נאום בר-אילן
 | |
| נאום בר-אילן של בנימין נתניהו במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים בבר-אילן | |
| תאריך | 14 ביוני 2009 |
|---|---|
| נואם | בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל |
| חשיבות | הסכסוך הישראלי-פלסטיני |
| מקום | מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים שבמתחם אוניברסיטת בר-אילן ברמת גן |
נאום בר-אילן הוא נאום שנשא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים שבמתחם אוניברסיטת בר-אילן ב-14 ביוני 2009, ובו פרש את חזונו המדיני בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
בין-השאר הביע נתניהו תמיכה עקרונית בהקמת מדינה פלסטינית, אותה סייג בהכרה פלסטינית במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, פתרון בעיית הפליטים מחוץ לגבולות מדינת ישראל, ופירוז המדינה הפלסטינית העתידית מנשק. הייתה זו הפעם הראשונה בה הצהיר נתניהו מפורשות על תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית[1].
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-20 בינואר 2009 הושבע ברק אובמה לנשיא ארצות-הברית, ב-31 במרץ באותה השנה החל בנימין נתניהו לכהן כראש ממשלת ישראל. מתחילת כהונתם הפעיל אובמה לחץ גדול על נתניהו לקדם צעדים להקמת מדינה פלסטינית.
ב-18 במאי 2009 נפגשו אובמה ונתניהו לראשונה בבית הלבן. בפגישה הבהיר אובמה לנתניהו כי הוא עומד על מימוש פתרון שתי מדינות לשני עמים, ודרש ממנו להקפיא את הבנייה בההתנחלויות[2].
ב-4 ביוני 2009 נשא אובמה נאום באוניברסיטת קהיר שכותרתו A New Beginning (בעברית: התחלה חדשה). בנאום, שנתפס על יד רבים כשינוי בתפיסתה של ארצות-הברית כלפי העולם המוסלמי, הביע אובמה תמיכה בפתרון שתי מדינות לשני עמים, וקרא להפסקת הבנייה בהתנחלויות, ולכינון שלום בין ישראל לפלסטינים.
בהתחשב בנסיבות אלו גברה התכונה בישראל ומחוצה לה לקראת נאומו המתוכנן של נתניהו באוניברסיטת בר-אילן, בו התעתד לשאת את משנתו המדינית. כלי התקשורת עסקו בניחושים והשערות לקראת הנאום, שכונה 'מכונן' עוד בטרם שנישא, וכבר קיבל את הכינוי נאום בר-אילן[3]. נתניהו ערך סבב פגישות עם אישים שונים עמם התייעץ על תוכן נאומו. כך למשל נפגש עם הנשיא שמעון פרס[4] ועם הסופרים דויד גרוסמן ואייל מגד[5]. את הנאום עצמו כתבו אורי אליצור, עורך המשנה של העיתון "מקור ראשון" ומי שכיהן בקדנציה הראשונה של נתניהו כראש לשכתו, רון דרמר יועצו המדיני של נתניהו, ישראל בכר, וניר חפץ, ראש מערך ההסברה של נתניהו[5].
הנאום
[עריכת קוד מקור | עריכה]נתניהו נשא את הנאום בשעה 20:00, במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים שבמתחם אוניברסיטת בר-אילן, בפני קהל של מרצים, סטודנטים ועיתונאים.
בפתח הנאום הציג נתניהו שלושה אתגרים בפניהם עומדת מדינת ישראל: האיום האיראני, המשבר הכלכלי וקידום השלום.
האתגר השלישי, הכל-כך חשוב שעומד בפנינו היום, הוא קידום השלום. גם על כך שוחחתי עם הנשיא אובמה, ואני תומך מאוד ברעיון לשלום האזורי שהוא מוביל. אני שותף לרצונו של נשיא ארצות-הברית להביא עידן חדש של התפייסות באזורנו. לצורך זה נפגשתי קודם עם מובארק במצרים ועם המלך עבדאללה בירדן, כדי להסתייע במנהיגים אלה במאמץ להרחיב את מעגל השלום סביבנו. אני פונה מכאן למנהיגי מדינות ערב ואומר: בואו ניפגש. בואו נדבר שלום. בואו נעשה שלום. אני מוכן להיפגש עימכם בכל עת. אני מוכן לבוא לדמשק, לריאד, לביירות - לכל מקום... אני פונה אליכם, שכנינו הפלסטינים, בהנהגת הרשות הפלסטינית: בואו נתחיל משא ומתן מיד, ללא תנאים מוקדמים. ישראל מחויבת להסכמים הבינלאומיים ומצפה מכל הצדדים האחרים למלא את התחייבויותיהם. אנו רוצים לחיות עימכם בשלום ובשכנות טובה. אנו רוצים שהילדים שלנו והילדים שלכם לא יראו עוד מלחמה - שהורים, בנים ואחים לא יידעו עוד את יגון השכול; שילדינו יחלמו על עתיד טוב יותר ויממשו אותו; שאנחנו ואתם נשקיע את מרצנו באתים ובמזמרות ולא בחרבות ובחניתות.
