מרכז איתור נעדרים
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | מא"ן |
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 צה"ל |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 23 באוקטובר 1973 – הווה (51 שנים) |
| נתוני היחידה | |
| ייעוד | איתור נעדרים |
| פיקוד | |
| יחידת אם |
 אגף כוח אדם |
| יחידות בת | אית"ן |
| דרגת המפקד |
 תת-אלוף |
  | |
מרכז איתור נעדרים (מא"ן) הוא גוף המרכז ושולט במערך איתור נעדרים בצה"ל. בראש מא"ן עומד קצין בדרגת תת-אלוף. המערך מבוסס על אנשי מילואים ומתואם על ידי ענף אית"ן באכ"א.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המרכז נפתח ב-23 באוקטובר 1973 כמשרד קשר עם משפחות נעדרי צה"ל במלחמת יום הכיפורים בעקבות ריבוי הנעדרים במלחמה[1] ולחצן של משפחות הנעדרים, שביקשו לדעת מידע על גורל יקיריהן. הוא מוקם בקומת המרתף ברחוב אבן גבירול 68 בתל אביב, אויש על ידי קציני אגף כוח אדם ושימש למסירת מידע למשפחות ולתשאול שלהן. הוא נודע בציבור בעיקר בשל התצלומים המוגדלים של חיילי צה"ל השבויים שהוצגו בו בניסיון לזהותם. תצלומים אלו נלקחו מהעיתונות ומשידורי הטלוויזיה במדינות ערב.
בני המשפחות של הנעדרים התאמצו לזהות את המופיעים בתמונות. מקצת התמונות היו ברורות, ובימים הראשונים לפעילות המרכז זוהו בהן 50 חיילים נעדרים. מרביתם של חיילים אלו נשבו בחזית הדרום, והיתר נפלו בשבי הסורי עם נפילת מוצב החרמון. קושי מיוחד עוררו תמונות שלא היו ברורות, ואירע שמשפחות של נעדרים התווכחו ביניהן אודות זהותם של החיילים שהופיעו בהן.
לאחר שובם של אחרוני שבויי צה"ל ממצרים ומסוריה, בחודש יוני 1974, נסגר המרכז במרתף, והמרכז לאיתור נעדרים המשיך לפעול תחת אחריות אגף כוח האדם, כשבראש המרכז עומד קצין בדרגת סגן-אלוף[2].
בסוף שנות ה-80 הורחב מערך איתור נעדרים בצה"ל ועבר ארגון מחדש. מרכז איתור נעדרים (מא"ן) אורגן מחדש והופקד על צוותי איתור נעדרים (אית"ן) אשר הוקמו באוגדות ובפיקודים המרחביים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איתן הבר, זאב שיף, לקסיקון מלחמת יום הכיפורים, אור יהודה: זמורה-ביתן, דביר, 2003.
- עדית זרטל, הנעדרים, דבר, 14 בדצמבר 1973
- יוסף ולטר, מגלי הנעדרים, מעריב, 28 בפברואר 1986
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עד 25 באוקטובר 1973 הוכרזו 417 מחיילי צה"ל כנעדרים ומספרם גדל בהמשך (הבר ושיף, עמ' 294).
- ^ יוסף ולטר, מגלי הנעדרים, מעריב, 28 בפברואר 1986