על המצאות מחסני נשק במקום. ואכן, בתום שבוע נמצאו 32 סליקים ליד גני הילדים וכן הסליק הגדול והעיקרי. בסך הכל נמצאו בקיבוץ בכל מקומות המחבוא יותר מ-300 רובים, 100 מרגמות, למעלה מ-400,000 כדורים ו-78 אקדחים. זמן מה לאחר מכן, הצליחו אנשי ההגנה להשיג בחזרה כ-80% מהנשק, תמורת שוחד של כ-1,000 לירות.
בקיבוץ מזרע פרצו החיילים למטה הפלמ"ח והחרימו מסמכים רבים, בהם כרטסת הפלמ"ח שהייתה כתובה בצופן שאותו לא הצליחו הבריטים לפענח. תפיסת המסמכים הייתה כי לא נשמרו בקפדנות הוראות ההסלקה. אמנם לא נגרם נזק אבל יגאל אלון כתב כי היה יותר הנזק המוסרי מן הנזק בפועל שכן אין זה כבוד לתנועת מחתרת כי מעון המטה שלה ייתפס בהפתעה. ואכן המטה ראה בכך כישלון מביש לעצמו[9].
בקיבוץ תל יוסף סגרו החיילים הבריטים על הקיבוץ והחלו בחיפושים. אחד מחברי הקיבוץ, חיים חרודי, נורה ונהרג על ידי הבריטים. במקום נופלו, ליד רפת הקיבוץ, הוקם עמוד לזכרו.
הפלמ"חניקים בגבעת חיים התכוננו באותה שבת לחג תנובת החלב במשק, כאשר בשעה 5 לפנות בוקר הקיפו את הקיבוץ שריוניות בריטיות ועשרות חיילים תפסו סביבו עמדות וחיכו שם לאות כדי להסתער ולערוך בתוכו חיפושים אחרי נשק בלתי-חוקי. אנשי פלוגה ה' ניסו להסוות במהירות את הסליקים שהיו פזורים ברחבי הקיבוץ.
בשבת השחורה נהרגו שמונה אנשים בידי הבריטים. מצבה לזכרם ממוקמת בקיבוץ הסמוך לאירוע, עין החורש.[10]
מחשש לשפיכות דמים, קבעה מפקדת ההגנה כי ההתנגדות לחיפושים תהיה סבילה בלבד. בקיבוצים עין חרוד ותל יוסף פתחו הבריטים באש והרגו שלושה אנשים.
תגובת היישוב היהודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"תנועת המרי העברי" תכננה פעולות גמול אחדות בעקבות "השבת השחורה", אך פנייתו של חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, מנעה פעולות אלה. משה סנה, שהיה ראש המפקדה הארצית של ההגנה, התפטר מתפקידו לאות מחאה. במכתב לבן-גוריון הציג סנה את עמדתו:
לא ראיתי ואינני רואה בהתקפה זו של ה-29 ביוני, הנמשכת למעשה עד היום הזה, לא אסון ולא כישלון. אדרבה, ההתקפה הוכיחה כי השלטון רואה בכוחנו הפעיל גורם רציני, ולכן הוא הגיע לכלל מסקנה, שהוא מוכרח את הכוח הזה לשבור. ההיגיון המדיני חייב להפעיל שוב את כוחנו מיד לאחר ה-29 ביוני, כדי להוכיח, כי כוחנו לא נשבר ואף רצוננו להשתמש בו לא נשבר.
תנועת המרי העברי שינתה לכאורה גישה והחליטה לשים דגש על הפעלת לחץ בינלאומי בשילוב הגברת הפעילות לעלייה והתיישבות בארץ. בפועל תכננה התנועה את פיצוץ מלון המלך דוד ב-22 ביולי 1946. כישלון הפעולה, עקב אי שעייתם של הבריטים לאזהרה ולקריאה לפינוי המלון, גבה את חייהם של 91 קרבנות יהודים, ערבים ובריטים. התוצאות הרות האסון גרמו להלם בתנועה והובילו לפירוקה ולהטלת האחריות על הפיצוץ על האצ"ל בלבד, שכן היו אלה בעיקר אנשיו שהוציאו אותו לפועל.
בחקירה שערכו אנשי הש"י ביגור, העידו כמה מילדי הקיבוץ כי הבחינו במהלך הפעולה הבריטית בעולים מצ'כוסלובקיה – אוטו פרוינד וברנרד פפנק, משוטטים בקיבוץ, לבושים במדי צבא בריטי. השניים נחטפו על ידי ההגנה ב-3 ביולי 1946 ועונו בחקירתם במטרה להודות בשיתוף פעולה עם הבריטים. פרוינד הוכיח כי לא היה בקיבוץ כלל ושוחרר, ואילו על פפנק (פלגי) הוטל עונש מוות, אולם הוא הצליח להימלט וחזר לצ'כוסלובקיה, משם עלה שוב לישראל ב-1964 לאחר שהוכיח שלא היה לו קשר להלשנה וניקה את שמו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרדכי נאור, השבת השחורה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"א-1981.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה לפידות, "השבת השחורה", באתר "דעת"
- השבת השחורה, באתר האצ"ל
- ינון רויכמן, מי חטף את פפנק ופרוינד?, באתר ynet, 31 באוגוסט 2006
- נדב מן, "ביתמונה", השבת השחורה בצבעים, באתר ynet, 23 ביוני 2006
- עשור לשבת השחורה(הקישור אינו פעיל), תמונות מארכיון קיבוץ יגור, המרכז למדיה דיגיטלית, ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
- דו"ח בריטי על חשיפת הסליקים ביגור (באנגלית)
- חיים טהרלב, השבת השחורה, דבר, 29 ביוני 1956
- ההלשנה שלא הייתה, ישראל היום (25 נובמבר 2021)
עצורי השבת השחורה משוחררים ממחנה לטרון, ארכיון הסרטונים של AP
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ השבת השחורה, באתר סגולה – מגזין ישראלי להיסטוריה
- ^ מוטי גולני, הנציב האחרון, עם עובד, 2011, עמ' 92
- ^ אורי מילשטיין, האמת על מלחמת העצמאות: הכנות לקויות - פרק 27, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 במאי 2015
- ^ אורי מילשטיין, ההתראה על מבצע ברודסייד, דבר, 26 ביוני 1981; המשך
- ^ זלמן מסחרי, מי הודיע על השבת השחורה?, דבר, 26 באוקטובר 1966
- ^ יעקב ליפשיץ, מד"א והשבת השחורה, דבר, 22 בנובמבר 1966
- ^ יעקב ליפשיץ, בליל השבת השחורה, דבר, 29 ביוני 1962
- ^ אפרים דקל, עלילות ש"י, 1953, בפרק "הבולשת מפסידה עמל שלושים שנה"
- ^ ספר תולדות ההגנה,:כרך שלישי חלק שני, עמ'893, 1973
- ^ מרה אבנר, הרצאת טד על "המצור על גבעת חיים - נובמבר 1945", אתר קיבוץ עין שמר, לא צוין, עמ' לא צוין
| סליקים בארץ ישראל | ||
|---|---|---|
| כללי | סליק • פורטל:אתרי מורשת בישראל/סליקים |  |
| אתרי סליקים | ||
| אירועים | השבת השחורה | |
| אישים | משה אגוזי • יקותיאל שבח • צבי בן-יעקב | |