אני יודע את מורא המלחמה. השתתפתי בקרבות. איבדתי חברים טובים שנפלו, איבדתי אח. ראיתי את כאבן של משפחות שכולות. אני לא רוצה מלחמה. העם בישראל אינו רוצה מלחמה.
אם נשלב ידיים ונעבוד יחד בשלום, אין גבול לשגשוג ולפיתוח שנוכל להביא לשני עמינו - בכלכלה, בחקלאות, במסחר, בתיירות, בחינוך - ומעל לכל ביכולת להעניק לדור הצעיר שלנו מקום שטוב לחיות בו, חיים שלווים, מלאי עניין ויצירה, עם אופק של הזדמנויות ואופק של תקווה.
בהמשך תיאר את ההיסטוריה של הסכסוך, כאשר הוא מאשים את העולם הערבי בדחיית מתווה האו"ם ב-1948, בהתקפות על ישראל לאורך השנים, ובדחיית מתווי השלום שהוצעו להם. נתניהו הוסיף:
רבים וטובים אומרים לנו שהנסיגה היא המפתח לשלום עם הפלסטינים. ובכן - נסוגונו. אבל העובדה היא, שכל נסיגה שלנו נענתה בגל גדול של טרור מתאבדים ובאלפי טילים. ניסינו נסיגה בהסכם ונסיגה בלי הסכם, נסיגה חלקית ונסיגה מלאה. בשנת 2000 ושוב בשנה שעברה הציעה ישראל נסיגה כמעט כוללת תמורת סוף הסכסוך, ופעמיים נענתה בשלילה. פינינו את רצועת עזה עד הסנטימטר האחרון, עקרנו עשרות יישובים ואלפי ישראלים מבתיהם, וקיבלנו בתמורה גשם של טילים על ערינו, יישובינו וילדינו.
הטענה כאילו נסיגה תביא שלום עם הפלסטינים, או לפחות תקרב אותו, עד היום לא עמדה במבחן המציאות. יתר על כן, החמאס בדרום, כמו החזבאללה בצפון, חוזרים ומצהירים שכוונתם "לשחרר" את אשקלון ובאר-שבע, את עכו וחיפה. הנסיגות לא שינו את האיבה.
נתניהו הוסיף והאשים את הפלסטינים בכך שאינם מוכנים להודות בזכות העם היהודי למדינה, ובחוסר רצון לסיום הסכסוך. אחר-כך טען כי בלתי אפשרי לעשות הסכם שלום עם זכות השיבה:
כדי שהכרזה זו תהיה בעלת משמעות מעשית, דרושה גם הסכמה ברורה לכך שבעיית הפליטים הפלסטינים תמצא את פתרונה מחוץ לגבולות מדינת ישראל. שכן ברור לכל שהתביעה ליישב את הפליטים הפלסטינים בתוך ישראל סותרת את המשך קיומה של ישראל כמדינת העם היהודי...
בעיית הפליטים הפלסטינים חייבת להיפתר מחוץ לגבולות ישראל. על זה יש הסכמה לאומית רחבה מאוד. אני מאמין שברצון טוב, בהשקעה בינלאומית, ניתן לפתור בעיה אנושית זו אחת ולתמיד.
לאחר מכן שב נתניהו והציב את שני העקרונות החשובים בעיניו למדינת ישראל בפתרון השלום, הכרה פלסטינית במדינת ישראל כמדינה יהודית, ופירוז המדינה הפלסטינית העתידית מכל נשק.
