חיל המשלוח העיראקי במלחמת יום הכיפורים
 | |
| סמל הרפובליקה של עיראק | |
| סוג היחידה | חיל משלוח |
|---|---|
| שייכות חיילית | רב חילית |
| יחידות משנה |
הדיוויזיה המשוריינת השלישית הדיוויזיה המשוריינת השישית שתי חטיבות חיל רגלים טייסות הוקר האנטר |
| תקופת הפעילות | 6 באוקטובר 1973 – 28 באוקטובר 1973 (23 ימים) |
| סד"כ |
30,000 - 60,000 קצינים וחיילים כ-500 - 700 טנקים כ-700 נגמ"שים |
| אבדות |
כ-1,000 חיילים 22 מטוסים 111 כלי רכב משוריינים 249 כלי רכב אחרים |
חיל המשלוח העיראקי במלחמת יום הכיפורים היה חיל משלוח גדול, שנשלח על ידי נשיא עיראק אחמד חסן אל-בכר לזירה הצפונית במהלך מלחמת יום הכיפורים כדי לעזור לסוריה. חיל המשלוח השתלב בקרבות השריון שהתנהלו בשטח סוריה נגד כוחות צה"ל והביא לעצירת תנופת הכיבוש של צה"ל בדרכו מזרחה לכיוון דמשק.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסגרת ההכנות של מצרים וסוריה למלחמת יום הכיפורים, קיימו מדינאים ואנשי צבא מצרים וסורים סדרה של מפגשים עם עמיתיהם במדינות ערב ידידותיות וביקשו מהם סיוע כאשר תפרוץ מלחמה בינן לבין ישראל. חלק גדול ממדינות ערב נעתרו לבקשת הסיוע והתחייבו להעמיד לרשות מצרים או סוריה חילות משלוח מסוגים שונים ובגדלים שונים.
חלק מהמדינות אף התחייבו להשתתף בעלות הכספית של המלחמה העתידית בישראל. בין המדינות שניאותו לשלוח כוחות צבאיים בעת מלחמה כנגד ישראל היו לוב, אלג'יריה, מרוקו, סודאן, תוניסיה וכווית. משפרצה מלחמת יום הכיפורים פנו מצרים וסוריה לידידותיהן וביקשו מהן לממש את הבטחותיהן לשליחת כוחות שיצטרפו למלחמה. אחת המדינות שמיהרה להתחייב להעמיד לרשות הסורים והמצרים חיל משלוח גדול וגם מיהרה להעביר כוחות אלה הייתה עיראק.
ב-23 במרץ 1973 הגיעה למצרים משלחת בראשות סגן נשיא עיראק סדאם חוסיין במטרה להסדיר שליחת חיל משלוח כנגד ישראל לסוריה ומצרים. רמטכ"ל מצרים סעד א-שאזלי ייחס חשיבות גדולה לביקור זה לנוכח צבאה הגדול של עיראק שהיו בו שתי דיוויזיות משוריינות וכ־250 מטוסי קרב. מאוחר יותר הודיעו העיראקים כי באמצע יוני יוצאת משלחת רכש עיראקית לצרפת וביקשו לברר איזה כלי נשק עליהם לרכוש על מנת שיישלחו למצרים וסוריה בעת מלחמה כנגד ישראל.[1] למרות זאת, ממשלת עיראק לא שותפה בהחלטה לצאת למלחמה ולא ידעה את העיתוי בו תיפתח. לפיכך, היו כוחותיה היבשתיים מפוזרים ברחבי המדינה בפעילות שוטפת והיה עליהם לעבור מרחק רב כדי להגיע לסוריה.
שליחת חיל המשלוח העיראקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-6 באוקטובר, יום פריצתה של מלחמת יום הכיפורים, התקשר נשיא עיראק לנשיא מצרים אנואר סאדאת ולנשיא סוריה חאפז אל-אסד והביע תמיכה מלאה במלחמה נגד ישראל.
