מארקגראף
המארקגְראף (בגרמנית: Markgraf) היה תואר אצולה מימי הביניים של אצילים בעלי תפקיד צבאי באחד ממחוזות גבולות הממלכה.
כמושל צבאי, המארקגראף היה לעיתים קרובות אחראי על שטח גדול מאוד במחוז מסוים בשל הרחבת הגבול המלכותי לאחר המלחמה. בימי הביניים, המארקגראף היה אחראי בדרך כלל על מימוש האוטונומיה הגדולה על ידי פעולה מאסיבית (טקטית, אסטרטגית, ופוליטית), בשונה מזו שניתן על ידי המלך לשאר האדונים האחרים של הממלכה.
עם זאת, עקב גבולות הטריטוריה היציבים וההתקדמות פוליטית שהושגה בימי הביניים המאוחרים (1300–1500 לספירה) והתקופה המודרנית המוקדמת (1500 לספירה), פחתו בהדרגה העיסוקים הצבאיים ואיתם תוארי הדרגות העליונות הצבאיות בקרב שליטי הטריטוריות בממלכות אירופה.