העיקרון השני הוא - פירוז. בכל הסדר שלום, השטח בידי הפלסטינים חייב להיות מפורז, עם סידורי ביטחון מוצקים לישראל. בלי שני תנאים אלו קיים חשש אמיתי שתקום לצדנו מדינה פלסטינית חמושה, שתהפוך לבסיס טרור נוסף נגד ישראל, כפי שקרה בעזה. אנחנו לא רוצים קאסמים על פתח-תקווה, גראדים על תל אביב וטילים על נמל התעופה בן-גוריון. אנחנו רוצים שלום.
לכן, כדי להשיג שלום צריך להבטיח בין היתר שהפלסטינים לא יוכלו להכניס לשטחם רקטות וטילים, להקים צבא, לקיים מרחב אווירי שסגור בפנינו או לכרות בריתות עם גורמים כמו איראן והחזבאללה. גם בעניין זה יש הסכמה רחבה מאוד בציבור הישראלי. אי אפשר לצפות מאיתנו להסכים מראש לעיקרון של מדינה פלסטינית, בלי שיובטח פירוזה של מדינה זו. בעניין כל כך גורלי לקיומה של ישראל, עלינו לקבל תחילה מענה לצורכי הביטחון שלנו.
לכן אנו מבקשים היום מידידינו בקהילה הבינלאומית, ובראשם ארצות הברית, את הדבר ההכרחי הדרוש לביטחונה של מדינת ישראל: התחייבות מפורשת שבהסדר הקבע לשלום, השטח שבידי הפלסטינים יהיה מפורז: כלומר, ללא צבא וללא שליטה במרחב האווירי, עם פיקוח אפקטיבי שימנע הכנסת נשק לשטחם - פיקוח של ממש, ולא מה שקורה היום ברצועת עזה. ומובן מאליו שהפלסטינים לא יוכלו לכרות בריתות צבאיות. בלי זה במוקדם או במאוחר נקבל כאן עוד חמאסטן, ולכך לא נוכל להסכים. ישראל חייבת לשלוט בביטחונה ובגורלה...
אם נקבל ערובה זו לפירוז ולסידורי הביטחון הדרושים לישראל, ואם הפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי, נהיה מוכנים בהסדר שלום עתידי להגיע לפתרון של מדינה פלסטינית מפורזת לצד המדינה היהודית.
בכל שאר הנושאים המרכזיים שיידונו בהסדר הקבע עמדותיי ידועות: ישראל זקוקה לגבולות בני הגנה, וירושלים בירת ישראל תישאר מאוחדת, תוך המשך קיום חופש הפולחן לכל הדתות. הנושא הטריטוריאלי יידון בהסדר הקבע. עד אז אין לנו כוונה לבנות יישובים חדשים או להפקיע קרקע להרחבת יישובים קיימים. אבל יש צורך לאפשר לתושבים לחיות חיים נורמליים, לתת לאמהות ולאבות לגדל את ילדיהם כמו בכל משפחה בעולם. המתיישבים אינם אויבי העם והם אינם אויבי השלום. הם אחינו ואחיותינו, ציבור חלוצי, ציוני וערכי. האחדות בתוכנו היא חיונית, והיא תסייע להתפייסות עם שכנינו.
התגובות במדינת ישראל לנאום
[עריכת קוד מקור | עריכה]נאום בר-אילן זכה לתגובות מעורבות במדינת ישראל, הן מצד הימין והן מצד השמאל.
נשיא המדינה שמעון פרס הגיב לנאום ואמר: "נאומו של ראש הממשלה היה נאום אמיתי ואמיץ שהתייחס לנושא המרכזי - הקמת מדינה פלסטינית מפורזת לצידה של מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי"[6].
שר הביטחון אהוד ברק כינה את הנאום "נאום חשוב הפותח פתח אמיתי למשא ומתן רציני של שתי מדינות לשני עמים", ושיבח את נתניהו שלדבריו "הפגין רצינות, אחריות ואומץ לצד שיקול דעת ועיניים פקוחות במציאות הסבוכה במזרח התיכון"[6].
מפלגת קדימה, המפלגה הגדולה באופוזיציה פרסמה הודעה כי: "נתניהו עשה היום צעד בכיוון הנכון, אך בשל התנהלותו ואפילו האופן בו הציג את דבריו הערב - מבחנו יהיה במעשיו ולא במילותיו"[7].