בבוקר המחרת, ה-7 באוקטובר 1973, החליטה ממשלת עיראק לשלוח לסוריה חיל משלוח שכולל טייסות קרב ואת הדיוויזיה ה-3 המשוריינת המצוידת בטנקי T-55 ו-T-54. מאוחר יותר באותו היום החליטה עיראק להעמיד לרשות הסורים את מחצית צבאה. הכוחות הוכפפו לפיקוד סורי ולא הוקמה מפקדה עיראקית.
באותו היום חידשה עיראק את יחסיה הדיפלומטיים עם שכנתה ממזרח, איראן, ובכך הבטיחה שקט בגבולותיה. הכוחות היבשתיים העיראקיים היו פרושים באתרים שונים ברחבי עיראק. הוחלט שהתנועה אל חזית רמת הגולן המרוחקת תיעשה ישירות מהאתרים שבהם היו פרושים על גבי מובילי טנקים, משאיות וכלי רכב אחרים שיעשו את דרכם הלוך ושוב עד להעברת הכוח כולו.
ב-8 באוקטובר החל בתנועתו חיל המשלוח העיראקי שהיה אחד מחילות המשלוח הערביים הגדולים והמשמעותיים מבחינת השפעתם על הזירה במלחמה. הכוח העיראקי נע במהירות במטרה להצטרף לקרבות שניטשו בין השריון הסורי והשריון הישראלי, ושנטו מאז פרוץ הקרבות לטובתה של סוריה. צפוי היה שהכוחות העיראקיים ישתתפו בכיבוש רמת הגולן מישראל. ב-9 באוקטובר החלו הסורים לתבוע מידידיהם העיראקים כי יחישו את הסיוע שהובטח להם, שכן מצבם בחזית מתדרדר. גם ברית המועצות העבירה אל שר החוץ העיראקי ששהה באותו היום במוסקבה מסר תובעני לשלוח במהירות סיוע לסוריה.
ראשוני היחידות העיראקיות הגיעו לאזור דמשק ב-10 באוקטובר ונשלחו במהירות לחזית הקרבות. ב-12 באוקטובר נכנסו הכוחות העיראקים לקרב ובצהרי אותו היום נצפו לראשונה על ידי כוחות צה"ל.
בימים הבאים הלך חיל המשלוח העיראקי וגדל. משנכנסה הפסקת האש לתוקפה בחזית הצפון, כבר היה בסוריה כוח צבאי עיראקי גדול מאוד שכלל את דיוויזיה משוריינת מספר 3, דיוויזיה משוריינת 6 ושלוש חטיבות חי"ר. בסך הכל, לפי הערכות זהירות, כ-500 טנקים, 700 נגמ"שים ו-30 אלף חיילים.[2] לפי הערכות אחרות מנה הכוח העיראקי 700 טנקים ו-60,000 חיילים.[3] כמו כן נשלחו לסוריה שלוש טייסות מיג 21, טייסת מיג 17 ולמצרים טייסת הוקר האנטר וכן יחידות של הכוחות המיוחדים. בכוח נכללו מיטב הקצונה העיראקית הבכירה.
סדר הכוחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חטיבת משוריינת 12 (מפקד: עקיד (אל"ם) סלים שאכר אל-אמאם)
- חטיבת משוריינת 6 (מפקד: מוקאדם (סא"ל) גאזי מחמוד אל-עמור)
- חטיבת ממוכנת 8 (מפקד: עקיד מחמוד והיב)
- הדיוויזיה השישית – דיוויזיית שריון
- חטיבת משוריינת 30
- חטיבה משוריינת 16
- חטיבה ממוכנת 25
- שלוש חטיבות חי"ר עצמאיות:
- חטיבת חי"ר 20 (מפקד: עקיד סלמאן באקר)
- חטיבת חי"ר הררית 5 (מפקד: מוקאדם עבד אל-ג'ואד זנון)
- חטיבת כוחות מיוחדים
תנועת הכוחות העיראקים לסוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדיוויזיה ה-3 החלה את תנועתה לסוריה ב-7 באוקטובר. ראשונה לנוע הייתה החטיבה הממוכנת 8, בהרכב של שלושה גדודי חי"ר ממוכן עם נגמ"שי M-113 וגדוד טנקים. החטיבה הייתה פרושה באזור רמאדי, ממערב לבגדד, כשאחד מגדודיה היה באזור שדה התעופה H-3. גדוד זה יצא על שרשראות לדמשק והיה הראשון להגיע לדמשק ב-9 באוקטובר. שאר החטיבה הגיעה לאזור דמשק ב-12 באוקטובר.[5] החטיבה הוצבה כעתודה ויחידות שלה נשלחו לתגבר את גדודי השריון של הדיוויזיה (6 ו-12) בקרבות מול צה"ל.