יו"ר סיעת העבודה, חבר הכנסת דניאל בן סימון הביע גם הוא אופטימיות רבה ואמר "אני חושב שבנימין נתניהו עשה צעד ענק מבחינתו לטובת ההסדר... אם הדברים יתנהלו כשורה, בעוד כמה שנים יגידו שב-14 ביוני 2009 נוסדה בבר-אילן המדינה הפלסטינית בנאומו של נתניהו"[6].
חברי כנסת אחרים מסיעות השמאל גילו התלהבות פחותה בהרבה. יו"ר סיעת מרצ, ח"כ אילן גילאון אמר: "כל-כך הרבה הכנות בשביל לא כלום. נתניהו הוכיח שוב שהוא סרבן השלום מספר אחת[7]". חבר הכנסת חיים אורון ממפלגתו אמר על הנאום כי הוא "מעט מדי, מאוחר מדי". חבר הכנסת זאב בוים ממפלגת קדימה התאכזב: "במקום לומר בפשטות שהסדר שלום צריך שיתבסס על עיקרון שתי מדינות לשני עמים, הוא הערים שורה של תנאים מוקדמים שמראש מסכלים אפשרות לחידוש המשא ומתן. ככה לא פורצים דרך"[6].
גם בימין הפוליטי נחלקו התגובות. שר החוץ אביגדור ליברמן אמר: "ראש הממשלה עמד בנאומו על האיזונים בין שאיפותינו לשלום ובין שמירה על הביטחון[6]". גם שר החינוך גדעון סער הביע קורת רוח באמרו כי הנאום: "ביטא באופן מזוקק את הקונצנזוס הישראלי המדיני והביטחוני"[7].
חברי כנסת שונים ממפלגת הליכוד הביעו התנגדות לחלקים מן הנאום, כך חברי הכנסת דני דנון, איוב קרא ויריב לוין[8].
אחרים במחנה הימין התנגדו נחרצות לתוכן הנאום, ולהסכמתו העקרונית של נתניהו להקמת מדינה פלסטינית. חבר הכנסת אריה אלדד ממפלגת המחנה הלאומי אמר: "נתניהו איבד היום את הנהגת המחנה הלאומי כשחצה לא רק את הקווים האדומים של הבטחותיו לבוחריו אלא גם המיר את דתו שלו". גם חבר הכנסת מיכאל בן ארי ממפלגת האיחוד הלאומי תקף את הנאום: "נתניהו בגד ברצון הבוחר הישראלי. נאום הכניעה הוכיח שההחלטות האמיתיות מתקבלות בוושינגטון ולא בירושלים[6]".
התגובות בעולם לנאום
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשיא ארצות הברית ברק אובמה הגיב לנאום למחרת, ואמר כי "שמח על כך שנתניהו נשא את הנאום". הנשיא הביע קורת רוח מכך שנתניהו הכיר בצורך בשתי המדינות, והוסיף כי אף על פי שנתניהו הציב תנאים רבים ברור כי במשא ומתן יש לדון בהם, אך רואים לפחות אפשרות לפתוח מחדש בשיחות רציניות[9].
שר החוץ הצרפתי, ברנאר קושנר אמר כי הנאום מהווה צעד קדימה ברעיון המדינה הפלסטינית, והוסיף כי צרפת תפעל יחד עם אירופה וארצות הברית לחידוש תהליך השלום[10]. שר החוץ השוודי התרעם על ההתניות שהציב נתניהו למדינה העתידית, אך טען כי "העובדה שנתניהו השתמש במילה 'מדינה' היא צעד קטן קדימה"[11].
בעולם הערבי הגיבו בזעם לנאום. מזכיר הוועד הפועל של אש"ף, יאסר עבד רבו, כינה את הנאום "שווה לאפס" ואת נתניהו "נוכל, רמאי ושקרן". הוא קרא לעולם להחרים ולהתעמת עם מדיניות נתניהו[12]. שר העבודה של הרשות הפלסטינית, אחמד מג'דלאני, שלל את האפשרות כי הנאום מהווה בסיס לשלום עתידי: "נתניהו הזמין את הנשיא עבאס למשא ומתן אך הסיר את התשתית שיכולה לאפשר משא ומתן כזה כמו גם בפנייתו למנהיגים הערבים.. זה היה נאום שמפוצץ את כל היסודות המדיניים של תהליך השלום"[13].
נשיא מצרים חוסני מובארק, הגיב לנאום ואמר שאיש לא ייענה לדרישת מהפלסטינים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, לא במצרים ולא במקום אחר[14].
אחרי הנאום
[עריכת קוד מקור | עריכה]אובמה המשיך במאמציו ליזום הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים, כצעד מקדים דרש מנתניהו להקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון. ב-25 בנובמבר 2009 הודיע נתניהו על הקפאת הבנייה בהתנחלויות למשך עשרה חודשים[15]. שיחות השלום הללו, כמו עוד רבות שניהל אובמה במהלך כהונתו, לא הבשילו לבסוף לכדי תוצאה ממשית.
נאום בר-אילן נחשב לאחד מן האירועים המכוננים בהעמדת משנתו המדינית של בנימין נתניהו. לאורך השנים המשיכו להישמע דעות חלוקות בנוגע לכוונתו האמיתית של נתניהו בנאום, והאם חזר בו ממנה[16][17]. נאום בר-אילן שב ועולה בטענות המופנות כלפי נתניהו, בעיקר מצד אנשי ימין הקוראים לו לחזור בו מדבריו[18][19][20][21], אך גם מאנשי שמאל שמאשימים אותו על שחזר מהם[22][23].
נתניהו עצמו התבטא התבטאויות הסותרות לכאורה דברים שאמר בנאומו, והביע מספר פעמים את דעתו נגד הקמת מדינה פלסטינית בעת הנוכחית, אך מעולם לא חזר בו במוצהר מדעתו העקרונית להקמתה כפי שהובעה בנאום בר-אילן. בריאיון לאתר nrg ערב הבחירות ב-2015 אמר נתניהו כי אם ייבחר לא תקום מדינה פלסטינית[24]. מיד לאחר הבחירות שב נתניהו והבהיר בריאיון לערוץ האמריקאי MSNBC כי אינו חוזר בו מנאום בר-אילן והוא עדיין תומך בפתרון שתי המדינות. את דבריו לפני הבחירות נימק: "המציאות השתנתה.. אבו מאזן סירב להכיר במדינה היהודית וחתם הסכם עם חמאס שקורא להשמדתנו"[25].
נתניהו שב והצהיר כי עמדתו לא השתנתה בפגישה עם שרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני, במאי 2015, ובריאיון לתוכנית '60 דקות' ב-CBS בדצמבר 2016[26].
בתדרוך לכתבים לאחר פגישה עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בספטמבר 2017 אמר נתניהו: "לא שיניתי את עמדתי מאז נאום בר-אילן"[27].
ב-28 בינואר 2020 פרסם הנשיא טראמפ את תוכנית השלום לסכסוך שגיבש ממשלו. נתניהו הביע תמיכה בתוכנית, ואף פרסם מאמר בו טען שעסקת המאה היא "הזדמנות היסטורית שלא תחזור: לשמור ולהגן על מדינתנו, לקבוע את גבולותינו, להבטיח את עתידנו"[28]. יש שטענו כי תוכנית טראמפ זהה למתווה שהציג נתניהו בנאום בר-אילן[17]. אנשי ימין שונים השתמשו בהשוואה בין תוכנית טראמפ לנאום בר-אילן כדי לתקוף את התוכנית ואת נתניהו[29][30]. בשנת 2022 הוציא נתניהו את ספרו ביבי: סיפור חיי, בו טען בעצמו כי הנאום סיפק מסגרת ראשונית לתוכנית טראמפ[31].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאום בר אילן, סרטון בערוץ "החדשות", באתר יוטיוב (אורך: 30:12)- כתבי חדשות 2, נתניהו: בעד מדינה פלסטינית, בתנאים, באתר מאקו, 14 ביוני 2009
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Netanyahu wants demilitarized PA state באתר ג'רוזלם פוסט
- ^ רוני סופר, אובמה לנתניהו: לא אקבע תאריך יעד לאיראן, באתר ynet, 18 במאי 2009