אחריה נעה חטיבת השריון 12 שהייתה פרושה באזור בגדד. חטיבה 12 כלל שלושה גדודי טנקי T-54, גדוד חי"ר ממוכן וגדוד ארטילריה. לחטיבה לא הוקצו מובילים בכמות מספקת וגדוד הטנקים השלישי נאלץ להמתין לסבב השני של המובילים. ב-10 באוקטובר הגיעה החטיבה לאזור דמשק לאחר נסיעה של כ-1,350 קילומטרים.
לחטיבת השריון ה-6 של הדיוויזיה ה-3 לא נותרו מובילים, ועקב הפצרות הסורים לקדם את הכוחות העיראקים לחזית בזריזות, החלה החטיבה לנוע על זחלים. ב-13 באוקטובר, לאחר תנועה של 800 ק"מ על זחלים, הגיעה החטיבה לקרבת שדה התעופה H-3, שם עלו שני גדודי טנקים על מובילים, יחד עם שתי פלוגות חי"ר ממוכן. ב-15 באוקטובר הגיעה החטיבה לדמשק אחרי מסע מפרך, וכבר למחרת היום נכנסה לקרב במקום חטיבה 12 שנשחקה קשות באותו שלב. גדוד הטנקים השלישי של החטיבה המתין באזור H-3 למובילים נוספים והצטרף לחטיבה ב-17 באוקטובר.
חטיבת הכוחות המיוחדים הייתה מוצבת באזור כירכוך בצפון עיראק. ב-8 באוקטובר הוחל בהטסת שלושת גדודי החטיבה למערב עיראק, אולם השיירות הלוגסטיות התעכבו והחטיבה סיימה להיערך באזור H-3 רק ב-13 באוקטובר. משם נשלחו גדודי החטיבה בדירוג לחזית והגיעו אליה מ-14 באוקטובר.[6] החטיבה השתתפה במספר התקפות על חניוני לילה, למשל בליל 16–17 באוקטובר,[7] אך ללא השפעה ממשית על שדה הקרב.
ב-9 באוקטובר קיבלה חטיבת החי"ר 20 פקודה לנוע. החטיבה נסעה מאל-עמארה (כ-300 ק"מ מדרום-מזרח לבגדד) והגיעה לחזית ב-15 באוקטובר. החטיבה הוכפפה לדיוויזיה השלישית ונערכה להגנה בקווי הדיוויזיה.
חטיבת החי"ר ההררית 5 הייתה פרושה בצפון עיראק מול הכוחות הכורדים. ב-15 באוקטובר החלה בתנועה לסוריה, ממוסול, דרך חלב וחומס, והגיעה לאזור דמשק ב-20 לחודש. החטיבה, שיועדה ללחימה באזור הררי, תוכננה לתגבר הכוחות הסורים בהר החרמון, אולם עקב חוסר תיאום עם הסורים לא הוכנסה ללחימה על מוצב החרמון שהחל באותה עת, ונערכה באזור הכפר רימה, בשיפולי שיא החרמון.
הדיוויזיה השישית, שכללה שתי חטיבות שריון וחטיבה ממוכנת, הייתה ערוכה בגבול הדרום-מזרחי של עיראק. ב-9 באוקטובר הוחלט לשלוח גם את הדיוויזיה השישית לסוריה והחטיבות החלו בתנועה. כיוון שמובילי הטנקים עסקו בהעברת הדיוויזיה השלישית, נאלצו יחידות הדיוויזיה השישית לנוע על שרשראות. הדיוויזיה הגיעה לחזית החל מ-19 באוקטובר ויחידותיה (פחות חטיבת הטנקים 16 שהתעכבה והגיעה לסוריה רק ב-23 באוקטובר) תוכננו להשתתף במתקפת הנגד הגדולה שתוכננה ל-23 באוקטובר. בסופו של דבר הוחלט על הפסקת אש והמתקפה הגדולה התבטלה.[8]
פעילות ישראלית לשיבוש תנועת חיל המשלוח לחזית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל, שניהלה קרבות בלימה כבדים בחזיתות, נתקבלו ידיעות בדבר חיל משלוח עיראקי גדול שעתיד להגיע לחזית הצפון. בשל החשש מפני החמרת המצב בחזית הוזנקו מטוסי F-4 פנטום לגיחות תצפית ליליות לאזור גבול עיראק–סוריה לאיתור שיירות צבאיות במטרה להפציץ ולבלום אותם טרם הגעתם לחזית. גיחות התצפית לא הביאו לזיהוי מרכז המאמץ של תנועת השריון העיראקי, אלא זיהו תנועה מבוזרת לאורך הצירים. בשל כך לא הותקפו הכוחות מהאוויר. ב-12 באוקטובר הונחתה סיירת צנחנים בעומק סוריה סמוך לגבול עם עיראק במטרה לפוצץ גשר שעליו נע חיל המשלוח. הכוח השמיד מספר מובילי טנקים ופוצץ את הגשר. מאמצים אלה לא בלמו באופן משמעותי את כניסת העיראקים לזירה.
פעילות חיל המשלוח בסוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כניסת הדיוויזיה ה-3 לקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הקרב בין צה"ל לשריון העיראקי ב-12 באוקטובר 1973
ב-10 באוקטובר הגיעה חטיבה 12 לאזור דמשק בכוח שכלל שני גדודי טנקים וגדוד חי"ר ממוכן. לחטיבה צורף גדוד חי"ר ממוכן נוסף מחטיבה 8 שכבר הגיעה קודם לאזור. הכוח נשלח לאזור שהיה באחריות הדיוויזיה ה-5 הסורית, מול דרום רמת הגולן. ב-11 באוקטובר עברה החטיבה תחת הדיוויזיה ה-9 הסורית שהגנה בגזרה המרכזית, מול אוגדה 210 של צה"ל.
באותו היום פתח צה"ל בהבקעה לתוך שטח סוריה ועד סוף היום חדרו כוחות צה"ל לעומק של כ-10 ק"מ בשטח סוריה. בלילה שבין ה-11 ל-12 באוקטובר קיבלו הכוחות העיראקיים פקודה לצאת במהירות להתקפה כנגד צה"ל. בבוקר 12 באוקטובר המשיך צה"ל בהרחבת שטח המובלעת הסורית ואוגדה 210 המשיכה דרומה עד לאזור כפר נסג'.
לקראת השעה 15:00 ב-12 באוקטובר החלה חטיבה 12 העיראקית במתקפה על כוחות אוגדה 210,[9] כשהיא נעה בשני טורים: הטור המזרחי (אגד קתיבה) כלל גדוד טנקים וגדוד חי"ר ממוכן ונע צפונה לאזור נסג'. הטור המערבי (אגד אל-מועתצם) כלל גם כן שני גדודים (שריון וחי"ר) ונע לאזור תל מסחרה ותל אל מל.
אגד קתיבה נתקל בטנקי חטיבה 679 שהיו פרוסים באזור כפר נסג' ונכנס עימה לקרב שנמשך עד שעות הערב. בסיומה נבלמה ההתקדמות העיראקית, אך כניסתם לקרב חייבה את מפקד האוגדה לנר להסיג שתי חטיבות שנמצאו צפונה, בתל מרעי. האגד העיראקי הנוסף, אגד אל-מועתצם, נע ממערב ונתקל בחטיבה 205 מדרום לכפר ג'בא בסביבות השעה 19:00. בקרב שהתפתח טעה אחד הגדודים של חטיבה 205 והתערבב בין הטנקים העיראקים, עד שהצליח לבסוף לסגת. חטיבה 205 נסוגה חזרה לג'בא. מפקד אגד אל-מועתצם החליט להמשיך את תנופת ההתקפה, ולמרות חוסר בקציני קישור סורים המשיך להתקדם צפונה בחשכה.