- ^ אודי סגל, מה יאמר נתניהו בנאומו בבר אילן?, באתר מאקו, 14 ביוני 2009
- ^ אריאל אטיאס, דריכות לקראת נאום בר-אילן: נתניהו צפוי לפרוש את המתווה לשלום, באתר ביזפורטל, 14 ביוני 2009
- ^ 1 2 מזל מועלם וברק רביד, לקראת נאום בר-אילן: נתניהו התייעץ בחשאי עם הסופרים דויד גרוסמן ואייל מגד, באתר הארץ, 12 ביוני 2009
- ^ 1 2 3 4 5 6 יוסי זילברמן, התגובה בימין: "נתניהו חצה את הקווים האדומים", באתר מאקו, 14 ביוני 2009
- ^ 1 2 3 אטילה שומפלבי, קדימה: צעד נכון; ברק: אני הייתי נחרץ יותר, באתר ynet, 14 ביוני 2009
- ^ כתבי ynet, ניצי הליכוד: ראש הממשלה נכנע; יש"ע: אבן נגולה, באתר ynet, 14 ביוני 2009
- ^ רן דגוני, אובמה בתגובה אישית ראשונה על נאום בר אילן: "מבחינתנו, ביטחונה של ישראל אינו נתון למשא-ומתן", באתר גלובס, 16 ביוני 2009
- ^ נאום בר-אילן של ראש ממשלת ישראל ומבחר תגובות ראשוניות באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית
- ^ תגובות מעורבות באירופה: מדינה זה לא מספיק, באתר ynet, 15 ביוני 2009
- ^ עלי ואקד, יועצו של אבו מאזן קורא לעולם להחרים את נתניהו, באתר ynet, 15 ביוני 2009
- ^ עלי ואקד, הפלסטינים: נאום נתניהו הוא מכה אנושה לשלום, באתר ynet, 14 ביוני 2009
- ^ רועי נחמיאס, מובארק לנתניהו: איש לא יכיר במדינה יהודית, באתר ynet, 15 ביוני 2009
- ^ נתניהו: ההקפאה - צעד כואב שיעודד את המו"מ, באתר nrg
- ^ האם נתניהו באמת מאמין במדינה פלסטינית כפי שאמר בבר-אילן?, באתר הארץ, 19 ביוני 2012
- ^ 1 2 בן כספית, מורשתו המדינית של נתניהו התנגשה אתמול חזיתית במורשתו הפלילית, מעריב, 29 בינואר 2020
- ^ לפני כולם - בנט תוקף את נתניהו: חזור בך מנאום בר אילן, סרטון באתר יוטיוב
- ^ ח"כ סמוטריץ' בשעת שאלות לראש הממשלה-האם תחזור בך מנאום בר אילן?, סרטון באתר יוטיוב
- ^
ד"ר רון בריימן, נתניהו צריך להבהיר לטראמפ: או מדינה פלסטינית או שלום, בעיתון מקור ראשון, 28 בפברואר 2018
- ^ נינה פוקס ומורן אזולאי, סער תוקף: נתניהו היה שותף ל"אשליית פתרון 2 המדינות", באתר ynet, 15 בדצמבר 2019
- ^ בני גנץ: "תומך בהסדר שהציע ראש הממשלה בנאום בר אילן", מעריב, 23 בנובמבר 2015
- ^ לבני: נתניהו קבר היום את נאום בר אילן, באתר ynet, 24 בדצמבר 2012
- ^ ברק רביד, נתניהו מתנער סופית מנאום בר אילן: אם אבחר, לא תקום מדינה פלסטינית, באתר הארץ, 16 במרץ 2015
- ^ חזקי ברוך, נתניהו מזגזג? "לא חוזר מנאום בר אילן", באתר ערוץ 7, 19 במרץ 2015
- ^ צוות המשרוקית של גלובס, מיקי זוהר לא מקשיב מספיק לנתניהו | המשרוקית של גלובס, באתר גלובס, 11 בפברואר 2019
- ^ דנה ויס, "לא שיניתי עמדה מנאום בר אילן", באתר מאקו, 18 בספטמבר 2017
- ^ בנימין נתניהו, הבחירות יכריעו אם נממש הזדמנות היסטורית או נחמיץ אותה, באתר ישראל היום, 14 בפברואר 2020
- ^ סמוטריץ': תכנית טראמפ היא למעשה העתק של נאום בר אילן, באתר ערוץ 7
- ^ תוכנית טראמפ היא יישום נאום בר-אילן באתר כתב העת 'ריבונות'
- ^ ביבי: סיפור חיי, פערים מטרידים