בשעות הלילה שינה לנר את היערכות כוחותיו, וריכז את ארבע חטיבות האוגדה במארב באזור צומת מעץ – תל שער כהכנה למתקפה המתקרבת, כמו גם לצורך אספקה ותדלוק. ארבע החטיבות נערכו במעין ח' אוגדתית והמתינו לכוח העיראקי. עם עלות השחר נכנס אגד אל-מועצתם למארב האוגדתי והחל להיפגע. בשעה 7:00 הורה מפקד האגד על נסיגה והקרב הסתיים. כוחות אוגדה 210 התקדמו בעקבות הכוחות העיראקים הנסוגים ובמהלך 13 באוקטובר כבשו מחדש את כפר נסג' ותל מסחרה. חטיבה 12 ספגה אבדות כבדות ואגד אל-מועתצם נשלח אחורנית להתארגנות.[10]
קרבות נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-15 באוקטובר תקפה אוגדת לנר מכמה כיוונים את אזור תל ענתר-כפר שמס עליו הגנה חטיבה 12. אחר הצהריים נסוגו כוחות חטיבה 12 מתל ענתר ונערכו בכפר שמס. החטיבה איבדה לפחות 50 אחוזים מכוחה ומשלב זה והלאה לא השתתפה באופן פעיל בלחימה.
ב-16 באוקטובר נכנסה לקרב חטיבה 6, במסגרת מתקפה מתואמת עם הכוחות הירדנים והסורים. החטיבה, שכללה כ-90 טנקים, הגיעה לאזור ביום הקודם ולא הספיקה להיערך כראוי להתקפה. בשעות הבוקר יצאה חטיבה 6 למתקפה על תל ענתר, אולם היא נבלמה על ידי חטיבה 205 ובשעות אחר הצהריים נסוגה לאחר שאיבדה כרבע מכוחה.[11] במקביל היה אמור לתקוף גם הכוח הירדני, אולם עקב חוסר תיאום יצאו הירדנים מוקדם יותר וההתקפות התבצעו בדירוג. חטיבה 40 הירדנית תקפה את תל אל-מל אולם גם היא נהדפה.
ב-19 באוקטובר יצאה הדיוויזיה ה-3 למתקפה הגדולה האחרונה על כוחות צה"ל במובלעת. חטיבת הטנקים 6 תוגברה בגדוד ממוכן מחטיבה 8 ויצאה בלילה שבין 18–19 באוקטובר להתקפה על תל ענתר. החי"ר העיראקי הצליח לתפוס את התל לפנות בוקר, אולם חטיבה 205 יצאה להתקפת נגד והצליחה לכבוש את התל בחזרה בשעות הבוקר. הקרבות על התל נמשכו במהלך היום, ובסופם נסוג הכוח העיראקי חזרה לעמדותיו. גם התקפה זו הייתה אמורה להיות מתואמת עם הירדנים, אולם בפועל החלה חטיבה 40 הירדנית את הקרב בשעות הבוקר המאוחרות, כשהיא תוקפת את תל אל-מל ותל מסחרה. הירדנים נהדפו על ידי חטיבה 4 שתפסה את התלים.
הכוחות העיראקיים עמדו להשתתף במתקפה גדולה, שתוכננה להתבצע ב-23 באוקטובר, אולם זו בוטלה נוכח החלטת מועצת הביטחון על הפסקת אש (החלטה 338). במחאה על הסכמתה של סוריה להפסיק את האש, החלו העיראקים להחזיר את כוחותיהם מסוריה החל מ-30 באוקטובר.[12] פינוי חיל המשלוח העיראקי הסתיים בשבוע הראשון של חודש נובמבר 1973.
חיל האוויר העיראקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרוץ המלחמה מנה חיל האוויר העיראקי כ-220 מטוסים, וכמאה מתוכם נשלחו לעזרת מצרים וסוריה במלחמה. במהלך הלחימה איבד חיל האוויר העיראקי 12 טייסים וכרבע מכמות המטוסים שהשתתפו בלחימה הופלו.
מצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]24 מטוסי הוקר האנטר נשלחו למצרים כבר באפריל 1973. ב-6 באקטובר השתתפו מטוסים אלה בהפצצות הריכוך שקדמו לצליחת התעלה המצרית. בימים הבאים המשיכו המטוסים העיראקים בהפצצת מטרות שונות. שמונה מטוסים הופלו, שלושה טייסים נהרגו ושלושה נלקחו בשבי על ידי ישראל.[13]
סוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרוץ המלחמה הוחלט בעיראק על העברת מטוסים לסוריה. ב-7 באוקטובר הגיעה הטייסת הראשונה לסוריה והיא הורכבה ממטוסי מיג-21. הטייסת השתלבה בהגנה האווירית על שמי סוריה, יחד עם טייסות המיג-21 הסוריות. הטייסת איבדה 5 מטוסים ושלושה טייסים.[14]
ב-8 באוקטובר נשלחו לסוריה שתי טייסות סוחוי-7, ובהמשך נשלחה טייסת נוספת של מטוסי מיג-17. מטוסי המיג-17 והסוחוי הועסקו במשימות סיוע לכוחות היבשה עד סוף המלחמה. שלוש הטייסות איבדו 13 מטוסים ושבעה מטייסיהם נהרגו או נלקחו בשבי.[15]
אבדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית מאי 1975 פרסמה ממשלת עיראק נתונים רשמיים על האבדות שנגרמו לחיל המשלוח העיראקי כדלקמן:
- 835 הרוגים, מהם 11 קצינים
- 271 פצועים, מהם 26 קצינים
- 73 נעדרים, מהם 17 קצינים
- 26 מטוסי קרב הופלו
- 111 טנקים ונגמ"שים נפגעו, ו-249 כלי רכב מסוגים שונים
השפעת חיל המשלוח על מצב החזית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכל ארבעת הקרבות ניצח השריון הישראלי את השריון העיראקי ואת הכוחות האחרים שחברו אליו בגזרת הלחימה (ירדניים וסורים). עם זאת, הצורך בניהול קרבות מתמשכים עם כוחות גדולים מאוד ורעננים שזרמו באופן שוטף מעיראק וירדן שחקו את כוחות השריון הישראלי וחייבו אותו להרפות מהלחץ שהפעיל על הדיוויזיות הסוריות שהיו ערוכות במרחב שבין כוחות צה"ל לבין דמשק. הצורך בהדיפה חוזרת של כוחות רעננים עיראקיים, ירדניים וסוריים עצר את תנופת הכיבוש הישראלי בעומק סוריה, ולמעשה מיום ה-12 באוקטובר ועד להפסקת האש ב-24 באוקטובר לא עלה בידו של צה"ל לכבוש מתחמים גדולים כפי ששאף, אלא להסתפק בהישגים מצומצמים בלבד.
הכוחות העיראקיים נאלצו לעבור מרחקים גדולים, לעיתים קרובות יותר מ-1,000 קילומטרים, אל החזית, ובחלק מהמקרים אף נסעו על זחליהם. לחטיבות השריון הראשונות שהגיעו (12 ו-6) לא הייתה שהות להתארגן ולהכיר את השטח, וכתוצאה מכך הוטלו לקרב בכוחות קטנים מדי ובצורה לא מאורגנת. גם בימים הבאים, כשעמדה לרשות מפקדי הצבא כוחות גדולים (דיוויזיה שלמה בתוספת מספר חטיבות חי"ר, בנוסף לחטיבה 40 הירדנית וכוחות סורים נוספים), לא הופעל הכוח באגרופי שריון ולא הצליח להדוף את כוחות אוגדה 210, על אף שכבר הייתה מותשת מהקרבות הרבים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חילות המשלוח הערביים במלחמת יום הכיפורים
- חיל המשלוח העיראקי במלחמת העצמאות
- חיל המשלוח העיראקי במלחמת ששת הימים
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צבי עופר (תרגום ועיבוד), שם מחבר לא ידוע, צבא עיראק במלחמת יום הכיפורים, הוצאת מערכות (מרכז כובד), 1986
- אלחנן אורן, "לחימת צה"ל בכוח המשלוח העיראקי בחזית הסורית במלחמת יום הכיפורים", העימות העיראקי-ישראלי, עורך: שאול שי, מערכות, 2002, עמ' 74–87
- "לקחים אופרטיביים וטקטיים של צבא עיראק ממלחמת יום הכיפורים", העימות העיראקי-ישראלי, עורך: שאול שי, מערכות, 2002, עמ' 105–109
- פסח מלובני, מלחמות בבל החדשה - עלייתו ונפילתו של הצבא העיראקי, הוצאת משרד הביטחון, 2010, עמ' 70-83, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיראק במלחמת יום הכיפורים: הזווית המדינית־אסטרטגית, באתר צה"ל, 5 ביולי 2023- משה בר כוכבא, מערכת השריון נגד העיראקים במלחמת יום-הכיפורים, מערכות 258-259, נובמבר 1977, עמ' 2-7
- יונה בנדמן (אבי שי), חיל המשלוח העיראקי במלחמת יום-הכיפורים, מערכות 258-259, נובמבר 1977, עמ' 8-15 (פורסם שוב בהעימות העיראקי-ישראלי, עורך: שאול שי, מערכות, 2002, עמ' 88–104)
- אל"ם (במיל') פסח מלובני, השריון בצבא העיראקי, אתר יד לשריון
- יעקב שחם, על שיגור "הכוח העיראקי” לסוריה במלחמת 73', מבט מל"מ 87, אוקטובר 2020, עמ' 4
- יעקב שחם, כוח המשלוח העיראקי לרמת הגולן - חלק ב', מבט מל"מ 88, פברואר 2021, עמ' 52
- דני אשר, הכשל המודיעיני באיתור הגעת כוח המשלוח העיראקי לחזית במלחמת יום הכיפורים, מבט מל"מ 90, נובמבר 2021, עמ' 28
- ד"ר רפי יקר, המודיעין נוכח כוח המשלוח העיראקי בסוריה, מתוך "סדרת סימפוזיונים לסכום חלקו של המודיעין במלחמת יום הכיפורים - תקצירים", עמ' 40-44, חיל המודיעין, 1993
- הגעת כוח המשלוח העיראקי לחזית הסורית, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סעד א-שאזלי, חציית התעלה הוצאת מערכות 1987. עמ' 106-107
- ^ משה בר כוכבא, מערכת השריון נגד העיראקים במלחמת יום-הכיפורים, מערכות 258-259, נובמבר 1977, עמ' 2-7
- ^ פסח מלובני, מלחמות בבל החדשה, הוצאת מערכות, 2009
- ^ צבא עיראק במלחמת יום הכיפורים, עמ' 17.
- ^ צבא עיראק במלחמת יום הכיפורים, עמ' 183-184.
- ^ צבא עיראק במלחמת יום הכיפורים, עמ' 204-206.
- ^ רס"ן אלכסנדר, ארבעה ימים - ארבעה קרבות, מערכות 234–235, עמ' 37
- ^ צבא עיראק במלחמת יום הכיפורים, עמ' 217-220.
- ^ על פי המקורות הישראלים, הכוחות העיראקים נעו בתנועה מנהלתית ולא היו מודעים לנוכחות צה"ל באזור.
- ^ צבא עיראק במלחמת יום הכיפורים, עמ' 143.
- ^ דני אשר, "הסורים על הגדרות - פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים, עמ' 254.
- ^ צבא עיראק במלחמת יום הכיפורים, עמ' 257.
- ^ צבא עיראק במלחמת יום הכיפורים, עמ' 232-235.
- ^ צבא עיראק במלחמת יום הכיפורים, עמ' 235-237.
- ^ צבא עיראק במלחמת יום הכיפורים, עמ' 239-240.
